בדק הבית על תורת הבית הארוך· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
הבית השלישי · השער הראשון
פסקה א
בשמעתא דסימני העוף כתב המחבר דכל עשרים וארבעה עופות טמאין הכתובים בתורה כלן דורסין הן ואין בהם אלא סימן אחד של טהרה לבד מעורב שיש לו שני סימני טהרה בגופו ופרס ועזניה תרוייהו בני חד סימן נינהו אלא דחד מינייהו סימן טהרה שבו הוא אינו דורס ע"כ וזה מבואר דאינו נכון דהא תרי כללי תנן במתניתין דכל הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף טהור ואיהו גופיה כתב דכללי דמתניתין דוקא וכיון דכן שמעינן מינה דכיון דנקט תנא דמתניתין הני תלתא לסימני טהרה דהיינו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף מכלל דלא אפשר למיתב כללא דוקא בבציר מהני והשתא ודאי קשיא דהא אמרת דליכא עוף טמא אינו דורס לבד מפרס ועזניה ואינהו נמי בני חד חד א"כ לימא וכל עוף שאינו דורס ויש לו אצבע יתירה או זפק או קרקבן נקלף טהור ומכללא דמתניתין מוכח בהדיא דהא ליתה מדתנא הני דוקא ותו דמאי דאמרה בגמרא בעוף הבא בב' סימנין טהור והוא שיכיר עורב היכי דמי והני שני סימנין מאי נינהו אילימא סמני גופו ולענין דריסה היכי דמי לענין עוף זה שבא אי דריס כלל גדול שנינו כל הדורס טמא אי דלא דריס אפילו אינו מכיר עורב טהורה דהא אמר שכל שאינו דורס ויש לו סימן אחד של טהרה בגופו כשר ואין צריך לומר ב' סימנין אלא הפירוש הזה משתבש לשברי שברים והנכון דכללי דמתניתין דוקא וכל הדורס טמא אבל יש שאינו דורס ואינו טהור וכל שיש לו שלשה סימני טהרה אלו שהם אצבע יתרה וקרקבן נקלף וזפק בידוע שהוא טהור דבידוע שאינו דורס ודוקא אלו הא שלשה אחרים כגון אינו דורס בב' סימנים שבגופו איכא טהורים ואיכא טמאים מדמסיים הני תלתא והיינו עוף טהור נאכל במסורת וכולהו עופות טמאים יש להם מג' מינים אלו יש מהן שיש בהם בגופן שני סימני טהרה דורס או אינו דורס ויש מהן שאין דורסין ויש להם סימן אחד של טהרה בגופן והוא עורב ומיניו ומי שמכיר אותן עוף הבא בב' סימנין אלו טהור ויש מהן בסימן אחד של טהרה בלבד והיא פרס ועזניה ואחד מאלו סימן טהרה שלו אינו דרוס ושמנה ספיקות שאמר היה להן אצבע יתירה וזפק ונסתפקו בקליפת קרקבן בסכין שאם היתה קליפה בידוע שהם טהורין ופרטי השמועה כתובין בחדושי חולין שלי בסייעתא דמרי שמיא יתעלה. עוד אני חוזר לדקדק במה שכתב המחבר ופירש במה שאמרו בסימני טומאה דורס ואוכל ופירש המחבר דורס ואוכל כשהוא חי לפי מה שנתפרש לשון זה בארי הא אם היה דורס וממית ואוכל אין זה מסימני טומאה אלא כעין מה שנאמר בארי דורס ואוכל ולא כעין מה שנאמר בזאב דורס שפירשו בו שאינו דורס אלא טורף ואוכל ע"כ ואינו מבין דבריו שזו וזו קרויה דריסה ובכל מקום דריסה נעיצת צפרנים והטלת ארס כדאמרינן אין דריסה אלא ביד אין דריסה אלא בצפורן ותנן נמי ודרוסת הזאב ואמרינן נמי שאר עופות אית להו דריסה בדזוטרי מינייהו והזאב והארי שניהן דורסין ומטילין ארס הם שהארי דורס ואוכל כשהוא חי ולפיכך המשילו בו נותן בתו לעם הארץ שאין לו בושת פנים שמכה ובועל עד שלא יפייס והוא דורס וממית ואוכל וראיה ברורה על דברינו שהרי סימני טומאה הפכן בתורים והם סימנין לטהרה והם אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף ואינו דורס כתורים והתורים אינן דורסין כלל ואלו דברים ברורים ופשוטים שכל שנועץ צפורניו בבעלי חיים ומטיל ארס זהו דורס ופירוש אצבע יתרה נתערבבו בו רבים יש שאמרו שהוא האצבע האחרון שאינו בשורת האחרים וא"א שהרי בנשר אמרו שאין לו אצבע יתרה והוא עיקר הדורסים וגדול שבהם ועיקר הדריסה הוא באותו אצבע ויש מרבותי שפירש שכל שיש לו ארבע אצבעות זהו שיש לו אצבע יתרה לפי שיש עופות שאין להם אלא שלש ואלו אין להם אצבע יתרה ואיני נראה שהרי מרובין הם אותן שיש לה ד' אצבעות ואם כן למה נקרא שמן בעלי אצבע יתרה אדרבה האחרים היה ראוי שיקרא שמם חסרי אצבע אבל הנכון שאותה אצבע אמצעית שבאותן שלש אצבעות שלפניו היא יתרה על השתים שעמה שהוא ארוכה מהן ולפיכך הוא נקראת יתרה ויש עופות שאין להם אלא שלש אחת לאחריו ושתים לפניו ואותן שתים הם שוות אם כן איזו אצבע חסר עוף זה אות אמצעית ועל זה אמרו שאין לו אצבע יתרה כלומר אותה אצבע שהיא יתרה.
פסקה ב
גרסינן בע"א בפרק אין מעמידין אלו דברים של נכרים מותרין באכילה חלב שחלבו נכרי וישראל רואהו וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה ותניא בברייתא אי זו היא טרית שאינה טרופה כל שראשה ושדרתה ניכר ואיתמר רב הונא אמר עד שיהא ראשה ושדרה ניכר רב נחמן אמר או ראשו או שדרו פירוש שיהא ראשו ושדרה ניכר ומכיר בהן שהוא דג פלוני והוא טהור ודוקא כשהוא שלם סמכינן בהו אטביעות עינא הא לאו הכי לא סמכינן אטביעות עינא דראש בלחוד ולא דשדרה בלחוד. רב נחמן אמר ראשו או שדרו דאפילו במחותך סמכינן אטביעות עינא דידהו ראש בלא שדרה ושדרה בלא ראש ומיהו בעינן טביעות עינה דכל חד וחד ומותבינן עליה דרב נחמן ממתניתין דתנן ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת. בשלמא לרב הונא דאמר לא סמכינן אטביעות עינא אלא בשלם אתיא שפיר מתניתין דמתניתין סימנא אפילו במחותך דליכא אלא שדרה אלא לרב נחמן קשיא דמשמע דלא סמכינן אלא אהאי ואם איתא דראש לחודיה אפשר למסמך עליה למשרייה זמנין דבלאו ההוא סימנא שרי דבראש ליכא קשקשת ומתרצינן כי תניא ההיא באדא ופלמודא דדמו רישייהו לטמאים כלומר להכי תנא ההוא סימנא משום דההוא סימנא סימן מובהק ואלו בראש בלחוד זמנין דלא מישתרי בהכי דלא מינכר ליה שפיר דאיכא טהור דדמי רישיה לטמאים והוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה דמתניתין דהתם אתיא לאתנוחי סימנא למי שאינו בקי בהן כלל בטביעות עינא וסימני הכשר דגים אתא לאשמועינן ולא נחתא לדינא דטביעות עינא כלל אלא דעדיפא ליה לתרוצי כדתריץ ורויחא ליה הכי ופסיק רב פפא הלכתא עד שיהא ראשו ושדרו ניכר כל אחד ואחד דבעינן טביעות עינא דכולי גופה ואלו הוי ראש לחודיה או שדרה לחודה לא סמכינן אהיכירא דטביעות עינא כל היכא דליכא סימנין דקשקשת דטביעות עין דכולי גופא בעינן. ודכל אחד ואחד ולא שרינן חד בטביעות עינא דחבריה ובדברי המחבר לא נתבאר זה כראוי. ומיהו לענין צירן מותר במכיר אחד דצירן דרבנן הוא כדמוכח בהעור והרוטב והקלו בו. ולפיכך דגים מלוחין מותרין ואין חוששין להם לפום מאי דאסיקנא הכא בגמרא דצירן מותר בהיכר דג אחד אבל בטרית טרופת לא שרינן אפילו ציר דכיון דטרופה חיישינן לתערובת גופן בציר עצמו. ובדברי המחבר לא נתבאר זה כראוי.
פסקה ג
גרסינן בע"א בפרק אין מעמידין אמר רב קרבי דגים ועוברין אין ניקחין אלא מן המומחה אין שם מומחה אמר רב הונא עד שיאמר אני מלחתים רב נחמן אמר עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן וכן אורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמאן דאמר אני מלחתים ופרכינן וליבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים ואלו הן סימני ביצים כל שכודרת ועגולגולת וכו' ומתרצינן בשנימוחו וקשיא אהא דהא בחולין אסיקנא עלה דהא דסימנים לאו דאורייתא ואם כן למה לי נמוחו אפילו בשלמים נמי וזה המחבר כתב דהיפרישא איכא בין ביצים לעוברי דגים דביצים דוקא סימנין לאו דאורייתא ודעת אחרת דפליגי הני שמעתא אהדדי ע"כ ולישנא קמא ליתיה דהא בירושלמי אמרו בפירוש דסימני עוברים דגים וקרבי דגים לאו דאורייתא ואף המחבר הזה הביא אותו ולישנא אחרינא נמי דנימא דפליגי לא מיחוור.
אבל אני אפרש דודאי לא פליגי ולא קשיאן אהדדי כלל דהתם בע"א אמרינן אין ניקחין אלא מן המומחה כלומר אדם מוחזק בכשרות והכי מוכח בירושלמי דכאיל ליה בהדי תכלת דאמרינן אין לוקחין עוברי דגים וקרביהן אלא על פי מומחה ואין לוקחין תכלת אלא מן המומחה ולאו דחשידי לספויי לן איסורא אלא שאין מכירין בהן יפה וסומכין על עצמן וכסבורין להכירן וטועין בהם ולפיכך באין שם מומחה מתירין אותן באומר אני מלחתים שזה אינו עובר לדעת. וכיון שרואה שזה פירש ומבקש ממנו עדות אינו משקר לו ומקשינן ולבדוק בסימנין כלומר למה לי מומחה כיון שאיפשר לעמוד על בירורו של דבר בסימנין ופריק בשנימוחו ולא מצי לתרוצי משום דסימנין לאו דאורייתא משום דאכתי קשיא למה לי מומחה תיסגא באומר של דג פלוני הוא וטהור הוא דהכין אמרי בחולין גבי בצים ואפילו בנכרי הילכך הכא דאמרינן דבעינן מומחה לא סגיא לא קימא אלא בשנימוחו והתם בעינן מוחזק בכשרות ואי ליכא מומחה סגי באומר אני מלחתים ואם לא נימוחו אפילו בנכרי סגי באמר של דג פלוני הוא וטהור הוא ולפום מאי דפרישנא דהני דלאו מומחין דחשידי לספויי איסורא אתיא שפיר הא דאמרינן בגמרא דאם נתארח אצלו או שיגר לו מותר דמסתמא אין אדם נותן לחברו ולא משגר לו אלא לעשות לו קורת רוח הילכך אין אדם נותן לו לאכול לחברו ולא משגר לו שום דבר אלא בשבריא לו שאותו דבר ערב לו ונוח לאכול ממנו והיינו דאמרינן עלה דסתמא דמילתא בעל הבית ממאי דאכיל משדר ליה כלומר ממה שנוחה לו אכילתו לזה ששלחו לו והיינו דאמרינן עלה בעל הבית לא שביק היתירא ואכיל איסורא דלאו דוקא דהא לאו באכילה דידיה דהאי דמשגר איירינן אלא דוגמא דעלמא דכי היכי דבעלמא מסתמא ליכא דשביק היתירא ואכיל איסורא הכא נמי אין אדם עושה דורון אלא ממה שנוח לו למקבל מתנה ורוצה לאכול ממנה וזה הלשון בגמרא בענין אחר.