ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · הלכה ב
והעומד רבה על הפרוץ צ"ל ופרוץ רבה על העומד:
אין בעומד ארבעה צ"ל ויש בעומד ארבעה:
א"ר יונה כמחיצת שבת כן מחיצת כלאים צ"ל להיפך כמחיצת כלאים כן מחיצת שבת פי' שאף בשבת מותר בצורת הפתח ביותר מעשר:
א"ר יוחנן מעשה עד א"ר זעירא צ"ל למעלה קודם אר"ל בשם ר' יהודה:
בן קרחה מיותר:
עד שמיעטן עד כזה ט"ס וצ"ל עד שהעמידן על עשר א"ל כזה כו':
לענין שבת שהפאה מצלת צ"ל שאין הפאה מצלת:
א"ר יונה אמר אמר הראשון מיותר:
מה אמרת עד רבנן דקסרין ט"ס וכצ"ל מהו מלמעלן או מן הצד. פי' אם צריך גבי צוה"פ שיהיה דוקא מלמעלן או אף מן הצד שפיר דמי:
ומפרש אין תימר מן הצד כ"ש מלמעלן. דמן הצד אינו חשוב פתח כ"כ כמו מלמעלן:
אין תימר מלמעלן. פי' אז דוקא מלמעלן אבל מן הצד לא:
ופשיט ליה מהא דאמר ר' חגי. דפשיטא ליה דחבלים א"א לעשות אלא מן הצד. וע"ז קאמר שפיר אין תימר מן הצד. פי' אף מן הצד שפיר דמי:
יאות א"ר חגי. פי' יאות מוכיח ר' חגי שאין פאה מצלת ביותר מעשר דאל"כ למה לי שלשה חבלים כו':
אין תימר מלמעלן. פי' אבל מן הצד לא:
לא אמר ר' חגי כלום. פי' דאיכא למימר לעולם הפאה מצלת יותר מעשר והא דעשה שלשה חבלים היינו משום דחבלים אי אפשר לעשות אלא מן הצד:
ומשני רבנן דקסרין אמרין כו' כמין דוקרין. פי' אז יכול להניח החבל מלמעלה וא"כ אפי' תימא אין צוה"פ מציל אלא מלמעלה מוכיח ר' חגי שפיר שאין צוה"פ מציל ביותר מעשר דא"כ למה לי שלשה חבלים יעטה כמין דוקרין ויניח עליו חבל אחד:
פאה אינה מצלת מרוח אחת עד שתהא מגופפת מד' רוחותי'. פי' דהפאה מלמעלה ושני קנים בצדדין וסבר הירושלמי דצריך שיהיו הקנים נוגעין בקרקע וא"כ הם ד' רוחות מעלה ומטה ושני צדדין משא"כ בקורה שא"צ קנים כלל ואפי' מונחת על המבוי מותר:
א"ל פאה מצלת צ"ל אין מצלת:
סוף סכך עד מה בין צ"ל למעלה קודם פאה מהו שתציל בסוכה:
מה בין זה לזה עד א"ר אבהו צ"ל למעלה קודם א"ר פנחס:
כל אילין מילייא. פי' דאמרת לעיל שהפאה מצלת אפי' בד' רוחות כמעשה דרשב"ל בכלאים:
לענין משא ומתן. פי' לענין פלפול אבל להורות להתיר פאה בשבת לא מק"ו מסוכה:
לא ריב"ן מיותר:
פרוץ מרובה על העומד אסור צ"ל אף כנגד העומד אסור. פי' דכיון דליכא ארבעה מקום חשוב בטיל ליה לגבי פרוץ כיון שהפרוץ מרובה:
לית כאן מג' ועד ד'. פי' דאפי' עומד מרובה על הפרוץ אסור:
דיש כאן פרצה ג'. פי' להחשב פרצה ואין כאן מקום ד' להגן על הפרצה וא"כ בטל לגבי הפרצה:
ר' יוסי בר בון כו' פליג על ר' יודן וסובר דבעומד מרובה על הפרוץ אף בפחות מד' מותר: