ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן תקיד
סעיף א
ס"א ואין מכבין כו'. עמ"א וכ"כ הר"ן ור"ל אע"ג דקי"ל כר"י בדבר זה לא קי"ל כוותיה וער"ן שם וכ"כ הרא"ש דבדבר דלאו אוכל נפש ממש החמירו טפי:
וי"א כו' וכן בבית כו'. ממ"ש שם משום איבוד ממון ול"ק משום צורך כו' מ' דוקא משום זה אסור אבל משום אוכל נפש אפי' רבנן מודו וע"ל סי' תק"ז ס"ד וס"ה:
סעיף ב
ס"ב וכן אסור כו'. ע' סי' תק"ב ס"ב אגודה כו' הא אחר כך אסור וע"ש בהג"ה וצ"ע ועט"ז:
ומותר להוסיף כו'. כמ"ש בס"ג בהג"ה דהיינו כו' וכמ"ש בס"ח ואע"ג ששם כ' והוא שיהא צריך כו' זה נקרא נמי צריך:
סעיף ג
ס"ג נר כו' קודם שידליקנה. לאו דוקא דאפילו אח"כ מותר דלא כב"י וש"ע ועמ"א וכ"ה בטור וכשיטת הרא"ש שמחלק בין זקיפת הנר דס"ב ובין גרם כיבוי דפט"ז דשבת דקי"ל דמותר דכשאינו נוגע בגוף הדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לה:
ויש מתירין כו'. כשיטת תוס' שם דס"ל דבכ"ע מותר ואיסור דשם אינו אלא משום דמיד כהה ועיין ברא"ש שהקשה עליהם משפופרת וכן הרמב"ם מתיר וכשיטתו כמ"ש בר"ס תקי"ח וה"ה להבערה וכמ"ש בפ"א אבל הראב"ד וש"פ חולקים עליו וכר"י בירושלמי וכמ"ש בסי' תצ"ה ומסיים הירושלמי ר' נחום אחוי דר' איכא בעא קומיה דר"י א"ל נא תאסור ולא תשרי וכ"מ בגמ' בפ"ב די"ט מפני שהוא מבעיר ופ"ג דפסחים בחלה בי"ט ובפ"ב דשבת אין שורפין כו' י"ט עשה ול"ת כו'. וטעמו של הרמב"ם ממ"ש בפ"א דפסחים ש"מ מדר"ע כו' ובפ"א די"ט המבשל גיד כו' אבל כבר תי' תוס' שם ושם:
דהיינו כו' אבל כו'. כמ"ש שם ל"ב:
ומותר. דקי"ל גרם כיבוי מותר כנ"ל:
אבל אסור כו'. כמ"ש בפט"ז דשבת אסור לפתוח דלת כו':
סעיף ד
ס"ד ושיורי. כנ"ל סי' תקא:
סעיף ה
ס"ה אבל של בה"כ. כמ"ש במתני' י"ב א' וב"ה מתירין הואיל וצורך מצוה ושם כ' ואת"ל משנה ב"ש כו':
ומותר כו' שהרי כו'. שהרי אינו להאיר רק לכבוד וכמ"ש בפ' ח' דברכות נ"ג א' ועתוס' שם:
ולתקן הפתילות כו'. ע' ס"ס תרס"ז בהג"ה ואסור כו' ולכן כו':
סעיף ט
ס"ט שאין בך כו'. דאל"כ הוי מסתפק ואסור. גמרא פ"ב א':
סעיף י
ס"י אבל אינו כו'. שם ל"ב מ"ש בסכין דלא דקמתקן מנא: