אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף לא.

דף ל:

במשנה מביאין עצים מן השדה וכו'. הנה לפי המשמע מפרש"י דמטעם מוקצה איירי מתני' וממילא אתיא כר"י דאית לי' מוקצה אבל למאן דל"ל מוקצה יהי' מותר וכן כתב הרש"ל ביש"ש ועיין במפ' מ"ש בזה. אך לכאורה קשה א"כ להני דמוקי דמתני' דלעיל דף למ"ד ע"א דמתחילין בעצים שבמוקצה כר"ש דל"ל מוקצה ולא בערמת התבן היינו בתבנא סריא א"כ קשה איך יפרש משנה זו דרישא ר"ש וסיפא ר"י. ולכך הי' בראה לכאורה כיון דאמרינן בפ"ג דשבת דהיכי דשייך מי יימר אף ר"ש מודה דהוי מוקצה א"כ ה"נ במפוזר שבשדות כיון דאינו יודע אם ימצאנו למחר אולי פזרן הרוח או נטלן אדם, ולכך לא מבעיא לשיטת התוס' לעיל בסוגיא דבכור דאף בחד מי יימר ס"ל דהוי מוקצה א"כ ה"נ כיון דאינו יודע בה"ש אם ישנן שם או ישארו על למחר ולכך שייך בי' מי יימר ואף לשיטת רש"י דס"ל בחד מי יימר חולק ר"ש מ"מ י"ל דאדרבא בזה א"ש מה דיש חילוק בין שדה לקרפף דבשדה יש כמה מי יימר אולי פזרן הרוח ואם לא פזרן אולי נטלן אדם שם אבל במכונס בשדות איכא רק חד מי יימר אולי נטלן אדם אבל פזרן הרוח ליכא במכונס וכן במפוזר בקרפף שמא נטלן אדם ליכא כיון דאין בני אדם נכנסין שם ורק שמא פזרן הרוח לכך מותר אבל לר"י אף במפוזר שבקרפף אסור דלדידי' אף בחד מי יימר הוי מוקצה וא"ש טפי לפרש"י ואפשר עוד לפמ"ש התוס' דהרי הוי מעמר וכתב הר"ן דמה בכך דמ"מ מותר לצורך אוכל נפש ולפ"ז י"ל דלא מבעיא אם בה"ש הי' לו עצים אחרים רק דאח"כ אקלעי לי' אורחים וכדומה דצריך לבשל יותר ואין לו אחרים דפשיטא דיש כאן כמה מי יימר דמי יימר אם ישנן שם העצים ואם ישנן מי יימר דמתרמי לי' אורחים שיצטרך להם שיהי' מותר לו לטלן דכל שיש לו אחרים אסור לו לטלן דהוי מגבב ואף באם אין לו אחרים עדיין הוי ספק אולי יזדמן לו אחרים ולא יהי' רשאי לטלן לאלו לכך הוי כמה ספיקי בדבר. מיהו מ"ש שטעם היתר מפוזר שבקרפף הוי מכח דהוי חד מי יימר א"א לומר כן דהרי ר"י מתיר במתני' במפוזר בקרפף והוא ס"ל דאף בחד מי יימר הוי עוקצה ובע"כ זה לא הוי מוקצה כלל, עכ"פ זה אמת ויציב די"ל מפוזר שבשדות לכ"ע הוי מוקצה מכח תרי מי יימר ובמכונס שבשדות ומפוזר בקרפף אף לר"י לא הוי מוקצה כלל. ובהכי א"ש מה דפריך הש"ס על ר"י אמר שמואל והאנן תנן מקרפף אפילו ממפוזר והוי קשה לי למה לא פריך מרישא דנקט ממכונס שבשדות מותר וכאן מתיר רק ממכונסין בקרפף ושוב ראיתי בצל"ח שהרגיש בזה ויישב בדוחק, אך לפמ"ש א"ש מאוד דלכאורה לא הוי פריך הש"ס דלמא מתני' אתיא כר"ש דל"ל מוקצה רק בכמה מי יימר ולכך ממילא במפוזר בקרפף דאיכא רק חד מי יימר מותר אבל ר"י אמר שמואל דפוסק ביו"ט כר"י וכמו שמוכרח לומר כן בלא"ה וכמ"ש הצל"ח ג"כ א"כ לכך אוסר במפוזר בקרפף דאיכא חד מי יימר דלמא פזרו הרוח ומה קושיא, אך הש"ס פריך שפיר דהרי סיים במשנה איזהו קרפף וכו' דברי ר"י משמע דאף ר"י מתיר במפוזר בקרפף לכך בע"כ בכה"ג לא הוי מוקצה כלל ולכך פריך שפיר אבל מרישא דמכונס בשדה לא הוי קשה די"ל דאתיא כר"ש לכך במכונס דאיכא רק חד מי יימר דדלמא אדם נטלו מותר ולדידן דפוסק כר"י אסור אף בחד מי יימר ולכך פריך רק מקרפף דמזה איירי ר"י מוכח דאף הוא מודה בזה וא"ש ודו"ק היטב:

גמ' והאנן תנן ומן הקרפף אפילו מן המפוזרים. הכה לכאורה הוי קשה לי מה פריך דלמא ס"ל לשמואל הלכה כר' יהודא ומיירי מקרפף שאינו סמוך לעיר ולכך אין נוטלין רק מן המכונסין. ואין להקשות דא"כ פשיטא דמן המכונסין מותר כמו בשדה ועוד דהו"ל לומר הלכה כר"י, אך ז"א דקמ"ל דה"א דר"י בעי סמוך בלא פותחת אבל בפותחת ל"ב סמוך לכך קמ"ל דאף בפותחת אם איכו סמיך אין נוטלין אלא מן המכונסין ומיירי שמואל באינו סמוך אף שיש לו פותחת, ולהיפוך ג"כ הוי אפשר להקשות דלמא פוסק כר' יוסי ומיירי בסמוך בלא פותחת לכך אמר דאין נוטלין אלא מן המכונסין וס"ל דר' יוסי ס"ל דהכל תלוי בפותחת, אך ז"א כיון דזה פשיט לי' הש"ס דר' יוסי בתרתי פליג לקולא לכך לא ניחא לי' לאוקמא עלתא דשמואל היפוך האמת מה שמשמע מדברי ר' יוסי אבל זה שפיר קשה דנימא דפוסק כר' יהודא. ובשלמא לפרש"י דמוכח מזה דר' יהודא מתיר בחד מנייהו א"כ קשה שפיר ממ"נ אם ס"ל הלכה כר"י לימא הלכה כר"י ובפרט דמוכח דר"י מתיר ברחוק בפותחת ובלא פותחת מוכח ממתני' דאוסר א"כ לא הוי צריך שמואל לומר כן ונראה שמכאן הוכיח רש"י פירושו, אבל לפי' השר מקוצי דר"י לחומרא פליג שפיר הו"ל לפרש דשמואל פוסק כר' יהודא ומיירי ברחוק אף בפותחת וזה לא נשמע ממתני' דאף בפותחת אסור ברחוק לר"י לכך עשאו למימרא בפ"ע ומה קושיא. ונראה דא"ש חדא דלישנא דשמואל דאמר אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף משמע דאין שום תקנה להיות מותר להביא עצים רק ממכונסין בקרפף ולכך אם ס"ל כר"י הרי עכ"פ מותר בסמוך מן המפוזר, ומה דלא פריך הש"ס לפ"ז מרישא דיש היתר ממכונס בשדות היינו כמש"ל בישובו אבל עכ"פ כיון דמשמע להדיא מדבריו דאין שום תקנה רק זה פריך שפיר דאף לר"י מותר מקרוב לעיר, ועוד אפשר לומר כיון שכתבו המפ' והוא בגליון הרא"ש בשם ספר ק"כ ג"כ דמה דהוצרך לומר הלכה כר' יוסי היינו רק מכח דתרתי קאמר לקולא אבל בגוף הדין דהלכה כר' יוסי א"צ לומר כיון דבכל דוכתא קיי"ל ר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי א"כ י"ל דלכך לא ניחא לי' לומר דשמואל פוסק כר' יהודא כיון דהוא נגד הכלל דר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכו' ודו"ק. ועוד הוי קשה לי מה פריך הש"ס על שמואל ממתני' הרי כתב הרא"ש והפוסקים הביאו בסי' תק"ז דאף דקיי"ל דעצים שנשרו לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן ול"ה דשיל"מ מכח דמקלי קלי איסורא דהיינו רק לאפות ולבשל בהם אך להתחמם כנגדן או להכות מאורן אסור ולא בטיל ייע"ש א"כ לפ"ז הרי קיי"ל דנכרי שהביא בצים ביו"ט אסורין מכח דחיישינן שמא נולדו היום אף דרובן נולדו מאתמול כתב הר"ן דלא אזלינן בתר רובא בדשיל"מ א"כ ה"כ י"ל דהרי במפוזרין יש חשש חדש דלמא יש בהם מקצת שנשרו היום מן הדקל ואילן וא"כ אף אם נתערבו ברוב הרי דשיל"מ אינו בטל רק באמת בעצים שפיר בטיל כיון דמקלי קלי איסורא א"כ מה קושיא נימא דמתני' מיירי לאפות בהם ובזה קיי"ל דבטלין דמקלי קלי איסורא לכך אין כאן איסור רק מכח מוקצה לכך בזה מחלק דבשדות הוי מפוזרין מוקצה ובקרפף ל"ה מוקצה ומכונסין כאן וכאן ל"ה מוקצה אבל שמואל מיירי אם צריך עצים להתחמם בהם או לאורן אז אף בקרפף נהי דל"ה מוקצה חיישינן שמא נשר לתוך העצים קצת ביו"ט ולא בטלו להו דהו"ל דשיל"מ ואף דהוי דרבנן חיישינן לי' כדחיישינן בביצים ונכרי שהביא דורן ואינך דחוששין הכל לחומרא אבל אם הם מכונסין דליכא חשש שכשר לתוכן היום דמי הכניסו לכאן להיות מונח בשוה להם וגם יש לו היכרא שלא נתוסף בהם בזה מותרין ומה קושיא. ואף דלא יתיישב בזה אכתי הרישא דעכ"פ ממכוכסין בשדות יהי' מותר אך ז"א דהרי הש"ס לא פריך כלל ממכונסין בשדות ובע"כ מטעם מש"ל די"ל דהתם כר"ש וכאן כר"י ולא הקשה רק מן המפוזר וא"כ הו"ל לתרץ כאן לאפות ולבשל כאן לחמם ולאורן, ועוד הוי אפשר לו לתרץ דשניהם מיירי לאורן רק התם מיירי בענין דליכא אילנות ודקלים בקרפף ואין חשש שמא נשרו וכאן מיירי ביש שם דקלים ואילנות וחיישינן שמא כשרו מתוך הדקל ומה קושיא. ולכאורה הוי אפשר לומר דזה טעמא דר"י דמחלק בין קרוב לעיר או רחוק ויתיישב בזה שיעור הקורבה כמה הוי ולא נצטרך לומר כמ"ש הרשב"א דהוי עיי"ן אמה ושיריים וכו' רק י"ל כיון דקיי"ל בכל דוכתא לא פלוג רבנן בתקנתן והיינו דהם תקנו תעיד על הרוב מה דהדרך של הרוב הוי ואף אם המיעוט אינו כן לא פלוג א"כ ה"נ כיון דקיי"ל מרחיקין את אילנות מן העיר נו"ן אמה לכך כל שהוי הקרפף בתוך נו"ן אמה אינו שכיח שיהי' שם אילנות לכך בהו ל"ש חשש שמא נשרו לכך מותר אף במפוזר ואף אם אירע דהי' שם אילנות כיון דהוי לא שכיחא ל"פ בתקנתן והתירו בכל ענין אבל ברחוק מן העיר כיון דעפ"י הרוב יש שם אילנות ויש חשש שמא נשרו אף אם אירע שלא הי' שם לא חלקו בתקנתן ואסרו בכל ענין תה הוי החילוק בין קרוב לרחוק בשיעור נו"ן אמה, ור' יוסי דמחלק בין פותחת היינו דבאמת בהא פליגי דר' יהודא ס"ל דעיקר טעמא הוי מכח חשש שמא כשרו ולכך מחלק בין קרוב ורחוק אבל ר' יוסי ס"ל דל"ה טעמא מכח שמא כשרו רק מכח מוקצה ולכך מחלק בין פותחת או לא. ובהכי א"ש קושייתינו הנ"ל כיון דר' יהודא ור"י הלכה כר' יוסי כנ"ל, א"כ פשיטא דבטעם מוקצה פליגי ולא בחשש שמא נשרו דלא חייש לשמא כשרו אף במקום שיש אילנות ורחוק מן העיר אף במקום שנוטלים להאיר ולחמם דומיא דברי ר' יהודא דמיירי בהא ובע"כ אף כה"ג ר' יוסי מתיר ולכך פריך שפיר לשמואל ודו"ק היטב:

גמ' ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה וכו' ועל המכונסין שבקרפף שמביאין על מה נחלקו על המכונסין שבשדות ועל המפוזרין בקרפף וכו'. הכה מלשון זה משמע דרשב"א שמע דת"ק מפרש פלוגתייהו ג"כ בתרווייהו במפוזרין ובמכונסין דאם ת"ק לא מוקי פלוגתייהו בשניהם ל"ה צ"ל לא נחלקו על המפוזרין בשדות דאין מביאין דהרי אף הת"ק מודה דלא נחלקו בהא והו"ל רק למנקט מה דחולק על הת"ק היינו דלא נחלקו על המכונסין בקרפף דמביאין וגם אם לדברי הת"ק פליגי רק בחדא במכונסין בקרפף מי ביקש ממנו שהוא יעשה פלוגתא בשניהם במפוזרין ובמכונסין הו"ל לאוקמא ג"כ פלוגתייהו רק בחדא דת"ק אמר דפליגי במכונסין בקרפף והוא יאמר במפוזרין בקרפף פליגי אבל במכונסין בשדות ומכ"ש במפוזרין לא פליגי דאסורין כסברת הת"ק ול"פ רק במפוזרין בקרפף ולמ"ל לאוקמא דבתרוייהו פליגי ובע"כ מוכח דשמע מן הת"ק דאף הוא אמר דפליגי בתרוייהו הן במפוזרין הן במכונסין לכך מה דאמר הת"ק נחלקו אמר הוא לא נחלקו, אך לפ"ז יהי' מוכח דלת"ק פליגי גבי מפוזרין בשדות ומכונסין בקרפף דבש"א לא יביא ובה"א יביא אך לפ"ז יהי' לכאורה סברות הפוכות דבמפוזרין בקרפף לכ"ע יהי' אסורין ובמפוזרין בשדות יתיר ב"ה וכן במכוכסין בשדות יביא לכ"ע ובמכונסין בקרפף פליגי. אך נראה לפרש דעתם כך דודאי היכי דדחי' בידים אף לר"ש הוי מוקצה ועיין בפרש"י ר"פ א"צ גבי פירות בני יומן דאף לר"ש אסורין בטלטול מדלא לקטינהו מאתמול אסח דעתי' מנייהו והוי כגרוגרת וצמוקין ולכך ה"כ י"ל כך דבקרפף כיון דהם ברשותו הם אז כיון דידע מהם אתמול ואעפ"כ לא לקטינהו מאתמול כדי למעט בטרחא ביו"ט ומדלא אספינהו אסח דעתי' מני' ואף לר"ש הוי מוקצה כגרוגרת וצמוקים אבל בשדות דאינן ברשותו ולא ידע בהם אתמול כלל וגם הוי לו טרחא גדולה לילך השדה ולהביאם לכך אין כאן דחיא בידים רק סתם מוקצה וסתם מוקצה לר"ש לית לי' ולכך בהא פליגי ת"ק ורשב"א אם ביו"ט מחמירין כר' יהודא ומוקמינן לב"ה כר"י כדאמרינן בפ"ק או אף ביו"ט קיי"ל כר"ש ומוקמינן לב"ה כר"ש, ולכך כוונת הת"ק כך דהוא אמר דפליגי במפוזרין שבשדות ולאו דוקא במפוזרין רק ה"ה כמי במכונסין בשדות פליגי דב"ש ס"ל סתם מוקצה כר' יהודא לכך אוסר וב"ה ס"ל כר"ש דל"ל סתם מוקצה לכך מתיר אף במפוזרין ונקט פלוגתייהו במפוזרין בשדות לרבותא דב"ה דאף בזה הם מתירין דל"ל מוקצה ומכ"ש במכונסין וב"ש אף במכונסין אסרי רק דקמ"ל רבותא טפי דאף במכונסין בקרפף אסרי דהוי מוקצה וב"ה מתירין אבל במפוזרין בקרפף לכ"ע אסרי דהוי דחיא בידים, זה שיטת הת"ק ורשב"א ס"ל להיפוך דקיי"ל ביו"ט דאית לן מוקצה כר"י ובקרפף במפוזרין ל"ה דחיא בידים ועדיף קרפף משדות ופליגי בסברות הפוכות דלת"ק גרע קרפף משדה ולרשב"א עדיף קרפף ואין זה תימא כמ"ש הפ"י בחדושיו בסוגיא זו לפי דרכו דאין זה קושיא דמצינו לפעמים כן שיפלגו כן ייע"ש כן יהי' לדרכינו וגם יופלגו אם מחמירין ביו"ט כר"י או לא ולכך לדידן ס"ל לשמואל ביו"ט הלכה כר"י במוקצה וכמ"ש הצל"ח לדרכו דמוכח כן לשיטת רש"י דשמואל ס"ל ביו"ט כר"י וא"כ לכך אוסר במפוזרין ומכ"ש מכונסין בשדות כיון דאית לי' מוקצה:

והנה מש"ל דרשב"א ס"ל כר"י ביו"ט זה טעות דא"כ למה מתיר במפוזרין בקרפף ומכונס בשדות אך הם ל"פ רק בסברא זו אם קרפף עדיף במפוזר או לא ושניהם ס"ל ביו"ט כר"ש אך שמואל דס"ל הלכה ביו"ט כר"י לכך אוסר אף במכונס בשדות ומכ"ש מפוזרין וכן במפוזרין בקרפף דזה מכ"ש דאסור כת"ק כיון דדחיא בידים כדעת הת"ק וכרשב"א לא מצי לסבור כיון דחזינן דאף ר"י עצמו במשנה דסובר מוקצה מתיר בקרפף במפוזרין בע"כ כולה משנה כרשב"א דס"ל קרפף קיל ואינו מוקצה כלל אבל הוא פוסק כרבנן דקרפף חמור והוי דחיא בידים היכי דהוי מפוזרין ולכ"ע אסור ובמכונסין ומפוזרין בשדות תליא בדין מוקצה וב"ה כר"ש דל"ל מוקצה לכך מתיר ואנן דקיי"ל כר"י ביו"ט דאסור מוקצה אסור בשדה אף מכונסין מכח מוקצה ומכ"ש מפוזרין בקרפף דהוי דחיא בידים אך מכונסין בקרפף הן אמת דאליבא דת"ק י"ל דטעמא דב"ה דמתיר מכח דס"ל אין מוקצה ביו"ט כיון דמכונסין לא דחיא בידים א"כ לדידן דקיי"ל מוקצה ביו"ט הו"ל לאסור אף זה רק כיון דקיי"ל בכל דוכתא למעט בפלוגתא עדיף א"כ נהי במה דחזינן דפליגי ת"ק ורשב"א פליגי אבל מה דאפשר למעט פלוגתתן ממעטינן וכיון דחזינן דלרשב"א מכונסין בקרפף אף לב"ש מותר אף דב"ש אית לי' מוקצה ובע"כ כן ס"ל שהרי אוסר מכונסין בשדות בע"כ אף דס"ל מוקצה ס"ל מכונסין בקרפף לא הוי מוקצה כלל א"כ נהי דלת"ק אוסר ב"ש מכונסין בקרפף וס"ל דהוי מוקצה וכן במפוזרין בקרפף ס"ל דהוי דחיא בידים מ"מ במכונסין ואליבא דב"ה ס"ל כיון דדחיא בידים לא הוי במכוכסין לכך למעט בפלוגתא עדיף וי"ל דת"ק ורשב"א ל"פ אליבא דב"ה וכמו דלרשב"א מכונסין ל"ה מוקצה כלל בקרפף ה"ה לת"ק רק לב"ש ס"ל דהוי מוקצה במכונסין בקרפף אבל לב"ה מודה הת"ק לרשב"א דב"ה מתיר בלא טעם דמוקצה מותר רק דס"ל דזה ל"ה מוקצה וכל מה דאפשר למעט פלוגתתם ממעטינן לכך אמרינן במכונסין בקרפף ואליבא דב"ה לא פליגי ושניהם ס"ל דב"ה ס"ל דל"ה מוקצה כלל לכך פוסק שמואל מכונסין בקרפף מיתר. כנלפע"ד נכון ביאור הסוגיא ופלוגתתם ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה