אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ג

הלכה ב

אבל אם ליקט על האומן. פירוש דהיינו שמתחלה ליקט כל האומן האחת ואחר כך התחיל אומן השני:

כבולל וחופן. פירוש דודאי לא נפל כל האומן ממע"ש אלא ודאי אף חולין מעורבין באותו האומן ולהכי לא תלינן הכל במ"ש:

אין בלילה אלא ביין ושמן. פי' אבל בשאר דברים לא מקרי בלילה ואף אם בלל כאילו לא בלל ומה שליקט ליקט למע"ש:

ר' יוחנן אמר עד כזיתים נבללין אם אינו גדול כל כך כזיתים קרינן שפיר נבללין אף שאינו יין ושמן:

מתני' פליגא על ר' יוחנן אם בלל וחפן לפי חשבון. פי' דמשמע דצריך דוקא חפן אבל בלילה לחוד לא מהני:

ומשני פתר לה כזיתים. צ"ל דהיינו מתני איירי באותן דברים הגדולים כזיתים דאז לא מהני בלילה לחוד אלא צריך חפינה ג"כ:

המתלקטים למע"ש והנבללים לפי חשבון. פי' דמקשי לר' יוסי בר פדייה דאמר אין בלילה אלא ביין ושמן והכא במתני' קתני הנבללין לפי חשבון ולא נקט במתני' כלל חפינה וכן קשה לר' יוחנן דמוקי מתני' בכזיתים שאז אין נבללין ובסיפא קתני והנבללין:

ומשני ר' יוסי בר בון סלקת מתני' כו'. פי' דמתניתין איירי גם בחפינה והא דנקט הנבללין היינו הנבללין והנחפנין והא דלא נקט חפינה משום דסמך אריישא דנקט אם בלל וחפן:

תניא בן עזאי אומר שתים. פי' שמחלל אותו הסלע שנתערב בחולין על שתי סלעים וכדמפרש לקמן:

מה בחלמא. פירש הראה לי בחלמא כד ייכול לעולא בר ישמעאל קופרא שמינה. פי' שיאכיל לעולא בר ישמעאל בשר שמן ועל התירוץ שהשיב לו למחר הראה לו כן:

מתוך שאתה אומר לו כן אף הוא דוחק א"ע ופודה אותן. פי' דהרי אסור לחללן שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על אחד מאותן הסלעים לכך אמרו שצריך לכתחילה לחלל על שני סלעים כדי שיזרז א"ע לחזור ולפדות על הסלע ולא יקיים כן:

חזקיה אמר כשהוא מחללה עושה אותה כרעה. פי' אם מחלל על סלע שאינו יפה קאמר חזקיה כשמחללה פי' על הפירות או על פרוטות בירושלים עושה אותן כרעה דהיינו שא"צ ליתן פרוטות או פירות אלא כמו שנותן בעד רעה דהיינו לקולא:

וכשהוא מחלל עליה. פי' דהיינו בגבולין שהוא מחלל עליה פירות מע"ש או פרוטות עושה אותן כיפה ומחלל עליה פירות על הסלע כמו שמחלל היפה לקולא:

ויבור את הרעה ויעשה אותה כיפה. פי' דודאי בתחילה כשמחלל אותה על הסלע מעות צריך ליתן בעד היפה שבשתיהן דדילמא היא מעשר ובוודאי אין סלע יפה יוצא אם מחלל אותה כמו שמחלל את הרעה אלא הא קשיא לי דאח"כ כשבורר את סלע אחת משתיהן ומחלל עליה למה לו לברור את היפה יבור את הרעה ואפ"ה יחלל כל המעות שחילל בעד היפה. דהא אמרינן כשמחלל עליה עושה אותה כיפה. ומשני אני אומר היא היתה מע"ש. ומקשה. מפני מה לא יצא לחולין:

ומשני ר' יונה לא נתכוין לעשות חולין ברורים כו'. כל שאמרו בדמאי מחללן. פי' בריוח בודאי מחלל אותה בדוחק:

ומקשי והתנינן כו' הא כסף על כסף לא. פי' אפי' מדוחק ותנינן בדמאי מחללין אותו כסף על כסף ונחושת על נחושת כו':

ומשני ר' בא בר כהן הכי קתני כל שאמרו כו' כשם שמחללין כסף על נחושת. פי' בגבולין מדוחק כך מחללין זהב על כסף דסבר דכסף לגבי זהב כמו נחושת על כסף ודחי ליה:

רבי מפני מה מחללין. פירוש הא דמחללין כסף על נחושת היינו משום שלפעמים מותר לחלל אפי' בלא דוחק והיינו על זהב לבית הלל דסבר עושה אדם את סלעיו דינרין זהב ויחלל זהב על כסף:

מדברי שניהן למדנו שמחללין כסף על זהב ואין מחללין זהב על נחושת. פי' דבהא שניהם מודים מדאמר שכן מחללין שאין מחללין בפשיטות:

משמע ליכא דליכא מאן דפליג כצ"ל אבל בתחילה אף ב"ש מודו. פי' שמותר לחלל פירות על דינרי זהב:

ופריך מ"ט דבית שמאי. פי' כיון דבתחילה מודו אלמא דסבר דדהבא נמי טבעא וא"כ אמאי אסור לעשות מסלעין דינרי זהב:

ומשני הכסף כסף ראשון ולא כסף שני. פי' דסבר ב"ש שאסור לחלל כסף על כסף כלל אלא צריך להביא כסף ראשון לירושלים:

ומקשי והתנינן הפורט סלע ממעות מע"ש. פי' והיינו בירושלים:

וסברינן מימר המצרף סלע ממעות מע"ש. פי' דהיינו בגבולין אם בתחילה חילל על פרוטות ולבסוף רוצה לחלל על כסף אלמא שמותר לחלל על מטבע אחרת ואינו צריך להביא אותו מטבע עצמו שחילל בירושלים:

ומשני מאי כדון טעמא דב"ש עד כסף. פי' עד שלא בא לכסף מותר לחלל על מטבע אחרת אבל כיון שבא לידי כסף אסור לחלל על מטבע אחרת אפי' על זהב. ואח"כ גרסינן רשב"ל עד פליגין ואח"כ גרסינן מ"ט דב"ש הכסף ולא זהב כל הסוגיא עד רשב"ל:

וסברינן מימר המצרף. פי' היינו שרוצה לצרף הפרוטות שיש לו של מ"ש על סלעים. אלמא שמותר לחלל מע"ש על פרוטות:

ומשני היא כסף היא נחושת אבל לא זהב. דזהב אינו בכלל כסף אבל נחושת היא בכלל כסף:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה