ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · הלכה ב
ופשיט מדא"ר חייא בר ווא כגון קיסרין. פי' שאם היה רחוק מגבל העושה בטהרה כמו שהי' קיסרין רחוק מגבל שלה צריך לעשותה בטהרה. וידוע הי' להם שקיסרין הי' רחוק ד' מילין מצומצמות ואפ"ה צריך לעשות בטהרה:
הדא אמרה כו':
כיון דנהרא מפסיק ויש טורח לעבור כמו ד' מילין. ואתי לאשמועינן דלאו דוקא ד' מילין אלא אם יש איזה טירחא להעלותו לגבל כמו לילך ד' מילין אז מותר לעשותו בטומאה:
ומקשי כר"ע. פי' מדהתיר לו לעשותו עיסה גדולה בטומאה דהא לרבנן צריך לעשותו קבין [קבין] ומשני עיסה גדולה היתה. פי' גדולה יותר מדאי. פי' והי' לו טורח מרובה לעשותו קבין:
וכדמפרש שהיה נוח אפי' לילך כמה (פי') אפי' לילך כמה מילין נוח לו לילך מלעשות עיסתו קבין. וחזינן דרבנן לא החמירו אפילו לטרוח לילך יותר מד' מילין כ"ש שאין מטריחין עליו לעשות עיסתו קבין וכא הוא אמר הכין. פי' יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין. משמע שמותר לעשות בטומאה הרבה ולהתחייב בחלה מלעשות קבין ולהיות פטור מן החלה. אלמא שקב פטור מן החלה:
ומשני תמן לשעבר. פי' התם קאמר ר"ע הנוטל מקב חלה. פי' דהיינו אם נטל בדיעבד יצא. אבל לכתחילה אינו חייב ליטול מקב חלה:
והן שנשכו. פי' הא דקתני במתני' הרודה ונותן לסל הסל מצרפן. היינו דוקא שנשכו:
כגון אילין ריפתא דבבל. שגדולות מאוד ועולה כ"א על חבירו והוי כמו נשכו בהא פליגי:
אית דאמרי התנור מצרף ואין הסל מצרף:
ואית דאמרי הסל מצרף. ואין התנור מצרף: