ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ה · הלכה ב
כתב יד א
ומהחולין שיש כאן. פי' היינו האחד ממאה חולין שיש כאן:
כתב יד ב
ומאה חולין שיש כאן היינו א' ממאה חולין שיש כאן:
כתב יד א
זה שעשיתי חולין טבל. פי' דהשתא אין זה מסויים מה שאומר חולין שהרי יש שם עוד אחד ממ"ח חולין ולכך צריך לסיים ולומר זה שעשיתי חולין טבל:
עשוי תרומת מעשר עליו והשאר חלה ומ"ש בצפונו כו' כצ"ל:
כתב יד ב
זה שעשיתי חולין טבל. לפי שיש כאן עוד א' ממ"ח חולין לכן צריך לסיים ולומר זה שעשיתי חולין טבל:
כתב יד א
חמש ברכות. היינו על תרומה גדולה ועל מע"ר ועל תרומת מעשר ועל חלה ועל מ"ש:
כתב יד א
עד כדון כהן. פי' שהכל שלו לכך הוא מברך כל החמש ברכות או אפי' לוי שמעשר ראשון שלו יכול לברך כל הברכות שהרי הוא ג"כ מפריש תרומת מעשר:
אבל ישראל אין יאמר תרומת מעשר כו' על שאינו שלו. פי' אלא יתן המעשר ללוי והוא יפריש לעצמו התרומות והאיך יכול לברך כל הברכות וגם מתני' משמע דהוא עצמו מתקן מעשר וגם תרומת מעשר ובישראל ליכא למימר הכי:
כתב יד ב
מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דאמר בעה"ב עושה ת"מ. אף שלא ברשות לוי:
[ובהגהותיו סביב הירושלמי לא סיימוה עושה ת"מ]:
כתב יד א
ומשני אתיא כר' יוסי דאמר בעה"ב עושה תרומת מעשר. פי' אף שלא ברשות לוי:
מעשר ואח"כ תרומה עד א"ר יוסי ט"ס וכאן צ"ל מ"ש למטה הרי הוא בצד זה חולין טבל עד מתני'. וה"פ דמקשי ל"ל למימר שהאחד ממאה יהיה חולין טבל והשאר תרומה ואח"כ יהא צ"ל זה שעשיתי חולין טבל יהא מעשר יאמר בתחלה א' ממאה יהא מעשר כו':
וע"ז אמר ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר. כלומר אחד ממאה יהא בצד זה מעשר והשאר תרומה:
ומשני נמצא מקיים. פי' מעשר לתרומה ובאמת צריך [להקדים] תרומה למעשר שהרי היא עצמה נקראת ראשית:
ומקשי ויאמר ה"ה בצד זה תרומה. פי' יאמר תחילה הרי הוא בצד זה תרומה ויסיים ואח"כ יאמר ה"ה בצד זה מעשר ואמאי צ"ל תחילה שיהא חולין טבל:
ומשני נמצא פוחת על התרומה כו'. פי' שכשיעשה תרומת מעשר באומד דהיינו שיאמר ה"ה בצד [זה] איכא למיחש שמא יוסיף או יפחות:
ומייתי ותני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים המעדיף על מעשרותיו פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים:
מתוך שהוא אומר כו'. פי' אבל השתא כשאומר א' ממאה יהיה חולין טבל והשאר תרומה ואח"כ עושה אותו הא' ממאה תרומת מעשר א"כ התרומת מעשר ודאי מצומצם הוא ומה שפיחת או הוסיף כשסיים הא' מל"ג ושליש הוא בתרומה גדולה שנטלת באומד דוקא ושם אין לחוש אם פיחת או הוסיף:
וע"ז אמר או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום א"ר יוסי סומך על תנאי ב"ד:
ומפרש מהו תנאי ב"ד עד מקום שהדעת טועה. פי' יהיה מעשרותיו מעשרות אף שפיחתו או הותירו היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר דהיינו כדלעיל שיאמר בתחילה א' ממאה לא סמכינן אתנאי ב"ד:
מהו תנאי ב"ד צ"ל עוד תנאי ב"ד:
כתב יד ב
מהו תניי ב"ד עד מקום שהדעת טועה. אף שפיחת והוסיף מעשרותיו מעשר היינו היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר כדלעיל שיאמר בתחלה א' ממאה כו' לא סמכינן אתניי ב"ד:
כתב יד א
כדי שיהא קובע מעשר ראשון כו'. פי' שיהא זה נמי חשוב קביעות מקום עוד תנאי ב"ד:
לכשיפדה מעשר שני שבעודף. פי' אם פיחת תחלה המע"ש וכשפדה אח"כ אף העודף נפדה אף שלא כיון אליו כלל:
עד כדון ביבש. פי' יכול לסיים מקום ולומר בצפונו או בדרומו:
בלח. פי' האיך הוא מסיים שהרי אין כאן צפון ודרום כלל שהרי הוא מעורב:
ומשני כהדא דתנינן מזגו לו את הכוס. פי' דהוי מקום מסוים פיו ושולי הכוס:
כתב יד ב
כדי שיהא קובע מעשר ראשון. שיהא זה נמי חשוב קביעת מקום:
לכשיפדה מ"ש שבעודף פדוי. אם בתחלה פיחת המעשר שני ואחר כך כשפודה גם העודף נפדה אף שלא כיון לזה כלל:
עד כדין ביבש. יכול לסיים בצפונו או בדרומו אבל בלח היאך יכול לסיים ומשני כהדא דתנינן מזגו לו את הכוס ומפרש שם דפי ושולי הכוס הוו מקום מסוים:
כתב יד א
הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ ומהלך כו'. פי' שלא יהיה כולה תרומה אלא יהא כ"כ בה מעשר עד שיהא מגיע לכל עשרה דהיינו לכ"א עשירית מן המעשר ולפי שאין כולה תרומה לפיכך צריך לסיים ולומר שתהא מתחלת מתחילת העוקץ והולך:
תיבת מסב מיותר או שהוא לשון נסב כלומר כי נסב:
אית בהון חדא תרומת מעשר. פי' שיש בכ"א כדי תרומת מעשר וכל שהוא חולין ולפיכך יכול ליקח לתרומת מעשר איזה שירצה:
הרי הוא קבוע מתחילת העוקץ ומסיים. פי' והוי התחלת העוקץ המסויים והוי התחלת המעשר מן העוקץ ואילך עד שמגיע כדי מעשר ונוטל הכהן שיעור תרומה מעשר מן העוקץ ששם ודאי הוא מעשר:
למקום אחד ב' פעמים מיותר כאן:
כתב יד ב
בתחלת כל עוקץ ועוקץ. שלא יהא כולה תרומה אלא כ"כ יהא בהמעשר עד שיהא מגיע לכל עשרה היינו לכ"א עשירית מן המעשר ולפי שאין כולה תרומה לפיכך צריך לסיים ולומר שיהא מתחלת מתחילת העוקץ ואילך ותיבת מסב או שהוא מיותר או שהוא לשון נסב כלומר כי נסב. אית בהון הדא ת"מ. היינו בכל א' יש בה כדי ת"מ וכל שהוא חולין לכן יכול ליקח לת"מ איזה מהן שירצה:
כתב יד ב
בתחלת העוקץ ומסיים ואומר לכהן כו'. והתחלת העוקץ המסוים הוי התחלת המעשר מן העוקץ ואילך עד שמגיע כדי מעשר ונוטל הכהן שיעור תרומת מעשר מן העוקץ כי שם הוא ודאי מעשר:
כתב יד א
הרי הוא בצד זה חולין טבל עד מתני' מיותר כאן:
כתב יד ב
בצד זה חולין טבל ויאמר כו'. מקשה ל"ל למימר שהא' ממאה יהי' חולין טבל והשאר תרומה ואח"כ אומר זה שעשיתי חולין טבל יהא מעשר מוטב שיאמר בתחלה א' ממאה יהא מעשר כו' ומשני נמצא מקדים מעשר לתרומה וגבי תרומה כתיב ראשית:
ויאמר ה"ה בצד זה תרומה מקשי בתחלה יאמר תרומה ואח"כ מעשר ולמה צריך לומר שיהא חולין טבל:
ומשני נמצא פוחת על ת"מ או מוסיף על ת"מ. היינו אם כשיאמר על ת"מ ה"ה בצד זה הנה הוא באומד איכא למיחש שמא יפחות או יוסיף ומייתי כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו כו':
מתוך שהוא אומר ה"ה בצד זה כו'. אבל השתא כשאומר א' ממאה יהיה חולין טבל והשאר תרומה ואח"כ עושה אותו האחד ממאה תרומת מעשר א"כ התרומת מעשר ודאי מצומצם ומה שפיחת והוסיף כשסיים האחד מן ל"ג ושליש הוא נשאר בתרומה גדולה ושם אין לחוש דהא ניטלת באומד: