אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק א · הלכה ב

הלכה א

מתני' דתני רק מים ומלח אין לוקחין במעות מע"ש משמע כמהין ופטריות ניקחין בכסף מע"ש אתיא כר"ע דר"ע דריש הפרט מפורש והפירות מכשירים פרי אף שאינו פרי הארץ בעצמו:

תני. שמותר ליקח פרה בירושלים אגב עורה אף על גב דעורה יותר שוה מבשר אעפ"כ אין צריך לאכול כנגד עורה וכן מפני גיזה וביין אגב קנקן ור' זעירא מחלק אם הי' המוכר אומן שעושה קנקנים ומוכרן אז אעפ"י שקנה קנקן סתום ובמקום שדרכו למכור סתום נעשה כמוכר זה בפ"ע וזה בפני עצמו ומפרש כמו דמצינו במתני' דמחלק אם קנה כדי יין סתומין דוקא במקום שדרכן למכור סתומות אבל במקום שדרכן למכור פתוחות אע"פ שקנה סתום לא מהני וה"ה אם הוא אומן לא מהני סתומות אפילו במקום שדרכן למכור סתומות:

חותל ופטיליא. כלים הללו לעולם בטילות אגב הפירות אבל בקופה א"ת יצאו כו' ומפרש ר"ח כשהן דרוסות בקופה אז א"א למוכרן בלא קופה אזי יצא לחולין אבל כשאינן דרוסות דרכן לרוקן הכלי ולמכור הפירות בפני עצמן ולכן לא בטלה לפירות ולא יצאה לחולין:

מתני' דתני התמד משהחמיץ ניקח בכסף מעשר אתיא כר"י דאמר במתמד כו' חייב במעשר. ומפרש ר' אבוה כשהחמיץ וס"ד דשוים הם לחייבן במעשר וליקחן בכסף מעשר:

ודחה ר"י באמת מתני' אפילו לרבנן כשהחמיץ ניקח בכסף מעשר אע"ג דסברי רבנן דלא הוי פירי לחייב במעשר אבל ליקח בכסף מעשר מודים דלא גרע ממי מלח דרק מים ומלח אינם נקחים בכסף מעשר:

א"ר לעזר. אמתני' קאי הלוקח בהמה לבשר תאוה וחיה לשלמים לא יצא העור לחולין ואינו מזכיר במתני' דין של כל בהמה ומפרש ר' לעזר דכוונת מתני' שאינה בדין יציאות עורה לחולין משום דלא קנה מעשר כלל ואם המוכר בעיר בטל מקח ובאם לאו אזי מחויב הלוקח ליתן מעות אחרות בעד כל הבהמה ולאכול כנגדן בתורת מע"ש וע"ז א"ר יוסי שבראשונה רצו לפרש מתני' אע"פ שפירש בהמה זו לבשר תאוה אעפ"כ נתפסת לשלמים ולא בטל המקח רק יאכל בקדושת שלמים אבל אין בדבריהם כלום משום דר' לעזר דאמר ל"ק מעשר כלל דדוקא לכתחילה צריך ליקח לשם בשר שלמים:

ר' יוסי וכו' סבר הקונה בהמה לבשר תאוה קנה מעשר ופליג אדר"א וגם אדר"י דאמר נתפס השם לשלמים אלא סבר דאוכל אותה בקדושת מעשר שני כמו יין ושמן ופירות לפי זה אם קנה בהמה לבשר תאוה פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי בולדה לר' מאיר דסבר מעשר שני ממון גבוה פטור מבכורה ור"י מחייב בבכורה ובעי ר' ירמיה לר"י דסבר לר' יהודה דחייב בבכורה כיון שחל [שם] מעשר שני אף על פי שקנה לב"ת ואיך יקרבו אימוריו של בכור למזבח נמצא מבריח מע"ש מאכילה והשיב לו ר' זעירא הלא מצינו כשקונה בהמה לשלמים ממעות מעשר שני ומקריב אימוריו ולא חוששין להברחת אכילה וכן כאן. והשיב לו ר' ירמי' שאינו דומה לשלמים דשם גזירת מלך דבלקיחה פקעה קדושת מע"ש מאימוריו אבל כשלוקח בהמה לב"ת ואוכל בקדושת מע"ש לא פקעה קדושת מע"ש מאימוריו שאוכלו כולו והשתא לר"י דסבר קדוש בבכורה נמצא מבריח אימוריו מאכילה ור' יוסי מתרץ ואומר הטעם דמקריבין אימורי שלמי מע"ש מפני דלא התירה תורה ליקח בכסף מע"ש אלא שלמים לבד וא"צ לטעם דפקעה קדושת מעשר דוקא בשעת לקיחה ומפרש נ"מ בין שני הטעמים אם זאת הבהמה שקנה לב"ת ואח"ז הקדישה לשלמים למ"ד דוקא בלקיחתה פקעה וכאן דהלקיחה היה לא לשלמים לא פקעה מע"ש מאימורים ואינו מקריב דמבריח מאכילה אבל למ"ד לא התירה כו' ואין צריך דוקא לקיחה לשלמים כיון דהשתא עכ"פ קדשה לשלמים ג"כ התירה התורה ליקרב אימוריו למזבח וזה מצותה ואין חוששין להברחת אכילה:

אר"י כל אלין כו'. כלומר הטעם דלא התירה כו' אנן אמרין אך ממתני' סייעתא לר' ירמי' שאומר הטעם שבלקיחתה פקעה דוקא. דמצינו דהתורה [אמרה] מביא תודה ולחמה מן מ"ש ואמרינן אם יש לו חטים של מעשר שני שהוליך לירושלים אינו מביא מהחיטים הללו לחמי תודה אלא דוקא קונה חטים ממעות מע"ש ע"כ צריך לומר שבלקיחה פקעה קדושת מעשר שני לזה צריך ליקח דוקא חטים כדי שיפקע קדושת מעשר שני מן החלות שמבריח מאכילה ופריך ר' חנינא הא בחלות לא מצינו כלל הברחת אכילה שלא הי' שם הקרבה למזבח מהחלות רק חלק התרומה לכהן ונאכלת ומשני לפעמים נפסל הלחם כשנשפך הדם לכן כשקונה פקעה קדושת מעשר שני אף שיפסלו ולא יאכלם:

אר"י גזרו שלא ליקח ממעות מעשר שני לב"ת. נקבת בע"מ אף על גב דאינה ראוי' לשלמים והוי לכאורה כמו חי' דמותר לקנות לב"ת אך גזרו מפני וולדה ועל זכר כו' משמע דבהמה תמה אסור מדאורייתא ליקח לב"ת אך אחרים אמרו בשם ר"י אפי' תמימה מדאורייתא מותר ליקח לב"ת רק חכמים גזרו והטעם משום שהי' מבריחן מן המזבח שלא היו מקריבין שלמים כלל:

חזרו ענין בפ"ע דזו גזירה אחרינא שלא ליקח אפי' חיה ועוף לבשר תאוה כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין כו' מוקמינן הך ברייתא בגמ' בחוץ לירושלים וכגון מעות מע"ש של דמאי דאילו ודאי אין מחללין על שום דבר וכן הדין בודאי ובירושלים ג"כ פלוגתא דר"מ וחכמים דאע"ג דבירושלים מותר לחלל סברי רבנן דוקא על השחוטים אבל לא על חיה ועוף חיים ובגזירה אחרונה:

ר' ירמי' אמר הטעם שאין לוקחין חיה ועוף לב"ת כדי שלא יגדל עדרים. ומקשה הא אמרינן לעיל הטעם משום ר' יוחנן דגזרו דאין לוקחים תמימים לב"ת כדי שלא יבריחו מן המזבח. ומשני דילמא נאמר הטעם משום שלא יגדל עדרים על הך דתני אחד שביעית דלא שייך בשביעית טעם שלא יברחו וכן אשכח תנא דתני בפירוש הטעם שלא יגדל עדרים קאי על שביעית:

תני. בברייתא בתוספתא והשתא פריך אהדדי בברייתא משמע דלעולם לא קנה המקח דתני יחזיר הדמים למקומן ומתני' קתני יאכל כנגדן עכ"פ קנה המקח. וא"ר יונה דפליגי ר"ח בר יוסף ושמואל חד מתרץ כאן דרך מכירה ברייתא דלא קנה המקח דהיינו ע"י מכירה ולקיחה. וכאן מתני' דתני יאכל כנגדן שחילל מעות מעשר שני על בהמה הוי חילול. וחד מתרץ כאן ברייתא דיחזור דמים כגון שהמוכר כאן ומתני' דתני יאכל כנגדן והמקח קיים כגון שהלך המוכר והשתא לא ידעינן מאן מתרץ אך שמצינו דאמר שמואל אמתני' דתני יאכל כנגדן שקנה המקח ואס"ד דמתני' מיירי דהלך המוכר איך שייך נקנה המקח דמאן יחזיר הדמים ע"כ שמואל מפרש מתני' ע"י חילול ואף דהמוכר כאן שקנה המקח ע"י חילול:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה