אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ו · הלכה ה

הלכה ד

כתב יד א
ה"ג טעמא דבית הלל אני אומר שיאכל עטונין. פי' בלא הכשר:

ומקשי וכי דרך בנ"א לאכול עטונין:

ומשני ע"י עילה. פי' כדמפרש גבי פרה חורשת שמתיר למכור בשביעית שאני תולה שהוא קונה אותה לשחיטה אף שאין דרכו בכך:

ה"ג תורא רדיא אלא ע"י עילה:

אף שיודע שאינו עושה אותו בטהרה. פי' דתלינן שיאכל אותו קליות וזה דרכו בכך לפיכך לא פליגי כלל:

כתב יד א
ה"ג שוין שאין מוכרין עביט של ענבים כו'. ותיבות גדיש של חיטין מיותר:

ה"ג ועביט של ענבים לא תורה היא ודכוותה מעטן של זיתים תורה היא לית הדא פליגי כו'. פי' דהא ודאי הא דאין מוכרין עביט של ענבים היינו מן התורה שהרי משקה של ענבים מכשירין מן התורה. ודכוותיה מעטן של זיתים כו' פי' מדתני שניהם כאחד משמע ששניהם שוים שמכשירין מן התורה ועל זה אמרו לית הדא פליג על הדא דר"י דר"י אמר כשם שקטן חומרן. פי' קטן שנמצא בצד העיסה שתכמים מטמאים אינו אלא מכח חומרא שמן הדין היה מעמיד עיסה על חזקתו כך מעטן של זיתים וסבר הגמרא דקאי על הא דמשקה היוצא ממעטן של מכשירין אינו אלא מדרבנן:

ומשני ר' חזקיה אמר בשם ר' ירמיה מה פלגין בחיבורין. פי' הא דאמר ר"י שאינו מן התורה היינו לענין חבורין דהיינו שאין המשקה היוצא מן הזיתים מחברין דקתני במתני' אם נגמרה מלאכתן נפלו עליהן משקין טמאין טימאן פי' בכולו דהוה חיבור על זה אמר שאינו תורה:

הא הכשירן תורה. פי' דמה שיוצא ממעטן של זיתים מכשיר מן התורה:

ומפרש טעמא לפי שבכל מקום נשוך חיבור. פי' בעיסה אינו חיבור אלא אם כן הוא נשוך:

אבל מעוך כלומר שנדבקין זה אצל זה אבל לא נשוך דהיינו שאם מפריד האחד אינו נפרד מחבירו כלום ואפילו הכי הוי חבור מחמת המשקה שמחברן על זה אמר שאינו מן התורה אבל הכשירן מן התורה:

ה"ג אמר ליה אין א"ר מני אפילו הכשרן הן חומרין. פי' אפילו מה שמכשירין המשקה של הזיתים אינו אלא חומרין ולא מן התורה:

ומקשי מהאי ברייתא ושוין שאין מוכרין עביט של ענבים ומעטן של זיתים כו'. פי' משמע ששניהם שוין כמו שעביט מוכשר מן התורה אף מעטן כן וקשיא לר' מנא דאמר גבי מעטן שהכשירן חומרן:

ומשני מאי פריך תיפתר כר"מ. פי' האי ברייתא דתני מעטן של זיתים בהדי עביט של ענבים דהוי תורה אתיא כר"מ דאמר המוהל כמשקה ולפיכך הן מוכשרין מן התורה אבל לרבנן דאמרו שאינו כמשקה אינן מוכשרין אלא מדרבנן ור' מני דאמר הכשרן הן חומרין היינו אליבא דרבנן:

כתב יד ב
(דף כ"ח ע"א) גדיש של חטין. מיותר:

[אמר נכדו הצעיר. בתוך הירושלמי גרר על המחק ומקים כבפנים]:

כתב יד א
ה"ג טעמא דב"ש אין דרך חבר להיות [מוכר] אלא במעשר כו'. פי' דקשיא ליה על בית שמאי אמאי אינו מזכיר כלל מעשר דהיינו שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר ע"ז אמר דסתם חבר הוא מעשר לפיכך לא הזכיר:

כתב יד ב
ה"ג טעמא דב"ש אין דרך חבר להיות [מוכר] אלא המעשר. משום דקשיא ליה לב"ש למה לא אמר לחבר ולמעשר ומשני דחבר ודאי הוא מעשר לפיכך לא הזכירו:

כתב יד א
ה"ג וחלקו בכ"מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. פי' כיון דאמרינן שאין ברירה לכך אמרינן שמה שבידו הוא החצי משלו וחצי משל חבירו ומה שביד חבירו גם כן החצי של חבירו וחצי שלו ולכך צריך לתקן מה שבידו ודאי והחצי שביד חבירו משלו דמאי ומזה מוכיח ר"א דאתיא כרבי מאיר דקשיא אמאי צריך לתקן דמאי הרי הוא נתן לו במדה גסה שהרי נתן לו כל החלק שלו בבת אחת אלא ודאי דאתיא כרבי מאיר דלא התירו למכור אלא לסיטון. וזהו פי' הוא פתר לה כו' פי' דמכח שפתר לו כן הוכיח דאתיא כר"מ:

וע"ז מקשי ר' יונה מוכר ודאי ומתקן דמאי. פי' האיך יכול להיות דמה שמתקן דמאי קאי על החצי שלו שביד חבירו הרי הוא אצלו ודאי שהוא יודע ודאי שלא תיקן וכיון שאינו יכול להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן צריך לתקן עליה ג"כ והאיך הוא מתקן דמאי כיון שהוא יודע שהוא ודאי וע"ז אמר אין לך כו'. פירש דהשתא מצי לאוקמי אפי' כרבנן והא דמתקן מה שביד חבירו משלו אף שמכר במדה גסה היינו לפי שהוא ודאי:

וה"פ המעשר מעשר שלו ודאי היינו החצי שבידו וחצי שביד חבירו משלו וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי. פי' לפי שאינו יודע אם תיקן חבירו או לא:

וה"ג וחלקו בכל מקום שהוא וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי:

כתב יד ב
ה"ג אלא לסיטון בלבד הוא פתר לה. ממשמע שפתר לו כן מוכיח דאית כר"מ:

המעשר מעשר את שלו ודאי. היינו החצי שבידו וחצי שביד חבירו משלו:

וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי. לפי שאינו יודע אם תיקן חבירו או לא:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה