ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · הלכה ב
ה"ג קב דבר שניטל חלתו מצטרף:
ה"ג חצי קב חיטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין באמצע. פי' דחיטין אין מצטרף עם השעורין וכוסמין מצטרף עם שניהם וא"כ הכוסמין מצטרפין וחייבין בחלה. וגם אין בכ"א עם הכוסמין כשיעור אלא כשיצטרף גם המין אחר לכך כשנוטל נוטל מן הכוסמין על שניהם שהרי כולן אין חייבין בחלה כלל אלא הכוסמין:
ה"ג קב חיטין וקב שעורין וקב כוסמין באמצע. פי' שכ"א עם הכוסמין הוי שיעור חלה אף כשלא מצרף המין השני וא"כ אף הם נתחייבו בחלה לכך כשתורם תורם מכל אחד ואחד. פי' או מכוסמין על שניהם או משניהן על כוסמין:
ה"ג לא אמר אלא קב חיטין וקב שעורין וקב כוסמין באמצע. הא קב חיטין וקב כוסמין וקב שעורין באמצע לא בדא. פי' אינו חייב בחלה משום דקב שעורין מפסיק בין חיטין לכוסמין:
ומקשי מה בין כוסמין באמצע כו'. פי' הא אמרינן לעיל דקב מין אחר מצטרף. ומשני ר' כהן בשם רבנן דקסרין כו':
ר' יונה בעי אף לענין מעשר בהמה כן. היה לו חמש בהמות כו' כצ"ל:
ותיבות כמה דתימר תמן מיותרות:
וה"פ דמיבעי ליה אם גבי מעשר בהמה נמי אמרינן שאף שיש ביניהם דבר שכבר נפטרו מצטרף כמו בחלה דדבר שניטל חלתו באמצע מצטרף או לא. ומפרש שאין לחלק דהא דמיצטרף בחלה אף שניטל חלתו באמצע היינו משום דהעיסה איירי בנשוך דהא למעשר בהמה ט"ז מיל כמו גבי חלה נשוך. וא"כ איכא למימר שאין מפסיק ומצרף. ופשיט לא מצינו חלה מהלכת. פי' דחלה אינה מהלכת ולפיכך אינו מפסיק אם יש דבר שניטל חלתו באמצע:
ומצינו מעשר בהמה מהלכת. וכיון שאינה קבועה אם יש דבר פטור ביניהם מפסיק:
ה"ג כמה דתימר הכא כו' אף תמן כן כו':
ה"ג לא מצינו חלה מהלכת ומצינו מעשר בהמה מהלכת:
יאות א"ר ישמעאל (על) פי' דקב חדש וקב ישן נוטל מן האמצעי. ולא חיישינן שמא יטול מזה על זה. דמה בכך הא מותר ליטול. וכדמפרש כוסמין וחיטין ב' מינים הן ע"י שהן מדמין מצטרפין. פי' לענין שמותר ליטול אפי' מזה על זה:
חדש וישן לא כ"ש. פי' שמותר ליטול מזה על זה:
ומפרש ר' הילא טעמא דרבנן דסברי גבי חדש וישן שאין נוטלין מזה על זה. והא דגבי כוסמין נוטלין היינו משום דהתם אין טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה כו':
ה"ג לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה חזרו לומר אינו דומה לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש. פי' דלפירות שלא נגמרה מלאכתן לא דמיא דהכא אינו חייב כלל להפריש מקב חלה. וא"כ אינו חייב בחלה. וגבי פירות שלא נגמרה מלאכתן חייבין הן אלא שמותר לאכול מהן עראי. ולתבואה שלא הביאה שליש לא דמיא. דהכא כשיצרף אח"כ יהא חייב משא"כ בפירות שלא הביאו שליש שאינו יכול לצרף אפי' עם אחר להיות חייב במעשרות. משא"כ בקב שאם יצרף עם עוד קב יהי' חייב במעשרות:
אלא ר"ע מדמה לה לאומר כו' ונתלשו. פי' שהרי זה תרומה וה"ה הכא אינה חלה. דהשתא הוי דומיא מאוד לר"ע דמדמי לאומר על פירות האלו לכשיתלשו אבל השתא הן מחוברין ולא נתחייבו עדיין בחלה ויכול לבוא לידי חיוב חלה דהיינו לכשיתלשו:
הויין בעיין מימר מה דאמר ר"ע נוטל חלה מהלכה. פי' מדרבנן אבל מדאורייתא אינו חייב הקב בחלה:
מן מה דתנינן ר"ע פוטר. פי' כשנצרף אח"כ. אלמא דהא דר"ע אומר חלה היינו מדאורייתא וא"כ כבר נפטר אפי' צירף אח"כ. דאי תימא דרבנן אבל מדאורייתא פטור א"כ כשצירף אח"כ אמאי פטור הא מדאורייתא לא נתחייב עדיין כלל בחלה: