אור ברסלב
בדק הבית על תורת הבית הארוך הבית הראשון › השער החמישי

בדק הבית על תורת הבית הארוך· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

הבית הראשון · השער החמישי

השער הרביעי

פסקה א

בכיסוי הדם כתב שחט ולא נתן עפר למטה גורר ומכסהו דתנן דם שעל הסכין חייב לכסות ופרישנא בשמעתא קמייתא דכסוי הדם דגריר ליה ומכסי ליה ע"כ ואינו נכון שלא נאמרו דברים אלא בדם שעל הסכין דלא סגיא ליה בלא גרירה דלא חשיב כסוי בעדו בסכין משום דסופו לינטל משם אבל בדם הניתז לא בעי גרירה וליכא למיתי עלה מדר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וראוי לבילה הוה כשניתז וכדיעבד חשיב כל היכא דבעי גרירה תדע דתני ר' יוחנן אומר שחט בהמה ואחר כך שחט חיה כלומר ואפילו לאחר שקרש דם בהמה חייב לכסות ואע"ג דליכא עפר למטה אלא כיון דהוה ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו.

עוד כתב השוחט ולא יצא ממנו דם מותר באכילה דתנן וכו' והיה לו לכתוב דאסור לאכלן כשהן שלמים בין בקדרה בין בצלי אלא אם כן חותך אחר ומנתחן אבר אבר ושמא סמך לו במה שכתב בזה בענין ורידין ואע"פ כן לא היה לו לסתמה בזה בלא שום רמז.

עוד כתב השוחט לחולה בשבת אף על פי ששחט ברשות ויש לו דקר נעוץ לא יכסה וכו' ואיני מבין דבריו אם רצה לומר שאין לו לכסות כלל ואפילו בעפר מוכן לכל צרכיו משום היכירא שיום זה אסור לשחוט וזה כדעת מקצת גדולי המחברים ז"ל והוא שלא כדעתי דודאי מסתבר לי דבעפר מוכן גמור מותר לו לכסות וכן בכוי. וכן כתבתי ביום טוב בס"ד או אם רוצה לומר בדקר נעוץ דוקא דאיכא קצת איסורא משום גומא ובהא אסור לו לכסות בשוחט בשבת וכן בכוי ביום טוב הא שוחט חיה ביום טוב מותר בדקר נעוץ אבל בעפר מוכן גמור בין בזה ובין בזה לעולם מותר וכן דעתי.

עוד כתב חרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות בינם לבין עצמם פטורין מלכסות מפני שרוב מעשיהן מקולקלין וכו' עד וקיימא לן כר' מאיר הרי שזה החכם קובע דבריו בטעמו של ר' מאיר הואיל ורוב מעשיהם מקולקלין כפשט הגמרא וטעות הוא משום דקשיא היכי שרי רבי מאיר משום רובא איסורא לשחוט אחריהן דהא ר' מאיר חייש למיעוטא בכל דוכתא לחומרא אלא טעמא דר' מאיר משום דאיכא חזקה בהדי רובא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכיון דאיכא רובא וחזקה משוינן לה כודאי ואהא פרכינן בגמרא דכיון דאיכא חזקה תסגי בהדי מיעוטא ולא בעינן רובא דאשכחן לרבי מאיר דכי האי גונא משוי לה כודאי גבי טומאה ומהדרינן דאיסורא שאני ואפילו היכא דאיכא בהא רובא וחזקה חיישי רבנן כיון דליכא פסידא וטירחא דמאי פסידא איכא אי מכסה אי נמי ממנע ולא שחיט אותו ואת בנו וליכא למימר דרבנן לא מודו ברוב מעשיהן מקולקלין מדלא אמרינן א"ר אמי קסבר ר' מאיר רוב מעשיהן מקולקלין אלא להדיא אמרינן הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין אלמא בהאי כולי עלמא מודו ומלתא פשיטא היא ודאי לכולי עלמא בחרש שוטה וקטן דרוב מעשיהן מקולקלין דבריש מכלתין סתים לן תנא הכי דתנא שמא יקלקלו את שחיטתן ואפילו הכי אמרינן עלה בשלמא רבנן לחומרא למימרא דמכסי ואסרי לשחוט אחריהם משום דליכא פסידא ובכי האי גונא מחמרינן ומאי דאמרינן מחייב היה ר' מאיר על שחיטתן משום נבילה ודאית לאו דוקא אלא כלומר עושה היה רבי מאיר שחיטתן נבלה ודאית לכל דבר ואין ראוי להחמיר בכך כלל ובהא פסקינן הלכה כרבי מאיר ודלא כרבנן דכיון דאיכא רובא וחזקה בודאי משוינן לה ולא חיישינן ובהא פסקינן הלכה כיחידאה ודלא כרבים ועכשיו נתבררו הדברים.

עוד יש שגגה בדבריו במה שכתב דחרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות בינם לבין עצמם פטורין מלכסות דרוב מעשיהן מקולקלין וחזקה קלקלו בשחיטתן ושחיטה שאינה ראויה היא ולא שמה שחיטה בכסוי דתנן חרש שוטה וקטן וכו' כדאיתא לעיל וזו ודאי שגגה במה שכתב דלענין כיסוי שחיטה זו שחיטה שאינה ראוי ולא שמה שחיטה לענין כסוי דלא מקריא שחיטה שאינה ראויה אלא כשהיא ראויה בעצמה ודבר אחר גורם לה למפסל אבל שחיטה זו אינה שחיטה כלל אלא הרי הוא כנוחר ומעקר ודינה בכל מקום כנבלה ואף לענין אותו ואת בנו דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מותר לשחוט אחריה שזו כנפסלה היא בשחיטה דהויא נבלה ואף הוא כתב כן למעלה שלענין אותו ואת בנו מותר לשחוט אחריהם אלא ודאי כי נאים ושכיב אמרה. בענין במה מכסין הרבה לכתוב והעיקר כאותו לשון שכתב דמגדל צמחים וזורעין בו ומצמיח חדא מלתא היא וכל שזורעין בו ומצמיח עפר חשיב וכל שנקרא בפירוש עפר אע"פ שאין זורעין בו ומצמיח מכסין בו כגון זהב ואפר שהכתוב קראן עפר ולענין כסוי אמר הכתוב בעפר ומה שאמרו היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות ההיא במדבר שאין בו עפר אבל לא נתכוונו דבריו במה שאמר דכל דבר שזורעין בו ומצמיח אעפ"י שלא נקרא עפר מכסין בו וזה אינו שכל דבר שזורעין בו ומצמיח עליו אנו דנין שהוא חשוב עפר והוא הוא שנקרא עפר והוא עפר הכתוב בתורה וזה ברור. ובמי שהפסיק ושח בין שחיטה לשחיטה העיקר הוא כמו שכתב בשם הרב ר' יונה ז"ל דאין צריך לחזור ולברך ולא דמי לתפלין של יד ושל ראש דשיחה מפסקת בברכותיהם דהתם מצות חלוקות הן ובשתי מצות של שני ענינים חלוקים שהרי חלוקין הם בברכתם ולפיכך שיחה מפסקת בהם. וכן כתב הרב אלפאסי ז"ל בהלכות ראש השנה ומה שכתב שם הרב אלפאסי שאין מעכבות זו את זו לא שזהו עיקר הטעם אלא שאם היו מעכבות זו את זו אעפ"י שהם ענינים חלוקים היו בודאי חשובים מצוה אחת ואין שיחה מפסקת ביניהם אבל עכשיו שאין מעכבות זו את זו והם חלוקות בברכתן חשובין שתי מצות ולא כמו שבאר בדבריו בספרו זה המחבר אבל מי שבא לשחוט בהמות הרבה או עופות הרבה הרי הוא כקובע עצמו לסעודה וכאן וכאן אין שיחה מפסקת ולא עוד אלא שמותר לו להשיח לכתחילה עד שיגמור אותן שדעתו עליהן.

פסקה ב

עוד הוא אומר מורי רבנו משה ז"ל שמי שבא לשחוט בהמות או עופות הרבה ובירך והתחיל לשחוט יכול לומר לחברו לגמור בהן לא שיהא הוא נמלך בהן שאלו לא היה חבירו שוחט הוא היה גומר אלא שאמר לו שהוא יגמור הרי זה יגמור ואינו צריך לברך וכן בביעור חמץ וכיוצא בו ויש לו ראיה לדבריו מברכת התורה קודם תקנה שהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה ואמצעיים קורין בלא ברכה ונפטרו בברכת הראשון דקריאת התורה בצבור כחדא מצוה חשיבא ובתר תקנה דתקינו דכל חד מברך הא פרישנא התם דמשום יוצאין ונכנסין הוא. ולענין ברכת כסוי כתב בשם הרב בעל הלכות גדולות ז"ל דמכסי והדר מברך ואע"ג דאמרינן כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם הכא שאני משום שזו ברכה תלויה בשחיטה שאם שחט שחיטה שאינה ראויה פטור מלכסות ואם כן כבר התחיל במצוה וא"א לה עובר לעשייתם ולפיכך תקנוה אחר כסוי שהכשר מצוה הוא ולפיכך תקנוה נמי בעל ולא תקנוה בלמד לכסות ואעפ"י שמשעה ששחט לא סגיא דלא מכסי וכן מצאתי לרב ר' משה ב"ר נחמן ז"ל ע"כ. ואינו נכון ולא אמרה רבנו ז"ל משום דסבירא ליה הכי אלא לפרושה למימרא דגאון ז"ל אבל איהו לא סבירא ליה הכי אלא לענין זה בלבד כלומר לענין לברך בעל ולא בלמד לפי שהכסוי תלוי בשחיטה והשחיטה רשות אם כן אף הכסוי חשוב רשות שאם אין שחיטה אין כסוי אבל לברך אחר כסוי אין לנו שמכל מקום מצוה היא בפני עצמה וברכה בפני עצמה ומטבע שלה ענין אחר ופעמים יש שחיטה בלא כסוי כגון בהמה הילכך הדרינן לכללא דקיימא לן כל הברכות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן וכן עיקר.

תוכן העניינים

בדק הבית על תורת הבית הארוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה