אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

ה"ג מתני' דלא כרשב"ג. פי' מתני' דקתני דלא בעינן אלא טעם דגן לחוד. ולא בעינן שיהא כשיעור מדגן בלא אורז אתיא דלא כרשב"ג דרשב"ג אומר כו' עד שיהא בה דגן כשיעור צ"ל דצריך שיהא מדגן לחוד כשיעור חלה:

ה"ג בין רבנן דהכא בין רבנן דתמן אמרין כו':

פתר לה במינים אחרים. פירש לבד מאורז אז בעינן גם כן רובה דגן אבל באורז לחוד לא בעינן אלא טעם דגן:

בגין ניתני דבתרה כו' ושלא במינו בנותן טעם. פי' קתני ה"נ נ"ט ובאמת צריך הכא ג"כ שיהא רובה:

ר' יוסי כרב הונא. פי' דר' יוסי סבר טעמא אע"פ שאין רובה:

מנחה שנתערב בחולין. פי' ומיירי שהוא מכיר מקום המנחה בענין שיכול לקמוץ משם ולהקטיר דבלא כן אפי' מנחה שנתערבה בחברתה פסול:

ומיבעי ליה אם קומץ מתיר את השיריים לאכילה. פי' או לא:

קורא אני עליו כו'. פי' דמיבעי לי' אי הוי כמו שהמנחה בעין וקורא אני עליו והנותרת מן המנחה כו' וקומץ ומתיר כו'. או שהמנחה פסולה כחולין והוי כאילו נאבדה המנחה. ותנינן חסר אפי' מקצת מן המנחה בשעת קמיצה פסול:

א"ל פי' ר"ז:

והרי טבל שנתערב בחולין קורא אני עליה כו'. פי' דצריך גם ליתן לכהן מן הטבל. ויכול למיבעי שם כמו כאן. דאם אינו בטל אז יכול ליתן ממנו לכהן שקורא אני עלי' וכו' ואם הוא בטל אינו יכול ליתנו לכהן כו':

ואמרית לון. פי' לענין טבל שמוציא ממנו עלימו ולא למקום אחר. פי' הכי פשיט לן גבי טבל ומיני' יכול לפשוט ג"כ לענין מנחה וכדמפרש אי פשיטא לך שאינו קומץ ומתיר את השיריים פי' משום שכבר בטלו א"כ אפי' ממנו עליו אינו מוציא. פי' אמאי גבי טבל יוציא ממנו עליו כיון שכבר בטל וא"כ אמרינן שכל מה שמפריש הוא מפריש מחולין והוי מן הפטור על החיוב דאף שכבר בטל לא פסק החיוב ממנו דכיון שיכול לתקן ממקום אחר הוי לענין זה דשיל"מ ומתני' אמרה שמוציא ממנו עליו דתנינן ואם לאו יוציא חלה א' על הכל. פי' שיוציא חלה ממנו על כל העיסה. וא"כ אמרינן שכנגד הטבל יש שם חלה מטבל. אבל כיון שכבר בטל אין כאן חלה מטבל כלל:

אמרין לית הדא דר"ז תתובי' על דר' בון כו'. פי' מיני' ליכא למפשט כלל. דהיינו מטבל שנתערב בחולין. דהא קשה כי היכי שפושט מרישא ממה שמוציא ממנו עליו שאינו בטל ואם כן קומץ ומתיר את השיריים כן יכול לפשוט ממה שאינו מוציא ממנו למקום אחר להיפך שבטל דמשמע שלעולם אינו מוציא ממנו למקום אחר אפי' הוא רוצה להפריש כ"כ מהתבואה שיהי' בה לפי חשבון כ"כ טבל כמו שהוא צריך להפריש תרומה על מקום אחר ואפ"ה אינו מוציא והיינו משום שבטל. וא"כ יכול לפשוט להיפך שאינו קומץ ומתיר את השיריים וא"כ קשיא רישא לסיפא. דברישא משמע שאינו בטל. ובסיפא משמע שבטל:

וע"ז מקשי מה בין מוציא ממנו עליו ובין מוציא ממנו למקום אחר. כדפירשתי:

וצ"ל בשעה שהוא מוציא ממנו עליו כו'. פי' האי סוגיא סברה כר' יהודא שמין במינו לא בטל לעולם ושלא במינו בטל. והשתא מפרש בשעה שהוא מוציא ממנו עליו. פי' כשאתה רוצה להוציא ממנו עליו (פי') אינו מפריש אלא התרומה שאותו הטבל המעורב חייב וא"כ אינו יכול לעשות כל הטבל תרומה אלא שצריך להיות ג"כ כאן חולין ולכך אין החולין שבו מבטלין אותן משום דהוי מין במינו. אבל כשרוצה לעשות על מקום אחר תרומה א"כ אפשר לעשות לכל הטבל תרומה ולא ישתייר שם חולין כלל והוי שלא במינו ולכך מבטלין אותו וא"כ לפ"ז לענין שלא להוציא ממנו על מקום אחר כבר בטל. ולענין להוציא ממנו עליו אינו בטל:

א"ר יוסי הדא אמרת. פירש מכח האי טעמא. טבל שנתערב בתרומה מותר להוציא ממנו למקום אחר. דאפי' אתה עושה את כל הטבל תרומה הוי מין במינו ולא בטל. וכיון שכן אין אתה יכול לפשוט ממנו למנחה. דגבי מנחה הוי קדשים בחולין מין שלא במינו ולכך איכא למימר שבטל ומה שמוציא ממנו עליו ולא בטל אין ראיה. דהתם בודאי ישתייר שם חולין והוי מין במינו ולכך לא בטל לענין להוציא ממנו עליו ודאי:

ולית הדא דר' בון תתובי' על דר"ז. פי' הא דמקשי ר' בון לר"ז אמאי פשיט לי' ממה שמוציא ממנו עליו שקומץ ומתיר את השיריים. הא התם טעמא אחרינא איכא שמוציא ממני עליו ואינו בטל כדפי' משום דבודאי ישתייר שם חיטין והוי מין במינו ולא בטל. עלי' אמר דלית הדא תתובי' דודאי לא מהאי טעמא מוציא ממנו עליו דלהאי טעמא קשה:

והרי תרומה א"א לעשות חיטין. פי' דנהי דהחולין לא בטלי. מ"מ אם אותו המקצת שהוא מפריש תרומה ליבטל דזה הוי שלא במינו אלא ודאי לאו מהאי טעמא. ומשני באמת איכא למימר דהא דמוציא ממנו עליו היינו מהאי טעמא. והא דלא בטלי התרומה. היינו משום דאי שלמטן לא בטל. פי' דבשעה שהתרומה למטה דהיינו שלא הפריש עדיין לא בטל דאכל חדא איכא למימר זה הוא החולין. וא"כ אף יש למעלן פי' דהיינו בשעה שהתרומה למעלה שכבר הפריש לא בטל שכבר קידש לשם תרומה. פי' תיכף שיצא מן החבית ואינו מעורב כלל וה"ג א"ל והרי טבל שנתערב בחולין כו' תרומת ה' לאהרן הכהן ואמרית לון שמוציא ממנו עליו ואינו מוציא ממנו למקום אחר אין פשיטא לך שאינו קומץ ומתיר את השיריים לאכילה אפי' ממנו עליו אינו מוציא. ומתני' אמרה הוא מוציא ממנו עליו דתנינן ואם לאו יוציא חלה א' על הכל כו':

חולין שבו מבטלין אותו. יכול להעשות בתרומה כיוצא בו בטל א"ר יוסי כו'. ולית הדא דר' בון תתובי' על דר"ז והרי התרומה א"א לעשות חיטין א"ל אם שלמטן לא בטל אף שלמעלן לא בטל שכבר קידש. ותיבת תני מיותר:

ואם לאו מביא ד' רביעין ומשיך. פירש דבברייתא קתני תקנה אחרת. דהיינו אם נתערב קב שאור בעיסה ואין לו פרנסה ממקום אחר עושה עיסה עוד ד' רביעין ומשיך לאותה עיסה שיש בה רובע שאור ומצטרפין הד' רובעין לאותו הרובע שאור שבעיסה ונטבלו ומפריש שיעור חלה מהד' רובעין על הכל:

ר' יונה בשם ר"ז זאת אומרת כו'. פי' אם נטל רובע שאור מעיסה שכבר נטבל ונתן לתוך ד' רובעין שהיו במקום אחר ואין בהם כשיעור יצטרפו ונטבלו אף אותן הד' רובעין שלא הי' מהן כשיעור:

הדא אמרה שהנושך תורה. פירש שהרי השאור נתחייב בחלה מדאורייתא ונפטר מחמת שלא נתחייב אלא מחמת נשיכה אלמא שאף הנשוך תורה:

א"ר אימי איתפלגון כו'. פי' דפליגי והדא מסייע למ"ד הנשוך תורה כדמפרש אח"ז:

מחליף שמועתא. פי' שהי' אומר להיפך ר' יוחנן אמר אין הנשוך תורה כו':

בעון קומי ר' יוסי מה שמעת מר' יוחנן. פי' אם נשוך תורה או לאו:

א"ל אנא לא שמענא. פי' בפירוש אלא בפירוש מיליהון דרבנן מן מיליהון שפליגין במקום אחר נוכל לפשוט את זה:

דתמן תנינן המכניס חלות. פירש כהן שהי' מכניס החלות שנותן לו:

ונתנן בעריבה ע"מ להפריש. פי' שיאפה כ"א בפ"ע:

ונשכו. פי' שאח"כ נשכו זה בזה:

בש"א חיבור בטבול יום. פי' דהיינו שאם נגע טבול יום באחת מהן נטמאו כולן:

ובה"א אינו חיבור. פי' ואם נטמאה האחת טהורה השניה:

אמר ר' שמעון בן גמליאל ממה דתנינן אינן חבור. פי' בט"י שטהור השניה:

הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא. פי' אפי' אינו ט"י דהוי חיבור ונטמאו כולן מ"מ אין חייבין עליו. פי' דכיון דחזינן דמקילין כ"כ בט"י מסתמא אף בשאר טומאות אינו אלא מדרבנן:

א"ל ר' יוחנן שנייא היא בט"י. פי' לעולם בשאר טומאות חייבין עליו דהוי חיבור מדאורייתא. והא דאינו חיבור בט"י היינו משום דט"י הוי טומאה קלה מאוד:

וכדמפרש דכתיב ביה טמא וטהור. פי' וטמא עד הערב וטהר והאי וטהר היינו מעיקרא אף קודם ביאת השמש. ומפרש טהור לחולין ולמעשר מבעוד יום לפיכך מקילין אף בתרומה שלא יהי' חיבור. אבל בשאר טומאות חיבור הוא מדאורייתא וחייבין עליו משום טומאה. והשתא מסיק לפלוגתייהו:

הוי בה ר' יוחנן דו אמר דבר שאינו חיבור בט"י. פי' דהיינו נשוך:

תורה היא. פי' בשאר טומאות (פי') דליהוי נחשב חיבור:

דו אמד שהנשוך תורה. פי' לענין חלה. ומקשי לר"ל דסבר שאין הנשוך תורה. פי' לענין חלה:

והתנינן ואם לאו מביא ד' רביעין ומשיך. פי' ונוטל חלה מאותן הד' רביעין אף על השאור אלמא שהנשוך תורה. דאי אין הנשוך תורה איך הוא מפריש מאותן הד' רבעין שלא נטבלו אלא מחמת נשיכה על השאור שנטבלו מדארייתא:

ומשני תיפתר שבא מחמת הנשוך. פי' שהשאור לא בא אלא מחמת הנשוך ולכך אף השאור לא נתחייב בחלה אלא מדרבנן ולכך נפטר מאותו החלה של הד' רובעין שלא נתחייבו אלא מחמת נשיכה:

ר"ז בעי. פי' שהוא תירץ מה פליגין כו':

אבל אם השיכו בידו כל עמא מודו. פי' אפילו ר"ל שהנשוך תורה. וא"כ לא קשה מהד' רובעין. דהתם קתני ומשיך משמע בידים ולכך פוטר את השאור:

ועוד משני אפי' תימר השיכו בידו הוא המחלוקת. פירוש דר"ל סבר אף השיכו בידו אינו תורה לא קשיא לר"ל מה שפוטר הד' רובעין שלא נתחייבו אלא מחמת נשיכת התלה של השאור. והיינו משום דסבר דטבל בטל ברוב ולפיכך אף השאור אינו חייב להפריש אלא מדרבנן לכך יכול ליפטור אותה החלה של הד' רובעין שג"כ אינו חייב אלא מדרבנן:

אעלין עובדא קומי ר' יוסי. פי' למעשה היאך נעביד אם הטבל בטיל ברוב או לא:

וסברין מימר שנים רבין על א'. והיינו ר"ל ור' יוסי בי ר' נהוראי [פליגי] על ר' יוחנן:

ולא שמעין. פי' דלא שמעו הא דא"ר סימן בשם ריב"ל כו'. וא"כ גם עם ר' יוחנן הוי שתים:

ומקשי והתנינן ואם לאו מוציא חלה א' על הכל. פי' אם נתערב שאור טבל בחולין. ומשמע לי' דמוציא מדינא. אלמא שאינו בטל ברוב:

ומשני ר' יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש. פי' אפי' מ"ד הטבל בטל ברוב צריך להפריש מדרבנן ומתני' דקתני ואם לאו מוציא א"כ איירי נמי מדרבנן:

מה פליגין לחוש להפרשה שניה כו'. פי' כדמפרש דהיינו שאם נפל מה שהפריש למקום אחר אי אמרי' שמדאורייתא לא הי' צריך להפריש שבטל ברוב ולא צריך להפריש אלא מדרבנן. והשתא כשנפל בטל ברוב אפילו מדרבנן. אבל למ"ד אין הטבל בטל ברוב וצריך להפריש מדאורייתא. וא"כ אפי' נפל אח"כ נמי צריך להפריש. מה פליגין ר' יוחנן ורשב"ל. מיותר וכצ"ל א"ר בא בטבל שנטבל ד"ת. פי' הא דאמרינן דאפי' למ"ד הטבל בטל ברוב צריך להפריש היינו מדרבנן בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהן אפי' מדרבנן א"צ להפריש:

וע"ז מקשי ממתני' דזיתי ניקף שנתערבו בזיתי בציר דסבר שהם טבולין מדרבנן משום שעדיין לא נגמרה מלאכתן שעיקר הזיתים הם לשמן ואפ"ה צריך להפריש:

ומשני דאיירי בשמן של זיתי מסיק שנתערבו בשמן כו'. פירש שכבר נטבלו מדאורייתא ולכך צריך להפריש. אבל בטבל של דבריהם לעולם איכא למימר שא"צ להפריש:

ה"ג לעשותה בטהדה להיות מפריש עליו והולך. פי' שהוא עושה עיסה בטהרה כדי שתהא מיוחדת לו שאם יעשה עיסה אח"כ יפריש עליה חלה מתוך אותה העיסה שהיא טהורה ותמיד הוא מפריש עליה עד שתסרח. והשתא מקשי לר"ל דסבר שהטבל בטל ברוב. קשה היאך הוא מפריש ממנה חלה הא כיון שקדשה אותו הרוב של עיסה הוי אותו המיעוט כאילו אינו ואינו טבל כלל. וא"כ היאך הוא מפריש מן הפטור על החיוב:

ומשני ברושם. פי' בכל פעם שהוא סומך עליה שיהא חלה הוא רושם ע"כ יהא חלה. שאינו מעורב כלל ולכן אינו בטל ברוב:

תדע לך שהוא כן. פי' דטבל בטל ברוב והכא איירי ברושם:

דתנינן תמן הרוצה להפריש תרומה ות"מ כא'. נוטל א' מל"ג ושליש. פי' דהיינו ג' ממאה. ואומר א' ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין כו'. וקשיא לאיזה דבר הוא מסויים. פי' לאיזה דבר הוא אומר הרי הוא בצד זה חולין. אי משום שצריך לתרום ת"ג באומד וכשיאמר שתי ממאה יהי' ת"ג הוי במדידה וכשיאמר הרי הוא תרומה סתם יהי' הכל ת"ג ולא ישאר ת"מ כלל לכך צ"ל א' ממאה כדי ת"מ יהיה חולין והיינו כדי ת"מ והשאר תרומה דהוי באומד. א"כ קשה ל"ל למימר הרי הוא בצד זה לימא סתם א' ממאה יהי' חולין:

לא כדי שלא יבטל ברוב. פירש הא ודאי הא דאומר בצד זה היינו כדי שלא יהא מעורב בת"ג ויהיה בטל ברוב ושוב לא יוכל לעשות אותה ת"מ לכך צריך לומר הרי הוא בצד זה כדי שלא יהא מעורב כלל:

ומשני הא דאומר הרי הוא בצד זה. היינו כדי שלא יהא כאומר תרומת הכרי הזה וזה בזה. פירש שסיים הראשון באיזה מקום יהי' התרומה אלא שלא סיים באיזה מקום יהיה של זה בזה ומסתמא דעתו שיהיה גם זה אצל זה דהיינו אצל המקום שסיים תרומתו אלא שלא ידעינן באיזה מקום התרומה נסתיים תרומתו ולא הוי סיום וה"נ מש"ה צ"ל בצד זה כדי שלא יהא כן דאף שיהא מסוים אצל כל הכרי שהרי הוא רשם תחילה הג' ממאה שנטל ולא עשה ת"ג אלא השתי ממאה ומסתמא השלישי ת"מ מ"מ לא מיקרי מסויים שאינו יודע אם בצד זה או בצד זה לכך צ"ל הרי הוא בצד זה חולין כדי שיהא מסויים ולעולם אין הטבל בטל ברוב:

חזר ואמר כו' לא אמרנא כלום. פירש דודאי מוכיח שפיר. ר"ל הא דאמר בצד זה כדי שלא יבטל ברוב בת"ג דאי משום שיהא מסויים:

הא ר' יוחנן סבר בתרומת הכרי הזה. פי' ומסיים מקום התרומה ואח"כ אמר וזה בזה דמקום שנסתיימה תרומתו של ראשון כו'. פי' והוי מקום מסויים. וה"ה הכא כן אף כשלא אמר בצד זה. וא"כ למה אמר בצד זה אלא ודאי כדפי':

ה"ג כדי שיהא יכול ליתן לשבט ביניהן. פי' הא דפליגי רבי ורשב"ג דרבי סבר צריך שיהא יכול ליתן לכהן בכל פעם שירצה ולכך צריך לרשום. ורשב"ג סבר שאין צריך אלא יתננו לכהן אחר שיעשה הכל תרומה:

ה"ג הווין בעי מימר. מ"ד מעלה כולן ע"פ הבור שבו הטבל בטל ברוב ולפיכך צריך להוציא כולן לחוץ ולקרוא שם תרומה. דאי יתקן א' א' א"כ כשנתקן הרוב אז המיעוט טבל יבטל:

ומ"ד מעלה א' א' ע"פ הבור סבר אין הטבל בטל ברוב כו'. פי' ולא איכפת לן אם יתקן מעט מעט:

היקף ביניהן. פי' אם יקרא מה שקורא שם תרומה ע"פ הבור מן המוקף או לא:

ומפרש מ"ד מעלה כלן ע"פ הבור קורא מן המוקף. פי' מה שהוא תורם למעלה מן הבור ומ"ד מעלה את הראשונה ע"פ הבור:

אינו תורם מן המוקף. פי' מה שהוא קורא למעלה לכך מעלה א' א' וקורא קודם שיוציא מן הבור דאז הוי מן המוקף:

ר' אבוהו בשם ר' יוחנן מחליף. פי' הלשון דלעיל אמרינן למ"ד מעלה את הראשונה ע"פ הבור אינו תורם מן המוקף. והשתא אמר מ"ד מעלה את הראשונה. פירש דהיינו אחת תורם מן המוקף. פי' קרינן שפיר מוקף אף שאפשר שאין הטבל זה אצל זה כיון שעשאה א' תרומה הרי נפטרו כמה חביות ואפשר שמפסיקין בין חבית החייבת לחבית [הפטורה]:

מ"מ קרינן מן המוקף. כדמפרש מפני שהוא מעורב ע"י גידין. ומ"ד מעלה כולן סבר שזה אינו תורם מן המוקף. פי' כשירשום א' א' לא יהי' מן המוקף כדפי':

וע"ז מקשי ואינו מעורב ע"י גידין. פי' ואמאי אינו נקרא מן המוקף:

הדרן עלך פרק אוכלין עראי

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה