ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · הלכה ג
א"ר חגי דתני במתני' הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן הטעם דוקא בירושלים מחללין מעות מעשר שני על פירות אבל לא במדינה בריחוק מקום וכשנאמר הדבר לפני ר' ירמי' קנתריה דתנן מעות בירושלים ופירות במדינה וש"מ דמחללין הי' בירושלים ומשני עכ"פ הי' אחד במקום שראוי לחלל דהמעות הי' בירושלים כד נפק כו' מעות ופירות במדינה ש"מ דמחללין אפי' כששניהם בריחוק מקום. ורצה לחזור א"ל ר"ז לא תחזור מחמת ברייתא זאת דמצינו סיוע מן דא"ר אלעזר ר"מ ורבנן היינו פלוגתא דלעיל דתני אחד שביעית ומ"ש מחללין על חיה ועוף חיין ושחוטין ורבנן סברי מחללין על שחוטין דוקא בדמאי אז מחללין בריחוק מקום אבל ודאי ר"ע מודים דאין מחללין בריחוק מקום:
ר' זבידא אמר. בזמן הזה אף בירושלים אין מחללין מעות על הפירות וסברי ב"ש דאם חילל קנסינן דהמעות והפירות קודש וב"ה סברי דהמעות נשאר קודש ופירות כמות שהן חולין. וא"ל ר' כרוספדאי שלא פליגי אלא פירות על המעות דפירות אף בזמן (הזה) המקדש אסור לחלל בירושלים על מעות לכן בזה"ז סברי ב"ש דקנסינן ששניהם קודש אבל מעות על הפירות דבזמן המקדש היה דינו דוקא לחלל על פירות בירושלים לכן בזה"ז אף ב"ש מודים דלא קדשו ולא קנסינן ופריך ממתני' דתני ואם אין מקדש ירקבו:
הדרן עלך מעשר שני פרק א':