ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה ב
כדי שלא יבוא לידי פסול. פירש דמשמע שיפסל מהכל ולא מפני שממעט באכילתו לחוד חיישינן אלא דאף חיישינן שמא יהא אסור לאוכלו כלל משום שיפסל וע"ז בעי:
מהו לידי פסול. פי' מהו שיפסול מכח תרומה ולא יהא פסול מכח מ"ש:
ומשני שנפסל בטבול יום. ולכך קרי ליה פסול שיהא פסול מלאוכלו ולפדותו וכדמפרש לאוכלו אין את יכול כו' ולפדותו אין את יכול כו' כצ"ל:
שהוא טהור ד"ת. פי' מכח מע"ש אף שטמא מכח תרומה ואינו יכול לאוכלו מ"מ אסור לפדותו כיון שהוא סבור מכח מ"ש:
כך הוא ממעט באכילתו. פי' אם חיישינן ג"כ מה שממעט באכילתה דהיינו מתרומה וכדמפרש תרומה מותרת לאונן כו':
ומפרש אשכח תני. פי' דחיישינן לשניהם:
אין לוקחין שביעית בכסף מע"ש. פי' מפני שממעט באכילתה. פי' שצריכין לבער כשיכלה לחיה בשדה:
א"ר יוסי במחלוקת. פי' הא דאסור ליקח היינו לאו אליבא דכ"ע אלא לת"ק אבל לר"ש דמתיר ליקח תרומה בכסף מע"ש ה"ה דמותר ליקח שביעית בכסף מעשר שני:
א"ר יונה ד"ה היא. פי' אפי' ר"ש דמתיר מודה דאסור ליקח פירות שביעית מדמי מע"ש מפני שממעט באכילתו כדפי' והא דמתיר בתרומה ולא חש לשמא ימעט באכילתו היינו משום דאוכלי תרומה זריזין הן ויראו שלא יביא לידי טומאה כלל. ופי' אוכלי תרומה היינו בשעה שצריכין לאכול תרומה. זריזין הן וע"ז מקשי מנתערבו בבכורות. דליכא האי טעמא ואפ"ה מתיר ר"ש ולא חש לשמא ימעט באכילתו ומשני אוכלי פסחים זריזין הן וג"כ יראו שלא יבוא לידי פסול והביא ראיה מהא דהתירו להם:
לשלשל את הפסח לתנור עם חשיכה. ולא חייש לשמא יחתה אלמא משום דבני חבורה זריזין הן:
אלא על תחילת הקדשות. פי' דהיינו אותן שקידש מתחילה אבל אי פדה ולקח אחר מדמיו ורוצה לפדות אין צריך להוסיף חומש ואמר:
ותני כן מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש פי' שאינה יכולה להיות סוף הקדש שאינה יכולה להיות קריבה ע"ג המזבח אף כל כו':
שלמים שלקחן בכסף מעשר. פי' משום דהוי תחילת הקדש דלשלמים היא תחילת הקדש. שלמים שלקחן מדמי פסח כו' מוסיף חומש. פי' משום דלשלמים הוי היא תחילת הקדש:
א"ר מנא פסח צורכה מעשר לא צורכה שלא תאמר. פי' הא דפסח צריכה היינו שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים. פי' הואיל ומתחילה היה פסח ופסח משתנה לשם שלמים הוי כמו שלמים והשתא שלקחן מדמי פסח הוי כמו הקדש שני דהיינו שלמים שהוממו ופדאן ולקח מדמיהן שלמים שאם הוממה ופדאן שאינו מוסיף חומש לכך אשמעינן הכא דא"פ מוסיף חומש דהא לשלמים הוי היא תחילת הקדש:
ה"ג א"ר הונא לר"ש דאמר אין עושה תמורה ושינה בה. פי' בקרבן אחר אם המיר בו פעם אחת אין ממיר בו פעם ב':
המיר בו ועודהו פסח אין ממיר בו ועודהו שלמים פי' אם הי' פסח והמיר בו ואח"כ הי' בו מום ופדאו ולקח מדמיו שלמים אין ממיר בו עוד דסבר דכיון דפסח משתנה נמי לשם שלמים הוי פסח ושלמים כמו הקדש אחד ולפיכך אם המיר בו פעם אחת אין ממיר בו עוד ומקשי ר' מנא ולא דמי הוי ר' שמואל בר חייא מדמי לה פירוש הא הוא מדמי לה שלמים שלקחן מדמי פסח לשלמים שלקחן בדמי מעשר מה שלמים שלקחן מדמי מעשר ודאי הוי כמו תחילת הקדש וממירין בו אף שלקחן מדמי פסח הוי תחלת הקדש ואף אם המיר בו ועודהו פסח ממירו בו ועודהו שלמים:
והוממו ופדאן עוד אין חוזרין לכמות שהי' להעשות שני כצ"ל:
ר"ז ור' (מילא) [הילא] תרוייהו בשם ר"י בר' חנינא אמרין פי' דמפרש טעמא אמאי אין נעשין שני ותיבת חד אמר מיותר כאן שלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה מהן קדושת מעשר. פי' בשעת לקיחה וא"כ לפ"ז אף שפדאן אח"כ אינו נעשה שני אבל בתרומה אינו כן כו' חד אמר משנה שוברת. פי' מתני' דידן דפריך ר"ש אם היקל בזבחי שלמים שהוא מביאן כו' לא נקל כו' ואם כדבריך שסובר דתיכף משלקח שלמים פקעה ממני קדושת מעשר ה"ל למימר מה אם היקל בשלמים שכן פקעה ממנה קדושת מעשר אבל בתרומה שלא פקעה ממנה [קדושת מעשר] האיך ניקל כיון שמביאה לידי פסול:
וה"פ משיבין דבר שפקעה ממנו קדושה כו'. פי' האיך משיב מדבר שפקעה ממנו קדושה כו' וכדפי'. וחרנא אמר לית הדא תברא. פי' ממתני' ליכא ראיה כלל דאדרבא משיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו כו':
שהוא אומר לו איבדת קדושתך. פי' דאם היקל אפי' בזבחי שלמים שהוא מביאן כו' ומפקיעין כל קדושתו כל שכן שנקל בתרומה שאינו מפקיע כל קדושתן שמותר להקל כו':