אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ג

הלכה ב

דאינון אכלין וחלין ביה ט"ס. וצ"ל דאינון אכלין מתוקנים. פי' שידעו העולם שזה אינו חלה. ולא יפרישו עוד מן הקמח אלא אחר שתתגלגל:

שהוא פטור והיא חייבת. ט"ס וצ"ל שהיא מתרת. פי' החלה באכילה. והיא אסורה. פי' ובאמת היא אסורה:

ה"ג קב טבריני. פי' הקב שבטבריא חייבת בחלה. פי' לפי שהיא גדולה ויש בה ה' רבעים:

ה"ג חד חליטא. פי' שעשה חלוט חלוט פטור מן החלה אלא שאין אנו יודעין איזה חלוט ברור לכך שאל לר' יוחנן היכי ליעבד:

א"ל איזיל עבד ד' קבין ופלג. פי' א' ומחצה מדבריות שהיא פחות משיעור אבל ד' ופלג יש הרבה יותר משיעור. ומשני א"ר זעירא קבייא באתריהון. פי' באותו מקום שהי' ר' יוחנן:

רובעיי קריין. פי' היו קוראין לרובע קב לכך א"ל ארבע ופלג בכדי שלא יהא ה' רבעים שהוא שיעור חלה:

ומקשה ויאמר חמשה פרא צביחר. פי' פחות משהו פי' דבמשהו יכול לטעות:

א"ר יוחנן דרך עיסה שנו כאן. פי' הא דקתני במתני' הן ושאורן ומורסנן כו'. אלמא שכולן מצטרפין לשיעור חלה. מפרש ר' יוחנן היינו משום דדרך עיסה. פי' דזה דרך עיסה לעשות אותה משאור ומורסן שיש בתוכה ולא ליטול מתוכה לפיכך נקרא לחם לענין חיוב חלה:

ארשב"ל דרשב"ג היא. פי' הא דקתני בסיפא כשנוטל המורסן וחזר לתוכה פטורין. פי' שאין מצטרפין המורסן להתחייב בחלה. ואי קשיא נהי דאינו מתחייב בפ"ע מ"מ השתא כשעשה עם החיטין ליגרור עליה קאמר רשב"ל דאתיא כרשב"ג. פי' שאינו גורר אא"כ יש לחיטין בפ"ע כשיעור אז גורר ג"כ את המורסן שיהא צריך להפריש חלה אף ממצה אבל כאן שאינו אלא בהדי מורסן חמשת רביעים פטורין:

בשם ריב"ל ד"ה היא. פי' הכא גבי מורסן אפי' רבנן מודו שאינו גורר:

וכדמפרש אע"ג דלא א"ר יוחנן הדא מילתא. פי' האי טעמא שמודו רבנן הכא שפטורין כשנטל המורסן וחזרו אמר דכוותי'. פי' אמר ארישא ומיני' יכול לדייק גם בסיפא:

דר"י אמר ארישא. הא דהן ושאורן חייב היינו משום דדרך עיסה כן וא"כ לפיכך היא נקראת לחם לענין חלה וחייב. וא"כ בסיפא שנוטל המורסן וחזר לתוכו שאינו נקרא לחם לענין חלה היינו נמי מהאי טעמא מפני שאין דרך עיסה לחזור המורסן לתוכו ואינו קרוי לחם כלל אפי' לרבנן ולפיכך אינו נגרר. ואפשר שאפי' הי' ה' רבעים קמח בלא המורסן הי' פטור מטעם שאינו קרוי לחם:

אלא שהנחתום. תיבת אלא מיותר:

ה"ג עינו רעה בעיסתו ובעה"ב עינו יפה בעיסתו:

ה"ג לא מטעם זה הוא אלא ונתתם ממנו תרומת ה'. כצ"ל:

אלא שהנחתום. צ"ל והנחתום עיסתו מרובה:

ה"ג וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק. פי' שהיא אינה רגילה למכור בשוק אלא מחמת איזה סיבה דהיינו שנשתייר בה קמח או שאר סיבות היא עושה למכור בשוק:

וקתני א' ממ"ח. פי' אף שמסתמא היא עיסה מועטת:

ומשני שלא תחלק בעיסת השוק. פי' דאף שהיא עיסה מועטת. מ"מ כיון שדרך העושה למכור בשוק עושה מסתמא עיסה מרובה לא חילקו. ולעולם א' ממ"ח:

ומקשי ניחא לרבנן לר' יהודא פי' דמפרש טעמא משום עין יפה אמאי באשה העושה למכור בשוק א' ממ"ח הא היא עין יפה. ומשני בשעה שהיא עושה לביתה עינה יפה בעיסתה ובשעה שהיא עושה למכור בשוק עינה רעה בעיסתה:

א"ר מתניתא בלימודה להיות מפרשת א' מכ"ד. פי' דהיינו בעיסה שעושה לביתה:

אבל בלימודה להיות מפרשת א' ממ"ח. פי' דהיינו עיסת נחתום שאף בטהורה אינו מפריש אלא א' ממ"ח:

לא בדא שלא יהא חוטא נשכר. פי' וא"כ אפי' נטמאו במזיד נמי א' ממ"ח דלא עדיף מאם היה טהורה:

ואין הבית מצרף. פי' ל"ל פחות מכביצה ביניהם והלא הבית מצרף:

ומשני דבר שהוא מקפיד על תערובתו כו' עשו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו. פי' ולפיכך אין הבית מצרף:

ועיסתו חלה. ט"ס וצ"ל בעיסה תחילה. פירוש הא דצריך פחות מכביצה ביניהן היינו בעיסה תחילה פירוש שהעיסה הטמאה היא תחילה ומטמא לכך הוא מקפיד על תערובתו. אבל בעיסה שניה אין לשני מגע אצל טבל. ואם כן כל זמן שלא הורמה חלתה אינו מקפיד על תערובתו. ולא הי' צריך ליתן פחות מכביצה ביניהם. דהבית מצרף:

מן הטהור על הטמא בלח. פי' בדבר לח תורמין אפי' מן הטהור על הטמא:

ומפרש כיצד כבש זיתים בטומאה כו'. ומקשי ל"ל פחות מכביצה אפי' כביצה נמי. פי' אפי' אם יהי' המשפך כביצה יכול לתרום מן הטהור על הטמא:

וכדמפרש ולא פירורין אינון. פי' ואין בכ"א כביצה. וא"כ אינו יכול לטמא אחרים. שהרי אינו מטמא אחרים אלא בכביצה. ומשני שלא יטמא זיתים הרבה. פי' דמ"מ כיון שהי' בפיו כביצה הי' נטמא הרבה זיתים דהיינו אותו את שהי' נוגע בכמה זיתים עד שיהא כביצה היה טמא. אבל השתא שאין בפיו כביצה אין נטמא כלום:

אמרו לו אין לך קרוי לח אלא יין ושמן. פי' וא"כ אין תורמין מן הטהור על הטמא אלא ביין ושמן. ומפרש היאך עבידא. פי' היאך יהי' גבי יין ושמן מן המוקף:

ומשני קורה א' לשתי בורות. פי' ואף שהיא לשתי בורות כיון שהיא קורה א' הוי מן המוקף:

שתי קורות לבור א'. פי' והיינו מן המוקף שהם (כבור) [בבור] א':

ומקשי ניחא קורה א' לשתי בורות. פי' ניחא דהיינו מן המוקף מה שהיו בקורה א' ועכשיו הן בשתי בורות ולא טמאו זא"ז:

שתי קורות לבור א'. פירש היאך יכול לתרום מן הטהור על הטמא מכיון שנטמא מקצתו אין כולו טמא:

ומשני תיפתר שהי' בדעתו לעשותו תפיסה א'. פי' הא דקתני לבור א' היינו שהי' בדעתו שיהא בבור א' ולכך הוי מן המוקף. אבל באמת עשאן שתי תפיסות דהיינו בשתי בורות ולכך לא טמאו זא"ז:

הדא דתימא כשניטמא מששולה ומשקופה. פי' אז יכול לתרום מן הטהור על הטמא בלח:

אבל כשנטמא עד שלא שילה ולא קיפה. פי' מודו שאינו יכול לתרום מן הטהור על הטמא אפי' בלח וכדפי' שלא נראו לתורמן בטהרה:

הלכה כר"א. פי' שיכול לתרום מן הטהור על הטמא בלח:

הדרן עלך פירות חוץ לארץ

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה