ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ו · הלכה ו
כתב יד א
ה"ג כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה. פי' שאין ברירה וחלקו של גוי פטור ושל ישראל חייב ובכל מעט אמרינן דחציה של גוי וחציה של ישראל היא:
דברי רבי רשב"ג [אומר] חלקו של ישראל כו' פי' דיש ברירה כו':
ה"ג אבל אם חלקה עומרין. פי' היינו אחר שקצרה אף רשב"ג מודי לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הן. פי' דאז אמרינן שמא נתערב חלקו של גוי עם של ישראל:
ה"ג א"ר יונה כו' מה פליגין כשחלקו עומרין אבל כשחלקו גדיש. דהיינו אחר עומרין אף רשב"ג מודה לרבי:
ומקשי ע"ד דר' יונה מה בין גדיש ומה בין עומרין. פי' כיון ששניהם איירי בתלוש מ"מ בגדיש מודים יותר מבעמרים:
ומשני בקוצר כל שהוא ומניח לפניו. פי' האי עומרין איירי שאינו מזיז ממקומן כלל אלא כ"ש שקצר הניח לפניו במקומו שאינו מתערב כלל לפיכך הוי כמו קמה:
ה"ג האחין השותפין מחלוקת רבי ורשב"ג האחין השותפין לא לחלק הן. פי' דודאי מעיקרא לחילוק עומדין ואפ"ה פליגי:
כתב יד ב
ה"ג אבל אם חלקו עומרין אף רשב"ג מודה. [אמר נכדו הצעיר סביב הירושלמי היה נ"ב ונגרר הכתב והמחק]:
ה"ג מה פליגי כשחלקו עומרין אבל כשחלקו גדיש אף רשב"ג כו'. [אמר נכדו הצעיר ה"נ נגרר ההגהה כנ"ל]:
בקוצר כל שהוא ומניח לפניו. שאינו מזיזן ממקומן כלל אלא כל שהוא שקצר הניחו לפניו במקומו ולא התערב כלל והוי כמו הקמה:
[אמר נכדו הצעיר גם זה לפי המהדורא קמא כו']: