ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה א
במה אנן קיימין אם באומר מכבר (פי' בתחילה) משקה מעורב בו ואם באומר לכשישתה הלא למפרע חולין שתו. ומשני בשאומר מכבר לכשישתה. ולכאורה אינו מובן כלל. ונראה שה"פ שאומר מכבר והא דקשה והלא משקה מעורב בו שאומר לכשישתה פי' מה שיהיה בפיו של טהורין אותן יהיו מע"ש. וכשישתה פי' מה שאני אשתה וא"כ אינו מעורב כלל וגם הוא מ"ש ואינו יכול לטמאותן. עכ"ל שנות אליהו]:
ה"ג תנן לא יאמר אדם לחבירו הילך יין ותן לי שמן אר"א דר' יהודא ור' נחמיה היא. פי' דסברי בפ"ח דשביעית לקח הימנו ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות השדה אביא לך מותר ר"י ור"ן אוסרין וסברי דהא דאסרי ר"י ור"נ התם היינו משום דסברי דהוי חליפין ורבנן סברי שאין זה חליפין כיון שלא עשו כדרך חליפין והיינו בקנין סודר והכא דקתני במתני' דלא יאמר אדם לחבירו כו' היינו כר"י ור"נ ודחי:
מה אנן קיימין. פי' הא דאת מדמי לה להתם הא התם לא איירי בחליפין כלל דחליפין מותר בשביעית וע"ז מפרש מה אנן קיימין התם אם באומר הא לך הב לי. פי' דתיכף שנוטל ממנו נותן לו הא ד"ה מותר כדפרישית דבשביעית אינו אסור משום חליפין:
אם בההוא דא"ל הב לי ואנא יהיב לך. פירוש כשיהי' לי ד"ה אסור דהא כיון דלא אמר ליה שבודאי יתן לא סמיך דעתיה ולא הוי חליפין אלא כפריעת חוב בעלמא ופריעות חוב אסור בשביעית לכ"ע אלא באומר כו' ולא דמי כלל להכא:
ואנו אוכלין חביות שמן שיש לי שם לית פשיטא דהיא מותר. פי' הא לא קא מבעיא לן דודאי מותר:
אף במעשר בהמה כן. פי' הא מבעי לן מהו שיאמר לו העל בהמה זו ואנו אוכלין בשר שחוטה שיש לי שם מע"ש ע"י שמכירתה מותרת:
את אמר מותר מעשר בהמה. פי' כמו אבל מעשר בהמה שמכירתה אסורה אסור או לא ולא איפשטא: