אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף מ:

דף מ.

גמרא אבע"א הכי נמי כגרוגרת וצמוקין דמי וכו' עד סוף המשך כל הסוגיא. והכה כבר ידוע תמיהת המרש"א דאין התחלה לקושיות הש"ס כלל מפצעילי תמרה דלשני דהתם בשבת מיירי וכו' ובע"כ לא הוי כר"נ ייע"ש. והנה לפרש כל זה וגם לנעוץ סוף מס' זו בתחלתה ליתן כבוד ועטרה לתורה לנחת רוח הבורא ית"ש ויתעלה וחדאי קב"ה בפלפולא נראה לומר כך בשנקדים לפרש מ"ש במשנה אלו הם בייתות וכו' אלו הם מדבריות וכו' דלכאורה קשיא דתרתי למה לי ממ"נ אם הי' אומר אלו הם בייתות כל שבאות ולנות בעיר ממילא נדע דאותן שאין לנוח בעיר לא הוי בייתות או להיפוך אם אומר מדבריות כל שרועות באפר ממילא נדע דאם ל"ה כן הוי בייתות. אך נראה דקמ"ל לספק דהנה יתכן שאדם יהי' מוצא בהמה משוק או שיקנה בהמה מנכרי ולא ידע אם היא מדבריות או בייתות ולהסוברים דאין מוקצה בשל נכרי לא משכחת לה רק במוצא בהמה של ישראל או בבהמות גר שמת ואין לו יורשין ולא נודע אם בהמות הללו בייתות הם או מדבריות או שנתערבו בייתות במדבריות וכל אחת ספקא הוי ולכך ברישא קאמר דדוקא אם ידוע לכו שלנות בעיר אבל ספקא אסורה ואח"כ אמר להיפוך דאלו הם מדבריות דוקא אם ידוע שלנות באפר אבל אם ספק אם לנוח באפר או לא מותרת, אך א"כ קשיא רישא לסיפא ונראה שמזה יהי' מוכח שיטת הרמב"ם דס"ל דאסור להשקותן והנה קיי"ל ספק דשיל"מ לחומרא והנה דעת הצל"ח והוא בפ"י בסוגיא דא"צ דף כ"ד די"ל דדוקא באכילה שייך דשיל"מ אבל לא בטלטול דהרי רוצה לטלטלו היום גם למחר ייע"ש א"כ י"ל ה"נ דלשחיטה דאם ישחטנו היום לא יהי' לו למחר לכך הו"ל ספק דשיל"מ ולחומרא אבל להשקאה הרי צריך להשקותה היום גם למחר ל"ש ספק דשיל"מ. ולכך א"ש כיון דבמשנה נקט תרתי ברישא ובסיפא ולכך חמר שפיר חלו הם בייתות שאני מתיר אותן אף בשחיטה אלו הם דוקא הידוע שלנות בעיר אבל ספק אסורה בשחיטה דהו"ל דשיל"מ אבל מה שאני אוסר מדבריות אף בהשקאה דוקא אלו הם מדבריות כל שידוע שלנות באפר אבל אם ספק שוב מותר בהשקאה דבזה לא הו"ל דשיל"מ ע"כ מותר להשקותה דהו"ל ספק דרבנן ולהקל וכו'. ובזה הי' מקום לנעוץ סוף המס' בתחלתה והוא דהנה התוס' הקשו בריש מכילתן למה נקט ב"ש אומרים תאכל וכו' ולמה לא נקט ב"ש מתירין וב"ה אוסרין וכו' אך לכאורה י"ל להפוסקים דס"ל דאף ביו"ט מותר מוקצה דקיי"ל כר"ש רק מאן דל"ל מוקצה אית לי' נולד א"כ י"ל כך כיון דכל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גערה לה אין כאן נולד כלל רק מה דהו"ל כולד היינו כיון דע"י הלידה נתוסף בו טעם יותר כמ"ש התוס' דלא נקרא הכנה רק ע"י הלידה וגם אינו ראוי לגדל אפרוחים רק ע"י לידה וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דלכך בעגל לא נחשב הכנה רק בביצה וכו' וא"כ ע"י הלידה נתוסף בו טעם טוב יותר ולכך טעם זה שפיר הו"ל נולד וכיון שנוסף בו טעם הו"ל דשיל"מ ואינו בטל לכך אסרי ב"ה ולכך דוקא באכילה אסרי מכח דדשיל"מ הוא ואינו בטל אבל בטלטול אף הם מודים דשרי דגבי טלטול ל"ש דין דשיל"מ ומ"ש בברייתא דאסורה אף בטלטול היינו כמ"ד דיש מוקצה ואתיא כר"י ולכך מוקצה הוי כל הביצה ולכך אסור אף בטלטול אבל ב"ה ס"ל כר"ש דמוקצה מותר רק נולד אסור ונולד הוי רק הנוסף בו היום ובע"כ מטעם דשיל"מ לא בטל, דא"ל מכח דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת כיון דגוף הביצה הוי בעולם תחלה ואי בעי שחיט לה ואכל כל מה שבגוה ודומה לכמה דברים דבטל לי' כה"ג ובע"כ מכח דשיל"מ הוא ואינו דומה לגיגית וכו' דהתם בלא הוכר והוכר תליא מלתא ולכך בשלמא בגיגית שהיין היה ניכר תחלה ורק היין היוצא בשבת לא הוכר לכך בטל לי' אבל כאן עכ"פ לא הי' ניכר הביצה בעולם כמו הנוסף ולכך גם גוף הדבר לא ניכר בעולם ולכך הדר דינו דהו"ל דשיל"מ כיון דשניהם לא הוכרו מעולם אבל בדינו של המרדכי דמה שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת אינו בטל זה לא בהוכר תליא מלתא רק בביאתו ממש לעולם אם הוא ע"י תערובת וכאן הביצה באה תחלה ואי בעי שחיט לה ולא הוי תחלת ביאתו ע"י תערובת לכך בע"כ מטעם דשיל"מ אינו בטל ולכך רק באכילה אסור ולא בטלטול ולכך אמר התנא כך דדוקא בידוע שלנות בעיר אבל ספק אסורות בשחיטה ואח"כ אמר דוקא בידוע שלנות באפר אבל בספק מותרת וקשיא רישא אסיפא ובע"כ דיש חילוק בין השקאה לשחיטה דדשיל"מ לא נאמר רק במה דאם יהי' היום לא יהי' למחר וממילא א"ש מה דנקט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל ולא נקט אוסרין ומתירין דאף ב"ה מתירין בטלטול דלית להו מוקצה רק באכילה אסרי דהו"ל דשיל"מ. ובהכי א"ש המשך סוגיא זו דהנה כבר הבאתי קושיות המרש"א מ"ש במה דפריך מפצעילי תמרה ולא משני דהתם בשבת וכו' בע"כ לא הוי כר"נ יע"ש אך לכאורה קשה מנ"ל דלא קיי"ל כר"נ אך הי' מוכיח מלשון המשנה דנקט ב"ה אומרים לא תאכל ולא נקט אוסרין בע"כ דל"ל מוקצה רק כולד אך קשה איך יפרש ר"כ עצמו הך משנה דלא נקט אוסרין אך ר"נ יסבור כמ"ש התוס' שם דלכך לא נקט אוסרין ומתירין דה"א דוקא בטלטול מתירין וכו' אך מה דלא ניחא לש"ס דילן בכך היינו כיון דתחלה פריך למ"ל למימר משקין ושוחטין ומשני מלתא אגב אורחא קמ"ל וכבר הוכחנו לעיל מלשון רש"י בגמרא דבאמת אלשון משקין לחוד לא קשיא דבא לאשמעינן דמותר בהשקאה רק דהקושיא הו"ל למ"ל משקין ושוחטין הו"ל לומר מותרת ואסורה ייע"ש וא"כ אי נימא כסברת התוס' שם בפ"ק דמותרת ואסורה הוי משמע רק בטלטול ה"נ אם הוי תנא מותרת ואסורה ה"א דוקא בהשקאה מותרת ולא בשחיטה, או י"ל עפמ"ש הצל"ח דף זה לעיל דדבר שיש לו בעלים ואין הבעלים כאן הוי כחפצי הפקר ואף לפמ"ש דלא כוותי' ה"א בבהמות הרועות באפר דמסח דעתי' עני' לגמרי ודאי דינו כמו הפקר ואתיא מתני' כריב"ן דחפצי הפקר קונין שביתה ולכך כיון דעד הנה מדבר הפרק מעניני תחומין ונקט הבהמה וכו' כרגלי בעלים ה"א מה שנקט כאן מותרת ואסורה היינו לדין תחומין אם מותר להוליכה כרגלי בעלים או לא דזה הוי כרגלי בעלים וזה לא הוי כרגלי בעלים ולכך מוכרח לפרש משקין ושוחטין ומה פריך, ובע"כ הש"ס דפריך כאן למ"ל דנקט משקין ושוחטין ומשני אגב אורחי' קמ"ל ובע"כ דהוי ס"ל דלשון אסור ומותר משמע בכל דבר בין השקאה בין שחיטה והכל משמע בלשון זה א"כ שוב קשה במשנה ראשונה למה לא נקט אוסרין ומתירין ובע"כ לשטתך הוי דלא כר"נ רק מוקצה אף ביו"ט מותר רק נולד אסור א"כ קשה שפיר ומי אית לי' לרבי מוקצה וא"ש ודו"ק. ובהיות כן יש לפרש עוד מ"ש הדרן עלך פ' משילין וכו' והוא דהנה התוי"ט ברפ"ק הקשה למה נקט המשנה ביו"ט אחר השבת הו"ל למתני בשבת אחר יו"ט והנה בשלמא לר"נ א"ש מה דלא נקט התנא בשבת אבל לאינך אמוראי קשיא וא"ל דקמ"ל רבותא ביו"ט כמי אסרי ב"ה דאכתי קשה לפלוגי בתרוייהו כמו דפריך הש"ס בפ"ק דלפלוגי בביצה ותרנגולת וכתבו התוס' שם משום דהוי רק דבור אחד וכו' א"כ ה"כ לתני ביצה שנולדה בשבת או יו"ט, אך לדרכנו א"ש די"ל דדוקא ביו"ט דאי בעי שחט לה ונחשב הביצה כבר בעולם לכך הוי ככבר בא לעולם ולא נחשב ביאתו לעולם על ידי תערובת ולכך היה ראוי לבטל ומה שאינו בטל הו"ל מדשיל"מ ולכך מותר בטלטול אבל בשבת כיון דאסור לשוחטה נהי דלר"ש אף מוקצה מחמת איסור לית ליה כיון דאדם יושב ומצפה וכו' מ"מ כאן עכ"פ קודם שנולד לא נחשב בא לעולם דלא הי' יכול לבא לידו והוי כליתי' בעולם א"כ שוב כשנולד ממש הוי תחלת ביאתו ע"י תערובת מה שנולד בו היום ושוב מדינא אינו בטל לכך אסור אף בטלטול וא"כ לא הוי דינם שוה דבשבת אף בטלטול אסור וביו"ט רק באכילה ח"ש כאן דלפי משמעות משנה זו דבדשיל"מ יש חילוק בין אם נעשה היום לא נעשה למחר בין אם אפשר בשניהם אז הדרן עלך פרק משילין דנקט שם משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת משמע דשבת חמור מיו"ט ולכך בזה סליקא לך מס' ביצה כהוגן דלא קשיא למה לא נקט אוסרין ומתירין ולא קשיא למה לא נקט נמי שבת דב"ה לא ס"ל מוקצה רק נולד ולכך ביו"ט מותר בטלטול ואסור באכילה ובשבת אף בטלטול אסור והוי משנה ראשונה כעין משנה דמשילין דביו"ט. אבל לא בשבת. ובזה י"ל עוד לפמ"ש די"ל דלכך מדבריות אסור כיון דהיו בה"ש חוץ לתחום א"כ כשבאו עכשיו לתוך התחום נחשב תחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת והיינו דאף דהגוף היה בעולם מ"מ י"ל דעיקר הדבר בהיתר תליא מלתא דאם עד הנה הי' מותר בלא"ה לכך אם נוסף בו אח"כ איסור בטל לי' אבל אם תחלה אסור הי' ועכשיו שבא לידי היתר כבר הוא מעורב באיסור י"ל דנחשב עיקר ביאתו ע"י תערובת אך כתבנו דזה ליתא דא"כ בכל בהמות הבאות מחוץ לתחום נימא כן ולמ"ל דוקא אין נכנסות לישוב אך א"כ תקשה למה נקט ברפ"ק יו"ט ולא נקט נמי שבת וא"ל דבשבת אסור אף בטלטול מכח דעיקר ביאתו לעולם ע"י תערובת הרי בבהמות נמי הי' בה"ש חוץ לתחום וע"מ לא נחשב ביאתו ע"י תערובת מכח דהם גופא הוי בעולם רק שהמניעה הוי מצד אחר מצד איסור תחומין א"כ ה"כ הביצה הוי בעולם והמניעה הוי רק מצד אחר מה שהדלת של אם אחיד בפניה ומכח איסור שחיטה ולכך אמר כך דבאמת שאני איסור שבת ואיסור יו"ט דשאני איסור יו"ט דקיל לכך לא נחשב איסורו כאיסור גופו ולכך נחשב ביאתו לעולם מקודם ביאת האיסור ולכך בטל לי' רק מכח דין דשיל"מ איכו בטל לכך לטלטול בטל לי' אבל בשבת איסור שבת חמור לכך נחשב איסור שלו כאיסור גופו לכך הוי כאלו לא בא לעולם כלל כיון שלא הי' אפשר לבא לו כיון שיש איסור בפניו לכך לא הוי כבא לעולם כלל לכך נחשב ביאתו לעולם ע"י תערובת. וז"ש כאן דמגוף המשנה לא הוי קשה די"ל באמת מה דנקט מדבריות כל שרועות באפר הכונה באמת רק דעתה בה"ש היתה רועה באפר והיתה חוץ לתחום לכך נאסר מכח תערובת חדש שבו אך לפי מה שמביא ברייתא דאיזה מדבריות כל שאין נכנסין בישוב לכל חד כדאית לי' א"כ מוכח דבלא"ה מותרין משמע דאיסורו הוי מכח מוקצה של עצמו לא מכח תערובת הנוסף שבו בע"כ דבכה"ג כמי בטל לי' ונחשב בא לעולם מכבר ולכך א"כ קשיא למה נקט בפ"ק ביו"ט ולא נקט בשבת וא"ל דבשבת אסור אף בטלטול דא"כ כאן כמי יאסרו בהי' בה"ש חוץ לתחום ונפרש המשנה כפשוטו דמדבריות היינו שהיו חוץ לתחום וכו' לכך אמר הדרן עלך פ' משילין דקאמר שם משילין פירות ביו"ט אבל לא בשבת ומוכח דשבת חמור איסורו מיו"ט לכך בשבת נחשב כלא בא לעולם תחלה מכח האיסור שבו ולכך אסור אף בטלטול אבל איסור יו"ט קיל לכך בטל לי' שפיר ובזה סליקא מס' ביצה כהוגן בלי גמגום כנ"ל ודו"ק. והנה עוד הי' כראה לומר בזה בקושיות המרש"א בד"ה ומי אית לי' לרבי וכו' ועיין בפ"י וצל"ח מ"ש בזה הנה חוץ ממש"ל לנעוץ סוף המס' בתחלתה כעת נוסיף לדבר בזה כי שם הכל הולך להסוברים דלא קיי"ל כר"נ אבל השתא נפרש לפי שיטת הסוברים דקיי"ל כר"נ. והוא דהנה התויו"ט הקשה ברפ"ק למה נקט המשנה ביו"ט אחר השבת כפי' הרע"ב שם ולא נקט בשבת אחר יו"ט ייע"ש אך באמת לק"מ כיון דשבת חמור מיו"ט א"כ קמ"ל רבותא דאם הוי נקנו שבת ה"א דוקא שבת בעי הכנה דחשוב יותר וחמור יותר אבל סעודת יו"ט קיל ודומה לסעודת חול ול"ב הכנה לכך נקנו יו"ט וכ"ש שבת אחר יו"ט. ובהכי א"ש סיום סוגיא זו דפריך לרבי וכו' וקשה דלמא שאני שבת ובע"כ כמ"ש הפ"י דבזה מיירי ביו"ט דשבת קובע וא"כ מוכח דסעודת שבת חשוב יותר מיו"ט דשבת קובע ויו"ט אינו קובע לכך ממילא א"ש דנקט בפ"ק יו"ט אחר שבת ולא שבת אחר יו"ט לרבותא דאף סעודת יו"ט בעי הכנה אך שלא תקשה דהוי תרתי דסתרי אהדדי דכאן סתם התנא כמ"ד דאית לי' מוקצה ובשבת סתם בסוף מס' דל"ל מוקצה ובע"כ כדמשני ר"נ דיו"ט חמור משבת א"כ הוי תרתי דסתרי אהדדי דכאן אמרינן דשבת חמור מיו"ט ובמשנה משמע דיו"ט חמור ויש עוקצה ביו"ט משא"כ בשבת לכך אמר הדרן עלך פרק משילין ושם אמר משילין פירות ביו"ט ולא בשבת ומוכח דשבת חמור ואח"כ מבעיא שם אי יו"ט חמור מכח דלא אתי לזלזולי ובע"כ כמ"ש שם בחדושי דלהיכי דיש חשש דיהי' נעשה איסור בגופו ודאי שבת חמור מיו"ט אבל היכי דליכא חשש איסור גופו רק דלא ליתי לזלזולי בעלמא מחמירינן ביו"ט וז"ש הדרן עלך פרק משילין ואז סליקא לך מס' ביצה כהוגן דהתם בהכנה דהוי ענין בגופו ודאי שבת חמור מיו"ט לכך נקט לרבותא יו"ט אבל כאן לענין מוקצה דהוי רק דלא ליתי לזלזולי בעלמא לכך יו"ט חמור. ואפשר עוד והוא עפ"י דרך הנ"ל שפרשנו לעיל דלא קיי"ל כר"נ מכח דהש"ס מוכיח ממה דלא נקט אוסרין ומתירין ולכאורה אין ראי' דדלמא נקט תאכל לרבותא דב"ש דאף באכילה מותרת אך קשיא אם איתא דנקט רבותא לב"ש לתני שבת דאף בשבת מתירין וא"ל דיו"ט מסתבר טפי לאסור משום הכנה וקמ"ל דאף ביו"ט מותר ז"א דהרי הדרן עלך פרק משילין ומוכח דבאיסור גופו שבת חמור א"כ לדידן דקיי"ל כרבה קשיא למה לא נקט שבת בע"כ הרבותא אליבא דב"ה דאף ביו"ט כמי בעי הכנה וא"כ כיון דנחית לאשמעינן לרבותא דב"ה קשיא למה נקט לא תאכל אף בטלטול יתסור ובע"כ מכח דל"ל מוקצה ומתיר בטלטול לכך מוכח דלא כר"נ ולכך פריך שפיר כאן דרבי אדרבי. ואפשר לומר עוד להני דפסקי כר"נ עפ"י דרך שכתב הר"ן בנדרים דף ל"ו בבעיא דהנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו אף דהש"ס אמר בפשיטות דלא הוי שלוחי דידן מ"מ רוצה להוכיח כן מברייתא ומשנה ייע"ש וכן ה"כ ודאי האמת כר"נ דיש חילוק בין שבת ליו"ט רק כיון דמבעיא לי' בר"פ משילין אם יו"ט חמור מכח דלא אתי לזלזולי אף דר"נ ס"ל כן דחמור ע"מ הוא רוצה להוכיח כן מהמשנה וברייתא ולכך אמר ה"נ ומי אית לי' לרבי מוקצה והא בעא מני' וכו' וא"ל דשאני שבת דא"כ נפשוט מני' מה דמבעיא בריש פרקין ויהי' [מוכח] מברייתא כדעת ר"נ לכך דוחה הש"ס דאין ראי' מכאן וז"ש התנא דלא תוכיח מכאן דבאמת אכן לא קיי"ל כר"נ רק הדרן עלך פרק משילין דשם מבעיא הש"ס כן לכך אכי רוצה לפשוט זה מכאן ובזה אני דוחה דמכאן אין ראי' ועיקר כוונתי שלא להוכיח מכאן ואין להקשות הרי בלא"ה ממשנה דרפ"ק מוכח כדעת ר"נ לכך אמר וסליקא לך מס' ביצה ושם יש כמה אמוראים דמתרצי בדרך אחר לכך מהמשנה דהתם אין ראי' כר"נ לכך כוונתי כאן שלא לפשיט בעיא דר"פ מן ברייתא ומשנה אבל לפי האמת קיי"ל כר"ב לדינא. כל זה כתבתי לפלפולא בעלמא לעשות כבוד לתורתינו הקדושה והבן:

והנה בדרך אגדתא ורמז נראה לומר כך לנעוץ סוף המס' בתחלתה לעשות כבוד לתורה ולנחת רוח ית"ש ויתעלה נראה כך דהנה במשנה אמר אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות אלו הן בייתות הלנות בעיר ואלו הן מדבריות הלנות באפר, הנה להבין דרך רמז כוונת חז"ל וחידותם נראה כפי קוצר שכלי דהנה בימי בי את משיחנו בב"י אז יהי' היום הדין הגדול והנורא ואז ישתו כל העכו"ם כוס התרעלה כמ"ש כי כאשר שתיתם על הר קדשי כן ישתו כל הגוים וכו' וכן המשיל הנביא כמה פעמים עצמו מספר הפורעניות להשקאת כוס הפורעניות וכן אחז"ל שעתיד הקב"ה להשקות האומ"ה ד' כוסות של פורעניות והנה גוף הפורעניות שלהם נמשל לזביחה ושחיטה כמש"ה כי זבח גדול לה' בבצרה וכו' וכן אמר ישעי' ס"ו ובחרבו כל בשר ורבו חללי ה' וזה כמשל לשחיטה והנה מבואר במדרש פ' דברים וז"ל אתם עוברים בגבול אחיכם וכו' וז"ל אתם עוברים אבל עשו יושב כמש"ה אלה בכי שעיר החורי יושב הארץ ולכך הכה אומ"ה אשר עושין עצמן עיקר העוה"ז ולכך דומה להם העוה"ז לבית ממש אבל לישראל הוי עיקר הבית עוה"ב תה הוי לנו רק דירת קבע אבל בעוה"ז הוי כעובר דרך המדבר וכמש"ה כאורח נטה ללין כו', וכן אחז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים א"ע כמדבר שנאמר וממדבר מתנה וכו' והכונה שמי שעושה עוה"ז לו רק כמדבר שלא להנות ממנו כמ"ש חז"ל פת במלח תאכל ומים במשורה וכו' ועל הארץ תישן אז אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב והנה עוה"ז נמשל ללינה כמ"ש במדרש במגילת רות ליני פה הלילה בעוה"ז שהוא דומה ללילה וכו' וז"ש התנא שאנחנו בטוחין בו י"ת דלע"ל כשיבא יום הדין האיום והנורא אז אין משקין ושוחטין לא משקין את כוס התרעלה ולא שוחטין היינו הפורעניות לע"ל את המדבריות אותן שעושין א"ע כמדבר ועוסקין בתורה אין משקין אותם ואין שוחטין אותם לע"ל אבל משקין את כוס התרעלה ושוחטין את הבייתות אלו שעושין להם העוה"ז לבית וישיבה של קבע אלו משקין כוס של פורעניות ושוחטין לע"ל. ומפרש אלו הם בייתות הלנות בעיר שלנין בעוה"ז בכל תענוגי העוה"ז כדרך הלן בעיר היינו עוה"ז ומקום ישוב חשוב ואלו הם מדבריות הלנות באפר הכונה כמש"א חז"ל ועל הארץ תישן וכתוב מפורש אומר כי שחה לעפר נפשינו וכו' קומה עזרתה לנו אלו השוכבי' על הארץ ושפלים המה בעיניהם אלו אין משקין ושוחטין לע"ל. ועל מה ככה עשה התנא לסדר המשנה במס' זו הוא כי אם יאמרו הרשעים נהי שכעת הם רשעים לעתיד לבא אז גם הם יתחילו להטיב דרכם לעשות מע"ט ויתקנו אז אשר קלקלו עכשיו אך באמת ז"א שהרי אחז"ל היום לעשות ולמחר לקבל שכרם אבל לא למחר לעשותם ואמרו עוד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ולכך רמז לזה אמר התנא ביצה שנולד' ביו"ט אסורה ואמרו בגמ' משום הכנה ולמה סעודת שבת ויו"ט בעי הכנה מבעי"ו וסעודת חול ל"ב הכנה מבעי"ו אך הרמז על כך דיום של לע"ל כקרא יום שכולו שבת ולכך רות זה כאן שלא יסבור האדם דיש בידו לתקן לע"ל מה שעיות כעת ולכך נתנו רמז שסעודת שבת בעי הכנה מבעי"ו מע"ש ולכך כמו שמי שטרח בע"ש והכין אוכל בשבת אבל מי שלא טרח בע"ש אין לו מה שיאכל בשבת כמו כן לע"ל מי שלא טרח בע"ש אין לו בשבת כלום. וזה הוי כוונת חז"ל בפ"ק דערובין דאמרו ב' שנים ומחצה נחלקו אם כוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא וכו' נמנו וגמרו כוח לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וכו' והנה יש לדייק באיזה סברא פליגי וגם מה לשון ועכשיו שנברא מה לשון ומעכשיו, אך הנה אחז"ל דלע"ל יאמרו האומ"ה תנה לנו מראש ונעשנה ויתן להם הקב"ה מצות סוכה ופריך הש"ס והאמר מר היום לעשותם ולא למחר לעשותם ומשני אעפ"כ אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וא"כ מוכח משם דיש סברא לומר ליתן להם המצות לע"ל ולכך בהא פליגי דב"ש ס"ל דגם לע"ל יש קיום המצות ולכך ממילא מח לאדם שנברא יותר דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דאם יחטא יחזור בתשובה לע"ל אבל ב"ה ס"ל דהיום לעשותם ולא למחר לעשותם ולכך ממילא כוח לאדם שלא נברא יותר משנברא ולכך כיון שבאמת היום לעשותם ולא למחר לעשותם לכך נמנו וגמרו שנוח לאדם שלא נברא וכו' ולכך אמר ועכשיו שנברא כלומר כיון דאין לו תקון לתקן מעשיו לע"ל לכך מוכרח הוא לתקן מעשיו עכשיו ממש לכך ועכשיו תיכף שנברא יפשפש במעשיו ולא יסמוך על הע"ל כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם וכו'. ובהא י"ל דפליגי נמי שמאי והלל בפ"ב דשבת באותן ב' גרים שבאו להתגייר דשמאי דחאן והלל קבלן דשמאי לשטתו דס"ל דגם למחר לעשותן ולכך אף אם לא יתגייר עכשיו יש לו תקון לע"ל לכך אינו דוחהו בזה ממש לגמרי ולכך דחאו אבל הלל לשטתו דס"ל דלע"ל אין לו תקנה לשוב עוד לכך כיון שאין לו תקנה אחרת לכך לא רצה לדחותו וקבלו. ומעתה בהא פליגי כאן בביצה שנולדה ביו"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל ומפרש בגמ' התנא משום הכנה ובע"כ ב"ש לית לי' הכנה דרבה והיינו כיון דפליגי התם בפ"ק דערובין אם נוח לאדם שנברא וכו' בע"כ כיון דבכל דוכתא הלכתא כב"ה והתם נמנו וגמרו שכוח לו שלא נברא וכו' בע"כ ב"ה ס"ל דנוח לו שלא נברא וכו' וקיי"ל כוותי' ולכך ב"ש כאן לשטתם דס"ל נוח לו לאדם שנברא וס"ל דמהני תשובה לע"ל ולא ס"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם לכך ס"ל דביצה שנולדה ביו"ט תאכל דל"ב הכנה וכן לע"ל אף מה שיתקנו ביו"ט עצמו יאכלו לע"ל ול"ב הכנה אבל ב"ה לשטתם דס"ל נוח לו לאדם שלא נברא כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם ולכך בעי הכנה מבעי"ו לכך לא תאכל והכי קיי"ל, וז"ש התנא אין משקין כוס של פורעניות ושוחטין את המדבריות אלו שעושין א"ע בעוה"ז כמדבר אבל משקין ושוחטין לע"ל הבייתות שעושין בעו"ז להם בית של קבע ודירת קבע ואין מקיימין דברי התורה אלו יענשו לע"ל ולא יאמרו שיטענו תנה לנו מראש ונעשנה וירצו לקיימה לע"ל לא כן הוא ולרמז אמר כי ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל ובה"א לא תאכל דבעי הכנה מע"ש ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת. ובזה יש לפרש נמי מ"ש משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת דהנה אחז"ל המצוה יש לה קרן ויש לה פירות העברה יש לה קרן ואין לה פירות והכה לכאורה ה"א כמו דבמצוה יש קרן ויש פירות והוי הקרן קיימת לעוה"ב והפירות בעוה"ז כן ה"א כמי להיפוך בעברה נהי דהקב"ה משלם שכר עברה בההוא עלמא והוי הקרן לעוה"ז אולי עכ"פ עושה העברה פירות והמה נשמרין לעוה"ב (דאלו קרן דעברה בודאי אין הקב"ה משמר לעוה"ב כידוע מ"ש המפור') ולכך אמר לא כן הוא דהנה עוה"ז נקרא בלשון חז"ל יום טוב כמ"ש חז"ל בפ"ק דקדושין גבי כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו וכו' דעבדי לי' יום טוב ויום ביש ומוכח משם דהנאת עוה"ז נקרא יו"ט דכמו דיו"ט יש בו מלאכת אוכל נפש כן כמי יש בעוה"ז עולם המעשה אבל עוה"ב נמשל לשבת דאין בו מעשה כלל ומה שביצה נולדה ביו"ט לא תאכל הוי רק מכח גזרה יו"ט אטו שבת דבעי הכנה וכו' אבל העיקר דיו"ט מרמז על העוה"ז ושבה על עוה"ב והנה הטובה היורדת משמים הוי דרך ארובה כמש"ה וארובות השמים נפתחו וכו' וכן אמר ודלתי שמים פתח וז"ש אין משקין ושוחטין את המדבריות היינו ישראל כי לא יענשו לע"ל ולא ניחוש שמא ח"ו נשארו איזה פירות מהעונות לע"ל להענש מהם לכך אמר משילין פירות דרך ארובה ביו"ט שבעוה"ז נותן הקב"ה משמים פירות מן המצות והקרן קיימת לעוה"ב אבל לא בשבת דלעוה"ב ליכא פירות כלל והקב"ה משלם לישראל הכל בעוה"ז ובעוה"ב נשארו נקיים ממש, ובפרט דזה הוי כעין הוכחה דאף שיש צדיק וטוב לו אין לחוש לו פן אכל עולמו בחייו כי משילין פירות דרך ארובה ביו"ט והוא אוכל רק פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב אבל להיפוך כיון שחזינן שישראל נענשין בעוה"ז ושוכבין עד לעפר והעוה"ז דומה לנו רק כמדבר לכך אנחנו בטוחין שכל מה שחטא ישראל כבר קבלו עונשין שלהם ואין לחוש דלמא נשאר שמץ ממנו לעוה"ב כי לעוה"ב אין משייר הקב"ה פירות כלל מן העונות רק הכל פורע בעוה"ז. וז"ש אין משקין ושוחטין לע"ל את המדבריות אותן שהם לעת עתה בגלות ודומה להם העוה"ז כמדבר כמש"ה ציון מדבר היתה וכן אמר המדבר הייתי לישראל וכו' אבל העכו"ם יושבין בשלוה ולכך אמר אין משקין ושוחטין את המדבריות שיושבין בגלות הדומה למדבר המה אין משקין ושוחטין לע"ל כי כבר קבלו עונשם בעוה"ז אבל משקין ושוחטין לע"ל את הבייתות העכו"ם אבל ישראל אין להם להתיירא מעונש כיון שנענשו בעוה"ז ואין לחוש שמא עכ"פ נשאר פירות מן העונות על עוה"ב לכך אדרבא משילין פירות מן השמים דרך ארובה ביו"ט מה שנשכר והקרן נשאר וכו' דאין מעשה ובעי הכנה בעוה"ז כמו שבת דבעי הכנה וע"כ ביצה אסורה שנולדה בו וא"ש ודו"ק והבן. כן נראה לפרש לכבוד התורה ולומדי' וחדאי קב"ה בפלפולא:

קיים למעלה וזורקין פירות למטה אבל לא בשבת להיות נותנין הפירות מן העונות לעוה"ב לא תה לישראל אבל העכו"ם לא יסברו שיתקנו מחדש לע"ל לא כן הוא רק כיון שביצה שנולדה ביו"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל תם ונשלם שבח לאל בורא עולם אמר המלבה"ד אחרי השבת והודי' לצור ישראל אשר זיכה את ארחי להתחבר עם העושה טוב בתוך אחב"י מזכה הרבים משנים כבירים בהדפסת ספרים שונים חדשים גם ישנים כבוד מעלה המדפיס הרב הנבון וכו' מוהר"ר אליעזר מארגשיש נ"יי מלבוב והשתהפתי אתו להוציא לאור הספר הנוכחי בגדי יום טוב החמודות וטהורות מעשה ידי גאון דורנו צפירת תפארתנו מאור הגולה הנודע למשגב בחבוריו הרבים ויקרים ע"פ תבל מאירים מרנא ורבנא מוה' שלמה קלוגר זצלה"ה ראב"ד דק"ק בראד יע"א. ומהולל ד' אקרא שזכיתי להיות אחד משואבי מימיו ולשרת אותו בדבר ד' זו הלכה וכמה פעמים הי' לי פתחון פה לפניו במו"מ של ד"ת וכבר נדפסו ובאו תשובותיו אלי בספריו הנחמדים נדרי זרוזין ושנות חיים, ובע"ה החונן דעה מצאתי חן בעיניו וקבל ע"פ רוב דברי בסבר פ"י, ומחמת גודל יקרת תורתו לא חסנו על כובד המלאכה אשר הי' לנו, הן בנקיון הכ"י והן בהוצאות הדפסת הספר כי שגבו עלינו לפי רוב הקונטרסים שרבו מאוד ביען לא חדלנו דבר מכל ד"ק וכל השמטות ומהדורות של הגאון המחבר שמצאנו מפוזר ומפורד בין הכתבים הכל סדרנו והעמדנו דבר ודבר על מקומו וברצות ד' פעלינו ות"ח שבדור יקחו בנפש חפצה ורוח נדיבה חבור הנוכחי אזי בל"נ נתעורר לשוב ולהדפיס הקונטרס אחרון הגדול ונכבד על הלכות יו"ט העולה בכמותו על הס' הלז בגדי יו"ט והוא כחוץ מאוד להמעיינים ולומדים בספר הנוכחי כי הוא משולב ומקושר יחד וחורז מסוגית השמועה אל פסקי ההלכה כגודל זרועו וידו האדירה בתלמוד והלכה ברורה:

והנה יען שגמר הדפסת הס' הגיע לפני חג הפסח נתעוררתי להוציא לאור סנסנים אחדים אשר לקטתי בכלי מכרם שלמה. ובם ענין הנוג ג לדין פסח על אודות שתיית מאביק וציגארי"ן בפסח שרבים פקפקו בזה כי מדבקין אותם בבצק וערכתי חות דעתי אז בשנת תרי"ג למרן המחבר זצלה"ה. וזכיתי לקבל פני תשובתו הרמתה והסכים לדברי בע"ה. ואת זו הצעתי לפני הד"ג מרן המחבר.

שמעתי אשר איזה אנשים מפקפקין בשתיות לאסור בזה מטעם אחר דהכה הרב בהג"ה או"ח סוף הציגארי"ן בפסח באמרם כי דרכם לדבקם בבצק וחשש חמץ. ואחרי עיוני לפענ"ד נראה להתיר אותם מכמה טעמים שאבאר לפנינו. הנה דבר ברור הוא שהציגארי"ן הללו הם נפסלים מאכילת כלב ולענין הלכה קבע לנו מרן הב"י ז"ל בשלחנו הטהור או"ח סי' תמ"ב סעיף יו"ד דדיו שהוא נפסל מא"כ אף שמבושל בשכר של שעורים מותר לכתוב בו בחהמ"פ מטעם דחמץ שנפסל מא"כ מותר בהנאה וכדעת רוב הפוסקים בריש פ' כל שעה ויעו"ש בט"ז ומ"א. ומעתה בכ"ד מותר לשאוף העשן לתוך פיו וליהנות מהם בפסח (דפשיטא דזאת לא נחשב לאכילה כלל דהרי בת"צ דאסור טעימה כמבואר באו"ח סי' תקס"ז בהג"ה שם ושתיית טוטי"ן וציגארי"ן מותר בהם יעו"ש בבאר היטב ובסי' תקנ"א בשם תשובות דרכי נועם). ואף דבעינן שיהי' נפסלים מא"כ קודם פסח וכן הביא שם הח"י בס"ק י"ט בשם הת"ה. מ"מ גם הציגארי"ן הללו נעשים ק"פ ונפסלים מיד מא"כ ומותר הנאה מהם בפסח. ומורי ז"ל הביא לי עוד היתר ממש"כ המג"א באו"ח סי' תס"ה דאם הבהבו עופות בקשין שהי' בה בוודאי דגן מחומץ דאסור אף בדיעבד. וכ' המק"ח שם בס"ק ב' בזה"ל ועוד נ"ל דאף המ"א לא אמר רק בהבהוב שבימיהם שהיו מניחין על האש רק שמשנין מקומו תמיד ויש לחוש שנוגע בחמץ עצמו אבל בהבהוב דידן שאוחזין למעלה מן האש אף המג"א מודה שמותר דאין סברא שהאש יוליך הטעם למעלה ואפי' זיעה מן החמץ אין סברא שילך בתוך האש יעו"ש. א"כ אף דנראה מדבריו דאף לדידן אסור עכ"פ לכתחילה מ"מ בנ"ד כיון דבלא"ה נפסל מא"כ יש להתיר אף לכתחילה כיון דאף באכילה בעין גופא אינו אסור רק מדרבנן והוא אינו שואף אלא העשן ואפי' זיעה אינו הולך למעלה וכמבואר במק"ח הנ"ל]. איברא דלכאורה יש סי' תמ"ז הביא בשם פסקי מהרא"י ז"ל דאסור לשחוק על השלחן עם קארטי"ן בפסח דשמא יפול מן החמץ נוקשה שבהם לתוך מאכל והה"ד הכא נמי היה נראה לאסור שמא יפולו בתוך מאכל וחמץ שנפסל מא"כ אסור באכילה עכ"פ. אמנם נראה דבעבור זה ג"כ אין לאסור מכמה טעמים. חדא מדכ' הרב שם בלשון יש נמנעים משמע דאינו מצד הדין רק מצד חומרא יתירה מחמירין ע"ע. ובכ"ד אף חומרא יתירה זו אין צריך לנהוג. מטעם דהתם אף שעכשיו החמץ שבהן הוא נפסל מא"כ כיון שהוא נוקשה ויבש מאוד מ"מ לאחר שיפלו לתוך מאכל ויתרכך הנוקשה במאכל לא יהי' נפסל מא"כ ויאסור התבשיל במשהו חמץ. לכך היראים חוששין לחומרא זו וכן הביא הפ"ח שם להדיא בשם פסקי מוהרא"י. אבל בציגארי"ן הללו כיון דהחמץ נוקשה שבהן אינו כיכר כלל אפי' לאחר הפירוד ונבלע בתוך העלין ובלתי ספק אף לאחר שיפלו לתוך מאכל טעם הבלוע שיצא מהם יהי' נפסל מא"כ כיון שהוא מר מאוד. וא"כ יהי' בטל ברוב כמו שמבואר בס' ח"י שם דדיו וכל חמץ שנפסל מא"כ ברובא בעלמא בטל ומותר אפי' באכילה לכ"ע מטעם דבתערובות ל"ש אחשבי' יעו"ש (וכן כתבו האחרונים לתרץ בזה קו' העולם המפורסמת על הרבינו יקיר דכ' דבתערובו' איסור לא ס"ל לר"ש כ"ש למכות. והוא ג"כ מטעם דבתערובות ל"ש אחשבי' ודו"ק) וממילא ל"ש לנהוג בהן חומרא זו כמו בדיו ובכל חמץ שנפסל מא"כ שנהנין מהם בפסח אף לבעל נפש. חדא ועוד קאמינא דאף אם הי' הציגא"ר הזה דבר שאוסר התבשיל ולא בטל ברוב ג"כ ל"ש להחמיר בו חומרא הנ"ל ליהנות ממנו ולהשתמש בו בפסח. דהתם בקארטי"ן זה דרכם כסל למו לשחוק על השלחן ועיניו ולבו שם רק אל הקארטי"ן בי השטן עומד לימינו לכך חיישינן שמא יתנו לפניו אז איזה מאכל לאכול ויפול מן משהו חמץ שבהם בלי ראות גם בלא דעת כי בשחוק יתהולל ויאכלנו כך באיסור. ולזה מדייק המוהרא"י ז"ל וכתב מן החמץ נוקשה שבהם ולא כתב סתם שמא יפלו לתוך מאכל ויתנו טעם חמץ במאכל. אלא ודאי משום דבכה"ג הי' מרגיש וישאל לחכם ע"ז. אבל בציגארי"ן הללו דעתו מיושבת עליו ואם יפול מהם לתוך מאכל יהי' הודע אליו וישראל קדושים הם ויעשו שאלת חכם ומה גם לפי מה שהעלה לנו המג"א שם כראה דאף בקארטי"ן אין להחמיר כלל מכש"כ בציגארי"ן הללו מטעמים הנ"ל. ברם לפום רהיטא הי' נראה דיש ליזהר שלא להסיר ראש הציגא"ר בשיניו כנהוג ובפרט שלא לאחת הצינגא"ר עצמו כל משך השתייה בפיו רק בשפופרת (ציגא"ר שפיץ) משום דדילמא ימצץ ממנו איזה דבר ויאכל אותו עם המשהו חמץ ואף דנפסל מא"כ מ"מ אסור באכילה מדרבנן עכ"פ. אמנם נראה להתיר גם זאת דהנה מלבד דהוא חשש רחוק מאוד יש להתיר מטעם דהנה המג"א בסי' תמ"ב גבי דיו הנ"ל הביא בשם הת"ה דלא חיישינן שיתן קלמוסו לתוך פיו דאף אם יתן לתוך פיו לא יעשה איסור דעיקר האיסור בחמץ שנפסל מא"כ משום אחשבי' ובשוגג ל"ש אחשבי' יעו"ש וע' עוד בריטב"א בחידושיו למס' מכות כ' נמי סברא זאת לר"ש דס"ל כ"ש למכות. א"כ בנ"ד נמי כיון דהוא אינו מתכוין לאכילה רק לשאוף העשן א"כ ל"ש סברת אחשבי' בזה ולא יעשה איסור כלל לכך מותר אף לאחת בפיו ג"כ בלי פקפוק כלל. אלה הדברים אשר לפענ"ד נראה להתיר בכל ענין וגאון ישראל הוא רבינו הגדול ענותנותו תרבני וימחול א"פ בדעתו הרחבה להורות לי כדת וכהלכה לאמיתה של תורה:

הצעיר אלי' מארדר וזאת אשר השיב לי כבוד הגאון המחבר זצללה"ה. בעזה"י יום א' אמור תרי"ג לפ"ק. לכבוד ידידי הרבני המופלג החריף השנון המשכיל היקר כש"ת מוה' אלי' נ"י.

הנה מכתבו קבלתי ולא הי' לי פנאי להשיב עד הנה. וגם היום הקיפוני הרבה תשובות בהקפת כל הראש, ואין לי פנאי ליקח אל מי לפנות תחלה ואעפ"כ היות כי הוא ענין קצר אשיבהו. הנה בדבר אשר עוררו על שתיית הציגארי"ן בפסח מחשש חמץ. ורו"מ האריך להיתר יפה דיבר בכל טעמיו. וזה ערך חמשה שנים אשר נתעורר רב אחד והודיע ללבוב ולפה קהלתינו היות כי שמע שהטאביק מוליכין בחביות של שכר. ואסור לשאוף ממנו בפסח. ושאלו לי וצחקתי שם על החוששין לאסור וציינתי זה בחבורי לא"ח אך קשה עלי לחפש למוצאו כי רבים המה בעזה"י ואני מוטרד אבל זוכר אני שהוא מצד עיקר טעם רו"מ שנפסל מאכילת כלב וכו'. ואח"כ הראו לי שבספר מור וקציעה הביא כן בשם אביו הגאון ח"ץ ששחק בזה על האוסרין וכן הביא בספר עיקרי הד"מ למחבר ספרדי הביא ג"כ היתר זה. ומ"ש המג"א דטאביק צריך לסגרו בחדר ודאי הוא ענין אחר שאין אנו מכירין בו ואף אם כונתו כפשוטו אין לחוש לכל זה מכח כל הני טעמי. ונדון רו"מ נקל יותר כי בשתיות הציגארי"ן אין נכנס בגופו רק העשן לא המה ממש. ואף אם שכח ויטלנו בפיו ממש אין לחוש כלל ומי לכו גדול מן הח"ץ וההיתר ברור כמ"ש רו"מ. ז"ז אין פנאי להאריך. דברי ידידו הק' שלמה קלוגר

גם הרציתי אז דברים ודנתי בדבר הזה לפני הגאון מוהר"ח ליפא מייזילש זללה"ה האבד"ק פרעמישלא וגם הוא נענע לי ראשו בטוב טעם להתיר כאשר המעיין ימצא דבר חפץ בתשובתו אלי הנדפס בספרו שו"ת תפארת יוסף חאו"ח סי' כ"ז. ואחר כמה שנים נדפס תשובות דברי חיים מהגאון הקדוש מצאנז זצלל"ה ומצאתי ראיתי בח"ר חיו"ד סי' כ' בסופו דרך אגב כ' ג"כ להתיר הטאביק בפסח מטעם דגרע מחרכו קודם זמנו דמותר בהנאה לכ"ע יעו"ש. וכן ראיתי בשו"ת חסד לאברהם להה"ג מ' אברהם תאומים ז"ל תשובה אחת בארוכה בכח דהיתרא ואין הס' לפני כעת ועתה מצאתי בשעה"מ פי"א ממ"א על המעשה שהי' בימיו שהיו מזלפין הטאביק בסתם יינם והעלה ג"כ להיתר והרואה למראה עיניו ישפוט שכל היתרים שלו שייכים גם בנ"ד יעוש"ה. גם כעת יד שלוחה אלי מבן המחבר הרב הגאון המפורסי' מ' אברהם בנימן קלוגר נ"י והראני לדעת שבחיבור טוב טעם ודעת למרן המחבר מהדורא תליתאי הנדפס מחדש חיו"ד סי' קל"א שם מבואר ג"כ ההיתר מהטאביק יעו"ש:

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה