ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה ו
צבי שלקחו בכסף מעשר יקבר ע"י עורו. פי' משום שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים:
רש"א יפדה. פי' משום דסבר פודין את כו' וגם סבר דבקדשי בדק הבית לא בעינן העמדה והערכה ונראה למורי שיש טעות כאן ור"ש קאי אלקחו חי ושחטו דאין כאן אלא טעם דהעמדה והערכה דהא מותר ג"כ לאכלו וא"כ איכא למימר דר"ש לטעמי' דסבר בתמורה בפ' יש בקדשי המזבח שא"צ בקדשי בדק הבית העמדה והערכה אבל אין פודין אפשר דאף לר"ש אית לי':
המשאיל קנקנים למעשר שני. פי' שפירש שאינו אלא משאיל אפי' קרא שם אחר שגפן לא קנה מעשר:
זלף לתוכן. פי' סתם בהא אזלינן אחר הגפינה אם גפן תחילה כו':
חוץ מקנקני' יצא הקנקן לחולין. פי' כשפירש בפירוש שהקנקנים ישאר שם חולין:
יצא הקנקן לחולין. פי' אפי' החבית:
מ"ט דר' יהודא. פי' דסבר יקבר ואינו נפדה ומפרש:
כסף ראשון ולא כסף שני. פי' היינו הכסף שנותנין בעד הפירות הראשונים שיקראו לשם מעשר:
ולא כסף שני. פי' שאין הכסף תופס על הפירות השניים דהיינו מה שניקחו בכסף מעשר דהוי אותן הפירות שניים למעשר דבתחילה הפריש פירות ופדאן ואח"כ לקח פירות אחרים:
צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית לטעון. פי' צבי הנלקח בכסף מעשר שני עשו כקדשי בדק הבית לטעון פי' לענין שיהא טעון העמדה והערכה פי' כמו דהתם פליגי ר"ש ורבנן כן הכא פליגי:
אלולי דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן. פי' גבי צבי שטעון העמדה והערכה:
חיה טהורה אינה טעונה העמדה והערכה. פי' הייתי אומר שחיה טהורה כו':
בהמה טמאה לא. פי' ואם חיה טהורה אינה טעונה בהמה טמאה טעונה בתמיה וגלי לן בחי' טהורה שטעונה אבל בבהמה טמאה כדקאמרינן מעיקרא שאינה טעונה דלא גלי לן כלל:
ומקשי ר' הילא והתני. פי' דכיון דמקיש לבהמה טמאה דמה בהמה טמאה כו' משמע דאף בהמה טמאה טעונה העמדה והערכה דאם בהמה טמאה אין טעונה העמדה והערכה א"כ האיך יליף מניה שאם הקדיש ומתה שיכול לפרוש דלמא שאני בהמה טמאה דאף שמתה אח"כ נמי מותר לפדותה אלא ודאי בהמה טמאה טעונה העמדה והערכה:
א"ר יוסי מתני' אמרה כן. פי' דבהמה טמאה אינה טעונה העמדה והערכה:
חמור מועלין בה ובחלבה. פי' היינו החלב שלה:
וחלב לאו במיתה. פי' דהא ודאי איירי במותה שאז יכול למעול בחלב אחר שהוציא ממנה אבל בחיי' האיך יכול למעול בחלב. אלא ודאי הא דקתני מועלין בה היינו במיתה:
וכל שאין פודין אין מועלין בו. פי' אלא ודאי שאף במתה פודין:
אין תפתריניה בחלבה. פי' בחלב שלה ואיירי בחייה שהרי יכול להוציאו ממנה בחייה אבל בחלב באמת אפשר שאין מועלין בו:
ומפרש לית יכול דתנינן חמור. פירש ולא חמורה וחלב בחמור מי איכא:
ומשני תפתר כר"ש. פי' באמת לרבנן דסברי בקדשי בדק הבית טעונה העמדה והערכה אף בהמה טמאה טעונה ומתניתא ר"ש דסבר דקדשי בדק הבית אינה טעונה העמדה והערכה ולעולם בחלב איירי ולאחר מיתה ומועלין לר"ש מפני שפודין אותה:
ומקשי אין כר"ש ל"ל חמור אפי' שאר כל בהמה וחיה. פי' הא ר"ש סבר שא"צ העמדה והערכה בקדשי בדק הבית כלל ואפי' בהמה טהורה אין צריך אלא ודאי אף לרבנן בהמה טמאה אין צריך ומסייע לר' זעירא:
אמרה תורה פורטיהו במקדש. פי' מפרש הטעם אמאי אחר שגפן קנה מעשר ומפרש דפורטיהו במקדש צריך לפרוט הכסף על נחושת להוציא אותן לחולין וגם אם יש לו אוכל אותן הפירות לבד ובגבולין צריך ליכנס דהיינו אם יש לו פירות מכנס אותן ומביאן לירושלים:
מה במקדש כשפורט אותן. פי' המעות וקונה בעדה פירות:
יצא קנקן לחולין. פי' הרי הקנקן טפל ליין ויצא לחולין ולא אמרינן דהוי כמו שלוקח קנקן לעצמו אף בגבולין הוי הקנקן טפל למעשר ונתפס ג"כ למעשר:
כיני מתני' אם עד שלא גפן כו'. פי' הא דקתני במתני' לא גפן היינו שלא גפן בשעת קריאת שם. אף שגפן אחר קריאת שם. דזה הכלל דאחר שגפן הוי הקנקן והיין אחת וכי קרא שם קאי שם מעשר גם על הקנקן אבל כי לא הי' גפן בשעת קריאת שם הרי לא קאי שם מעשר אלא על היין לבד ואח"כ אפי' גפן לא נעשה הקנקן מעשר וכן גבי לעלות בא' ומאה נמי עולה כל זמן שלא גפן עד שלא קרא שם דהא כיון שלא קאי שם תרומה על הקנקן הרי לא נעשית התרומה עצמה דבר שבמנין אלא מכח הקנקן ולכך בטל:
אם עד שלא גפן קרא שם. פי' אם רצה לקרות שם עד שלא גפן אז תורם מא' על הכל כו':
אבל בשל שמן כו'. פי' דשמן א"צ כל כך לקנקן גפין כמו יין:
מה בינה לחמשה שקין בגורן כו'. פי' מה בין יין בקנקנים לחמשה שקין אלו חמשה שקין כו' פי' דמקשי על ב"ש דאמר שצריך ג"כ לערות ובפתיחה לחוד לא מהני כבגפן תחילה ועליה מקשי מאי חמשה שקין שאף שאינו מערה נחשב ג"כ דבר המוקף ולא מסתברא ליה לחלק בין משגפן תחילה ובין לא גפן:
ה"ג ר' בא אמר אחרונה. פי' הא דמקשי לב"ש לא מקשי אלא על האחרונה דהיינו מאי דסבר ב"ש דאינו תורם ומעשר מזה על זה אלא כשמערה לתוכו אבל על שאר דברים היינו הא דחשיב דבר שבמנין וגם לא יצא לחולין עד שיערה לתוכו לא מקשי מידי מחמשה שקין:
וריב"ל אמר אף על הראשונה הושבה. פי' כיון דחזינן בחמשה שקין דחשיב מוקף אף שאינו מערה ה"ה גבי קנקנים שהיו מגופנים כיון שנפתח חשיב מוקפות וכמו שלענין מוקפות חשיב כיון שנפתח וא"צ לערות ה"ה לענין שיצא הקנקן לחולין וגם לענין לעלות בא' ומאה נמי כיון שנפתח בטל לי' מה שהי' מוגפות:
אם אמר יש לי רביעית חולין בחבית זו כו' פי' שלא עשה את כל הקנקן מעשר:
יצא קנקן לחולין. פי' הקנקן שיור לאותו רביעית ולא קנה מעשר ומייתי ראי' ממתני' חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנה. פי' שקנקנה דאחד יהא חולין:
יצא קנקן. פירש החביות:
לחולין. פירש שדרכן היה להעמיד כמה קנקנין בחביות ולמכור החביות:
הדרן עלך לא יאמר אדם: