אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

לעולם משיכתן של מעשר שני הוא פדיונו פי' דאף לענין מעשר שני נמי משעת משיכה נפדה וא"צ להמתין עד מתן מעות:

על הסלע השניה. פי' דהיינו אם היה מושך בסלע ולא הספיק לשלם עד שעמד בשתים:

נותן לו סלע ומשתכר סלע. פי' שהוא נותן לבעל הפירות סלע אחד וסלע השני שצריך לפדות אותו בב' סלעים דלגבי מעשר אזלינן בתר שעת מתן מעות ובשעת מתן מעות היה שוה שתים אלא שהסלע השניה שלך ועליה אמר ר' יוסי אין מוסיף חומש על הסלע השניה דהיינו שא"צ להוסיף חומש אלא על מה שהי' [שוה] בשעת משיכה ולא [ע"מ שהי' שוה] בשעת מתן מעות:

והוי ר' זעירא מסתכל ביה כו' כצ"ל:

א"ל. פי' ר' יוסי:

מה את מסתכל בי אף רבנן מודו בה. פי' רבנן דרשב"ג דסברי דלגבי מעשר אזלינן בתר מתן מעות מודו שא"צ ליתן חומש על זה:

דאמר ר' יוחנן כל מע"ש שאין הוא ופדיונו משלו [אינו] מוסיף חומש. פי' שצריך שיהא המעשר וגם הפדיון משלו. והכא אף שהפירות והמעות משלו מצד הפירות הם שלו משעת משיכה אבל מצד מעשר אינו שלו [אלא] עד שעת מתן מעות והכא צריך פדיון נמי משעת המעשר שאינו שלו עד שעת מתן מעות ולהכי אינו מוסיף חומש:

אבל אם היו עסוקין באותו ענין גט הוא פי' אף ר' יהודא מודי שאין צריך לפרש:

ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כו'. רבי כר' יוסי ור' נתן כר' יהודא דתנינן תמן אמרה התקבל לי גיטי ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי ואמר הוא הולך ותן לה זכה לה התקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ר' נתן אומר הולך לה ותן לה אם רצה לחזור יחזור זכה לה התקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ר' אומר בכולן לא יחזור עד שיאמר לו כו' פי' וע"ז אוקי ר' חגי רבי דאמר בכולן לא יחזור. היינו כר' יוסי דאמר אין צריך לפרש ואם כן אפי' שתק הוי גט ולכך הדיבור שאמר אינו מעלה ואינו מוריד כיון שגם בלא דיבור הי' גט. ור"נ דאמר גבי הולך אם רצה לחזור יחזור היינו משום דסבר כר' יהודא דאמר צריך לפרש וא"כ כיון דבלא דיבורו לא הי' גט אם כן עיקר הגט נעשה בשביל הדיבור שלו והוא אמר הילך לכך אם רצה לחזור יחזור:

ומקשי וקשיא על דרבי הולך מדיבורו אם רצה להחזיר יחזיר. פירש כשאמר הולך מכח דיבורו יהא יכול להחזיר אף שאם לא דיבר כלום הי' גט מ"מ השתא כשדיבר ואמר בלשון הולך הוי כמו שעשה שליח להולכה ועוקר השליתות שעשה אשתו. בשלמא על ר"נ לא קשיא דכיון דסבר כר"י דצריך לפרש ע"כ עיקר הגט הוי מכח דיבורו ולפיכך כשאמר הולך יכול לחזור אבל על רבי קשה:

ומשני רב הונא כו'. פי' האי דקאמר רבי דאפילו אמר הולך לא יחזיר לאו לא יחזיר כלל קאמר דהא אמר הוא הולך אלא בא לאשמועינן שאינו עוקר כל דיבורה דכיון שאף אם הי' שותק נמי הי' גט ולא נעשה הגט בדיבורו לחוד א"כ נעשה שלוחו ושלוחה:

וא"ר אסי כולהון דתנינן שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת. פי' מספק אם חזר קודם שיגיע לידה משום דאינו יודע אם הוא שליח להולכה או לקבלה:

והשתא מסיק הקושיא והא"ר זעירא חייא בר בון כו' והכא אפי' עסוקין באותו ענין היא המחלוקת. פי' דהא הכא איירי בעסוקין דהא אמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי ואפ"ה קאמר ר"נ גבי הולך לה אם רצה להחזיר יחזיר משום דסבר כרבי יהודא שצריך לפרש כדאמר ר' חגי לעיל:

ר' עזריה בעי קומי ר' מנא. אף לענין מתנה כן כו'. ופשיט תמן. פי' גבי גט התורה זיכה אותה בגיטה כו'. פי' ולפיכך היא עושה שליח לקבלה. אבל גבי מתנה הרי לא זיכה אותו התורה דיעשה שליח לקבלה. ואי מש"ה עושה שליח לקבלה משום שאינן שלו לענין שאינו יכול לחזור בו ע"ז בעי:

והא"ר יוסי כו'. וביקש לחזור בו חוזר בו:

אמר והיינו הין צדק. פי' וכי היינו צדק דקאמר שמותר לחזור בו. והכתיב הין צדק:

ומשני אמרינן בשעה שאמר הין צדק הי' פי' שלא ידבר אחד בפה וא' בלב פי' היינו בשעה שאמר לו ליתן לא היה בדעתו ליתן אבל כשאמר לו ליתן היה בדעתו ליתן ואחר כך חזר בו חוזר:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה