בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף לו.
גמ' פירות אין אוירא דלבני לא וכוי. הנה מסוגיות הש"ס וממה דמשני אח"כ איידי דתנא רישא פירות ובפרש"י שם מוכח להדיא דמשילין פירות הוי רק פירות ראוין אבל מוקצה לא התירו לטלטל מכח הפסד ממון אף דלשמחת יו"ט מותר לטלטל מוקצה מוכת דהפסד ממון קיל משמחת יו"ט ובאמת לפי דברי הפ"י בסוגיא של בהמה שנדרסה משמע דמסוכנת עדיף ייע"ש ומכאן מוכח דהפסד ממון גרע מן שמחת יו"ט ועיין בא"ח סי' ש"ז ש"ח ושל"ד דמשמע דמותר לטלטל מוקצה בעבור הפסד ממון ייע"ש. והנה לכאורה הוי קשה במה דמבעיא הש"ס לעיל לשמואל דאמר לא יגמור אה האוצר הכא מהו וקשה מ"ט לא מבעיא נמי לר' יהודא שם דמפרש דלא יגמור את האוצר דלא יתחיל באוצר דמוקצה אסור בטלטול [למה] לא מבעיא לי' הכא מהו אם דוקא שם מוקצה אסור אבל כאן מכח הפסד ממון מותר או דלמא התם אסור הכא לא כ"ש. אך זה לא מצי למבעיא כלל כיון דנקט כאן משילין פירות משמע דוקא פירות אבל אוירא דלבני אסור דאל"כ לאשמעינן יותר רבותא דאף אוירא דלבני מותר וא"ל דבאוירא דלבני ליש משילין דא"כ למה הוצרך רש"י לומר דברישא דוקא פירות מכח דמטלטל הן עצמן ולא פירש דבזה ל"ש משילין ובע"כ דאף באוירא דלבני שייך כן א"כ מדלא נקט אוירא דלבני מוכח דאסור בזה מוקצה ולכך לא מצי למבעיא כלל. ולכאורה הוי קשה להיפוך דלבעיא לשמואל דאמר לא יגמור את האוצר וממוקצה לא מיירי שם א"כ הו"ל למבעיא הכא תנן פירות אבל אוירא דלבני לא דמוקצה אסור אם נימא דמפני ביטול בהמ"ד התם מותר אף מוקצה או אף התם אסור מוקצה כמו הכא, מיהו א"ש דזה א"צ למבעיא כלל דשמואל גופו סיים התם ור"ש היא דל"ל מוקצה משמע אבל למ"ד דיש לו מוקצה אסור א"כ א"צ למבעיא כלל במוקצה. אך א"כ תקשה דהכא מוכיח הש"ס ממה דתנא פירות אבל אוירא דלבני לא והרי התם נמי קתני מפני פירות ולמה שם לא נקט אוירא דלבני והרי שם מוקי לה כר"ש דל"ל מוקצה א"כ למה לא נקט אוירא דלבני. וא"ל דהתם נקט פירות משום רבותא דסיפא דלא יגמור את האוצר אפילו בפירות מכ"ש באוירא דלבני ונקט פירות משום סיפא א"כ ה"כ מה פריך ממכסין את הפירות פירות אין אוירא דלבני לא דלמא ה"נ דלמא נקט פירות משום שבת לרמז דבשבת אפילו פירי אסור, והי' מוכח מזה דלא כדעת רש"י דמפרש דאף מכסין פירות הוי רק ביו"ט לא בשבת רק כשיטת הפוסקים שהובא בש"ע סי' של"ח דאף בשבת מיתר לכסותן ולכך א"א לומר דנקט פירות משום שבת אבל כרש"י קשה, ואף לרש"י הי' אפשר ליישב כיון דעכ"פ לא נקט זה מפורש בסיפא ולא בשבת ל"ש לומר דנקטו פירי משום רבותא דסיפא אבל הא קשיא לכ"ע דמעתה הדרא קושייתינו לעיל דלמה לא מבעיא לר' יהודא וכן אף לשמואל דתרוייהו ס"ל התם דלמ"ד מוקצה אסור שאסור לפנות מוקצה ובפרט לר"י מפורש כן במשנה דמוקצה אסור והו"ל למבעיא הכא מהו מי מותר מוקצה וא"ל דממה דנקט משילין פירות מוכח דאוירא דלבני אסור דלמא נקט רק מכח סיפא אבל לא בשבת דאף פירי אסור בשבת דבזה מסיים ולא בשבת וצ"ע בזה כעת:
גמ' תנן נותנין כלי תחת הדלף בשבת. לכאורה קשה מהו פריך נימא מתני' כר"ש דל"ל מוקצה לכך מותר אף גוף הדלף בטלטול, וא"ל דעיקר קושייתו הוי למה דבא להוכיח מהמשנה דמכסין פירות אין אוירא דלבני לא א"כ מוכיח דהמשנה ס"ל מוקצה ע"ז פריך דהרי קתני נותנין כלי תחת הדלף ואיך אפשר דהמשנה ס"ל מוקצה אך א"כ אכתי קשה הרי ברפ"ק אמר דביו"ט סתם לן חנא כר"י דאית לי' מוקצה ובשבת כר"ש דל"ל מוקצה א"כ מה קושיא נימא דשפיר סתם לן התנא כאן דביו"ט נקט מכסין פירות אבל אוירא דלבני לא מכח דיש מוקצה ביו"ט ובנותנין כלי תחת הדלף נקנו שבת דבשבת קיי"ל כר"ש דמוקצה מותר ומה קושיא. ונראה דזה הוי בכלל פרכת הש"ס דפריך לקמן במאי אוקימתא כר"י דהך דס"ל אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בע"כ כר"י דס"ל [מוקצה] רק דכאן ל"ה קשה דלמא באמת ס"ל כר"י רק אח"כ פריך שפיר א"כ מה איריא שלא יכוין וכו' אבל בע"כ הך כר"י ס"ל. וע"ק לי לפמ"ש לקמן דאם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע וכתבו התוס' אף אם הוי מוקצה מ"מ מותר מכח דהוי כגרף של רעי א"כ קשה מהו פריך דלמא דוקא בדבר שאין סופו ליטול לגמרי כלל אין כלי ניטל עבורו אבל בזה אף אם הדלף אינו ראוי מ"מ אם יתמלא הכלי יהי' שופך ושונה א"כ סופו להיות ניטל לכך לא נחשב טלטול הכלי לדבר שאינו ניטול דהוא גופו סופו להיות ניטל במי. וא"ל דהרי ספק הוי דלמא לא יתמלא ויצטרך יותר א"כ לא יהי' רשאי לטלטלו והוי לדבר שאינו ניטל דהרי הוי ספק דרבנן להקל כיון דעיקר איסורו דרבנן וא"ל דהא דספק דרבנן להקל הוי רק בדעבד אבל אין עושין ספק דרבנן לכתחלה וכאן איך יטלטל הכלי תחלה ע"י ספק דרבנן, דהרי כתבו התוס' לקמן אף דאין עושין גרף של רעי לכתחלה זה לא נקרא לכתחלה א"כ ה"כ מה קושיא נימא דלכך מותר לטלטל מכח ספק דרבנן להקל ואולי יתמלא ויהי' מותר לו לשפוך לכך הוי לדבר הניטל בשבת ומהו פריך. וצ"ל דקושיות הש"ס השתא הולך בשיטת אביי דפריך לקמן וכי עושין גרף של רעי בתחלה וס"ל דזה נקרא לכתחלה לכך אין עושין ספק דרבנן לכתחלה והוא דוחק וצ"ל דס"ל להש"ס כיון דאין היתר לטלטל רק מכח דהוי גרף של רעי לא נקרא עבור זה דבר הניטל בשבת
רש"י דיה במאי אוקימתא כר"י וכו' ומהדרת אשנויי דחיקי למימר משום שתי חלות כר"י בעית וכו'. והנה דברי רש"י הללו תמוהין מאוד דמשמע ממה דמוקי בשתי חלות מוכח דבעי לאוקמא כר"י והוא תמוה דבשתי חלות אף לר"ש צריך לפרש דאם לא הוי הדבורים אף לר"ש אסור לטלטל א"כ אף לדידי' קשיא איך כלי ניטל להם דהרי אם יטלן בידיו ודאי הוי צידה ממש א"כ אף לר"ש הוי הדבורים דבר שאין נטלין בשבת ולכ"ע בעינן לאוקמא בשתי חלות והתוס' העתיקו על נכון פרש"י דהקשיא הוי ממה דפריך והלא מוקצות סם ונצרך לדחוק בשחישב עליהן מזה מוכיח שפיר אבל בלשון רש"י אינו מבואר כן רק מן התירוץ שתי חלות מוכיח והוא תמוה. ומה שנראה ליישב די"ל דכסוי המחצלת אינו עבור הדבורים רק עבור גוף הכוורת שלא ישלוט בו החמה או הגשמים ויזיקו לגופו של כוורת או אף שהוי כמי עבור הדבורים מ"מ גם לכוורת יש תועלת בזה לכך אם יש תועלת כמי לכוורת א"כ אינו ניטול עבור דבר שאינו ניטל לבד רק לר"י דס"ל דיש מוקצה א"כ אף הכוורת כמי מוקצה הוא כיון דמיוחד לדבורים אבל לר"ש דל"ל מוקצה לכך הוי ההיתר מכח גוף הכוורת ויהי' מיירי בכוורת אשר אינה מחוברת לקרקע לכך אפשר לטלטל אף אותה לכך לא הוי מוקצה לר"ש. כן הי' כראה לכאורה ועדיין צ"ע בזה:
תוס' ד"ה בדטיבלא. ולכאורה הי' כראה ליישב בפשיטות קושייתם די"ל דדוקא אם הבעלים כאן ויכולין להפריש הוי טבל מוכן דאם עבר ותקנו מתוקן אך אם אין הבעלים כאן שפיר לא הוי הטבל מוכן כיון דאסור לתרום שלא מדעתו לכך א"א לתקנו היום ואף דתורם משלו על של חברו א"צ דעת בעלים מ"מ י"ל הכא מיירי דאין כאן טבל אחר להפריש ממנו ע"ז ומטבל זה עצמו אין הבעלים כאן להפריש לכך הוי מוקצה, ולכך מה דאמרינן טבל מוכן הוא מיירי שהבעלים כאן וכאן מיירי שאין הבעלים לפנינו לכך הוי מוקצה. ועוד הי' מקום לומר יותר לפמ"ש בחדושי בילדותי במס' שבת דף מ"ג בתוס' ד"ה טבל מוכן הוא שהקשו מ"ט לא נימא מנו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולה יומא וכתבנו דבפירות שלא ראו כלל פני הבית א"כ לא נקבעו למעשר רק דמ"מ שבת קובע למעשר אך דוקא שבת עצמו קובע אבל בה"ש אינו קובע כיון דהקבע הוי רק דרבנן ולכך שוב בה"ש הוי רק ספק דרבנן ולהקל וגם ל"ש בי' וקראת לשבת עונג דאינו עיקר שבת ואין מחויב עונג לבה"ש גם עיקר הסעודה הוי בשבת ממש לא בה"ש לכך אם הי' בה"ש היו עדיין בחזקת היתר רק כשחל שבת ממש נקבעו למעשר ולכך כיון ששוב נתן מעשר אין מוקצה לחצי שבת וחוזר ונראה אבל אם הוי נקבע מקודם לזה והי' אסור אף בה"ש שפיר מגו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולה יומא ואסור ייע"ש א"כ ה"נ הי' מקום ליישב כן דמיירי בהי' חייב מקודם במעשר ולכך הוי מוקצה, ובפרט דסוגיא דלעיל דעומד אדם על המוקצה דמזה מוכיח הש"ס דטבל מוכן הוא התם מיירי בנקבע רק ע"י שבת לכך קמ"ל שפיר דטבל מוכן הוא לשבת. ועוד הי' אפשר לומר לפי מה שהקשו התוס' שם דהרי מדנקט שאם עבר ותקנו מתוקן משמע במזיד אבל לא בשוגג א"כ הרי המעשר בשבת במזיד לא יאכל ותרצו דמיירי בל"ל פירי אחריני כמו דמשני לעיל דף י"ז א"כ י"ל דודאי אם לא הי' בידו לתקן במזיד רק בשוגג לא הוי מוכן דשוגג אין בידו לעשות דאיך אפשר שיעשה עצמו שוגג ולכך נקט רק עבר ותקנו דבידו לתקן במזיד א"כ דוקא באין לו פירי אחריני בענין דבמזיד מותר לכך הוי מוכן דעבר ותקנו מתוקן אבל כאן מיירי ביש לו פירי אחריני א"כ אם יתקן במזיד יהי' אסור לו לכך אין בידו לתקן דשוגג לאו בידו ומזיד יהי' אסור לו לכך הוי מוקצה. אך מ"מ נראה דשפיר הקשו התוס' דא"כ תקשה למה משני הש"ס לעולם אפילו אוירא דלבני רק דנקט כדי יין וכו' דה"א להפסד מועט לא חששו ולמה לא תריץ דמיירי שפיר בטבלא אך בטבל כזה דהוי מוכן ומתוקן ולכך מותר לטלטל עבורו כלי, ואין להקשות דאם מוכן הוא פשיטא דדומה לשאר פירי דלמא זה גופא בא לאשמעינן דטבל מוכן הוא אצל שבת דעבר ותקנו מתוקן וא"ל הרי זה נשמע כבר ממשנה דעומד אדם על המוקצה דטבל מוכן הוא דלמא הך מ"ד דהיינו עולא ס"ל כר' נחמן התם דשבת קובע אף בלא נגמרה מלאכתו ולא נשמע משם דטבל מוכן הוא רק דשבת קובע אף בלא נגמרה מלאכתו ולכך קמ"ל כאן דטבל מוכן הוא ובע"כ דס"ל להש"ס דבכל גוני אסור לטלטל כלי עבור טבל לכך הקשו התוס' שפיר אך מ"מ הי' אפשר ליישב והוא עפ"י מה שעלה בדעתי ליישב מה שהקשו התוס' בשבת דף מ"ג למה בטבל אמרינן דעבר ותקנו מתוקן ולמה בבכור אמרינן דעבר ובקרו אינו מבוקר והניחו בקושיא ולדעתי נראה לומר כיון דהוכיחו הסמ"ע ואחרוני' בסי' ר"ח דאף בדרבנן אמרינן אי עביד לא מהני כמ"ש ר"י בפ"ח דכתובות דהשתא דאמרו רבנן לא לזבין אי זבין לאו כלום הוא ייע"ש א"כ למה אמרינן בטבל אם עבר ותקנו מתוקן הרי אי עביד ל"מ ולמה יחול המעשר ואף דהעלה הסמ"ע וש"ך שם דבהיתר בזמן איסור מהני מ"מ כתבנו לעיל שם בסוגיא דבכור שנפל לבור דהיינו דוקא על למחר וליומא אוחרא אבל על שבת עצמו לא מהני עכ"פ ייע"ש א"כ למה המעשר חל. אך כראה דע"כ לא אמרינן דאי עביד ל"מ אף בדרבנן רק כגון בממון דהפקר ב"ד הפקר ולכך הוי כח ביד חז"ל להפקיע המכירה לגמרי לכך אמרו דעביד ל"מ והמכירה בטלה אבל כאן במעשר דמן התורה הוי מעשר מעלייא א"כ לבטל לגמרי המעשר אין כח ביד חז"ל לבטל להתיר איסור תורה א"כ המעשר כשאר מעשר לכך כל דאין כח להם להפקיע הענין לגמרי לא בטלו כלל הדבר והעמידו על עיקר הדין דמהני, אך תקשה תינח במעשר דגן תירוש ויצהר דהוי מן התורה אבל לעיל בסוגיא דעומד אדם על המוקצה דמעשר פירות דרבנן הוי סברא לומר בזה כיון דבזה ליכא איסור תורה במעשר רק מדרבנן א"כ הם אמרו והם אמרו שלא יחול המעשר כלל מכח עביד לא מהני, מיהו י"ל דחששו חז"ל אטו של תורה דיבאו לומר אף בשל תורה לא מהני ויתירו המעשר איסור תורה לכך אוקמוהו בשניהם אדינא, גם י"ל דלא רצו חז"ל להחמיר בזה יותר מבשל תורה אם בשל תורה מהכי שיהי' בדרבנן לא מהני לא החמירו החז"ל אך זה במעשר דיש בזה דאורייתא ובדאורייתא א"א לומר לא מהני אבל בבכור לענין בקרו מבוקר או אינו מבוקר דליכא בזה חשש של תורה אם נימא דאינו מבוקר בשבת לכך אמרינן בי' אי עביד לא מהני לכך אינו מבוקר. ובזה הוי א"ש כאן דתקשה לכאורה על רבא דאמר לעיל בסוגיא דעומד אדם על המוקצה דקמ"ל טבל מוכן הוא אצל שבת ותרי זה כבר נשמע מברייתא דחבית של טבל שנשברה דמביא כלי ומניח תחתי' וכו' דמשני התם דטבל מוכן הוא אך י"ל התם מיירי ביין דהוי של תורה פשיטא דתקנו מתוקן דלא רצו חז"ל שיומשך מזה ביטול איסור תורה אבל הכא בעומד על המוקצה דמיירי בפירות ה"א דדרבנן חמור בזה ובזה אמרינן עביד ל"מ כיון דליכא בזה חשש איסור תורה לכך קמ"ל דאף בזה עביד מהני א"כ תינח התם אבל כאן בכדי יין וכדי שמן דחייב מן התורה א"א לומר דקמ"ל טבל מוכן הוא דזה נשמע מברייתא דחבית של טבל דעכ"פ בשל תורה מתוקן. אך באמת ז"א דהתם ברייתא הוי וכאן משנה וממשנה לברייתא ל"ש לומר דכבר נלמוד מהתם דבמשנה אינו מפורש כן. אך אכתי הוי אפשר לומר דעל גופא דמתני' תקשה ממ"נ אם כבר ידע זה דטבל מוכן הוא פשיטא דמותר לטלטל כלי עבורו ואם בא לאשמעינן גוף דין זה דטבל מוכן הוא א"כ לאשמעינן בפירות דהוי רבותא יותר דאף בשל דרבנן דליכא כאן חשש של תורה אי עביד מהכי ולמה אשמעינן ביין דחייב מן התורה דזה הוי פשיט' יותר דלא גזרו בי' עביד ל"מ דלא כבא להתיר גוף התרומה ומעשר לומר שלא חל כלל ונפריש למחר אחר תה ישתייר חולין והו"ל לאשמעינן רבותא יתירא אלא ודאי התנא לא נחית להשמיענו זה כלל. מיהו גם בזה לא הונח עדיין דדלמא באמת ס"ל לעולא דבדרבנן לא מהני המעשר בשבת רק בשל תורה וס"ל התם לעיל כר"נ דשבת קובע אף בלא נגמרה מלאכתו ועוד הרי י"ל דיש צד נמי להיפוך דדאורייתא יהי' חמור יותר דהרי כלי שנטמא בטומאה דאורייתא אסור לטובלו ביו"ט מכח דהוי כמתקן ואם נטמא בטומאה דרבנן מותר לטבלו ביו"ט מכח דאיסור דרבנן לא נחשב תקון כ"כ א"כ י"ל אדרבא בשל דרבנן לא הוי כמתקן ולכך אי עבר ותקנו מתוקן אבל לא בשל תורה דהוי תקון ממש ולכך אפשר דקמ"ל דאף ביין ושמן עבר ותקנו מהני, א"כ י"ל דאף כרבא ס"ל ומכ"ש אי ס"ל כר"ב ולמה לא משני כן דמיירי בהך טבל דעבר ותקנו מתוקן בהני גוני דאמרן והו"ל לתרץ כן הש"ס בע"כ מוכח מזה דבכל ענין אסור לטלטל כלי עבור טבל ולכך הקשו התוס' שפיר ודו"ק. וכתבתי כ"ז לפלפולא בעלמא אך העיקר נלפע"ד לתרץ קושיות התוס' דהוא הרי בכל טבל יש כאן חלק החולין וחלק המעשר שהרי אם יתקנו יהי' נעשה ממנו מקצת תרומה ומעשר והמעשר שני או התרומה אסור לו וא"כ נהי דמותר התרומה לכהן מ"מ הרי עיקר מה שטבל הוי מתוקן היינו מכח דהוי מוקצה מכח איסור דרבנן לכך בהסתלק המוקצה ממנו מותר, והנה התוס' בדף כ"ז בסוגיא דבית שנפחת וכו' הקשו מכמה דרבנן דנחשבו מוקצה ייע"ש מ"ש והכה אכי כתבתי בסוגיא דעגל שנולד ביו"ט וסוגיא דבכור שנפל לבור וכו' דטעם טבל מוכן הוא מכח מגו דאתקן להא אתקן נמי להא אף דקיי"ל דלא אמרינן מגו דאתקן היינו רק במידי דאין הענינים תלוין זה בזה (או דדוקא בנולד לא אמרינן מגו דאתקן אבל במוקצה דקיל ונולד אמרינן מגו לכ"ע ודו"ק היטב) אבל בטבל דעיקר המוקצה הוי מכח האיסור ככך בתלוין זה בזה בודאי אמרינן מגו דאתקן להא אתקן כמי להא ועוד י"ל דדוקא במוקצה מכח איסור תורה לא אמרינן מגו דאתקן להא אבל באיסור דרבנן אמרינן מגו דאתקן להא ובזה נשאר סברת רש"י קיים דיש חילוק בין מוקצה דרבנן לשל תורה א"כ לפ"ז כראה דדוקא החולין לא הוי מוקצה עוד כיון דהוא כעשה כהיתר לכך מגו דאתקן להא אתקן להא אבל התרומה והמעשר שני נשארין מוקצין בשבת ויו"ט והטעם דבהו ל"ש מגו דאתקן להא דבשלמא החולין היו אסורין ועכשיו הותרו שייך מגו אבל התרומה ומע"ש הרי כמו שהי' אסור תחלה לכהן ומע"ש בירושלים ועכשיו הותר כנגד זה נעשה איסור דעד השתא הי' טבל והי' היתר לאיסורו דהי' אפשר להפריש מאחר וזה ישתייר חולין אבל השתא שנעשה תרומה ומע"ש אין היתר לאיסורו עוד וכמ"ש בש"ס פ"ח דיומא בסוגיא דמאכילין אותו הקל הקל דתרומה חמורה דטבל יש היתר לאיסורו א"כ בזה ל"ש לומר מגו דאתקן להא אתקן להא דנגד מה שנתקן לכהן נתקלקל מה שנאסר לזרים לעולם ואין עוד היתר לאיסורו א"כ כיון שנאסר כמו שניתר לכך מה חזית דנימא דבטל לי' המוקצה מכח שהותר ניזול בתר איפכא כיון שנאסר לאחד מכ"ש שישתייר באיסורו מכבר לכך שוב שבקינן לי' אדינא דמוקצה הוי ואסור לכך התרומה ומע"ש אסורין בטלטול ולכך א"ש דהתם במס' שבת בחביות שנשברה דמיירי בנוטל כלי אחת ומניח תחתיו בזה שפיר משני דטבל מוכן הוא א"כ אם יטול ממנו התרומה ומעשר ישתייר בו חולין א"כ אינו מבטל כלי מהיכנו שהרי ישתייר בו חולין אבל כאן דנקט פירות בכלים משמע בכלים הרבה וכן בכדי יין וכדי שמן שהם צריכים לכסות בהרבה כלים א"כ לכך אסור דהרי מטלטל כלים עבור התרומה ומעשר וממ"נ אם כלך בתר השתא הכל אינו ראוי ואם בתר בסוף הרי אין לו תקנה רק ע"י הפרשה וסוף סוף יהי' נעשה כאן קצת מהם תרומה א"כ זה ישתייר מוקצה והרי מטלטל כלים גם עבור אותן שיהי' נעשין תרומה לכך אסור וא"ש. והן אמת דהי' מקום לומר יותר ע"ד הפלפול דאף אם הך ברייתא דחבית של טבל שנשברה מיירי כמי בהרבה כלים מ"מ א"ש די"ל דזה תליא במה דפליגי שם ביומא אם תרומה חמור' או טבל חמור דלמ"ד טבל חמור י"ל אף כאן אף התרומה לא כעשה מוקצה דעכ"פ שייך בי' מגו דאתקן להא דהקל איסורו ממה שהי' תחלה ונתקן במקצת וכאן אתיא כמ"ד תרומה חמורה אך תקשה לפ"ז הלכתא אהלכתא דקיי"ל תרומה חמורה וקיי"ל התם כהך ברייתא של ובל שפסק הרמב"ם בה' שבת אך לפמ"ש א"ש דהתם כלי אחד לכך מותר וכאן הוי בהרבה כלים והנה אם הי' כאן לו פירות אחרים להפריש ממ"א הי' אפשר לומר עדיין הכל מוכן הוא דאם עבר ותקנו בפירות אחרים מתוקן הכל ויהי' הכל ראוי וא"ל דמיירי כאן באין לו פירות אחרים דא"כ תקשה קושייתינו דלמה אמר דקמ"ל דלהפסד מועט כמי חששו ולא אמר דמיירי בטבלא רק דיש לו פירי אחריני לתקן אותם וקמ"ל דטבל מוכן הוא אפל שבת לכך ההכרח לבא כתירוץ התוס'. רק הרווחנו בזה ליישב מה שהקשו התוס' בשבת דף מ"ג שם ממה דאמרינן דמתיר את החבלים והם כופלין וכו' ולא יביא כרים וכסתות וכו' דהתם י"ל שפיר דמיירי דאין לו פירי אחריני להפריש ממנו וצריך להרבה כלים לכך הרי טלטל עבור התרומה שבתוכו וזה אסור שפיר כנ"ל ודו"ק היטב: