אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מה הקילו בתרומה. פי' דדייק מדלא קתני בפשיטות מה אם תרומה החמורה סכין מע"ש הקל לא כ"ש ולמה נקט האי לישנא אם היקל בתרומה דמשמע לי' דהקילו בתרומה וע"ז בעי מה הקילו בתרומה:

ומפרש כהדא דתני א"ר יוחנן כאן השיבו דברי סופרים לד"ת. פירוש דכרשינין אינן חייבין בתרומה אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין חייבין בתרומה כלל ומכח זה דהחמירו רבנן במע"ש מבתרומה השיבו הק"ו דלא לילף מע"ש מתרומה לסוך:

כיני מתני' מותרת להאכל צמחונין. פי' הא ודאי הא דקתני במתני' תלתן של מע"ש תאכל היינו ודאי לא שמותר לאכול דהא חשיב במתני' בהדי חומרות שהחמירו במע"ש יותר מבתרומה אלא ודאי תאכל היינו שאסור לחפוף עמה ולא לעשות שום מלאכה אלא לאכול אלא הא דקתני צמחונין היינו לאו שחייב לאכול צמחונין אלא שאם אוכל אז מותר לאכול אף צמחונין לא מקרי זה איבוד:

מה ביניהון. פי' בתלתן של תרומה בין ב"ש לב"ה דהא חפיפה מותרת לכ"ע בטמאה ושרייה אסור לכ"ע:

ומפרש א"ר מנא מגינה ביניהון. בש"א מוגג בידים טהורות ובה"א מוגג בידים טמאות. פי' דמגיגה בין חפיפה ובין שרייה:

תני זו דברי ר"י אבל ר"מ אומר בש"א כל מעשיהן בטהרה ובה"א כל מעשיהן בטהרה חוץ מחפיפתה מה ביניהון חפיפה ביניהן. פי' דלב"ש אסור לעשות בטומאה ולב"ה מותר:

מה ביניה. פי' בכרשינין של תרומה בין ב"ש ובין ב"ה:

ומפרש שיפה ביניהן. בש"א שפין בידים טהורות ובה"א שפין בידים טמאות. תני זו דברי ר' יודא אבל ר"מ אומר שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה ובה"א כל מעשיהן בטומאה מה ביניהון שריה ביניהן. פי' דלב"ש צריך להיות בטהרה ולב"ה בטומאה כצ"ל:

כדי לעשות עיסה ולחזור. פי' קאי על הא דקתני ונכנסין לירושלים ויוצאין ומפרש דהיינו כדי לעשות עיסה היינו מעט ולא בחנם אלא לעשות עיסה ולחזור ולא שיהיה שם לחלוטין:

מתני' דרשב"ג. פי' הא דקתני נכנסין ויוצאין:

ומשני הכא קל הוא. פי' משום הכי מותר להוציא:

ובלבד בעיסה של מע"ש. פי' הא דאמר ר"ט יתפרדו לעיסות היינו דוקא בעיסה של כרשינין הקילו מפני שאינו מאכל אדם. ובלבד בעיסה של מע"ש הקילו לערב ולא בחולין:

לדברי ר"ט. פי" דאמר יתפרדו לעיסות ולא קאמר יפדו היינו משום דסבר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וה"נ איירי לכלבים דאינו ראוי לאדם. א"ר יונה נראין דברי חכמים. פי' דסברי יפדו אף שאין פודין כו היינו הראוי לאוכל אדם כו' ר' יצחק בר אלישיב בעי לר' טרפון אף בגדולין לא יפדו. פי' כרשינין:

א"ר יונה וכן נוטי נטומי. מיותר וצ"ל א"ר יונה והוא שנטמאו. פי' הא דחכמים מקילין לפדות כרשינין אף שאין פודין היינו דוקא כשנטמאו אבל לא בטהורין אף בגבולין כדי לשכר שני. פי' הא דתלינן מה שליקט תחילה היינו למע"ש היינו לשכר שני דהיינו שירויח השני דהיינו שאם יאבדו השאר יהיו אלו שבידו תפוסין על מע"ש אבל לא בודאי תלינן ונ"מ כדמפרש לקמן שצריך להתנות. והוא שליקט מכאן ומכאן. פי' שליקט בערבוביא מעט מכאן ומעט מכאן אז אמרינן דמה שליקט ליקט למעשר שני:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה