ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה ה
אם בקירוב מקום כתיב כי ירחק ממך המקום. פי' דמשמע דוקא בריחוק מקום אתה פודה ואי אתה פודה בקירוב מקום:
אלא מהו לא תוכל לאכלו. פי' מכח טומאה:
וכתיב ונתת בכסף. פי' דמשמע דאף שאין ריחוק מקום דהיינו בירושלים כיון שאסור לאכלו מותר לפדותן:
אב הטומאה ד"ת. פי' מה שקרא במתני' אב הטומאה היינו מה שנטמא מד"ת אף בראשון וולד הטומאה היינו מה שנטמא מדבריהן ואף שהוא טהור מדאורייתא כו' מותר לפדותו ולאכלו לב"ש בפנים ולב"ה מבחוץ היינו משום שאינו יכול לאכלו משמע להו מאיזה טעם שיהיה בין שתהי' לאסור לאכול מדאורייתא בין מדרבנן מותר לפדותו:
וקשיא על ב"ש לר' יוחנן. פי' דסובר דולד הטומאה נמי מדאורייתא:
מה בין אב הטומאה בחוץ לולד הטומאה. פי' כיון ששניהם מדאורייתא ושניהם נטמאו בחוץ מה בין אב הטומאה לולד הטומאה:
ומקשי הגמרא ועל דב"ה לית הדא מקשי. פי אמאי לא מקשי ג"כ על ב"ה לדברי ר' יוחנן פי' דגם ב"ה מחלק ביניהם בין אב הטומאה לוולד הטומאה והיינו כשנטמא בפנים ולר' יוחנן הא אין חילוק ביניהם כלל כיון ששניהם נטמאו בפנים ושניהם מדאורייתא אמאי באב הטומאה יפדה ויאכל בכ"מ ולא בולד הטומאה:
ומשני לא הוו בה רבנן אלא על דבר קפרא. פי' דרבנן לא התחילו להקשות אפילו על ב"ש אלא אליבא דבר קפרא אבל אליבא דר' יוחנן לא התחילו להקשות דבודאי קשה אליבא דר' יוחנן בין לב"ה ובין לב"ש והשתא מפרש האיך מקשה מני' אליבא דבר קפרא דמקשי אליבא דבר קפרא על ב"ש דבש"א הכל יפדה כו':
מה בין אב הטומאה בין בחוץ בין בפנים זה וזה לא דבר תורה היא. פי' כיון שנטמא מד"ת מה בין בפנים כו' דאפי' אי נטמא בפנים נמי יהא מותר לפדות ולאוכלו מבחוץ. ומשני הא דאסור להוציא כשנטמא בפנים אפי' נטמא מד"ת היינו טעמא כדמפרש בגמרא שלא יהו אומרים ראינו מעשר שני שנכנס ויוצא:
ומקשה מעתה לא יפדה. פי' אפילו לאכול בפנים וה"ה דהוה מצי להקשות דאפי' נטמא בחוץ נמי נגזר אלא דחדא מינייהו מקשה:
שלא יהו אומרים ראינו מע"ש נכנס לירושלים ונפדה כו' כצ"ל ומשני קול יוצא ליוצא. פי' ולכך גזרינן ואין קול יוצא לפדיון:
ומקשי מה בין בפנים ומה בין בחוץ. פי' כיון דאמרת שאף שנטמא מד"ת מ"מ אסור להוציא מכח גזירה א"כ אף כשנטמא בחוץ נמי נגזור. ומשני אלא כלומר דלא צריך השתא כל טעמא דשמא יאמרו ראינו מע"ש נכנס לירושלים ויוצא אלא היינו טעמא בשעה שנטמא בפנים מחיצה תופסתן ובשעה שנטמא בחוץ אין מחיצה תופסתן פי' מעיקרא בשעה שנטמא לא נתפס במחיצה כלל ולפיכך מותר להוציא אחר פדיון לחוץ:
ומקשי ועל דב"ה לית הוא מקשי. פי' אמאי לא מקשי ג"כ לב"ה אליבא דבר קפרא דב"ה סבר הכל יפדה חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים כו'. פי' כיון דאיירי שנטמא בולד הטומאה שהוא טהור מדאורייתא אמאי כשנטמא בחוץ יפדה ויאכל בחוץ וכשנטמא בפנים לא:
ומשני כשהכניסן הכניסן על מנת שלא תתפסם מחיצה. פי' כיון שנטמאו כשהיה עדיין בחוץ לא הכניסן אלא על מנת שלא תתפסם מחיצות ולפיכך מותר להוציא אבל כשהכניסם בעודם טהורים ואח"כ נטמאו לא שכבר תפסתן מחיצות כשהיו טהורים ומייתי ר' זעירא ראיה מיניה על מע"ש טהור כו' בהא ה"נ טהור ד"ת ומקשי ר' יונה:
טהור ואת אמרת הכין. פי' דכיון שהוא טהור אמאי מותר להוציא וזה אין סברא שיהי' תלוי בדעתו תפיסת מחיצות והיינו אם הכניס אדעת שלא יתפסו במחיצות שיהיה מותר לפדות אפי' דיעבד ותיבת ד"ת מיותר:
ומשני אלא כיני עבר ופדאו פדוי. פי' דלענין זה מהני כשהכניס אדעת שלא יתפסו במחיצות שאין המחיצות תופסות לענין שאם עבר ופדאו שיהא פדוי אבל לכתחילה ודאי לא יפדה ולהכי כשנטמא אפי' טומאה דרבנן יפדה אפי' לכתחילה:
ר' יעקב דרומייא עד ר' דיייא בר אדא מיותר:
נטמא בולד הטומאה ופדאו וחזר ונטמא באב הטומאה מהו. פי' דהיינו אליבא דב"ה דסבר דיש חילוק בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה כשנטמאו בפנים והיינו כשנטמאו בולד הטומאה יפדה ויאכל בפנים וכשנטמא באב הטומאה מותר להוציא לחוץ:
וע"ז בעי אם בתחילה נטמא בפנים בולד הטומאה ופדאן. פי' לאכול בפנים ולא להוציאן לחוץ ואח"כ נטמא באב הטומאה דהשתא מותר לפדותן ולהוציא לחוץ ומיבעי ליה אם רוצה להוציא לחוץ אם צריך פדיון אחר או לאו:
ומשני א"ל אם היו המעות הראשונות קיימות כו' כצ"ל:
ואין לוקין על המעות השניות כו' כצ"ל ותי' על המעות הראשונות מיותר כאן דכיון שמותר לפדותן ולאכלו בתורת חולין בטומאה ודאי מדאורייתא הוא פדוי ולוקין עליו אבל על המעות השניות ודאי אין לוקין שכבר פדאו הוא מדאורייתא ממעות הראשונות והשתא מבעי אף ללקוח כן. פי' דלקוח בכסף מע"ש שנטמא יפדה אבל כ"ז שלא נטמא לא יפדה כמו בירושלים וסבר הגמ' דלב"ה גם כאן יש חילוק דהיינו אם נטמא בולד הטומאה אחר שלקח יפדה ויאכל בפנים ואם באב הטומאה יאכל בחוץ והשתא מבעי לי' אם בתחלה נטמא בולד הטומאה ופדאן כדי לאכול בפנים. ואח"כ נטמא באב הטומאה ורוצה לאכול בחוץ אם צריך לפדות פעם אחרת או לא ופשיט ר' מנא שהדין כמו בירושלים כו':