ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה ג
כתב יד א
ה"ג ולענין נזקין לא שנייא בין הפכה על מנת לזכות בה כו' והכא את אמרת הכין. פי' גבי מעשר שאינו חייב לעשר אלא אם נטלן לאוכלן וגבי נזקין חייב אפי' לא נתכוין לזכות בה דממה שאינו אסור משום גזל לא קשיא ליה מנזקין דודאי אינו יכול לזכות בע"כ והוי הפקר אבל הכא קשיא ליה כיון דחשיב רשותא לענין נזקין נחשב נמי שלו לענין מעשר:
ומשני תמן כתיב כו':
בעל הנזק ישלם. פי' אפי' אינו שלו כיון שהוא גרם ההיזק אבל גבי מעשר אינו חייב אלא כשהוא שלו ואין אדם זוכה בע"כ:
כתב יד ב
והכא את אמרת הכין. כיון דחשיב רשותא לענין נזקין נחשב נמי שלו לענין מעשר אבל לא קשיא ליה בלא נתכוין לזכות שאינו אסור משום גזל דודאי אינו יכול לזכות בע"כ והוי הפקר:
בעל הנזק ישלם. אפי' אינו שלו אלא הוא גרם ההיזק אבל גבי מעשר אינו חייב אלא משלו ואין אדם זוכה בעל כרחו:
כתב יד א
ר' יוסי מתיר בודאי בין דקה כו' ואוסר בדמאי בדקה. פי' דבא לפרש דהא דקתני במתני' ר' יוסי מתיר בודאי היינו דוקא בודאי ולא בדמאי והיינו משום דלא יבוא להקל כ"כ בודאי כמו בדמאי שהוא ספק:
כתב יד ב
ואוסר בדקה. מפרש הא דאמר במתניתין דר' יוסי מתיר בודאי היינו דוקא ודאי מתיר אבל לא בדמאי שלא יביא להקל:
כתב יד א
מפני גידורו התירו למכור דמאי בגסה. פי' מפני דהוי דבר שאין הצבור יכול לעמוד בה:
ומייתי ראיה מהא דאפי' מדה דקה כשמוכר אכסרה פטור אלמא דלאו דוקא גסה התירו אלא כל שאין הצבור יכול לעמוד התירו:
כתב יד ב
מפני גידורו התירו. ר"ל דהוי דבר שאין רוב הצבור יכול לעמוד בו ומייתי ראי' מהא דמוכר אכסרה אפי' מדה דקה פטור הרי דלאו דוקא מדה גסה התירו אלא כל שאין הצבור יכול לעמוד בה התירו:
כתב יד א
שהוא ודאי שפירות קסרין ודאי. פי' ומדהודיע לו שזה האתרוג מקסרין משמע שלא תקן דאל"כ מאי נ"מ:
ולא מתני' היא כו'. פי' והיכא מוכח שלא בא בידו אחר דילמא היה בידו אחר ומה שלא תיקן היינו משום שא"צ כשמודיעו:
כתב יד ב
שהוא ודאי. מדהודיע שהיא מקסרין שפירות קסרין ודאי הם ולא תיקן דאל"כ למה הודיעו: