ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי בכורים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · הלכה ו
מתני' כצ"ל. וכן נמצא במשניות וכאן חסר:
גמ' ריב"ח בעי. הקשה על ת"ק דאמר הקונה ב' אילנות מוא"ק. אמאי. הא לענין קנית קרקע דלא קנה שווה שני אילנות לאילן אחד. ואמאי חלוקין הן שבאילן א' אינו מביא ובשני אילנות סברי דמביא. א"ל ר"א דבר שנסתפקו לחכמים בבית המדרש שאלת אותי כאן כדי לביישני:
בגמ' בבלי דב"ב דפ"א מתרץ מספקא לרבנן ב' אי קנה קרקע או לאו מספק מוא"ק. דר"י קאי על מתני' דקתני נקצץ האילן סבר ר' יהודא מו"ק. ואמר הטעם דר"י עשה אותה כקשין. כלומר כמו תבואה שאח"ז שהפריש בכריו קוצר את התבואה ואעפ"כ קורא. וכן כאן אף שנקצץ האילן כיון שנשאר הקרקע שפיר קורא האדמה אשר נתת לי דעיקר האילן הוי קרקע ולפ"ז רצה ר' חזקיה לפרש הא דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא שזהו דוקא כר"י דסבר עיקר האילן הוי קרקע ומשיב ר"י במתני' דברכות ד"ה דפירות האילן הוי בכלל פרי האדמה:
ר' בון שדה בקמתה. דכבר נתבשל התבואה. ומספקא לי' אם הוי גידולי אדמתך. והשיב למה לא. ומשיב אפילו יבשה שא"צ כלל לקרקע:
והשיב אפי' יבשה. ופריך מעתה אפי' קצורה. כלומר קמה קצורה עם הקשין או חיטים מן הכרי ואח"ז קנה גם הקרקע וכי נמי אמרינן דיביא בכורים וע"ז משיב דאינו דומה. אפי' יבשה עכ"פ מחוברת. לדמות לה קצורה:
וכי כך אנו אומרים. בתמיה כשיקנה מן השוק שיביא בכורים:
(והנה הרמב"ם ז"ל היה הגירסא לפניו כך. א"ל אפי' יבישה אפי' קצורה. משמע דגם קצורה היה מהפשיטות דיביא בכורים. ולכן פסק הלוקח פירות תלושים ולקח הקרקע מביא בכורים (ולכן) [וזהו] לכאורה דכמו דבר זה נחשבו. ע"כ צריך לגרוס כנ"ל. מעתה אפי' קצורה ואינה מהפשיטות הקודם דיביא. רק ע"ז השיב וכך אנו אומרים הלוקח מהשוק יביא בכורים. בתמיה ואין שום הוי אמינא שיביא מקצורה וכ"ש מחיטים של כרי:
חזר ולקח ממנו. כלומר שהמוכר בעצמו קנה בחזרה הפירות תלושים אי הוי כאחר שקנה פירות ואח"כ השדה אינו מביא. או לאו משום דקודם היה הכל שלו והיה ראוי להביא. ופשיט ממתני' דתמורה אם נתן לזונה באתנן יינות ושמנים וסלתות וכ"ד שקרב לגבי מזבח אסור. וכיון דתני יינות כו' מה בא לרבות בהך דתני וכל דבר הראוי למזבח. ע"כ בא לרבות פרכילי ענבים כו' הראוי לביכורים. והיכי דמי אם נתן לה ענבים שלו באתננה פשיטא דאינה מביאה לבכורים דהוי כלוקח מן השוק אע"כ מיירי שהפירות היו שלה מקודם ומכרה לו ואח"כ נתן לה באתנבה והשתא יש לה פירות וקרקע כמקודם אעפ"כ אינה מביאה דהוי אתנן. הא אם לא הוי אתנן כגון שקנתה אח"כ בחזרה מביא בכורים:
(ומוכח מכאן דוקא במוכר וחוזר וקונה אז מביא אבל כשקונה פירות וקרקע אינו מביא) ודלא כהרמב"ם זלה"ה:
ירקבו. דלאחר חנוכה אין מביאין. וקודש הוי משום דהפרישן קודם חנוכה. אבל אם היה ההפרשה אחר חנוכה לא קדשו כלל:
ופריך אם כשהפרישן קודם החג ואז הי' צריך קרייה וכשמביא אחר החג בלא קרייה לא יתיר כדאמר ר"ז. ומשני כשהפריש לכתחילה להביאן בלא קרייה:
והתנינן פריך על מה דאמרינן דאין מביאין ביכורים אחר חנוכה דתנן ולא מן הישן על והחדש. היכי דמי אם בתבואה מיירי כגון תבואה שלא הביאה שליש לפני ר"ה נקרא חדש אין מביאין עליה מתבואה (שלא הביאה) [שהביאה] שליש לפני ר"ה הא זאת התבואה בודאי לא נשרשה לפני העומר נמצא אפי' לעצמה אינה מביאה עד אחר עומר הבא. אלא בפירי אילנות מיירי שאין מביאין מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו בשבט. משמע אלו לעצמן ואלו לעצמן מביא. וסברין מימר לאחר חנוכה מיירי שיביא דט"ו שבט בודאי אחר חנוכה ואעפ"כ מביאין. ומשני ר' חנינא באמת דמיירי הן בתבואה הן בפירות כנ"ל דאין מביאין מזה על זה בזמן שראוי להביא מעצמן אחר עצרת: