אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

למה מערימין עליו. פי' לפוטרו מן החומש:

מפני שכתוב בו ברכה. פי' ולכן אין מדקדקין אם פודה אותה בפחות:

מה אנן קיימין. פי' הא דקתני במתני' שיאמר אדם לחבירו כו' ופוטרו מן החומש:

אם באומר לו צא ופדה לי. פי' שהפירות יהיו שלי משלי וגם המעות שלי אלא שאת פודה אותן בשבילי שלוחו הוא ואמאי יפטור הא בכ"מ שלוחו של אדם כמותו:

ואם באומר לו צא ופדה לך משלך. פי' שהמעות יהיו שלך וגם הפירות אני נותן לך במתנה שתהיה שלך ע"ז מקשי שלו הן פי' ואמאי פטור מן החומש הרי אף הניתן במתנה חייב ומשני דאיירי באומר לו צא ופדה לי משלך פי' שהפירות יהיו שלי והמעות שלך או פדה לך משלי דהיינו המעות שלי והפירות שלך ותני כן כו':

א"ר יוחנן כל מעשר שני שאין הוא ופדיונו שלו מוסיף חומש. פי' דצריך שיהא הוא ופדיונו משלו אבל אם אין שניהם משלו אפי' שניהם אין משלו נמי אין מוסיף [חומש] דסבר דאף שליח אינו מוסיף חומש ולכך איכא למימר דאיירי מתני' באמר צא ופדה לי משלי ואפ"ה אינו מוסיף חומש ומפרש טעמא דר' יוחנן ואם גאול יגאל איש ממעשרו כו':

מה אנן קיימין. פי' הא דקתני במתני' ולשפחתו העברית אם בגדולה כבר זכה בסימנים פירוש כבר יצאה בסימנים:

ואם בקטנה קטן זוכה. פי' וכי קטן זוכה פי' שיהא המעשרות או המעות שלו:

ומשני ר' יוסי בר בון ר' שמואל בר רב יצחק פתר לה בשהן אפעוטות דתנינן תמן אפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אלמא שזוכה וא"ר יודן בר שלום תיפתר כמ"ד הקטן תורם. פי' כמו הניחא וא"ל אפי' כמ"ד אין הקטן תורם הקטן זוכה. והשתא מקשי ע"ד דרבנן דתמן ניחא כו':

המוציא בידו כמוציא באשפה כו' כצ"ל:

אגוז והוא נוטלו ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור זכה לעצמו אבל לא לאחרים. פי' הא עכ"פ לעצמו זוכה מדאורייתא אתיא שפיר מתני' דיכול לזכות המעות או הפירות ולפדותן דהא פשיטא להו דקטן פודה אף שאינו תורם:

ואין מתנות קטן מתנה חברייא בשם ר' יוסי בעי מעתה אפי' לעצמו לא יזכה דכתיב איש אל רעהו רעהו כמותו. פי' מה הוא איש אף רעהו איש כצ"ל:

ברם כרבנן דהכא דברי חכמים ר"י בן פזי בשם ר' יוחנן כו'. פי' שמפרש מה הן רבנן דהכא לעולם אין גזילו גזל גמור עד שיביא שתי שערות פי' אפי' אגוז ונטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן א"כ קשה על מתני' האיך הוא יכול לזכות לעצמו המעות או הפירות לפדותן:

ר' אבהו בשם ר' יוחנן. תי' בשם ר' יוחנן מיותר:

הדא דתימא. פי' הא דפליגי רבנן דהכא עם רבנן דהתם היינו להוציא ממנו בדין בהא סברי רבנן דהתם דמוציאין ממנו בדין אבל להביא קרבן שבועה כו':

ומקשי והא תנינן כו'. פי' דהכא משמע דלרבנן דתמן זוכה לעצמו אבל לא לאחרים ולרבנן דהכא אינו זוכה לעצמו ע"ז מקשה והתנינן כו':

ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים. משמע דקאי נמי אקטנים וקאמר טעמא מפני שידן כידו משמע הא עבדים שאין ידן כידו מותר אפי' קטנים פי' ושם בעירובין איירי דלזכות לאחרים הוא אלמא דקטן אפי' לאחרים זוכה:

ומשני רבנן דקסרין אמרין כאן בקטן שיש בו דעת כו'. פי' הא דמשמע גבי עירובין דקטן מזכה אפי' לאחרים היינו בקטן שיש בו דעת. והא דקאמר ר' יוחנן שלעולם אין גזלו גזל גמור עד שיביא שתי שערות היינו בקטן שאין בו דעת וא"כ לפ"ז מתורץ נמי קושיא דלעיל דמתני' מצי אתיא אפי' כרבנן דהכא אלא דמתני' איירי בקטן שיש בו דעת ולפיכך זוכה לעצמו אפי' לר' יוחנן:

הדא אמרה שהעבד זוכה מרבו לאחר. פי' אפי' עבד כנעני וקשיא על מתני' דבמתני' הכא משמע שאין העבד זוכה (לית) אפי' לעצמו. ומשני דאיירי בעבד עברי ואפי' תפתריניה בעבד כנעני לק"מ דאיכא לאוקמי באומר לו השואל פיתחה כו' והשתא אף בלא העבד קמה ברשות השואל תיכף משיצא מרשות המשאיל דאז העבד לא מעלה ולא מוריד ותני כן הנהיגה המשיכה כו' אלמא אפי' לא עשה בה מעשה כגון שקרא לה ובאה נמי נתחייב השואל לשלם דכיון שאמר שתכנס לרשותו תיכף משיצאה מרשותו הרי היא ברשות השואל וא"כ ה"ה הכא כי אמר פיתחה לי כו':

ר' זעירא שמע לה מן הכא. פי' שאין עבד כנעני זוכה מרבו לאחר פי' ממתני' דעירובין דקתני התם ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו אלמא שאין עבד כנעני זוכה מרבו לאחר:

ומשני דאתיא כר"מ דאמר יד העבד כיד רבו. אבל לרבנן אפשר דעבד זוכה מרבו לאחר ומקשי והאיך אפשר לאוקמי כר"מ:

והא תני אשתו. פי' דע"י אשתו נמי רשאי לזכות ור"מ סבר יד אשה כיד בעלה אלא ודאי כרבנן אתיא ואפ"ה ע"י עבד אסור:

ומשני ר' חנניא בשם ר' פינחס כו' תפתר כהדין תניא. פי' כי האי תנא אליבא דר"מ דסבר אין יד האשה כיד בעלה ויד העבד כיד רבו דתני אשתו כו':

משום ר"מ אומר אשתו פודה לו מעשר שני. פי' בלא חומש אלמא קסבר האי תנא אליבא דר"מ אין יד האשה כיד בעלה ויד העבד כיד רבו דבהא לא פליגי כלל:

והדין תניא ר"מ עביד כו'. פי' דהאי תנא סבר אליבא דר"מ כו':

סליק גביה ר' יונה א"ל פרוק לך בהדא סלעא. פי' שהי' ר' סומא אומר לר' יונה שיפרוק לו המעשר שני בזה הסלע דהיינו פדה לך משלי:

אמר אי בעי מינם. פי' א"ל ר' יונה על תנאי זה אני פודה אותן שאם ארצה ליקח הפירות לי אהיה רשאי ליקח נסב פי' אחר שפדה אותן:

ואח"כ יהביה לי'. פירש לר' (סימון) [סימא] ואמר מש"ה יהבתי לו משום שהייתי רואה בדעתו שאפילו לא הייתי נותן לו לא היה אומר לי דבר שהוא הי' נותן לי במתנה גמורה לכך יהבתי לו ולא מחזי כהערמה:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה