בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף לח:
גמרא מ"ש חיטין בשעורין דלא קאמר להו וכו' עיין במהרש"א מה שהקשה (ועיין מש"ל בד"ה ולטעמיך ובד"ה ה"נ כו' ומה שישבתי שם) ונראה כאן להסביר הדבר בקיצור לפמ"ש המג"א בסי' תמ"ב דמה דדרכו בכך אינו בטל הוי רק דרבנן ולכך הוי ס"ל להש"ס כך דדוקא במה שבמב"מ מן התורה אינו בטל בזה תקנו רבנן דדרכו בכך הוי כמב"מ אבל בדבר דהוא גופא דמב"מ אינו בטל הוי רק דרבנן שוב שיתקנו רבנן דדרכו בכך יהי' כמב"מ הוי כמו תקנתא לתקנתא דלא עבדינן ולכך א"ש דלענין דשיל"מ דהוא עצמו דמב"מ אינו בטל הוי רק דרבנן לכך לא תקנו בי' עוד דדרכו בכך יהי' כמב"מ ולכך פריך ולבטיל אבל ר' אבא דמדמה לה לממונא דמב"מ מן התורה לא בטיל לכך שפיר תקנו דדרכו בכך הוי כמו מב"מ ולכך פריך שפיר מחטין בחיטין וא"ש ודו"ק היטב עיין לקמן ותבין:
גמ' ולטעמיך וכו' נבלה בטלה בשחוטה וכו' ה"נ וכו' עי' במהרש"א מה שהקשה למה פריך מר"ח ולא מגוף הפלוגתא דרבנן ס"ל בטל ייע"ש ועיימש"ל בזה וכעת כראה ליישב עוד לפמש"ל די"ל שני עניני ביטול או דהגוף בטל לי' לגמרי כמאן דליתא או י"ל דהגוף קיים בעולם רק דהאיסור בטל לי' והולך ממנו וא"כ י"ל דבהא פליגי רבנן ור"י דרבנן ס"ל דעיקר ביטול איסורין הוי רק ביטול האיסור לא ביטול הגוף ולכך אף מב"מ מה בכך דהוא גופו הוי מינו מ"מ אנן בעינן רק שהאיסור שבו יתבטל והאיסור הוי אינו מינו עם ההיתר זה איסור זה היתר לכך ההיתר הוי א"מ עם האיסור ומבטל ההיתר את האיסור אבל ר"י ס"ל דלא מהני לבטל האיסור לבד רק גוף החפץ צריך להתבטל ולכך ממילא מב"מ כיון דשוין הם א"כ מצא מין את מינו וניעור לכך א"י אחד לבטל את חברו. ולכך א"ש דממ"נ לרבנן ל"ה קשה די"ל דלעולם שפיר אמר אביי דבממון דבזה ל"ש ביטול האיסור רק אם נימא דבטל צ"ל דגוף הענין הוי כמאן דליתא דאם ישנו בעולם א"כ יש לו של חברו בידו ובע"כ צריך לבטל גוף הענין א"כ שפיר קאמר אביי דממון אינו בטל ולא קשיא מכל דבר איסור אשר בטל ה"נ דביש לו בעלים לא בטלה דמה בכך דיש לו בעלים ז"א פועל רק דגוף הענין להיות כמאן דליתא ז"א בטל אבל מ"מ שם האיסור בטל לי' וכלה והולך ממנו שם האיסור וזה די באיסורין אבל גבי ממון לא מהני דמ"מ של חברו בידו אבל כר"י דס"ל מב"מ לא בטל בע"כ דס"ל דעיקר הביטול לא הוי שם האיסור רק גוף החפץ צריך להתבטל א"כ בשלמא בשא"מ הרי י"ל דבזה ס"ל לאביי אף בממון בטל כמש"ל מ"ש חיטין בשעורין דלא קאמר להו וכו' ולכך י"ר דבזה אף בממון בטל רק דקשיא ממב"מ דבזה קאמר אביי ולא שמיע להו ומשמע דס"ל כר' אבא דמב"מ לא בטל בממון אף לרבנן ומכ"ש לר"י א"כ כיון דבממון ל"ש ביטול תקשה נבלה בשחוטה לווה יתבטל אם יש לו בעלים הרי זה הוי ממון ובממון א"י הגוף להתבטל ור"י בעי ביטול הגוף דאל"כ כל מב"מ יתבטל דהרי איסור הוי אינו מינו עם ההיתר ובע"כ דלר"י בעי ביטול הגוף א"כ ביש לו בעלים לא יתבטל וא"ל כיון דלא אפשר להיות כמוהו נחשב כמו חיטין ושעורין דאף בממון בטל דא"כ שוב קשיא מה מתרץ ר' אבא על מים ומלח הרי זה הוי ממבשא"מ רק דכתבנו לעיל ליישב זה כיון דדרכו בכך נחשב כמב"מ אבל אי נימא דגם מב"מ אשר שוין ממש כיון דא"א להיות נעשה כמוהו בטל אף בממון מכ"ש גבי מים ומלח בעיסה אף דדרכו בכך מ"מ הרי א"א להיות המים ומלח כמו העיסה והעיסה א"א להיות כמים ומלח מכ"ש דראוי להיות נחשב למבשא"מ אף לדין ממון ואם ס"ל לר' אבא דזה נחשב מין במינו לגבי ממון ולא בטיל א"כ תקשה מנבלה בשחוטה אם יש לו בעלים לא יתבטל לר' יהודא דס"ל ביטול הגוף בעי לא ביטול אסורין וא"ש. ודו"ק היטב כי נכון הוא בעזה"י:
גמ' ה"כ דכי אית לי' בעלים לא בטלה. עיין במהרש"א שהקשה דלמה פריך לר"ח ולא לר"י ורבנן גופייהו ונראה דא"ש דהרי ר"י ס"ל דמב"מ אינו בטל רק דר"ח אמר כל היכי דא"א להיות כמוהו בטל לכך נבלה בטלה בשחוטה דא"א לשחוטה להיות כנבלה וא"כ כיון דלענין ממון אין זה יכול לבטל את זה בע"כ דלענין ממון נחשב מב"מ ולא בטל א"כ ה"כ נהי דשחוטה א"א להיות כנבלה לאיסורא מ"מ אפשר לו להיות בא לידי בעלים וכיון דאפשר להיות לו בעלים כמו לנבלה ואפשר לזה להיות בעלים ולזה להיות בעלים א"כ אם הי' לו בעלים לא הי' בטלה נבלה בשחוטה אף באין לו בעלים כמי ראוי שלא יהי' בטל כיון דאפשר להיות כמוהו דאפשר להיות לו בעלים כיון דמה שממון אינו בטל הוי מכח דלענין ממון הוי הכל מב"מ דהכל שוה לענין ממון והוי הכל מב"מ א"כ כיון דאפשר להנבלה להיות לו דין בעלים ולהשחוטה שיש לו בעלים לא יהי' בטל לר"י כיון דאפשר להיות כמוהו אינו בטל לכך לא פריך מרבנן דס"ל מב"מ בטל לכך אפשר דמיירי באין לו בעלים, וכן לר"י י"ל להיפוך דחמיד אינו בטל אבל לר"ח פריך שפיר כיון דאמר נבלה בטלה בשחוטה א"כ קשה שפיר כיון דאית לי' בעלים לא בטלה ה"כ בל"ל לא יהי' בטל כיון דאפשר להיות כמוהו ומה דאמר וכ"ת ה"נ היינו דבאמת יהי' חולק על ר"ח ואביי ור"א יסברו דלר"י אין נבלה בשחוטה א"כ קשה והאר"י וכו':
רש"י ד"ה ולטעמיך וכו' הלכך כזית נבלה שנתערבה בהרבה זיתים של שחוטה הוי כמי שאינו שם וכו'. והנה כאן כתב רש"י דבטלה כמי שאינו שם ולא פי' דבטל שם נבלה מכי' והוי כאלו לא היה נבלה ולעיל כתב דלבטל איסור תחומין מניה מוכח מזה להדיא כמש"ל דבדבר שהוא אסור לכל אז כעשה גופו איסור ל"ש לומר ביטול שם איסור מני' רק צריך שיבטל גופו להיות נמי שאינו לכך דייק רש"י דהוי כמו שאינו אך בתחומין דהוי גופו היתר רק דנעשה איסור לדבר אחד בזה מהני להפקיע מני' שם איסור לכך פרש"י דלבטל איסור תחומין מני' וא"ש:
תוס' ד"ה הרי שנתערב וכו'. ולפענ"ד נראה ליישב ויתיישב כמי מה דפריך אח"כ מבורר צרור וכו' ה"נ כילא חסריה דאין לו הבנה ודמיון כלל ויובן כל המשך הסוגיא בזה. והוא עפמש"ל דיש שני בטולים או דהגוף בטל ונעשה כמו שאינו או דהאיסור בטל ונסתלק שם האיסור מני', והנה אי נימא דרק האיסור בטל ודאי אין דמיון איסור לממון דבממון סוף סוף כיון דיש של חברו בידו דהגוף בעולם צריך להחזיר לו את שלו אבל אי נימא דהביטול הוי מכח דגוף הדבר בטל ל והוי כמאן דליתא אף בממון שייך לומר כן כיון דהוי כמו שאינו כלל בעולם א"כ ליכא של חברו בידו והוי כנשרפו חיטין שלו מן העולם, ולכך א"ש דבלא זה מכל חד בתרי בטל לא הי' יכול להקשות דדלמא מה שבטל הוי רק מכח דהאיסור נפקע מני' אבל גוף הדבר נחשב קיים א"כ בממון ל"ש עוד ביטול אבל כאן דפריך ולבטל מים ומלח וכו' הלא טומאת משא כמאן דאיתא דמי ומה פריך ועוד הרי כל דבר שדרכו בכך אינו בטל בע"כ דהם ס"ל דדוקא בעלמא דהגוף בטל לי' בזה נחשב בטומאת משא כמאן דאיתא או בדרכו בכך אבל הכא דשייך לומר רק דהאיסור בטל לי' ל"ש לומר דהוי כמאן דאיתא א"כ מזה מוכח מדס"ל דכאן ל"ש טומאת משא כמאן דאיתא דמי בע"כ שהוא מפרש דבעלמא הוי ענין הביטול מכח דהגוף בטיל לי' מן העולם וא"כ שוב קשה איך שייך לומר דהגוף בטל לי' א"כ מי שנתערב לו חיטין וכו' יאכל הלה וחדי דבטלו לי' מן העולם ובע"כ דבכל ביטול הוי רק הפקעת האיסור מני' ולא ביטול גופו ואעפ"כ הוי טומאת משא כמאן דאיתא דמי א"כ ה"ה כמי כאן הוי כן ולא קשיא לבטיל מים ומלח וא"ש, ולכך פריך רב ספרא כך דהוא אמר דשפיר עבוד דאוחיכו עלה מכח דלרבנן אף חיטין בחיטין בטל ומשמע דהוא ס"ל באמת דממון דומה לאיסורא וכמו דבטל הגוף לגבי איסורא בטל כמי לממונא ולכך פריך כך דמ"מ אינו דומה דבשלמא באיסור כיון דקיי"ל נטל"פ מותר א"כ מה דאמרינן דהגוף בטל לי' ודאי א"א לומר דבטל לי' ממציאות דהרי חזינן שנתרבה התערובת ממנו ויש כאן יותר רק הכונה כיון דהוי מיעוט נגד הרוב השני בטל לי' חשיבותא ממנו ונעשה כעפר וצרורות ולכך באיסור כיון דנטל"פ מותר ואם הי' נעשה עפר היה חתר להיתרו ולכך ע"י הביטול אזיל לי' כמי חשיבות הענין ונחשב רק כעפר ועפר מותר אבל בממון הרי חזינן דבורר צרור של חברו חייב לשלם לו דמי חיטין ומוכח מזה דבממון אף בעבור אבנים אם הי' האבן גורם לדמים חייב לשלם לו עבורם א"כ ה"כ לו יהא דהחיטין שנפלו נעשו כצרורות מ"מ הוי צרורות דמזדבני בדינרי וכילא חסרי' ואם היו הם ברשות בעליהם הי' יכול למוכרם בממון ולכך אף אם נדונו כצרורות ג"כ יש להם דין ממון וא"כ איך אמר ר"א דחיטין בחיטין לרבנן בטיל לכך אמר אביי דאף דהנכון כדברי רב ספרא דלא הי' להם לשחוק עבור זה על דברי ר"א דשפיר אמר דחיטין בחיטין אינו בטל דביטול הגוף ל"ש בזה מ"מ שפיר אוחיכו עלה מטעם אחר ולא שני לי' למר בין יש לו תובעין לאין לו תובעין דהיכא דיש לו תובעין אז הוי גופו חשוב וא"י גופו להתבטל כלל כיון דהבעלים תובעין אותו לכך הם מחשיבין את החפץ והוי חשוב וא"י להתבטל אבל מה שאין לו תובעין אינו חשוב לכך בטל לי' שפיר מן העולם להיות כמאן דליתא, וע"ז פריך עלה הא דאר"ח נבלה בטלה בשחוטה ה"כ כי אית לי' בעלים לא בטלה והיינו לפי סברתם דבעלמא הוי הביטול בתורת ביטול הגוף ממש דבטיל לי' כמאן דליתא וגם ר' אבא הוכיח מחיטין דביש לו בעלים הוי חשוב ואינו יכול גופו להתבטל א"כ לא יהי' נבלה בטלה בשחוטה אם יש לו בעלים וכ"ת ה"כ והאר"י חפצי הפקר קונה שביתה א"כ מוכח דס"ל אף דבר שאין לו בעלים יש לו חשיבות ממון ויכול לקנות שביתה א"כ אף לענין ביטול לא יהי' שייך כלל ביטול איסורין לר' יוחנן כיון דיש לו חשיבות ממון וא"י להתבטל גופו מן העולם להיות כמאן דליתא א"כ לא יהי' כלל ביטול איסורין לר' יוחנן וזה לא שמענו מעולם ומיושב קושיות התוס' בזה ובע"כ דכל ביטול איסורין לא הוי ביטול גופו רק ביטול שם האיסור מכי' ומ"מ גבי טומאת משא הוי כמאן דאיתא א"כ ה"ה נמי בתחומין ומה שאלו ולבטיל מים ומלח וכו'. ועלה פריך הש"ס השתא דלעולם שפיר שאלו דבעלמא הוי ביטול איסורין ביטול גופו דגופו בטל לי' מן העולם ולא קשיא מחיטין בחיטין די"ל דשאני איסורא מממונא דבאיסור מהכי רוב לבטלו דבאיסור הולכין אחר הרוב ובממון אין הולכין אחר הרוב לכך בממון לא מהני ביטול ברוב אבל באיסור מהני ולכך לעולם בעלמא הוי עיקר ביטול גופו ולכך הוי טומאת משא כמאן דאיתא דמיא אבל כאן דשייך רק ביטול שם איסור שפיר קשה דלבטל ול"ש כאן טומאת משא כמאן דאיתא כיון דרק האיסור שבו יתבטל לא ביטול גופו ולכך קשה וטעמא מאי אביי אמר וכו'. כנלפע"ד נכון ביאור כל הסוגיא בעז"ה: