ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ו · הלכה ב
כתב יד א
מתיבין כו'. במה קנו. פי' דמקשי על מתני' דקתני שע"מ כן באו על זה מקשי שאפי' באו על מנת כי במאי קנו:
ה"ג אמר להם אין אתם מודים לי שאם התנו ביניהם שהמעשרות שלהן אפי' התנו במה קנה אלא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך מעשרותיו אוף הכא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה (שתקח) [שתקנח] לך מעשרותיו. פי' כיון דעל מנת כן באו שניהם ידעו מזה הוי כאלו התנו:
כתב יד א
חולקין במעשרות למינ צרכה כו'. פי' דרבנן סברי דאפילו מישראל חולקין במעשרות אלא דהכא אשמעינן דאפי' לר"א דאמר גבי ישראל המעשרות שלהן מודה הוא גבי כהן מכהן שחולקין כו':
מעשר שלהן צ"ל המעשרות שלהן:
כתב יד ב
חולקין למעשרות למי נצרכה לר"א. דאילו לרבנן הא אמרי אפילו מישראל חולקין במעשרות אלא לר"א דאמר מישראל המעשרות שלהן מודה בכהן מכהן שחולקין:
או שלי ושלך מותר. דמה"ד המעשרות לבעלים וכשהכהן נותנן לישראל בעד טרחתו מותר:
כתב יד א
או שלי ושלך מותר. פי' דמן הדין הוי המעשרות לבעלים דהיינו הכהן וכשהכהן נותן לישראל בעד טרחתו מותר:
ה"ג שלך מותר שלי אסור שלי ושלך אם קבלה ממנו כדרך המקבלין כו'. פי' דמן הדין בכהן שקבל שדה מישראל חולקין במעשרות ולפיכך כשנותן הכל לישראל מותר אבל אם נותן הכל לכהן הוי כמו כהן המסייע בבית הגרנות שהוא נותן לו המעשרות בעד טרחתו לפיכך אסור ואפי' בשלי ושלך אינו מותר אלא כשקיבלה ממנו כדרך המקבלין פי' שאינו נוטל בשביל הטרחא:
ומקשי בלא כך אין המעשרות שלהם. פי' הא מן הדין חולקין במעשרות ואמאי מחלק אם קבלה כו' כיון שהדין כן:
ומשני אלא כיני כצ"ל:
שלך שלי ושלך. פי' בין אם נותן הכל לישראל ובין כשחולקין מותר דהכהן אינו נוטל כ"א מדינו ול"ל שהוא מסייע בבית הגרנות שלו:
אם קבלה ממנו כדרך המקבלין כו'. פי' דהיינו כשהכל לכהן אז יש חילוק בין אם קבלה כי היכי דלא יהא הכהן מסייע בבית הגרנות:
כתב יד ב
ה"ג שלי אסור ושלך מותר שלי ושלך אם קיבלה כו'. ממה"ד חולקין במעשרות לפיכך כשהכהן נותן הכל לישראל מותר אבל אם נותן הכל לכהן אסור דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות כו' ואפילו בשלי ושלך אינו מותר אלא כשקבלה כדרך המקבלין שאינו נוטל כלל בשביל הטרחא:
בלא כך אין המעשרות שלהן. מקשי הא מן הדין חולקין במעשרות ואמאי מחלק אם קבלה כיון שהדין כן:
ומשני אלא כיני שלך שלי ושלך. בין אם נותן הכל לישראל ובין כשחולקין מותר דהכהן אינו נוטל כ"א מדינו ול"ל שהוא כמסייע בבית הגרנות:
שלי אם קבלה ממנו כדרך המקבלים. וכשהכל לכהן אז יש חילוק בין אם קיבלה וכו' [ללא קבלה וכו'] שלא יהא ככהן המסייע בבית הגרנות:
כתב יד א
ה"ג המעשרות של זה אסור ישראל שקיבל שדה מישראל אמר ע"מ שאטלם אני ואתה ואתנם לזה מותר:
ומקשי ולא דא היא קדמיתא. פי' כיון דשניהם איירי בישראל שקיבל מישראל אמאי ברישא אסור וכאן מותר:
ומשני א"ר אחא קדמייתא בכהן. פי' ולפיכך אסור דהוי כמו מסייע בבית הגרנות כיון שנוטל הכל ונותנם למי שהוא רוצה:
א"ר יוסי הא דתימר מותר כו'. פי' ושניהם איירי בישראל שקיבל מישראל ואפילו הכי אסור כשלא קבלה ממנו כדרך המקבלים כו' כדמפרש שאין הישראל רשאי ליהנות מכח מעשרותיו שהוא נותן לכהן והכא הרי נהנה אם לא קבלה ממנו כו':
יתנם לכל מי שירצה. פי' להכי הוי שלו שמותר ליתן לאיזה שירצה אבל לא בטובה:
כתב יד ב
ולא דא הוא קדמייתא. הא שניהם איירי בישראל קיבל מישראל:
ה"ג א"ר אחא קדמייתא בכהן. לפיכך אסור כיון דנוטל הכל ונותן למי שרוצה הוו כשמסייע בבית הגרנות:
א"ר יוסי הדא דתימר מותר. משני דשניהם איירי בישראל שקיבל מישראל וכשלא קיבלה כדרך המקבלים אסור דאין הישראל ראוי להנות מכח מעשרותיו שנותן לכהן והרי נהנה:
כתב יד א
יטלו בע"כ פי' אלמא דנוטלן אף שלא בטובתו:
ומשני באומר אי אפשי כו'. פי' כיון שאינו רוצה כלל ליתן לכהן יתן בע"כ אבל כשרוצה ליתן לכהן יתן למי שירצה ואיכא למימר אפי' בטובתן:
ומייתי ראיה תדע כו'. הילך סלע זה כו'. פי' אלמא דמותר ליקח הסלע מישראל ליתן לפלוני כהן אלמא דמביא מעשרותיו בטובת הנאה:
ומשני פתר לה ברוצה ליתנו כו'. פי' דכיון דבלא זה היה נותן לו אלא דהשתא נותן לו כולו אינו ניכר הדבר ומותר ליקח סלע אבל אם לא היה נותן לו כלל בהא סבר ר' יוחנן דאסור ליתן לו בטובת הנאה:
כתב יד א
ה"ג כהדא כהן לישראל מה ריב"ח אמר. פי' דהא חזינן דר' יוחנן אוסר אפילו אם ישראל נותן לישראל סלע כדי שיתן לבן בתו כהן והיכא דבלא"ה היה נותן לו אלא שהיה נותן לו חצי והוא נותן לו סלע כדי שיתן לו כולו מותר ה"ה לריב"ח שאסר בכהן ליתן לו סלע כדי שיתן לו המעשרות מותר הכהן ליתן לו סלע כיון שהוא נותן לו בלא זה חצי המעשרות ואינו ניכר מה שנותן לו שהוא בשביל המעות כמו בישראל לישראל לר' יוחנן או לא:
ולא אגיבון. פי' שלא השיבו כלום:
למה הוא אסור כו' אף ר' יוחנן כו'. פי' וכיון שאוסר מפני מראית עין בישראל לישראל ואפילו הכי כשאנו ניכר מותר הכי נמי לר"י בר"ח בכהן לישראל כשאינו ניכר מותר:
א"ר בון חילול קדשים יש כאן כו'. פי' ואם כן אפילו כשאינו ניכר אסור:
ועוד מן הדא. פי' מן הדא נמי שמעינן שאפילו אינו ניכר אסור דתני הכהנים כו':
כתב יד ב
כהדא כהן לישראל מה ריב"ח אמר. כמו לר' יוחנן דאוסר אפילו בישראל נותן לישראל סלע כדי שיתן לבן בתו כהן וברוצה ליתנו לשניים מתיר ה"ה לריב"ח שאסור הכהן ליתן לו סלע כדי שיתן לו המעשרות מתיר ברוצה ליתנו לשניים או לא:
אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל מפני מראית העין. ואפילו הכי ברוצה ליתנו לשניים שאינו ניכר מותר הכי נמי לריב"ח בכהן לישראל כשאינו ניכר מותר:
חילול קדשים יש כאן כו'. ואם כן אפילו כשאינו ניכר אסור ועוד מן הדא נמי שמעינן שאפילו אינו ניכר אסור דתני הכהנים:
כתב יד א
הרי זה מקודשת אפילו ישראל. פי' אלמא דמותר הישראל ליתן מעשרותיו למי שירצה בטובת הנאה ולפיכך הוא מקודשת דהוי כמו דמים שלו דאם לא כן שאין לישראל בה אפילו טובת הנאה אמאי מקודשת:
ומשני פתר לה בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. פי' דההיא ודאי שלו שמותר למוכרה וליטול הדמים שלו לעצמו:
כתב יד א
המעשרות שלו. פי' דשיורי שיירי המעשר לעצמו:
ומיבעיא ליה מהו שימכרם לכהן. פי' אם יכול ישראל למכור מעשר שדותיו לכהן או לא:
ופשיט נשמעינה מן הדא כו':
והאיך אפשר עד כהן שמכר שדה לישראל מיותר. ואפשר דשייך למעלה (בדף כ"ו ע"א) אחר התנו במה קנו וכנ"ל אפילו התנו במה קנו. והאיך אפשר לאדם למכור מעשרות שדהו לחבירו:
וע"ז משני והאיך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו אלא תיפתר באומר תלכי מן החורבה הזה שתקנה לך אוירה והכי נמי באומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך מעשרותי אוף הכא סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך מעשרותי:
כתב יד א
ואפילו ביורשין שאינן מד"ת. פי' נמי המעשרות שלהן כיון דאמר ליורשי מסתמא אכל יורשיו אמר בין שהן מד"ת או לא:
כתב יד ב
ואפילו ביורשין שאינן מד"ת. נמי המעשרות שלהן כיון דאמר ליורשי על כל יורשיו אמר בין מד"ת או אינן מד"ת:
כתב יד א
ה"ג שיהא המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. פי' כל זמן שהוא לפניו המעשרות שלו:
מכרה לאחר אין לו במעשרות. המגרש את האשה והחזירה כו':
ה"ג מ"ד לכתובה ולתנאין יש לו במעשרות. פי' דהוי כמו שלא מכרה כלל:
מ"ד לכתובה ולא לתנאין אין לו במעשרות. גופה נעשית ישראלית אפילו הכי כיון שחזרה להיות כהנת דהיינו שנתארמלה הוי כלקחה והמעשר שלה וקשיא לר' חייא:
ומשני כאן שמשרה כו'. פירוש דהתם איירי שמכר השדה לאחר אלא שהתנה עמו שיהא המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו ולפיכך כשמכר לאחר שפסק זכותו מן השדה אף כשלקחה ממנו אחר כך אין לו במעשרות אבל הכא איירי שלא מכרה הכהנת שדה זו אלא שקבל ישראל ממנה ואם כן הוי כל שנה קבלה בפ"ע דהיינו כשהיא כהנת הוי כמו שקיבל ישראל מכהן וכשהיא ישראלית דהיינו שנשאת לישראל הוי כמו ישראל לישראל:
ומקשי והתני ר' חייא מכרה. פי' האי דינא גופא תני במכרה דהיינו שמכרה הכהנת את השדה לישראל שיהא המעשרות שלה ואחר כך נשאת לישראל שאינה ראויה למעשרות ואין המעשרות שלה ואחר כך נתארמלה דחזרה לתחילתה ומינה קשיא לר"ח דהא הוי דומיא דמכר לאחד וחזרה ולקחה הימנו:
ומשני תמן יצאה מרשות שניהן כו'. פי' דהתם איירי שהלוקח התנה עם המוכר שיהא המעשרות שלו כל זמן [שהוא] לפניו ומכר הלוקח דאין השדה השתא לא ברשות לוקח ולא הוו המעשרות ברשות מוכר אבל הכא אף שהכהנת מכרה ונשאת לישראל יצתה אותה השדה מרשות הכהנת ולכך אינו מחויב ליתן לה המעשרות כל זמן שהיא נשואה לישראל אבל עדיין היא ברשות הלוקח שלא יצאה ממנו מעולם ולפיכך כשנתארמלה שחזרה (לרשות) [להיות] כהנת חזרה לתחילתה וחייב הלוקח ליתן לה המעשרות:
כתב יד ב
בין לתנאים יש לו במעשרות. דהוי כמו שלא מכרה כלל:
[אמר נכדו הצעיר הנראה שכצ"ל נשאת לישראל חולקין במעשרות דגופה נעשית ישראלית אפילו הכי כשנתארמלה וחזרה להיות כהנת הוי כלקחה והמעשרות שלה וקשיא לר' חייא]:
ומשני כאן שמכר כאן שקבל. דהתם איירי שמכר השדה לאחר אלא שהתנה עמו שיהא המעשרות שלו כ"ז שהוא לפניו לפיכך כשמכר לאחר פסק זכותו מן השדה אף כשחזר ולקחה ממנו אין לו עוד במעשרות אבל לא מכרה כהנת השדה אלא שישראל קבלה ממנה וכל שנה הוי קבלה בפ"ע כשהיא כהנת הוי כמו קיבל ישראל מכהן וכשהיא ישראלית היינו שנשאת לישראל הוי כמו קיבל ישראל מישראל:
תמן יצאת מרשות שניהם. דאין השדה השתא ברשות לוקח ולא המעשרות ברשות המוכר אבל בכהנת אף שנשאת לישראל ויצאתה השדה מרשות הכהנת אבל עדיין הוא ברשות הלוקח לכן כשנתארמלה חזרה לתחלתה וחייב הלוקח ליתן לה המעשר:
כתב יד א
יכול הוא למחות בידו. פי' שהוא מפקיע מן המעשרות אבל כשאמר לו שיהא העשרות שלו לעולם יכול הוא ליקח בשאר השנים אי נמי כשהתנה עמו שיהא המעשרות שלו לעולם היינו טעמא שאינו יכול למחות בידו דא"כ לא יוכל ליזרע קנים לעולם אבל כשאמר לו ד' או ה' שנים יכול ליזרע אחר כך:
כתב יד ב
לעולם אינו יכול למחות. דהא יוכל ליקח המעשרות בשארי השנים א"נ טעמא דאינו יכול למחות דא"כ לא יהיה יכול לזרוע קנים לעולם אבל כשאמר לו ד' וה' שנים יכול לזרוע אח"כ ישראל שמכר שדה לכהן כו' מותר. דגבי כהן הוי כשאר דמים שלו מותר ליתן המעשרות לכל מי שירצה:
כתב יד א
על מנת שיהא המעשרות שלי כו'. דהיינו שהכהן יתן לישראל המעשרות מותר דכהן מותר ליתן המעשרות למי שירצה דהוי אצלו כשאר דמים שלו:
לעולם אסור. ומפרש טעמא שאין כהן עושה כהן. פי' דהוי כמו שהוא עושה אותו כהן כיון שהוא נותן לו המעשרות לעולם והוי גנאי:
כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו. פי' שהמעשרות אצל הכהן וזכה בהן לפיכך מותר ליתן אפילו לישראל אבל כשמכר השדה לישראל שהמעשר הוא אצל ישראל ואין הכהן עצמו זוכה בהן לפיכך אינו יכול לזכות נמי לישראל:
כתב יד ב
כאן שזיכהו בדבר שהוא ברשותו. שהמעשרות ברשות הכהן והוא זוכה בהן לכן מותר ליתן אפילו לישראל אבל כשהכהן מכר לישראל המעשר הוא ברשות ישראל ואין הוא עצמו זוכה בהן עדיין ואיך יכול לזכות זה להישראל: