בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף ל:
גמרא הכא אדם יושב ומצפה מתי תפול סוכתו לכאורה קשה לפמ"ש בפ"ק דחולין דף י"ב גבי שוחט בשבת דנחשב יושב ומצפה אולי ישחטוהו חש"ו ואחרים רואים א"כ ה"נ מה פריך נימא דאדם יושב ומצפה שיסתרו אהלו חש"ו או ככרי והתוס' עצמן בחולין ציינו הך סוגיא דהכא לראי' דבעינן יושב ומצפה וא"כ קשה מ"ט לא נימא בזה יושב ומצפה כמו התם, ואף דמשמע שם מדברי התוס' דלאו סתמא נחשב יושב ומצפה רק מיירי כשהי' יושב ומצפה אכתי למ"ל לתרץ בסוכה רעועה לתרץ דמיירי ביושב ומצפה ועכ"פ הו"ל לתרץ גם זה וצ"ל דדוקא בבהמה דעפ"י הרוב עומדת לשחיטה לכך ניחא לי' מסתמא שיהי' כעשה כך ודבר דהוי לו הכאה וניחא לי' הוא יושב ומצפה ע"ז אף בדרך רחוק אם רק אפשר שיהי' כעשה כך אבל דבר דהוי רעה לו ואינו חפץ שיהי' כך בזה ודאי אינו יושב ומצפה ע"ז שיהי' נעשה דבר הרע לו ולכך בסוכה בריאה דלא ניחא לי' מסתמא שתפול סוכתו דמסתמא אם בנאה צריך הוא לה לכך איכו יושב ומצפה מתי תפול או שמא תסתור ע"י אחר דאדרבא ניחא לי' שלא תסתור. ומ"ש רש"י דאין יודע מתי תפול ולא פירש דלא ניחא לי' בהך נפילה ואינו יושב ומצפה היינו דהוי קשה לרש"י דגם בכר ניחא לי' יותר שיהי' דולק משיכבה וא"כ למה הוי שם יושב ומצפה לכך פי' דתרוייהו מהכי דאם יודע שבודאי יהי' כן אף דלא ניחא לי' בכך מ"מ כיון דסוף סוף יהי' כן מסיק אדעתי'. תחלה ונותן דעתו על כך אבל בדבר דאינו בודאי שיהי' כן בשלמא היכא דניחא לי' כך מסיק אדעתי' אף בדרך רחוק ועומד ומצפה מתי יהי' כך אבל בדבר דלא ניחא לי' שיהי' כן וגם אינו דבר ההווה ורגיל שפיר מסחא דעתי' ואינו נותן ללבו להיות מצפה אולי יהי' כן לכך פריך שפיר והוצרך לתרץ בסוכה רעועה וכו'. ובהיות כן נראה ליישב דקדוק אחד מה שהקשה הצל"ח למה אמר רב מנשיא לשון כי תניא ההיא הלא במתני' שייך לשון תנן ייע"ש ועמ"ש בזה בק"א סי' תקי"ח אך כעת כראה כך דהנה לפי הנ"ל קשה לי מה פריך הש"ס מ"ש סוכה דלא דקסתר אהלא מן הסמוך לה נמי קסתר אהלא נימא דכאן מיירי בנפלה ולא ברעועה רק בסוכה בריאה ולכך הסוכה אסורה דבה כיון דלא ניחא לי' בהסתירה אינו יושב ומצפה מתי תסתור ע"י נכרים וחש"ו אבל בסמוך לה כיון שאינו נצרך לו לגוף הסוכה שפיר ניחא לי' בנטילתן ולכך נהי דהוי סתירה מ"מ הוא יושב ומצפה מתי תהי' ניטל ע"י חש"ו ונכרי לכך לא הוי מוקצה ומה פריך, וצ"ל כיון שיש בסוגיא הקודמת שני לישנא חד מוקי לה כולה כר"ש דל"ל מוקצה וחד מוקי לה להיפוך כולה כר"י דאית לי' מוקצה והנה לפ"ז הך פרכת הש"ס ותרוצו בסמוך לדפנות הוי הכל למ"ד דמתני' קמייתא אתיא כר"י ולכך א"א (לכאן) [לתרץ] מכח דאתיא כר"ש ומומר סמוך לה מכח יושב ומצפה דא"כ קשיא רישא ר"י וסיפא ר"ש ולר"י לא מהכי יושב ומצפה כדמוכח בש"ס ופרש"י לקמן ולכך מוכרח לתרץ בסמוך לדפנות אבל ר' מנשיא יהי' סובר כאידך לשנא דמתני' כולה כר"ש הוא לכך א"צ לתרץ המשנה כלל די"ל דמיירי בנפלה וכנ"ל ואתיא רישא וסיפא כר"ש ולכך לא הוי קשה לר' מנשיא רק על הברייתא דזה ודאי ר"י הוא דהרי מסיים ר"ש מתיר וא"כ לר"י שפיר קשה והא סתר אהלא אף בסמוך לה ולכך מתרץ כי תניא ההוא באיסורייתא דהברייתא מיירי כך רק דהש"ס מעתיק תירוץ זה דלמ"ד דרישא כר"י אפשר לתרץ מתני' כן כדמשני רב מנשיא על הברייתא. ועיין כעין זה בפסחים דף פ"ד תוס' ד"ה ולא מילה שלא בזמנה דרבא לא אמר זה כאן ובפ"ב דשבת שם כתבו כן ג"כ וה"נ הכונה כן וא"ש ודו"ק:
גמ' ומי מהני בה תנאה וכו'. לכאורה קשה לי למה הוצרך הש"ס לתרץ בסוכה דעלמא כיון דעכ"פ מוכח מזה דס"ל דתנאי מהני למוקצה מחמת איסור א"כ הרי העלו כאן התוס' דבנפלה אינו אסור רק מכח מוקצה ונהי דס"ל דלמוקצה מחמת מצוה לא מהני תנאי נימא דהיינו דוקא בחוה"מ אבל ביו"ט כיון דמהני תנאי למוקצה מחמת איסור א"כ נימא מגו דמהני להא אתקן כמי להא כדס"ל לרב בפ"ק באפרוח שנולד ביו"ט דאמרינן מגו דאתקן להא ומכ"ש לפמש"ל בחדושי בסוגיא דבכור שכפל לבור דבמוקצה לכ"ע אמרינן מגו דאתקן להא א"כ ה"נ במוקצה מחמת מצוה נימא מגו דאתקן להא ומהני תנאי למוקצה מחמת איסור מהני נמי למוקצה מחמת מצוה וכיון דמחדש דתנאי מהני למחמת איסור לתרץ אף בסוכת החג ולתרץ הכא ביו"ט של חג עסקינן דמגו דמהני להא מהני להא ואפשר דס"ל דלא כרב ולא אמרינן מגו דאתקן להא או אפשר דס"ל כמו דמוקצה מחמת מצוה חמור דבזה מהני תנאי ובזה לא מהני תנאי ה"ה כמי בזה חמור אף דבזה אמרינן מגו דאתקן להא בשל מצוה לא אמרינן מגו דאתקן להא. אך זה קשיא לי למ"ד דאמרינן מגו דאתקן להא מה פריך הש"ס לר"ש אדם יושב ומצפה מתי תפול סוכתו ולמה נצרך לו לתרץ בסוכה רעועה נימא דאם נפלה הסוכה הרי מתיר עצמו בסתירה זו מאיסור סתירה דהי' אסור עד הנה וא"כ מנו דאתקן להא אתקן כמי להא לאיסור מוקצה, וצ"ל דכאן אזיל קושיות הש"ס רק למ"ד דלא אמרינן מגו אך אי נימא כמ"ש בחדושי הנ"ל דבמוקצה לכ"ע אמרינן מגו קשה שפיר והי' מוכח דלא כמ"ש. מיהו אי נימא כמ"ש המג"א והפ"י כאן דאיסור סתירה מותר בזה מן התורה רק מדרבנן אסור ומכח שמחת יו"ט הי' ראוי להתיר רק כאן מיירי בהי' אפשר לעשותו מעיו"ט או שיש לו ד"א עתה וכמ"ש בחדושי בילדותי דמלשון ור"ש מתיר משמע אף שיכול ליטול מן הסמוך לה מותר ליקח מסוכה עצמה דאל"כ הו"ל לומר ר"ש מתיר אם לא הי' לו מן הסמוך לו ומדקאמר אין נוטלין מן הסוכה אלא מן הסמוך לה משמע דיש לפנינו סוכה וסמוך לה משמע דלא יטול מזה אלא מזה ור"ש מתיר אף שיש לו ליטול מן הסמוך לה ולכך א"ש דבזה ל"ש מגו דהרי איסור סתירה קל הוא דאף אם לא כופל הי' מותר אם לא הי' לו ד"א או לא הי' אפשר לו מעיו"ט אבל מוקצה הרי שימוש מוקצה אסור אף לשמחת יו"ט כמ"ש המג"א סי' תק"ט לכך מן מוקצה קל לחמור ל"ש מנו לכך פריך שפיר אדם יושב ומצפה וכו' וא"ש ודו"ק:
גמ' ומי מהני בה תנאי. עמ"ש בזה בחבורי לאו"ח הל' סוכה סי' תרל"ו (בחבור הנרשם מאה ועשרה בדף קכ"ז) ע"ש מ"ש ביאור דברי הש"ס בזה בעזה"י ובביאור שיטת הרי"ף שלא העתיק דברי ר' ששת סיפא אתאן לסוכה דעלמא ייע"ש בעזה"י:
גמ' סיפא אתאן לסוכה דעלמא וכו'. הנה עמש"ל ובד"ה וסוכה דמצוה כו' ייע"ש לקמן ופרשתי שם די"ל דלפי מסקנת הש"ס חתר מזה רק הכונה של ואם התנה קאי על סמוך לה, והנה כעת אבאר יותר והוא דזה תלוי בשני הגרסות שהביאו התוס' בפ"ג דשבת דף מ"ה אם גרסינן כאן בברייתא אלא מן הסמוך לה או ולא מן הסמוך לה ופרשו שם התוס' דאם קתני ולא מן הסמוך לה היינו בסמוך לסכך וכו' ולפ"ז הנה רש"י לשטתו כאן דגורס אלא מן הסמוך לה א"כ פליגי ר"ש ור"י רק בגוף הסוכה ומסמוך לה לא מיירו א"כ מ"ש ושוין בסוכת החג כיון דושוין קאי רק על מה דפליגי לכך אף בזה לא מיירי מסמוך לה רק מגוף הסוכה וממילא מה דקתני ואם התנה עליה קאי ג"כ על גוף הסוכה ולכך צ"ל דקאי על סוכה דעלמא דסוכה דמצוה לא מהני תנאה אבל לפי הגרסא ולא מן הסמוך לה א"כ הם פליגי אף בסמוך לה אם אסור א"כ מ"ש ושוין קאי גם על סמוך לה ולכך שוב אפשר לפרש ואם התנה קאי על סמוך לה ולכך כתבו התוס' כאן דלא נשאר כן במסקנא די"ל דאביי הוא דמחדש טעם דמוקצה ולפ"ז אף סמוך לה אסור מכח מוקצה ולכך א"צ לפרש בסוכה דעלמא רק על סמוך לה. והן אמת דדברי התוס' א"א לפרש כן דהרי אם היו סוברים כן לא היו צריכין לחדש אח"כ טעם דמוקצה מכח יותר מהכשר סוכה או לנפלה ולמה לא תרצו דנצרך על סמוך לה, מיהו בגוף הסוגיא אפשר לפרש כן וגם אף לפי דרכם אפשר לפרש כן דקאי לבסוף על יותר מהכשר סוכה רק להס"ד דלא הוי ידע מטעם מוקצה הוי ס"ל דרק מכח מה חג ל"ה אסור לכך היותר מהכשר סוכה מותר לגמרי ולכך אף תנאי א"צ ולכך אביי הוא דמחדש רק טעם דמוקצה ואסור יותר מהכשר סוכה ובזה מהני תנאי. ובזה א"ש מה שעמדנו בתוס' לקמן למה הקשו התוס' לפר"י דהו"ל לתרץ דמה חג ל"ה היינו בעומדת וברייתא כשנפלה ולמה לא הקשו כן לר"ת ב"כ דהו"ל לתרץ דמיירי ביותר מהכשר סוכה וא"ל דכוונתם למה שתרצו בפ"ב דשבת דלשון הכל כפי תנאו משמע אף להכשר סוכה א"כ גם לפר"י נתרץ כן דלשון הכל כפי תנאו משמע אף בעומדת מהני תנאי, מיהו בפשיטות אפשר ליישב כנ"ל דבשלמא לפר"י בע"כ אף למה דמשני בסוכה דמעלמא הכונה רק על נופלת דבעומדת הרי אסור מכח סתירת אהל ובע"כ דקאי רק על נופלת א"כ כיון דגם לתרוצא קאי ואם התנה רק על נופלת הו"ל לתרץ כן גם בסוכה דמצוה אבל לר"ת שפיר אפשר לתרץ דלשון כפי תנאו משמע הכל, אך לדרכנו אפשר כומר עוד דלר"ת לא קשה דלדידי' י"ל דתנאי מהני ליותר מהכשר סוכה וכמ"ש להדיא בפ"ב דשבת לכך א"ש די"ל דתחלה לא ידע הש"ס כלל טעם דמוקצה רק טעם מה חג ולכך הוי קשה לי' ממ"נ אם על הכשר סוכה לא מהני תנאי ועל המותר ל"ב תנאי ולכך מחדש אביי ורבא טעם של אתקצי ואז אף היותר מהכשר סוכה אסור לכך באמת קאי ואם התנה על המותר ולכך כתבו לעיל דלא נשאר במסקנא דהכל קאי לשיטת ר"ת שכתבו אח"כ תיכף אבל לפר"י א"א לתרץ כן דהרי מכפלה כבר ידע הש"ס תחלה דהרי לעיל כבר תירץ בסוכה רעועה ונפלה וא"כ קשה ממ"נ אם לא הוי ידע הטעם דמוקצה מה פריך מי מהני בי' תנאי אדרבא הו"ל להקשות מי בעינן תנאי כלל כיון דנפלה ובע"כ שכבר ידע הטעם דמוקצה א"כ שוב קשה שפיר דהו"ל לתרץ דבנפלה דהוי רק מכח מוקצה מהני תנאי ובעומדת לא מהני תנאה ובע"כ צ"ל לפר"י דהאמת מתרץ דאף בנופלת אסורה מכח מוקצה ולא מהני תנאי אף בנופלת ותירוצו של ר' מנשיא קיים במסקנא לפר"י ודו"ק. והנה התוס' במס' שבת שהזכרתי לעיל תרצו דא"א לפרש ואם התנה קאי על המותר מהכשר סוכה או כשנפלה מכח דלשון הכל כפי תנאו משמע דחייל אהכל, אך לפמ"ש דכאן [לא[ ס"ל להתוס' כן כראה ליישב לשון הכל כפי תנאו די"ל כמו דקיי"ל בעלמא בנדר שבטל מקצתו בטל כולו וכן בכמה דברים כן ה"נ י"ל אם התנה רק על כוי סוכה או סמוך לה או המותר מהכשר סוכה כ"א כפי שטתו לזה מהכי תנאי אבל אם התנה על כל הסוכה אז דעל גוף הסוכה לא מהכי תנאי כיון דמדין תורה אסורה ולא מהכי תנאו ל"ש לומר מגו דחייל התנאי ע"ז חייל על גוף הסוכה דלבטל ולהפקיע איסור תורה לא מהני מגו כמו דלא מהני מגו להתקדש חייבי כריתות אם קידשן עם נשים נכריות וכדומה בנשבע לבטל את המצוה דלא חל בכולל ולכך כיון דלא חל התנאי על גוף הסוכה שוב אמרינן להיפוך מגו דלא חייל אהא לא חייל אהא ובטל התנאי לגמרי, ואף אם לא אמרינן מגו מדינא עכ"פ מכח גזרה אסור דאם התנה על הכל אז גזרינן אם נתיר לו ע"י תנאי להמותר יבא לסמוך על תנאי זה גם על הגוף הסוכה לכך לא מהני התנאי כלל אבל אם התנה רק על המותר או על כוי או על הסמוך לה מותר וז"ש הכל כפי תנאו אם התנה רק על המותר מהני ואם כלל הכל ביחד לא מהני וא"ש ודו"ק. והנה על שיטת ר"ת הקשה המרש"א בסוגיא זו איך מהני תנאי דאיני בודל הרי בע"כ בודל הוא מכח סתירת אהל ולכך פי' דהתנאי מהני בי' לכשיפול וכן בתנאי דסוכה דעלמא הוי רק כשיפול וכו'. והנה מ"ש דתנאי דסוכה דעלמא הוי רק כשיפול כתבנו כבר (עימש"ל) בשיטת הרמב"ם די"ל דתנאי דסוכה דעלמא הוי ג"כ באיני בודל וכיון דהוי בידו אף דרך איסור שייך איני בודל אבל במוקצה מחמת מצוה א"א לומר דיהי' מותר וידחה מוקצת המצוה מכח מה שבידו לעשות דרך איסור לכך בזה לא מהני מה שיכול דרך איסור ולכך הוי מוקצה. ומ"ש דלמותר מהכשר סוכה ל"ש תנאי דאיני בודל רק לכשיפול הנה ראיתי בשעה"מ ה' סוכה תמה עליו דא"כ למה משני הש"ס בתנאי דאינו בודל בנוי סוכה הלא כוי סוכה כמי אינו אסור אלא מדרבנן א"כ ראוי שיועיל גם תנאי לכשיפול ייע"ש שהאריך, ובאמת אין זה מוכרח די"ל דשאני נוי סוכה מיותר מהכשר סוכה דהרי רש"י פי' בד"ה הכל כפי תנאו וז"ל ומדקתני אסור להסתפק מהן ש"מ בטלו להו גבי סוכה והוי לי' כסוכה וכו' א"כ לפ"ז נראה דנוי סוכה גריעי בזה ממותר מהכשר סוכה דיותר מהכשר סוכה אינו בטל לגוף הסוכה דאטו נעשה לתשמיש גוף ההכשר הרי אינו צורך ותשמיש השיעור הכשר סוכה רק הוי ענין בפ"ע ולכך נהי דעל שיעור ההכשר אינו מועיל תנאי על המותר מהני תנאו כיון דהוי רק דרבנן אבל כוי סוכה אף דהוי דרבנן כיון דנעשה לצורך נוי לגוף הסוכה א"כ נדון כסוכה, ואם בסוכה עצמה לא מהני תנאי ראוי לומר אף בכוי סוכה נהי שמן התורה לא בטלו לסוכה להיות נדון כסוכה כיון שמדרבנן בטלו לגבי סוכה ותקנו דאסור בלי תנאי ראוי שלא יועיל בהו אף תנאי כיון דתקנו דבטל לגבי סוכה מ"ש שבלא תנאי לא יותר ובתנאי יועיל וגם כיון דעיקרו הוי מכח דבטל לגבי סוכה אם נתיר בנוי יבאו להתיר בסוכה עצמה אבל אם מן הדין גם בסוכה מהני תנאי רק מכח איני בודל לא מהני בסוכה א"כ בזה ל"ש לומר דנוי בטלי לגבי סוכה ונדון כסוכה דהרי אף בסוכה מהני בי' תנאי דאיני בודל רק מכח איסור אחר דבע"כ בודל ממנו מכח סתירת אהל א"כ זה ל"ש בנוי סוכה ול"ש לומר דבטל לגבי סוכה גם בזה לא יטעו אטו סוכה עצמה דמידע ידעי דבסוכה ל"ש איני בודל כיון דיש בי' סתירת אהל לכך לא אתי למטעי אבל בתנאי אם יפול דמצד איסור סוכה עצמה לא מהכי תנאי זה לא מהכי אף בנוי מכח דבטל לגבי גוף הסוכה ונדון כמוה ממש כיון דנעשה לצרכה ואתי שפיר. מיהו גם דברי מהרש"א אין מוכרחין במ"ש דתנאי של אינו בודל ל"ש ביותר מהכשר סוכה דבע"כ בודל הוא די"ל לפמ"ש הפ"י בחדושיו והוא במג"א סי' תק"א די"ל דסתירה מותר לצורך שמחת יו"ט ולפ"ז י"ל דמה דפלפלו בסוגיא זו הכל דאין נוטלין עצים מן הסוכה מכח סתירת אהל היינו רק באופן דא"צ לו לשמחת יו"ט ואפשר לו באחרים אז הוי אסור מכח סתירת אהל והוי מוקצה, וכבר כתבנו בזה בחדושי בילדותי דלכך דייקא המשנה בלשונה אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה לומר דמיירי כשיש סמוך לה ואפשר לטול מן הסמוך לה אסור מגוף הסוכה אבל אם ליכא מן הסמוך לה מותר מגוף הסוכה ייע"ש דאל"כ הו"ל לומר אין נוטלין עצים מן הסוכה אבל נוטלין או מותר ליטול מן הסמוך לה וכו' ולפ"ז הנה בזה הי' ראוי שגם בסוכה דמצוה יועיל תנאי דאינו בודל כל בה"ש דא"ל דבע"כ בודל הוא מכח סתירת אהל דנהי שעתה יש לו אחרים ואסור לסתור בזה עכ"פ כיון שמשכחת לה דרך היתר אם הי' אירע שיצטרך לה אם מקלעי לי' אורחים או הי' נאבד שאר עציו ולכך נהי דלסתור באמת אסור כיון שעתה יש לו אבל מ"מ שייך בי' תנאי דאינו בודל כיון דמשכחת לה דרך היתר דשכיח שיצטרך להם ויהי' מותר לסתור והוי מלתא דשכיחא שייך בי' לומר שאינו בודל משם [אמנם] הרי כבר כתבנו עימש"ל דבסוכה דמצוה כיון שיש בסתירתה בטול מצוה וכמ"ש התוס' במס' שבת דף כ"ב ד"ה אבוהון דכולהון דם א"כ ל"ש להתיר מכח מצות שמחת יו"ט דהרי יש בבטולו ג"כ ביטול מצוה לכך הדר אוקונוהו אדינא דאסור לסתור אף לשמחת יו"ט לכך ל"ש איני בודל בזה ולכך אמרינן דעצי סוכה דחלה קדושה עלייהו ולכך תינח בהכשר סוכה דיש בסתירתה ביטול מצוה לכך אין היתר לסתר' מכח שמחת יו"ט לכך ל"ש בזה תנאי דאיני בודל אבל ביותר מהכשר סיכה כיון דבזה אין בסתירתו בטול מצוה כיון דנשאר כשיעור לכך שוב מותר לסתרו לשמחת יו"ט וכל שיכול לסתרו הדר הו"ל תנאי דאיני בודל שפיר כיון דמשכחת לה דרך היתר לכך מהני בזה תנאי דאיני בודל, ואפשר לומר עוד לפמש"ל הטעם דלכך אסור לסתור סוכה דעלמא לצורך שמחת יו"ט מכח דאפשר לעשותו מעיו"ט כיון דהוי רק מכשירין הוי מכשירין שאפשר לעשותו מעיו"ט ולפ"ז תינח סוכה דעלמא דאף שלא רצה לסתרה להיות לו עוד לצל כל דלא הוי לצורך מצוה או לצורך אוכל נפש נחשב אפשר לעשותו מעיו"ט ודוקא היכי דיומשך הפסד לאוכל נפש נקרא א"א אבל בסוכה דל"ה רק לצל בעלמא כקרא דבר הרשות ואפשר מעיו"ט לכך אינו דוחה יו"ט אבל בסוכה דמצוה הרי בזה לא הי' יכול לסתרה מבעי"ו דחשש אולי יזדמן לי' סעודה בה"ש ובעי למיכל בגוי' וא"א לאכילה בלי סוכה א"כ הוי הסוכה צורך יו"ט ובפרט דהוי צורך מצוה וגם בצורך מצוה סבר כל פעם אולי יזדמן לו עצים אחרים ולא יצטרך לסתור סוכה דמצוה לכך הוי כלא אפשר מעיו"ט לכך הוי מותר לסתרו לשמחת יו"ט אבל בזה יש חשש אחר כיון דיש בסתירתו ביטול מצוה הדר אין היתר לסתרו לשמחת יו"ט ואוקמוהו אדינא דסתירה אסורה ביו"ט, א"כ תינח בהכשר סוכה אבל ביותר מהכשר סוכה הנה לא אפשר מעיו"ט הוי דלענין לא אפשר אם יש רק קפידא כל דהו נקרא לא אפשר וכיון דודאי כל מה דהסוכה רחבה יותר הוי טפי יופי לסוכה והוי הדור מצוה שיהי' לו הרחבה בסוכה גם יתכן אולי מקלעי לי' אורחים ויצטרך לכל הסוכה ולכך כיון שיש צד תלי' וצורך מצוה הוי כלא אפשר מעיו"ט ובפרט דיתכן דחשש אולי יומשך איזה סתירה ותיוהא בסוכתו וישאר לו זה לכשיעור לכך לא רצה לסתרה תיכף פן יומשך הפסד לו בסוכתו ויצטרך לזה ועוד דחשש אולי יזדמן לו עצים אחרים ולא יצטרך לסתור סוכתו דכל כמה דסוכה רווחא לי' טפי ודאי ניחא לי' כדי שישב בריוח לכך בשלמא בסוכה דעלמא דאפשר לו בלא סוכה כלל לא נחשב לו הסוכה צורך יו"ט ושמחת יו"ט אבל כאן דבסוכה מוכרח לישב אם ישב בסוכה צרה ודחיקא איכא מניעת שמחת יו"ט לכך שוב הוי ים צורך שמחת יו"ט בזה ולכך נקרא כלא היה אפשר מעיו"ט לסתרה ומ"מ ביו"ט אם נזדמן או בה"ש שצריך לסתרה לשמחת יו"ט ודאי דמותר דביטול מצוה ודאי אין כאן דנשאר כשיעור ולומר שמא יזדמן לו אורחים הדר הו"ל שמחת יו"ט ודאי וזה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ולומר דיש בזה שמחת יו"ט זה ודאי אם צריך לו לבשל ולאפות איכא טפי שמחת יו"ט משישב ברווחא לכך מותר לסתור היותר מהכשר סופה בשמחת יו"ט לכך הדר הו"ל רק כנוי סוכה ומהני בי' תנאי דאיני בודל מכח דיכול לסתרו בה"ש אם יזדמן לו לשמחת יו"ט וכיון דרק אפשר לו לסתרו ובמלתא דשכיחא שיזדמן שייך בי' לשון איני בודל ומהני וא"ש ודו"ק היטב:
גמ' וסוכה דמצוה לא מהני בי' תנאה. הכל הקשו למה תחלה הוי ס"ד דלא מהני בי' תנאה ופריך מי מהני בי' תנאי והדר פריך להיפוך ולא מהני תנאה והו"ל להקשות גוף הברייתות אהדדי. אך כראה דא"ש והוא דהנה המשלמ"ל בה"א כתב בשם מהר"א ששון דיש להסתפק בתנאי אם אמרינן מגו דחייל אהא חייל אהא ייע"ש לפ"ז י"ל כך דודאי כוי סוכה ג"כ הוי מוקצה כיון דתלאן לסוכה אסחי דעתיה מני' אך זה ידע הש"ס דלמוקצה מכח הסח הדעת ודאי מהני בי' תנאי אם מתנה שאינו מסיח דעת ממנו ולכך שוב הוי ס"ל דנהי דתכאי לא מהני לסוכה דמצוה וכן לכוי סוכה מ"מ מהכי בי' תנאה ביו"ט לאיסור מוקצה שבו וכיון דמהני בי' תנאי לאיסור מהני תנאי למצוה ומגו דחייל אהא חייל כמי אהא אף על מוקצה מחמת מצוה ועדיף יו"ט של סוכות מחוה"מ אבל בסוכה הוי ס"ל כיון דהוא מוקצה מחמת איסור ולמוקצה מכח איסור הוי ס"ל דלא מהכי בי' תנאי ולכך כיון דגם למוקצה מכח איסור לא מהני תנאי ולכך מכ"ש למחמת מצוה ולכך פריך ומי מהני בי' תנאי, אבל ר' מנשיא דמחדש סיפא אתאן לסוכה דעלמא וא"כ ס"ל דמהני תנאי למוקצה מחמת איסור ומ"מ לא מתרץ בסוכת החג בע"כ ס"ל דאף מגו לא מהני ולא אמרינן מנו דחייל אהא חייל אהא ולכך שוב פריך שפיר ולא מהני בי' תנאי והא תניא וא"ל מכח מגו דהרי ס"ל דלא מהכי מגו כלל דאם מהכי לפי מה שמחדש דמהני בי' תנאי למוקצה מחמת איסור לא הוי צריך לתרץ בסוכה דעלמא רק ביו"ט של סוכות ומכח מגו וא"ש ודו"ק. ועוד הי' כראה לומר לפמ"ש בק"א סי' תקי"ח בישוב שיטת הרי"ף והעליתי די"ל דתנאי דאיני בודל מהכי לכשיפול כיון דמצד עצמו יכול לומר איני בודל רק מכח איסור גופו לכך לא עדיף מאיסור יו"ט עצמו דמהני לכשיפול ולפ"ז א"ש ג"כ דלפי הס"ד הוי ידע די"ל דתנאי דאיני בודל עדיף והתם בנוי מהני תנאי דאיני בודל ואבל בסוכה ל"ש תנאי דאיני בודל דבע"כ בודל ממנו מכח סתירת אהל וא"ל דא"כ יועיל בי' תנאי לכשיפול דהוי ס"ל אף למוקצה מכח איסור לא מהני בי' תנאי לכשיפול ולכך גם בסוכה לא מהני, אך לפי מה דמסיק ר' מנשיא דסיפא הוי לסוכה דעלמא א"כ מוכח דלאיסור מהני תנאי לכשיפול א"כ שוב הו"ל לתרץ אף בסוכה דמצוה מהכי בי' תנאי דאיני בודל ואף דבע"כ בודל בה"ש מ"מ כיון דרק מכח איסור סתירה הוא בודל והוי מחמת ד"א לכך שוב ראוי שיועיל בי' תנאי כמו באיסור ולכך בע"כ ס"ל לר' מנשיא דלא מהני תנאי דאיני בודל כלל מצד עצמו ולכך הקשה שפיר דהרי מוכח דמהני בי' תנאי כמפורש בברייתא בנוי. ולכך באמת חוזר הש"ס מזה ומסיק דלא מהני בי' תנאי בסוכה כלל ומכח דאף במוקצה מכח איסור לא מהני תנאי ומתני' הוי רק בנוי סוכה או בסמוך לסוכה כמ"ש בביאור לשון התוס' (ועיין בק"א) ויומתק כעת יותר לפמ"ש הב"י דבסמוך לה אסור מכח עוקצה ולכך א"ש דהמקשן לא הוי ידע מהך סברא דמוקצה ולכך הוי קשה לי' ממ"נ אם בסוכת גופא מיירי לא מהכי בי' תנאי כלל ואם על סמוך לה הרי בזה ליכא איסור כלל דמה חג ל"ה ולכך פריך שפיר אבל אביי ורבא המה מחדשין דחוץ איסור תורה יש כאן איסור מוקצה אף בסמוך לה, ובזה מיושב מה שהקשו התוס' למ"ל הטעם דמוקצה כיון דאסור מן התורה די"ל דנצרך על סמוך לה ולכך כיון דמחדש דיש כאן טעם דמוקצה א"כ גם סמוך לה אסור לכך שוב קאי ואם התנה על סמוך לה דלזה מהני תנאי וסוכה דמצוה לא מהכי תנאי כיון דבע"כ בודל ממנו וגם לאיסור לא מהכי בי' תנאי כמ"ש התוס' דלא נשאר במסקנא וכשיטת הרמב"ם בפ"ב מה' יו"ט וכמ"ש הכ"מ שם ייע"ש ודו"ק היטב. ועוד הי' כראה ליישב קושיא זו והוא דהנה לכאורה קשה לי במה דמשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא ואם כן מה שייכות סיפא זו לכאן ולעיל הו"ל למתני גבי אין נוטלין עצים מן הסוכה הו"ל למתני ואם התנה עלי' הכל כפי תנאו ומה שייכות זה לסיפא. אך נראה דיש לדייק עוד מ"ש ושוין בסוכת החג בחג דמ"ש בסוכת החג מיותר והי' די לומר ושוין בחג שהיא אסורה, ולכך נראה דבאמת גם בסוכות משכחת לה סוכה שהוי לצל בעלמא וסוכה שישנה לקיים המצוה בה ולכך אמר ושוין בסוכת החג אותה סוכה שנעשה לשם חג בחג זו אסורה אבל הנעשית לצל אף בחג מותרת לר"ש, ולפ"ז א"ש דקאמר ואם התנה בסיפא דה"א דבשלמא בשאר יו"ט דליכא סוכת החג מותר להשתמש ע"י תנאי בסוכה רעועה ונפלה אבל בסוכת החג דים סוכה שכ מצוה דלא מהני בי' תנאי אף כשנפלה א"כ אם נתיר להשתמש כשנפלה ע"י תנאי בסוכה שהיא לצל יבא לטעות להתיר נמי סוכה של מצוה ע"י תנאי (ועיימש"ל ביאור דבר זה יותר ייע"ש) ונגזור הא אטו הא או לחוש למראית עין דהרואה שמשתמש בעצי סוכה שנפלו יסבור שהוא סוכת החג ויטעה להתיר אף זה בתנאי לכך קמ"ל דל"ח לה רק ואם התנה עליה לסוכה דעלמא אף בחג הכל כפי תנאו, ולכך שפיר נקטו כאן דשלשה חלוקים בדבר דושוין בסוכת החג אשר נעשה לשם חג זה לכ"ע אסור ובסוכה שאינה של חג בחג תליא בפלוגתא דר"י ור"ש ואם התנה עליה בסוכה דעלמא בחג הוי הכל כפי תנאו ולא גזרינן הא אטו הא. ומעתה א"ש דהנה י"ל דהמקשן הוי ידע הך חלוקא דבנוי סוכה מהכי תנאי דאיני בודל אבל בסוכה לא מהני מכח דבע"כ בודל ממנו כל בה"ש ולכך פריך רק על הברייתא מי מהני בי' תנאי אבל רב מנשיא דמתרץ סיפא אתאן לסוכה דעלמא הנה אי נימא דעיקר טעמו הוי מכח דבע"כ בודל ממנו א"כ אין איסור רק מדרבנן דהרי מן התורה יכול לסתרו, לא מבעיא לפמ"ש הפ"י ומג"א סי' תק"א דהוי דרבנן פשיטא דמן התורה מותר אף גם אם הוי דאורייתא הרי יכול לסתרו ע"י נכרי מן התורה ולכך שוב מהני תנאי דאיני בודל א"כ מן התורה מותר הוא רק מדרבנן אסור דמדרבנן בע"כ בודל הוא ולכך שוב הוי קשה לי' אם ר' מנשיא יסבור דתנאי דאיני בודל מהני רק מכח דבסוכה מכח איסור סתירה לא מהני קשה שוב מה מנין הך ואם התנה בסוכה דעלמא לכאן וא"ל מכח דה"א דיש לגזור סוכת הצל בחג אטו סוכה דמצוה דהרי סוכה דמצוה גופא אינו אסור רק דרבנן ופשיטא דלא גזרינן גזרה לגזרה ול"ה צריך להשמיענו זה דלא גזרינן כה"ג אטו עד השתא לא ידענו דלא גזרינן גזרה לגזרה ולומר דקמ"ל זה גופא דבסוכה דמצוה הוי רק דרבנן זה לא הו"ל להשמיענו דכבר נשמע מנוי סוכה דמהני בי' תנאי בע"כ בסוכה גופא לא מהכי רק מדרבנן ופשיטא דלא גזרינן ובע"כ רב מנשיא הוי ס"ל דאיסור סוכה דמצוה הוי מן התורה ומצד גוף המצוה לא מהני תנאי דאיני בודל לכך שוב פריך שפיר דולא מהני בי' תנאי והא תניא וכו' ועלה משני אביי דבאמת בסוכה לא מהכי רק מדרבנן רק דיש כאן עוד איסור אחר בסוכה מנפח מוקצה וכיון דיש כאן איסור מוקצה אף הסמוך לה נאסר מכח זה ולכך שוב מ"ש ואם התנה קאי על הסמוך לה דמהני בי' תנאי כמו בנוי סוכה וא"ש ודו"ק היטב (ועיימש"ל ביאור ענין זה יותר היטב ייעש"ל ותבין היטב) ובזה יובן דברי הרמב"ם שלא העתיק הדין דואם התנה עלי' לא בה' יו"ט ולא בה' סוכה רק משמע מדבריו דס"ל בסוכה עצמה לא מהני תנאי וגם בה' יו"ט לא כתב דמהני בי' תנאי וקשה ממ"נ איך מפרש ואם התנה אם על סוכת החג או על סוכה דעלמא הו"ל להעתיק אחד מהם, ובכ"מ ה' יו"ט ראיתי שכתב שהרמב"ם ס"ל דלר"י לא מהני תנאי והוא דוחק דהרי מלשון הברייתא דאם התנה משמע דקאי על ושוין דבזה הכל מודים גם הרי הברייתא לא מיירי רק ברעועה ונפלה אבל בבריאה לא מיירי כלל ועל מה קאי הך ואם התכה. אך לפמ"ש א"ש חדא דמפרש דלמסקנא קאי רק על סמוך לה וא"כ עה שאין איסור סתירה בסמוך לה כבר כתבו בה' יו"ט ושוב לא הוצרך לכתוב דמהני בי' תנאי כיון שכתב בהל' סוכה דמהני בכוי סוכה תנאי ה"ה בסמוך לה כיון דליכא בזה סתירה כמו בזה שוין הם לכך לא הוצרך לכתבו. אך י"ל עוד יותר דס"ל להרמב"ם דבאמת שתנאי מהני למוקצה מחמת איסור זה א"צ לבארו דמלתא דפשיטא הוא דמהני רק עיקר חידוש הוי על הסיפא דאף ביום החג לא גזרין סוכה דעלמא אטו סוכה דמצוה אך לפ"ז הוי קשה כיון דהוא גופא דרבנן פשיטא הוא דלא גזרינן גזרה לגזרה אך כיון דת"ק דהך ברייתא ר"י הוא דהוא בר פלוגתא דר"ש במוקצה וכבר כתבנו לעיל דר"י דס"ל בסוכה כ"ג דסוכה הראוי' לשבעה בעינן יסבור דאין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחוה"מ א"כ לדידי' אף לולי איסור יו"ט אין יכול לסתור סוכתו מכח גוף עצות סוכה דלא יהי' לו אחרת ומכח עצמו הוא בודל לכך שוב הוי בזה מן התורה ומן התורה לא מהני בי' תנאי דאינו בודל לכך הוי צריך לאשמעינן דמ"מ אף לר"י בהתנה עלי' בסוכה דעלמא בחג הוי כפי תנאו ולא גזרינן אטו סוכה דמצוה ובזה א"ש לשון ושוין ואם התנה דקאי על ושוין דקמ"ל דר"ש מודה לר"י בסוכת החג בחג דאסורה ור"י מודה לר"ש דאם התנה עליה בסוכה דעלמא בחג מהני אף דס"ל לדידי' דמן התורה לא מהני בסוכה דמצוה תנאי איני בודל קמ"ל דמודה הוא בסוכה דעלמא בחג דמהני בי' תנאי וקאי על ושוין א"כ תינח בברייתא דקמ"ל רבותא לר"י אבל אנן דקיי"ל בפשיטו' דיוצאין מסוכה לסוכה וגם עושין סוכה בחוה"מ א"כ לולי איסור סתירה מהני איני בודל רק מכח סתירה לא מהני וא"כ איסור זה רק דרבנן לכך פשיטא דלא גזרינן סוכה דעלמא בחג אם התנה אטו סוכה דמצוה ולכך לא הוצרך הרמב"ם לכתוב זה וגוף הדין דתנאי מהני לא הוצרך להשמיענו כלל דזה מלתא דפשיטא ואף התנא לא נחית לכך רק עבור ע"א דאם נחית לכך ל"ה שייך זה בסיפא ובע"כ דלא נחית רק על ע"א וזה לא נצרך לכו ואין דרכו של הרמב"ם לכתוב מה שאינו מבואר בש"ס. כן הי' נראה לומר. אך באמת יש לשדות בו כרגא לכאורה דתנאי סוכה דמצוה לא דמיא לתנאי של סוכה דעלמא דתנאי של סוכה דעלמא היינו שישתמש בה אם תפול תם לא מהני מן התורה בסוכה דמצוה רק תנאי דאיני בודל ותנאי כזה לא הוי כלל בסוכה דעלמא. מיהו כראה דגם זה לא קשה דאפשר דהרמב"ם ס"ל דאף תנאי של מוקצה מחמת איסור בעינן בלשון איני בודל כיון דכל מוקצה בבה"ש תליא לכך כמו דבמצוה בעינן תנאי של בה"ש אף באיסור בעינן כן. ואף דבע"כ בודל הוא מכח סתירת אהל מה נעשה לשיטת הרי"ף דס"ל אף לסוכה מהני תנאי זה דאיני בודל אף דבע"כ בודל הוא בע"כ דס"ל כיון דעכ"פ בידו לעשות כן אף דהי' עושה איסור לא נעשה מוקצה כן ה"כ אף לדידן דלא מהני זה היינו רק במוקצה מחמת מצוה דחמור לא מהני מה שבידו דרך איסור בפרט דהוי כמו תרתי דסתרי אהדדי דעיקרו הוי למצוה נימא דלא חל עליו קדושת המצוה מכח דאפשר לתקנו דרך עברה ודאי אין עברה מבטל מיד מצוה אבל במוקצה מחמת איסור שפיר מהני תנאי דאיני בודל כל בה"ש כיון שבידו לעשות כן וכעין שכתבו התוס' בפ"ג דסוכה כל שבידו אף דרך איסור לא הוי דחוי ה"ה כמי בזה ולכך כיון דהמה שוין בתנאי א"ש מ"ש בזה. ועוד אפשר דמה דהוי ס"ד למגזר סוכה דעלמא בחג אטו דמצוה לאו שהוא יטעה בכך דהוא ודאי מידע ידע ואסיק אדעתי' דזה סוכה דמצוה וזה סוכה דעלמא רק דעיקר החשש מפני דהרואה לא ידע דזה סוכה דעלמא רק יסבור דסוכה דמצוה הוא אך אם יש גם לסוכה דמצוה תקכה בתנאי דאיני בודל א"כ אטו הרואה ידע התנאי שלו דאם ישמע התנאי ידע שהוא סוכה דעלמא רק הוא לא ידע התנאי א"כ אף אם יסבור סוכה דמצוה הוא יתלה שלא שביק היתרא ואכל איסורא והתנה בתנאי דאיני בודל ולכך שוב ליכא חשש מ"ע ונהי דאף תנאי דאיני בודל אסור אך זה הוי רק דרבנן ושוב הוי רק חשש מ"ע בדרבנן וא"כ הרי באמת דרך המבשלין ליו"ט אטו מבשלין ברבים רק מסתמא הוי בביתו ובני ביתו יודעין שהוא מסוכה דעלמא ואין כאן חשש מ"ע רק דקיי"ל כל מקום שאסרו חכמים מפני מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור רק עיימ"ש התוס' בפ"ה דכתובות דהיינו דוקא בשל תורה ולא בדרבנן ועיין מג"א בסי' ש"א שכתב בזה דסוגיא דשבת אדחי לה ייע"ש ולכך א"ש דלר"י דאף תנאי דאיני בודל מן התורה ולא משכחת לה היתר בסוכה דמצוה מן התורה א"כ הוי חשש מ"ע בשל תורה דאסור אף בחדרי חדרים לכך קמ"ל הכא דביו"ט בשביל שמחת יו"ט לא גזרו והתירו בזה אך לדידן דמן התורה מהני איני בודל ואינו אסור רק דרבנן א"כ אין כאן חשש מ"ע רק בדרבנן ופשיטא בזה דמותר בחדרי חדרים ומה איריא דקמ"ל דלשמחת יו"ט מותר בזה אף בכל דוכתא מותר דרבנן בחדרי חדרים ומוכח כן מלשון הרמב"ם בשאר דוכתי וכמ"ש בחדושי במ"א לכך לא הוצרך הרמב"ם לבאר זה ודו"ק היטב. ועיין במג"א סי' ש"א מדברי הרמב"ם בפסקיו שם מוכח ג"כ כן ולכך לא הוצרך לבאר כן זה ועיין בש"ג פכ"ב דשבת שהאריך בזה ג"כ ומדבריו לפי תירוץ המג"א יהי' מוכח מכל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטוש"ע ממה שפסקו דמטייל עמה בחצר דל"ח למ"ע בדרבנן ולכך לא הוצרך לבאר זה כאן. ובהיות כן י"ל גם שיטת הרי"ף שהשמיט סיפא אתאן לסוכה דעלמא רק ס"ל דסוכה דמצוה מהני בי' תנאי והוא היפוך סוגיא דידן. וי"ל כך דהרי"ף ס"ל דבאמת אין ענין דברי ר"י בסוכה הראוי' לשבעה לדברי ר"א ואין ענין זה לזה וכמ"ש הפ"י והפ"מ דאין הכרח דזה תלוי בזה ולכך ס"ל דכל המשך הסוגיא דאמר והא תניא סככה כהלכתה וכו' אביי ורבא דאמרי תרוייהו וכו' אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו וכו' זה הכל מדברי רב מנשיא עצמו שבא לפרש דבריו במה דמוקי לה בסוכה דעלמא והיינו סוכה דעלמא בחג כנ"ל דבלא"ה אין לו ענין לסיפא רק בע"כ בסוכה דעלמא בחג וא"כ הוי קשה הרי גבי שוטחן בחמה ולא כנגד העם הוי שם ר"ש הבר פלוגתי' ואוסר אף בחדרי חדרים ומניה למד הש"ס והכי קיי"ל דכ"מ שאסרו מפני מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור א"כ למה מתיר כאן באמת בסוכה דעלמא בחג ניחוש למ"ע ולכך נזהר רב מנשיא לפרש דבריו דא"ל דלסוכה דמצוה מהני באמת תנאי דאיני בודל דא"כ קשה דל"ה צריך לפרש בסוכה דעלמא ואם בסוכה דמצוה לא מהכי תנאי דאיני בודל א"כ קשיא שוב למה לא נגזור אף בסוכה דעלמא מכח מ"ע וא"ל דזה הוי בחדרי חדרים דהרי ר"ש עצמו ס"ל דבחדרי חדרים אסור לכך בא רב מנשיא לפרש דבריו והוכיח דבע"כ מן התורה מהני תנאי דאיני בודל דאם מצד גוף הדין לא מהני תנאי דאיני בודל א"כ גם בנוי סוכה לא הי' ראוי להועיל והרי תניא סככה כהלכתה וכו' ובע"כ כדברי אביי ורבא באומר איני בודל ומוכח דמהני במצוה תנאי דאיני בודל א"כ מה שבסוכה דמצוה לא מהני הוי רק מכח דבזה בע"כ בודל מכח איסור סתירה א"כ בזה שוב הו"ל רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן ל"ח למ"ע בחדרי חדרים לכך א"א לפרש בסוכה דמצוה דהרי עכ"פ מדרבנן אסורה ובסוכה דעלמא מתפרש שפיר ואמר דאף ר"ש דאוסר בחדרי חדרים בזה מתיר דהוי דרבנן וא"כ הכל מדברי רב מנשיא וזה לפום שיטתו דס"ל כסוגיא דכתובות דבדרבנן מותר בחדרי חדרים עיין במג"א סי' ש"א שכתב דסוגיא דשבת וכתובות פליגי לכך רב מנשיא הוי סבר כסוגיא דכתובות אבל לפי סוגיא דשבת דס"ל לר"ש אף בדרבנן אסור בחדרי חדרים א"א לפרש כלל בסוכה דעלמא דקשה ממ"נ אם קאי על יו"ט דעלמא אינו ענין לסיפא ואם על יו"ט של חג באמת אם סוכה דמצוה אסור בכל ענין אף סוכה דעלמא נגזור מכח מ"ע ובע"כ הך סוגיא דשבת הוי ס"ל דאף סוכה דמצוה מהני בי' תנאי דאיני בודל כיון דמכח גוף המצוה יכול הוא להתנות ולא משגיחינן מה שאיסור ד"א גרם לו שהוא בודל כמ"ש בק"א בזה, וא"כ דין זה תליא בדין מחלוקת הסוגיות אם גזרו בדרבנן בחדרי חדרים או לא ולכך באמת אין צורך לומר כמ"ש המג"א דההוא דשבת אדחי לה מההיא דכתובות רק ספקא הוי וכיון דהוי ספק וספק דרבנן לקולא וכבר כתבנו בחדושי בכמה הוכחות ומצאתיו גם בתשובת ש"א כן דבספק פלוגתא לא אמרינן דשיל"מ לחומרא, א"כ א"ש כיון דמה דאסור מפני מ"ע דרבנן הוא וכן מה שאסורה עצי סוכה בתנאי דאיני בודל דרבנן הוא כנ"ל דמן התורה ודאי מהני לכך כיון דספקא הוי פסק הרי"ף בשניהם לקולא התם פסק דמטיילת בחצר דדלמא הלכתא כסוגיא דכתובות דדרבנן מותר בחדרי חדרים והכא פסק דעצי סוכה מותרין ג"כ בתנאי דאיני בודל דדלמא הלכתא כסוגיא דשבת דלפי שיטתו מוכח כן דאף בסוכה מהני תנאי דאיני בודל, ואין זה תרי קולי דסתרי אהדדי דאטו זה נמשך מזה באמת דאטו לא אפשר להיות דלא נגזור בדרבנן מכח מ"ע ומ"מ יהי' מותר עצי סוכה בתנאי דאיני בודל אך מגוף פלפול הסוגיות ופי' של הברייתא יהי' זה תלוי בזה דא"א לפרש המשנה רק באחד משני דרכים הנ"ל לכך כיון דאין זה תלוי בזה ממש לא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי ומיהו כיון דמוכרח הוא מגוף הסוגיות דלסוגיא דשבת מוכח הוא דאף לסוכה [דמצוה] מהכי תנאי דאיני בודל לכך הוי ספקא דפלוגתא וכיון דדרבנן הוא קיי"ל הכא והכא לקולא. כנלפע"ד נכון שיטת הרי"ף וביאור הסוגיא בעזה"י:
והנה עפמש"ל בכל דרך ביאור הסוגיא דהכונה של ואם התנה בסוכה דעלמא היינו לרבותא דחג דלא גזרינן סוכה דעלמא בחג אטו דמצוה הי' כראה דזה לא יתכן רק ע"ד שכתב המרש"א בפ"ב דשבת דבחוה"מ בנפלה מותרין אף עצי סוכה ואין איסור רק כשהסוכה בעין או ביו"ט בנפלה א"כ כשהיא בעין ודאי ליכא למגזר סוכה דעלמא אטו סוכה דמצוה דלסתור סוכה בידים ודאי ל"ח למ"מ דכל הרואה ידע שאין דרך אדם לסתור סוכה של מצוה אשר צריכה לו ובזה ליכא חשש טעות וחשד רק באם נפלה ממילא שפיר יש לחוש שיטעה שנפלה סוכתו ומשתמש (בעצמו) [בעצים] אך בזה בחוה"מ ליכא חשש זה דהרי אף סוכה דמצוה מותר בנפלה ובחוה"מ רק ביו"ט אסורה בנפלה וה"א דגם סוכה דעלמא אסור ביו"ט ברעומה ונפלה ולר"י או בבריאה ונפלה אף לר"ש רק דמ"מ כיון שהתנה הי' מותר מצד האיסור וה"א דמכח מ"ע אסור לכך קמ"ל דלא גזרינן בזה ומותר סוכה דעלמא בסוכת החג לפי דינו אם התנה ולא גזרינן הא אטו הא, אבל לדעת הט"ז בא"ח סי' כ"א דאסורה אף אם נפלה אף בחוה"מ א"כ אם הרבותא מכח דלא גזרינן אטו סוכה דמצוה לא הוי צריך למתני ואם התנה דבלא תנאי משכחת לה רבותא זו בחוה"מ וכך הו"ל לומר דאם הוי סוכה דעלמא מותרת ולא גזרינן אטו של מצוה ויהי' מוכרת לומר כדעת המרש"א בזה. אך א"ש גם לדעת הט"ז דרבותא קמ"ל לא מבעיא בחול דמותרת סוכה דעלמא בלא תנאי פשיטא דלא יטעה בסוכת דמצוה להתיר מכח שיראה בסוכה דעלמא דלא יטעה בין זה לזה אבל ביו"ט כיון דאף סוכה דעלמא אסורה רק מכח התנאי מותרת שפיר יש לחוש אם נתיר להתנות בסוכה דעלמא יטעה אף להתנות בסוכה דמצוה לכך קמ"ל דלא גזרינן. ואפשר דלכך הוי רק מ"ע בחדרי חדרים כיון דעיקר מ"ע הוי על שעת התנאי דיטעה להתנות אף בסוכה דמצוה א"כ הרי התנאי נעשה עפ"י רוב בביתו לא ברבים ואף אם יכול להזדמן שיהי' ברבים הוי מלתא דל"ש ולא גזרינן בזה לכך נקרא רק מ"ע בחדרי חדרים, ועוד אפשר לכך נקרא בסתר מכח דאטו הרואה שמשמש בעצים הללו ידע דהוי משל סוכה וכדומה יכול להיות שהוי עצים בעלמא רק אם הי' יודע שהוי זה משל סוכה הי' חשש מ"ע לכך אף שאין רואין היכר כלל מ"מ אם אסור בזה מ"ע אף בחדרי חדרים אסור לכך צ"ל הדרך הנ"ל ודו"ק. ועימש"ל בד"ה סיפא אתאן לסוכה כו' לבאר זה יותר השייך לכאן ייע"ש ודו"ק היטב:
גמ' אסור להסתפק מהם עד מוצאי יו"ט האחרון וכו'. הכה דעת הבה"ג שאם כפלו ביו"ט ושבת אסורין לטלטל לפי גרסת המרדכי ולפי גרסת הטור ביו"ט מותר ושבת אסור ועיין בב"י שהקשה דהרי בה"ג פסק בשבת ויו"ט כר"ש דל"ל מוקצה והיש"ש חרה אפו בו וכתב על אדונינו הב"י בכאן הוא רואה שלא הי' בקי שהרי מפורש בש"ס פ"ג דשבת דר"ש מודה במוקצה למצותו והשעה"מ בה' סוכה כתב ליישב זה דהתוס' כתבו בפ"ג דשבת דף מ"ב ד"ה ואין ניאותין דהיינו דוקא היכי דאיכא ביטול מצוה אבל בליכא ביטול מצוה כגון בטלטול לא ס"ל לר"ש מוקצה ייע"ש שהאריך בזה. ואני אומר אם כי אין שום תפיסה על הב"י דיכול להיות שכיון לכך אבל מ"מ גם על הבה"ג אין תימא די"ל דשאני טלטול כר מטלטול נוי דטלטול נר שפיר אין בזה ביטול מצוה כיון דמצות הנר שיהי' דולק בביתו שיאיר בבית ומה לי אם עומד במקום זה או בזה אנן בתר הרוב אזלינן עפ"י הרוב אין בטלטולו ביטול מצוה ולכך כיון דליכא בזה ביטול מצוה א"כ מעיקרא כי אקצייה לא אקציי' רק מאכילה מלהסתפק ממנו אבל מטלטול לא אקציי' אבל בטלטול כוי הרי הכוי הוי רק כשתולה על הסכך אבל אם נוטלו מן הסכך שוב כא הוי נוי לסכך א"כ יש בביטולו ביטול מצוה, ונהי דמשכחת לה לזוזו ממקומו אילך ואילך בשעה שהוא תולה מ"מ ע"ז אינו עומד לכך דאטו דרכו לטלטל בטלטול כזה וזה דומה למה דקיי"ל באתרוג של מצוה מותר להריח בי כיון דעיקרו לאכילה כי אקציי' מאכילה אקצייה ולא מריחא אבל הדס דעיקרו להריח כי אקציי' מריחא אקציי' והרי חזינן שעיקר הקצאתו הוי מדבר שדרכו לכך ולכך ה"נ כל הדברים עומדים לטלטל אותם אנה ואנה לאיזה צורך אבל לנודם כשהם תלוין לזה אין עומדין ולכך אנן בתר מה שדרכו בכך אזלינן, ולכך בנר אף שדרכו לטלטל אנה ואנה עפ"י רוב אין בטלטולו ביטול מצוה לכך כי אקציי' לא הוקצה מעיקרא מטלטול כלל אבל בכוי סוכה עיקר טלטולם הוי כדרך כל המטלטלם ממקום למקום ובזה יש בנוי סוכה ביטול מצוה דאף אם נוטלן מכאן לתלאן במ"א בסוכה זו עכ"פ באותו רגע שמטלטלו יש בזה ביטול מצוה לפי שעה א"כ מעיקרא כשתלאן אקציי' אף מטלטול ואף לו יהא שלנודן במקומן ממקום למקום היה מותר כיון דאין בזה ביטול מצוה אבל לטלטלן בידים ממקום למקום הי' אסור בה"ש כיון דיש בזה ביטול מצוה א"כ הדר אם עכ"פ נאסרו בטלטול זה בה"ש א"כ שוב כיון דהוקצה לבה"ש אתקצי לכולא יומא ואף כשנפלו אסורין בטלטול כיון דטלטול לאחר שנפלו הוי טלטול ממש ממקום למקום לא לנודו במקומן וטלטול כזה נאסר בה"ש ונאסר לכל היום שהרי במוקצה מחמת מצוה מודה ר"ש דאמרינן מגו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולא יומא. וא"ש דברי הבה"ג ויש"ש כנלפע"ד נכון:
גמ' ואם התנה עליהם הכל כפי תנאו. הכה התוס' במס' שבת פ"ג דף מ"ה ד"ה ואם התנה עלי' כתבו דבפ"ד דבילה מוקי לה בסוכה רעועה ונפלה וכו'. והנה דבריהם לכאורה מרפסין איגרא דאוקימתא זו הוי רק לרישא מה דר"ש מתיר אבל סיפא דאם התנה יכול להיות אף בסוכה בריאה וע"ש במהרש"א שעמד בזה. ולכאורה הי' כראה ליישב דבריהם בפשיטות דהם ס"ל שם כמ"ש הבעל המאור דבסוכה רעועה ליכא איסור סתירה מן התורה רק מדרבנן וגם אזלי לשטתם כאן דתמהו דבמוקצ' מחמת איסור היכן מצינו דמהני בי' תנאי לכך ס"ל שם דבאמת במוקצה מכח איסור תורה לא מהני תנאי רק מה דמשני בסיפא אתאן לסוכה דעלמא היינו כיון דמיירי בסוכה רעועה ונפלה אז כיון דהוי רק דרבנן ובשל דרבנן מהני תנאי. ויש להסביר הדבר כיון שכתבו התוס' בפ"ג דסוכה דמה שבידו אף דרך איסור מ"מ כקרא בידו אך י"ל דזה דוקא באיסור דרבנן דמיירי התם רק מדרבנן ובשל דרבנן כיון דקילא לי' ולכך הוי בידו לעבור לכך ל"ה דחוי ונקרא בידו אבל מה שאסור מן התורה זה חמור כי' והוי כאלו אינו בידו ולכך א"ש דבמוקצה בעינן שיהי' יכול להשתמש בו בה"ש אך כל שא"י להשתמש בו בה"ש ובע"כ הוא בודל הוי מוקצה ולכך א"ש דבאיסור תורה לא מהני תנאי כיון דבע"כ בודל ממנו בה"ש אך באיסור דרבנן דהוי בידו ושייך בי' לומר איני בודל כל בה"ש לכך בזה מהני תנאי אם נפלה. ואין להקשות הרי סוכה בריאה ונפלה בלא"ה מותר לר"ש אך לק"מ חדא דקאי על ושוין דקמ"ל דר"ש מודה לר"י בסוכה דמצוה דאסורה ולהיפוך ר"י מודה לר"ש בסוכה דעלמא ורעועה ונפלה והתנה דמהני וקאי על ושוין ולכך נקטו גבי ושוין, ועוד יתכן יותר לפמש"ל דהכונה של הש"ס הוי סוכה דעלמא בחג דלא גזרינן אטו סוכה דמצוה א"ש דבא לאשמעינן מלתא דשוי' לכ"ע ולכך לר"ש הוי רבותא אף דגזר במ"ע אף בחדרי חדרים בזה מודה דמותר בסוכת החג לצל אך בלא תנאי לא הוי מצי למתני לכ"ע דלר"י לא מהני לכך נקט באם התנה אז לכ"ע מותר בחג בסוכה בעלמא וא"ש. ועוד הי' אפשר ליישב עפ"י הדרך שפרשנו כבר בחבורי ס' החיים וישבתי שם דברי הרי"ף מה שלא העתיק הסוגיא סיפא אתאן לסוכה דעלמא והוא מכח דלשמחת יו"ט מותר לסתור ייע"ש, ושוב ראיתי בספר מחנה לוי שכתב תירוץ זה אך מדי עיוני בו ראיתי בו שני מלתא דתמיהא. הנה מ"ש בדרך הראשון דואם התנה קאי על הסמוך לה גם אנחנו כתבנו כן לעיל ייע"ש בדברינו אך מ"ש הוא דלא אפשר לאוקמא בחבילות דפסול לסוכה דבריו תמוהין דמבואר בש"ע דאינו פסול רק בחבילה של כ"ה קנים ובפחות מזה כשר ייע"ש בסי' תרכ"ט. ומ"ש בדרך השני דלשמחת יו"ט מותר לסתור מכח דכל שהוא צורך גדול לא גזרו עליו בה"ש הוא תמוה דא"כ מה פריך הש"ס לר"ש בשלמא התם אדם יושב ומצפה וכו' אבל הכא אדם יושב ומצפה מתי תפול סוכתו ומה קושיא הלא אין מוקצה לחצי שבת א"כ כיון דבה"ש מותר הי' לסתרו רק דאח"כ נאסר הדר הו"ל רק מוקצה לחצי שבת ומה קושיא ולכך מותר בנסתלק המוקצה ונפלה אך לפי הדרך שכתבתי אני א"ש דבאמת לשמחת יו"ט בא"א בע"א הכל מותר רק דכל הפלפול הש"ס הוי ביש לו ליטול מד"א ייע"ש ובדרך הנ"ל א"ש דברי התוס' ונבין מ"ש התוס' כאן דלא חש להקשות כיון דלא נשאר במסקנא והכונה כך ע"ד שכ' המרש"א דס"ל כהרי"ף אך בתוספת ביאור. והוא דהם ס"ל בסוכה בריאה אסור סתירה מן התורה ואף שמחת יו"ט לא מהני רק בסוכה רעועה ס"ל כדעת הבעה"מ דהוי דרבנן ולכך שוב מותר לשמחת יו"ט לכך ס"ל דודאי להס"ד דלא ידע מהך סברא דלא מפסקי לילות מימים א"כ הוי ס"ל דבעינן בזה תנאי שאיני בודל מהם כל ח' ימים א"כ אף בסוכה רעועה כיון דעכ"פ בה"ש של מוצאי יו"ט בודל וא"צ לפרש כמ"ש המחכה לוי מכח תרי בה"ש רק כמ"ש מכבר בספרי כיון דיש בבה"ש ספק מן היום ומן הלילה א"כ יש חשש שמא בשעת סתירה הוי יום ואח"כ תיכף יהי' לילה וא"כ לא משכחת בי' תנאי ולכך הוכרח לתרץ בסיבה דעלמא אבל למה דמשני דלא מפסקי לילות מימים הוי כיומא אריכתא א"כ די מה שאיני בודל בה"ש של יום ראשון לכך אפשר לפרש שפיר על סוכה דמצוה ובסוכה רעועה ונפלה דאין בזה רק איסור סתירה דרבנן ומותר לשמחת יו"ט ושייך בי' תנאי דאיני בודל כיון דאם נזדמן לו שמחת יו"ט הי' יכול לסתרו וע"ז כיוונו במס' שבת שם דמפרשי דקאי על סוכה דמצוה וברעועה ונפלה דבזה מהני בי' תנאי אף בסוכה דמצוה כנ"ל. ובדרך זה הי' אפשר לפרש כל המשך הסוגיא דאמר וסוכה דמצוה לא מהכי בי' תנאה וכו' עד הסוף אבל סוכה דלא מפסקי לילות מימים וכו' והוי הכל לסיום דברי רב מנשיא דהנה התוס' הקשו במס' שבת לר"ת נתרץ דואם התנה עלי' קאי על היותר מהכשר סוכה ותרצו דלשון הכל כפי תנאו משמע בכל הסוכה והנה לפמ"ש אני דבסוכה רעועה הוי רק דרבנן או כמ"ש המג"א ופ"י דהכל הוי דרבנן ועיקר הטעם דאיני בודל לא מהני בסוכה מכח יום ראשון א"כ שייך בי' לומר שפיר הכל כפי תנאו היינו כפי ענין התנאי אם התנה על יום ראשון מהני בי' תנאי דאינו בודל דביום ראשון לא נעשה מוקצה בה"ש כיון דיוכל לסתרו לצורך שמחת יו"ט אבל אם התנה על יום שני לא מהני דאז כבר נעשה מוקצה בה"ש השני, ובהכי הוי א"ש ג"כ כוונת הרי"ף שלא הביא סוגיא דסיפא אתאן לסוכה דעלמא וגוף סוגיות הש"ס מה דלא פריך בלא זה על הברייתא דסככה מן דברי ר"ע וכו', והוא דבלא זה הוי ידע הך סברא דנוי סוכה וכן יותר מהכשר סוכה מהני בי' תנאי אבל כדי הכשר לא מהני ומה דפריך על ברייתא זו היינו כמ"ש התוס' דהכל כפי תנאו משמע כמי על הכשר סוכה וא"ל דהכל כפי תנאו משמע אם התנה על יום ראשון מהני דהרי על יום ראשון הוי מוקצה מחמת איסור ולא מהני אף ברעועה ונפלה לר"י וכאן קאי על ושוין ור"י ס"ל דמוקצה מחמת איסור לא מהני בי' תנאי ולכך פריך שפיר דבע"כ קאי הכל כפי תנאו אכל הסוכה ופריך שפיר אבל לרב מנשיא פריך שפיר כיון דמשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא אם כן בע"כ סבירא לי' דלמוקצה מחמת איסור מהני תנאי א"כ שוב לא הי' צריך לפרש בסוכה דעלמא רק בסוכה דמצוה וביותר מהכשר סוכה ומה דאמר הכל כפי תנאו היינו אם התנה על יום ראשון מהני ועל שאר הימים לא מהכי ובע"כ דס"ל אף ביותר מהכשר סוכה לא מהני תנאי א"כ לפ"ז ה"ה בנוי סוכה לא מהני דיותר מכדי הכשר וכוי סוכה חד דינא אית להו לכך פריך שפיר וסוכה דמצוה לא מהני וכו' ומשני באמת דכוי סוכה מהכי בי' תנאי וה"ה ביותר מהכשר סוכה מהני בי' ולשון הכל כפי תנאו באמת קאי אם התנה על יום ראשון מהני ועל שאר ימים לא מהני ודלא כרב מנשיא ורק בהכשר סוכה לא מהני לכך לא העתיק הרי"ף זה דלא קיי"ל כן. אך לשיטת שאר הפוסקים י"ל כן דזה הכל מדברי רב מנשיא דבא לתרץ דבריו למה לא משני ביותר מהכשר סוכה ולשון הכל כפי תנאו היינו [לחלק] בין אם התנה על יום ראשון דמהני ועל שאר ימים לא מהני ולכך מתרץ ומוכיח בע"כ דשאני סוכה דלא מפסקי לילות מימים כיומא אריכתא דמי וא"כ שוב דואם מתנה בה"ש של יום ראשון א"כ מה לשון הכל כפי תנאו בע"כ דהכל מרבה אף לכדי הכשר סוכה ולכך מוכרח לתרץ בסוכה דעלמא ובסוכה דעלמא דנקט הכל כפי תנאו היינו לרבית אף בסוכה דעלמא בחג דלא גזרינן או אף בסוכה בריחה ונפלה דמהני וא"ש. מיהו בפשיטות י"ל דא"ל הכל כפי תנאו היינו דמחלק בין אם התנה על יום ראשון או על שאר ימים דא"כ לא הו"ל לומר הכל כפי תנאו רק הוי כפי נפילתו דבזה בענין הנפילה תלוי אימתי נפל אם ביום הראשון מהני אם בשאר ימים לא מהכי דכבר אתקצי בה"ש והו"ל לומר הכל כפי נפילתו ומדקאמר כפי תנאו דמשמע בתנאי תלוי ומשמע דקאי גם על הכשר סוכה וכו' ודו"ק:
גמ' שם הכל כפי תנאו. הנה דעת בה"ג דבשבת אסורין אף בטלטול וביו"ט יש שני גרסאות לגרסת הטור מותרין בטלטול ולגרסת המרדכי אסורין בטלטול ולכאורה הי' נראה לומר דבה"ג למד כן דאסורין אף בטלטול וכפי דעת המרדכי דאף ביו"ט אסורין מלשון הכל כפי תנאו דבשלמא בברייתא דאין נוטלין כתבו התוס' במס' שבת דלשון הכל כפי תנאו משמע אף בשיעור הכשר סוכה א"כ י"ל דזה מרבי הכל כפי תנאו אבל הכא בנוי סוכה מה מרבה הכל כפי תנאו אך בע"כ הכונה דהיינו דתלוי לפי ענין התנאי דאם התנה אף על אכילה מותר אף באכילה ואם התנה רק על טלטול מותרין רק בטלטול לכך אמר לשון הכל כפי תנאו, אך לכאורה י"ל דאכתי מנ"ל דאתיא כר"ש דלמא אתיא כר"י דאית לי' מוקצה אך י"ל דס"ל כבה"ג כשיטת הרמב"ם דלא העתיק בה' יו"ט הך ואם התנה וכתב שם הכ"מ דס"ל לר"י לא מהני תנאי וא"כ לפ"ז איך קתני ואם התנה עליהם הכל כפי תנאו דמשמע דאם התנה על טלטול לבד מותרין בטלטול ואסורין באכילה הרי אם לא התכה על אכילה ממילא הוי מוקצים מחמת איסור א"כ שוב איך מהני תנאי לטלטלו הלא לר"י לא מהני תנאי במוקצה מחמת איסור ובע"כ אתיא כר"ש דמהני תנאי א"כ קשיא שוב למה לי תנאי במוקצה לטלטל וא"כ מה שייך לומר הכל כפי תנאו בע"כ אף לר"ש אסור לטלטל במוקצה מחמת מצוה ודו"ק. ובדרך הנ"ל היה נראה ליישב מ"ש התוס' דלא נשאר קיים במסקנא ושיטת הרי"ף שלא העתיק סיפא אתאן לסוכה דעלמא די"ל דהרי התוס' הקשו לר"ת לתרץ ביותר מכדי הכשר סוכה ותרצו דלשון הכל כפי תנאו משמע אכל הסוכה אך הי' אפשר ליישב דקמ"ל הכל כפי תנאו הן אם התנה על הטלטול או על ההסקה ממש אך לעת עתה לא ידע כלל הש"ס מהך סברא דאתקצי למצותו ולא הוי ידע טעם דמוקצה לכך לא הוי אסור כלל בטלטול לר"ש דל"ל מוקצה כיון דכאן מיירי בסוכה רעועה ונפלה לכך פריך שפיר דהרי מצד איסור חגיגה וחלות שם שמים לא נאסר בטלטול א"כ בזה ל"צ תנאי רק על ההסקה לכך מאי הכל כפי תנאו בע"כ דקאי אכל הסוכה ופריך שפיר ומוכרח לתרץ בסוכה דעלמא אבל למה דמשני אביי דעצי סוכה אתקצי לשבעה א"כ נאסר אף בטלטול וצריך תנאי אף לטלטל לכך קאי שפיר ואם התנה הכל כפי תנאו רק על היותר מהכשר סוכה וכפי תנאו או לטלטול או להסקה. אך זה יתכן לשיטת הרי"ף אבל התוס' א"א לפרש כן דא"כ למה הוצרכו כאן לתרץ דטעם מוקצה קאי על יותר מהכשר סוכה הו"ל לתרץ דקאי על הכשר סוכה ודאסורין לטלטל מכח זה. אך מ"מ א"ש דהוא גופא סיום לדבריהם שכתבו לעיל דלא קיימא במסקנא. ולכך פרשו דבריהם היכן לא קיימא לכך הביאו שיטת ר"ת דאם הוי מתרצי רק על לטלטל אבל להסקה אף יותר מהכשר סוכה אסור מן התורה א"כ אכתי קשיא מה הכל כפי תנאו לכך הביאו פר"ת דיותר מכדי הכשר הוי רק מכח מוקצה וא"כ מהכי תנאי בי' וכן לטלטול אף בכדי הכשר מהני תנאי לכך א"ש לשון הכל כפי תנאו דהיינו אם לטלטל על כל הסוכה אם להסקה להיותר מכדי הכשר סוכה, ויהי' ראי' לבה"ג דאסור בטלטול מכח קושיות התוס' עצמן דלמ"ל טעם דמוקצה והוא לא ס"ל דיש חלוק בין הכשר סוכה ליותר לכך ס"ל דטעם דמוקצה בעינן דאז אסור אף לטלטול ומוכרח הש"ס לחדש כן כדי לפרש לשון הכל כפי תנאו בברייתא דסככה לכך מפרש דיש כאן טעם דמוקצה לכך נאסר אף בטלטול לכך צ"ל הכל כסי תנאו כנ"ל. ולשיטת הגורסין בדברי בה"ג שביו"ט מיתר לטלטל נראה דהנה יש לחקור דין חדש אם מותר לתלות ביו"ט ושבת נוי סוכה או לא היכן דלא תלאן מקודם עדיין. ולכאורה נראה דיש לאסור מכח דהוי כמקדיש כיון דהם נאסרו בתשמיש וילפינן לי' ממה דאיתקש לחגיגה וכו' א"כ מה שתלאן הי' נראה כמקדיש דאסור או אפשר מטעם דהוי כמבטל כלי מהיכנו דאסור לכך כראה דאסור לתלות נוי סוכה מחדש בשבת ויו"ט ולפ"ז הי' נראה דאף להחזיר כוי ישן שכפל אף אי נימא דמותר בטלטול אסור להחזירו מכח דנראה כתולין מחדש ויש כאן חשש מ"ע דאסור אף בחדרי חדרים אף בדרבנן לפי סוגיות פ"ה דשבת עיין במג"א סי' ש"א, אך הי' כראה לחלק הענינים דודאי בשבת כיון דאין ענין זה של הנוי סוכה שייכא לשבת והוי כד"א לגבי שבת לכך ודאי אסור מטעם דנראה כמקדיש או כמבטל כלי מהיכנו אבל ביו"ט של סוכות כיון דזה הוי מצות היום דמצות חובת היום הוי כאן בסוכה לכך הוי הנוי היום חובה היום ולא גזרו בי' מכח דנראה כמקדיש או כמבטל כלי מהיכנו (וכמ"ש הרמב"ם פכ"ג מה' שבת להדיא דמקדיש אדם פסחו וחגיגתו ביו"ט דהוי חובת היום ומשמע דחובת היום מותר וה"ה נמי בכוי סוכה בסוכות ודו"ק. אך התם מבואר דמקדיש אדם פסחו בשבת משמע אף בשבת הוי חובת היום א"כ אף בשבת יהי' מותר לתלות נוי סוכה ואפשר דמ"מ כיון דאין הכרח כ"כ לנוי סוכה כמו לפסח החמירו בשבת מיו"ט דחמור שבות שבת משבות יו"ט ודו"ק והנה אחר זה ראיתי במס' שבת דף קמ"ח שם איתא הך מימרא דר"י דמקדיש אדם פסחו וכו' ופריך עליו ומשני כאן בחובות שקבוע לו זמן כאן בחובות שאין קבוע לו זמן ופרש"י דחובות הקבוע להם וכו' כיון דהקרבתן דוחה שבת וכו' א"כ א"ש דדוקא פסח כיון דהקרבה שלו דוחה שבת מכ"ש הקדשו דרבנן אבל נוי סוכה דסוכה גופא לא דחיא שבת לבנותה מכ"ש נוי' לכך אסור להקדישו בשבת ומ"מ ביו"ט כיון דחובת היום הוי ושייך לאותו יו"ט י"ל דביו"ט דקיל משבת וגם שייך למצות היום מותר כיון דהוי קבוע זמנו היום כמו שלמי חגיגה ועולת ראי' דדוחה יו"ט ואין דוחה שבת ודו"ק). ותדע דהרי בסוכה עצמה כיון דבהזמנה לא נאסרת רק בישיבה א"כ איך יושב בה הלא אוסר את הסוכה והוי כמקדיש וכיון דבזה לא הי' כח ביד חז"ל לגזור לבטל מצות סוכה א"כ מה לי סוכה מה לי נוי סוכה וא"כ כיון שלא יכלו לגזור בזה לא גזרו כלל והתירו אף בכוי כיון דהוי צורך היום אבל בשבת דאין מצות סוכה שייכא לשבת כלל לכך בזה אף דלישיבת סוכה עצמה לא אסרו לעקור מצוה של תורה בזה מ"מ בנוי אסרו לתלותו בשבת כיון דאינו שייכא לשבת. ומעתה א"ש דהנה לפי"ז אם כפלו ביו"ט אם רוצה לטלטלם כדי להחזירם לתלותם זה מותר דבזה לא אקצי' כלל ודומה למה דאמרינן בהדס דאסור להריח בו כי אקצי' מריחא אקצי' ובאתרוג מותר כי אקניה מאכילה ולא מריחא כן ה"כ בזה ביו"ט כיון דאם כפלו יכול להחזירו למצותו א"כ כי אקצי' לא אקצי' מטלטול כלל וכיון דלא אקצי' מטלטול שוב מותר לטלטלו לגמרי אבל בשבת כיון דאסור להחזירו למצותו א"כ כי אקציי' מטלטול אקציי' לכך אסור לטלטלו לגמרי זה נראה דעת בה"ג. ולטעם מבטל כלי מהיכנו הוי א"ש יותר דביו"ט של חג לא נקרא זה מבטל כלי מהיכנו רק אדרבא בזה נחשב כעשאו כלי כיון דכן הוי חובת היום לעטר הסוכה הוי בזה חשיבות הכלי כאלו עומד לכך ולא נחשב בזה מבטל כלי מהיכנו אבל בשבת דאין לו שייכות לגבי שבת כקרא מבטל כלי מהיכנו וכו'. והנה ללשון שני דבה"ג אוסר אף ביו"ט לטלטל הי' נראה להביא ראי' מלשון הברייתא דסככה כהלכתה ועטרה וכו' והכה להבין לשון סככה כהלכתה דלמה נקט הסכך דפשיטא היא דבעינן שיהי' הסוכה כדינה וכבר עמדנו לעיל בזה אך לכאורה הי' נראה דקמ"ל דוקא אם בשעת סככה כהלכתה עטרה דהסכך ודאי נעשה קודם יו"ט דביו"ט אסור לעשות אהל (מיהו לפמש"ל די"ל ביו"ט אסור לתלות נוי סוכה לכתחלה מכח מקדיש או מבטל כלי מהיכנו י"ל דמלתא אגב אורחי' קמ"ל דאסור לתלות נוי סוכה רק בזמן שמותר לסכך בו אבל בשעה שאסור לסכך אסור אף לעטר לכתחלה ודו"ק היטב) ובע"כ נעשה קודם יו"ט אז אם בשעה ההיא עטרה דאז כבר אתקצי בה"ש אתקצי לכולה יומא ואסוד אף בנפלה אבל אם לא עטרה בה"ש רק ביו"ט א"כ אם נפלה מותר אח"כ כיון דלא אתקצי בה"ש אין מוקצה לחצי שבת לכך מותר כשנפלה, אך עדיין קשיא דתינח למ"ד אין מוקצה לחצי שבת אבל למ"ד יש מוקצה לחצי שבת למה נקט סככה כהלכתה והו"ל להש"ס להקשות מכאן לעיל למ"ד יש מוקצה, וצ"ל בזה דלענין טלטול אין מוקצה כחצי שבת לכ"ע כמ"ש התוס' בדף כ"ז לעיל לכך נקט סככה כהלכתה ועטרה דוקא אם בשעת הסכך עטרה היינו קודם יו"ט אבל ביו"ט אם עטרה מותר בטלטול אם נפלה, והיינו אף דבברייתא לא נקטו טלטול מ"מ מדקתני בסיפא ואם התנה הכל כפי תנאו דמשמע דאם התנה רק על טלטול מותר בטלטול לבד ואם עטרה ביו"ט בלא תנאי שרי בטלטול לכך נקט סככה כהלכתה ועטרה וכו' ומזה מוכח כדעת בה"ג דאסורה אף בטלטול ואף ביו"ט ובע"כ כר"ש אתיא דלר"י לא מהני תנאי כנ"ל בשם הכ"מ בשיטת הרמב"ם ולכך מוכח מזה דאף בטלטול אסור בכוי סוכה ואף ביו"ט ולהגורסין דמותר ביו"ט אין להקשות על הב"י שכתב בטעמו דשבת חמור מיו"ט והיש"ש המה דהרי מפורש בש"ס רפ"ק דיו"ט ראוי להחמיר בי' יותר במוקצה ייע"ש ובאמת לק"מ דודאי לענין שימוש מוקצה ואכילתו דותה מיירי ברפ"ק כיון דזה אסור אף לשמחת יו"ט לכך שוב ראוי להחמיר בי' ביו"ט מכח דלא ליתי לזלזולי אבל לענין טלטול מוקצה דאף אם נאסר יהי' מותר בי' לשמחת יו"ט וכמ"ש התוס' ופוסקים והובא בהגהת ש"ע סי' תק"ט דטלטול מוקצה מותר לשמחת יו"ט ועיין מנ"א שם א"כ כיון דביו"ט אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה כמי שלא לצורך א"כ ודאי דיו"ט קיל בזה ונהי דלמ"ד דאוסר מוקצה ס"ל דלא אמרינן מתוך במוקצה ורבנן החמירו בזה בשלא לשמחת יו"ט מ"מ לר"ש דליל מוקצה רק במוקצה מחמת מצוה דחמור אית לי' ועכ"פ מודה הוא לענין יו"ט וטלטול כיון דמותר לשמחת יו"ט מותר אף שלא לשמחת יו"ט אבל באכילה דאין לו היתר אסור אף ביו"ט. ואף לפי הבנת הב"י בעצמו דהקשה על בה"ג דפוסק כר"ש ולא נחית להך סברא דמוקצה מחמת מצוה שאני מ"מ בזה עכ"פ ס"ל דלענין שימוש מוקצה ואכילה דאסור בכל ענין יש להחמיר ביו"ט יותר מבשבת אבל בטלטול כיון דעכ"פ יש לו היתר לשמחת יו"ט ושייך בי' מתוך דהרי בכל מלאכות של תורה אמרינן מתוך לכך עכ"פ אף במוקצה הקילו בי' יותר מבשבת דאין לו היתר כלל בטלטול לכך אסרוהו לגמרי זה כראה דעת הב"י ובגוף הטעם הדבר לפי גרסת הב"י דמותר ביו"ט הי' כראה טעמו כיון דקיי"ל המוצא אוכלין בדרך אסור לעבור עליהן ולהניחן מכח בזוי אוכלין א"כ מוכח מזה דהיכי דמושלכין ומטולטלין יש להם בזיון ולפ"ז הכא כיון דיש כאן בזוי מצוה כדמפרש בש"ס בפ"ב דשבת מה"ט כוי סוכה אסור להסתפק מהם מכח בזוי מצוה א"כ הכא אם כפלו והמה מושלכין אנה ואנה יש כאן בזיון אוכלין ובזוי מצוה שיהי' מושלכין לכך הוי טלטול מוקצה חדא במקום תרתי לכך יכול לטלטלם להצניען, אך לכאורה ליכא בזה בזוי מצוה דמי יודע אם הם מנוי סיכה דלמא מה שאינו מצניען הוי מכח דנתלשו היום וכדומה דהוי מוקצה אף לר"ש ואסיר בטלטול אך הבה"ג לשטתו דס"ל סחיטה מותר ביו"ט לצורך אוכל נפש ובע"כ ס"ל כשיטת הפוסקים דכל המלאכות גדולות אינו אסור רק דרבנן מכח דדרך לעשותו לימים הרבה ולכך בסחיטה דאין דרך לעשותו לימים הרבה מותר באמת לכך י"ל דס"ל לבה"ג כדעת רש"י לקמן שבמוקצה מכח איסור דרבנן מותר אם עבר המוקצה א"כ ה"כ ביו"ט כיון דמן התורה הי' מותר לתלוש לאוכל נפש אף בידים ואינו אסור רק דרבנן לכך אם כפל ממילא או עבר ונתלש מותר בטלטול בפרט לר"ש דל"ל מוקצה אבל בשבת דאיסור תלישה הוי מן התורה הוי מוקצה מכח איסור תורה ואף דלר"ש לי"ל מוקצה היינו היכי דשייך יושב ומצפה כפרש"י בסוגיא זו לעיל דאדם מצפה מתי תכבה נרו מכח שיודע שסופו לכבות אבל בסוכה בריאה דאין סופה לפול אף לר"ש הוי מוקצה כן ה"נ בפירות דאין דרכן ליפול אין אדם יושב ומצפה בהם וכן משמע מדברי התוס' בפ"ק דף כ' ד"ה שמא יעלה ויתלוש דל"ש בכה"ג יושב ומצפה והוי מוקצה לר"ש וס"ל לבה"ג דלא כפרש"י בר"פ א"צ ובתוס' הנ"ל דהוי כגרוגרת וצמוקים רק מכח דל"ש בי' יושב ומצפה וס"ל לבה"ג דבשבת דהוי מוקצה מכח איסור תורה הוי מוקצה אף לר"ש וממילא אם כפלו נוי סוכה ליכא בהנחתן בזוי מצוה דמאן יימר דנוי סוכה הוא דלמא פירות אחרים הוא ומה שמניחן ואין מטלטלין אותם אפשר דמפירות הנושרין הוא דהוי מוקצה אף לר"ש, ועיין כעין זה בצל"ח בסוגיא דבהמה מסוכנת שכתב דבזיון קדשים ליכא דאפשר שהרואה יסבור שבהמת חולין הוא כן ה"כ בשבת ליכא בזוי בהנחתן דהרואה יסבור שהמה מוקצין מכח פירות הנושרין אבל ביו"ט כיון דבזה אף פירות הכושרין מותרין בטלטול א"כ הרואה שהם מוכחין מידע ידעו דהוי רק מוקצה מחמת מצוה דמוקצה אחר לא משכחת לר"ש לכך הוי בזוי מצוה לכך שוב מכח בזיון אוכלין ובזוי מצוה נדחה מוקצה דהוי חדא במקום תרתי ואף בהני כוי סוכה דל"ש לתלותן בפירות הנושרין מ"מ ל"פ חז"ל בתקנתן וכיון דכמה נוי סוכה הם פירות דשייך בהם פירות הנושרין לכך בשבת אסרו בכל ענין ולהיפוך ביו"ט כיון דהתירו התירו בכל ענין. כן הי' נראה לומר. אך עדיין זה דוחק גדול לומר בזה לא פלוג וכאן להיתרא וכאן לאיסורא ואם מיירי בה"ג רק בדבר דשייך לתלותו בפירות הנושרין הו"ל לפרש וגם א"א לפרש כלל דהבה"ג ס"ל דפירות הנושרין מותרין בטלטול ביו"ט דבר"פ א"צ מתמה הש"ס פירות בכי יומן מי שרו בטלטול ומאי פריך נימא דאתיא כר"ש דלי"ל מוקצה ואף פירות הנושרין מותרין בטלטול אלא ודאי לכ"ע אסורין בטלטול כפרש"י שם מכח דהוי כגרוגרת וצמוקים וכו'. ולכך נראה ליישב דעת הבה"ג בדרך הנ"ל בע"א עפמ"ש במס' ר"ה דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל מ"ט יו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשה הר"ן הרי מוקצה דרבנן ותירץ דכל שבדאורייתא לא דחי ה"ה בדרבנן ומוכח דגם בדרבנן שייך עשה ול"ת אף דהוי רק טלטול מוקצה נחשב טלטול מוקצה כעשה ול"ת, והנה עיין ברש"י ורי"ף פ"ב דב"מ דלדחות לא מצרפין לל"ת אבל דעת המג"א בסי' תמ"ה די"ל דלדחות מצרפין לל"ת ונראה דבה"ג יסבור כן דמצרפין לל"ת ולכך הכא ביו"ט כיון דלהניח אוכלין מוכחין בבזיון על הארץ יש בזה איסור בזיון אוכלין ואיסור דרבנן דאין מעבירין על האוכלין כמ"ש בש"ס להדיא והובא במג"א סי' קע"א א"כ הוי כאן לאו דרבנן וגם בזוי מצוה כיון דהוי אבוהון דכולהו דם ושפך וכסה כדמפורש בפ"ב דשבת א"כ הוי לאו הבא מכלל עשה עשה ונחשב בזוי מצוה במקום עשה והוי עשה ול"ת ומכ"ש אם נחשוב עשה ול"ת לכך מותר לטלטלו ביו"ט מכח בזיון אוכלין ובזוי מצוה לכך דוחה לאיסור מוקצה דהוי כעשה ול"ת אבל בשבת דהוי לאו שיש בו מיתת ב"ד ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ומכ"ש מיתת ב"ד לכך כל דתקין רבנן כעין של תורה תקון לכך אף מוקצה דרבנן איכו דוחה וכמ"ש בש"ס ר"ה הנ"ל ולכך אף בטלטול אסורין. ובהכי א"ש לשון הבה"ג שהביא הטור שכתב מותר לטלטלן במקומן ומה הכונה של במקומן אך לפמ"ש י"ל דוקא במקומן בסוכה דניכר שהאזו מנוי סיכה ויש חשש בזוי מצוה ולכך כיון שמותר לטלטלן שם להצניען יכול להניחו לאיזה מקום שירצה כמ"ש בש"ס גבי שופר וכל הפוסקים אך אם כבר הצניעו באיזה מקום אסור לטלטלו עוד דשוב ליכא בזיון כלל. ועוד היה אפשר לומר דלכך ביו"ט מותר לטלטלו ע"ד הנ"ל כיון שנוי סוכה מצוה הוא מכח זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות א"כ י"ל או דמצטרף לאו של דרבנן של בזיון אוכלים בהדי עשה זה אלי ואנוהו או מצוה של בזוי מצוה שלא יהיו מוכחין בבזיון על הארץ לכך דוחה לאיסור מוקצה ומותר לטלטלן להחזירן לתלותן אבל בשבת דהוי לאו שיש בו מיתה אינו דוחה. אך באמת לשון בה"ג בטור הוי ובחוה"מ אסורין באכילה ומותרין להחזירן משמע מזה דביו"ט אסור להחזירן ובאמת הוא תמוה לפי גרסת הטור וב"י דביו"ט מותרין בטלטול א"כ למה לא יחזירם ביו"ט ומ"ס מחוה"מ, ומזה הי' מוכח דהעיקר כגרסת המרדכי דאסורין אף ביו"ט ולדעת הטור צ"ל דיהי' ראי' מזה למש"ל דבשבת ויו"ט אסור ליתן כוי סוכה תחלה מטעם דהוי כמקדיש או מבטל כלי מהיכנו לכך אף להחזיר אסור דנראה כנותן תחלה וכמו רטיה אם נפלה בשבת דאסור להחזירה דנראה כנותן תחלה לכך אוסר ביו"ט להחזירה. ולפ"ז א"א לומר הטעם מכח זה אלי ואנוהו דאסור להחזירם לכך צ"ל כמ"ש תחלה משום בזיון מצוה שלא יהי' בבזיון ומשום בזיון אוכלין וא"ש ודו"ק. והיוצא מזה דדוקא באוכלין מתיר ביו"ט אבל בכלים וכדומה אף הבה"ג מודה דאסורין אף ביו"ט וכן משמע מלשונו מדנקט אסורין באכילה משמע דמיירי מדברים דשייך בהם אכילה בזה מתיר לטלטלן ביו"ט אבל מה שאינו שייך בהם אכילה אף הוא מודה דאף ביו"ט אסיר לטלטלן דמכח בזוי מצוה לבד לא שרינן מוקצה וא"ש ודו"ק היטב:
גמ' דלא מפסקי לילות מימים וכו'. קשה לי דתינח למ"ד דאוכלה למחר אבל ביומי' אסור שפיר תירץ בזה כיון דמפסקא לילות מימים אבל לרב דס"ל אוכלה לאלתר א"כ בזה קשיא שפיר למה ביומי' מותר הרי עצי סוכה אסורין כל שבעה. ודוחק לומר דרב יפלוג באמת וס"ל דגם עצי סוכה מותרין דא"כ לפלוגי רב ור"א בעצי סוכה, ולומר דלרבותא דר"א פליגי באתרוג דאף בזה אסור עד למחר כל כהאי הו"ל לש"ס לפרש ובפרט דיש בסוכה צד רבותא טפי דהוי אוסר ר"א כל שבעה. אך כראה דהנה קשה עוד מה פריך הש"ס מאתרוג נימא הרי התם כבר נעשית מצותו שכבר יצא בו ואינו ראוי עוד היום לכך מותר אבל בסוכה דהיא ראוי' עדיין למצותו לכך אסורה, אך כדי ליישב כ"ז כראה חדא קושיא מתורצת בחברתה והוא דהנה הקשה אותי אחד מתלמידי מה פריך הש"ס ומ"ש מהפריש שבעה אתרוגים וכו' הרי הש"ס אמר בסיכה דף מ"ו ע"ב דלכך סוכה בשמיני אסורה מכח דאלו מתרמי לי' סעודה בה"ש בעי למיכל בגוי' משא"כ באתרוג א"כ ה"כ נתרץ כן דלכך אסורה סוכה כל שבעה מכח דכל בה"ש הי' חייב לאכול בגוי' ואתקצי לבה"ש אבל באתרוג דלא הי' צריך לו בה"ש ייע"ש, והשבתי דא"ש עפ"י דברי התוס' שם בסוכה דף מ"ו ע"ב ד"ה דאי מתרמי לי' סעודתא וכתבו וז"ל וא"ת ולמ"ל טעמא דאי מתרמי לי' סעודתא תיפוק לי' דאסור מכח איסור סתירת אהל וי"ל דאיצטרך למיסר בשמיני אפילו אם נפלה בחוה"מ הואיל ואתקצי לשבעה ואפילו בה"ש מחמת דהוי אכיל בה אם היתה קיימת וכולה כחד יומא הוא כדפרישת וכו'. מבואר בדבריהם דתרתי בעינן דאם לא טעמא דהוי כחד יומא לא הוי מהני טעמא דאלו אתרמי לי' סעודתא כיון דהשתא כפלה ואינה ראוי' לסעודה וכן להיפוך טעמא דכולה כחד יומא לא הוי מהני אם לא הי' שייך מצותו גם בה"ש רק כיון דשייך מצותו גם בה"ש ואף דנפלה כיון דהוי כחד יומא נחשב כאלו הוא קימת ושייך בה הך סברא אלו מתרמי סעודתא והיינו כיון דעכ"פ היתה קיימת ביום ראשון רק אם הוי כל חד יומא בפ"ע א"ם כיון דהיום לא עמדה כלל לא הוי דנינן לה כאלו עומדת רק כיון דכולהו כחד יומא א"כ כיון דעכ"פ עמדה ביום א' מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ושם הראשון עלי' כאלו גם עתה עומדת ושייך בה טעמא אלו מתרמי לי' סעודה וכו'. ומעתה א"ש ביאור הסוגיא דהכא דהוא באמת פריך לתרווייהו בין לרב ובין לר"א והיינו כיון דמסיק הש"ס לעיל דכאן בנפלה מיירי כדמשני בסוכה רעועה ונפלה עסקינן א"כ משמע דבסוכה דמצוה אף בנפלה לא מהני בה תנאה ולכך פריך שפיר מאתרוג דהכא כיון דנפלה א"כ ג"כ כבר נעשית מצותה וא"א לצאת בה עוד כמות שהוא ומה לי אתרוג ליום אחד דלמחר ג"כ יש מצות אתרוג מ"מ כיון דלא הפריש זה ליום מחר נחשב כעשה מצותו ומה לי סוכה בנפלה דאף דחיוב סוכה על למחר מ"מ סוכה זו כבר נפלה ונעשית מצותו ולמחר אפשר יעמיד אחרת ואפשר אף אם יעמיד אותה ג"כ נחשב כפנים חדשות, , וכדקיי"ל בנדרים באומר ביתך זה אם נפלה ובנה אותה מותר דפנים חדשות באו לכאן, והן אמת דבש"ס פ"ב דסוכה דף כ"ז אמרינן בפלוגתא דר"א ורבנן ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה מה"ד הא אחריתי נינהו קמ"ל ופרש"י ותוס' שם כיון דבנאה באותם עצים הוי ההוא סוכה ייע"ש וא"כ לכאורה קשה מנדרים דאמרינן דאם נפלה אחריתי הוא והוי בית אחר וכאן אמרינן דהוי אותה סוכה, אך נראה דא"ש דאדרבה כיון דכתיב חג הסוכת שבעת ימים ל"ה לכך כולהו כחד יומא דמי ותפסה בה קדושה לשבעה ולכך כיון דתחלה נבנית על שבעה ואינו רשאי לבנות בעצים אחרים רק בהם נתפס בה קדושת שבעה תחלה לכך נחשבת סוכה זו עצמה דמעיקרא אבל בנדרים דאטו תפס בבית החיוב להיות קיים תמיד ולהיות נבנה באותם עצים ואם רצה יכול לבנות באחרים לכך אף אם בנה באותן הוי כפנים חדשות באו לכאן. ולכך א"ש הכא דלהס"ד דלא ידע מהך סברא דכולהו כחד יומא דמי א"כ הוי ס"ל אף בסוכה כיון דנפלה פנים חדשות באו לכאן א"כ הראשונה כבר נעשית מצותה ודמיא לאתרוג ולכך משני דבזה כיון דלא מפסקא לילות מימים כולהו כחד יומא אריכא דמי ולכך אף בנפלה נחשבת כקיימת דבתר מה שהיתה ביום ראשון אזלינן כנ"ל לדעת התוס' א"כ נחשב מצותה כאלו עדיין קיים כיון דאם הי' מתרמי לי' סעודה הוי מיכל בגוי' אם היתה קיימת לכך אף עתה לא נעשית מצותה ואינו דומה לאתרוג דכבר נעשית מצותה ובפרט לפמ"ש כיון דכולהו כחד יומא דמי אף אם חתר ובונה אותה נחשבת הראשונה ממש כיון דבעינן תחלה סוכה ראוי' לשבעה והיינו אף דרבנן ס"ל דעושין סוכה בחוה"מ מ"מ ס"ל לכתחלה בעינן סוכה הראוי' לשבעה וכמו שמשמע בפ"ב דסוכה גבי עשאה בראש הגמל דכ"ע סוכה הראוי' לשבעה בעינן ועיין בפ"י שם ובפ"ו סי' תרל"ז דאין זה תלוי בזה וכ"ע ס"ל בעינן סוכה הראוי' לשבעה א"כ לכתחלה בעינן ראוי' לשבעה לכך אם נבנית תחלה נבנית על שבעה ותפס בה קדושת שבעה לכך בחזר ובנאה שם הראשון עלה לכך לא נעשית מצותה. ובהכי יובן על נכון לשון תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' תרנ"ג שכתב דהדס של מצוה במ"ש מותר להריח בו כמו דאמרינן גבי הפריש שבעה אתרוגים וכו' לרב אוכלה לאלתר ולר"א למחר ול"ד לעצי סוכה דהתם חג הסוכת שבעה ימים ל"ה כתיב. והכה השעה"מ תמה עליו בהל' סוכה מאוד דהרי בש"ס אמרינן דטעמי' מכח כולהו יומא כחד יומא אריכתא דמי ייע"ש, ולפמ"ש יומתק על נכון דהנה הרשב"א מיירי באותו הדס עצמו שסוכן לכל שבעה והנה הרשב"א מוכח להדיא דלא ס"ל כהט"ז בסי' תרס"ה שבכה"ג נאסר מקודם שיבא בו מכח הזמנה דא"כ אכתי תקשה איך מותר להריח בו הרי מוכן על יום מחר ובע"כ דס"ל מכח הזמנה דלמחר אינו נאסר עד שיקיים בו המצוה רק דה"א שכבר נאסר מכח עה שכבר קיים בו המצוה לכך כתב לראי' מהפריש שבעה אתרוגים דמהני על למחר וא"כ ממ"נ ממה שכבר יצא מותר למחר ומכח מה שעתיד לצאת בו הוי כהזמנה דמותר, אך לפ"ז הי' קשה לו דעדיין אין ראי' מהפריש שבעה אתרוגים דהתם כיון דאינו עתיד לצאת בו כלל לכך כבר נעשית מצותו אבל כאן דעתיד לעשות בו מצוה למחר א"כ נהי דהזמנה לאו מלתא עכ"פ הרי כאן נעשה בו מעשה כבר ונימא דהמצוה שעשה בו כבר יהי' נחשב מעשה על ימים הבאים ג"כ כמו בסוכה דנהי דהוי כולהו כחד יומא אריכא מ"מ כיון דהסוכה נפלה א"כ אזל לי' מעשה הראשון ומה לי הפסק הנפילה בינתיים דבשעה ההוא לא הוי ראוי לסוכה מה לי הפסק לילות מימים א"כ כיון דסוף סוף כפלה ואזל לי' מעשה הראשון והוי מחוסר מעשה ומועיל לי' מעשה הראשון לאוסרה על תמיד ה"כ יועיל המעשה ראשון להיות כמעשה על כל זיי"ן ימים, וא"ל דהתם בסוכה אף באם לא הי' בנאה היתה אסורה כיון דאתקצי בה"ש של חד יומא אסור לכולם דהוי כחד יומא דא"כ תינח לר"א דאוכלה למחר אבל לרב דס"ל דמותר לאלתר א"כ אף אם הוי כחד יומא יהי' מותר כיון דכבר נעשית מצותה ובע"כ הטעם כיון דעתיד לבנותה א"כ לא כלתה מצותה וכדמפרש בש"ס סוכה מ"ו מכח דאלו מתרמי לי' סעודה ולא נעשית מצותם א"כ בזה קשה הרי עכ"פ נפלה ואף אם יעמידנה הוי פנים חדשות באו לכאן והראשונה כבר נעשית מצותה א"כ אם עכ"פ מהני לי' מעשה הראשון להיות מהכי בם ע"ז יועיל כאן מעשה הראשון להיות כמעשה לכל ז' ימים ולא גרע הפסק זמן מהפסק מעשה ואדרבא אמרינן בעלמא לילה לאו מחוסר זמן דממילא קאתי ומעשה הוי מחוסר א"כ הכא אם מעשה לא הוי מחוסר ומהני מעשה של אז על בנין שני ונחשב לא כלתה מצותה מכ"ש הכא דלא נחשב כלתה מצותה ויועיל המעשה של יום א' על אח"כ ומרב לשטתו יהי' מוכח לדידן באתרוג והדס אחד השייך גם על מחר. ולכך תירץ הרשב"א דהתם חג הסוכת ל"ה כתיב ובעינן סוכה הראוי' לשבעה ולכתחלה דרשינן לכ"ע סוכה הראוי' לשבעה א"כ צריך לבנות בה דוקא באותן עצים ממש לכך בזה לא נחשב פכים חדשות ומחוסר מעשה רק נחשב חד בנין כיון דהוא מוכרח לבנותה דוקא בעצים הללו לכך לא נקרא כלתה מצותה אף בנפלה ואף בשעת כפילה נחשב קיימת כיון דמוכרח לבנותה דוקא בזה, מיהו אם הוי מפסקי לילות מימים אף דהוי ראוי' לשבעה מ"מ כיון דהפסיק לילות מימים כבר כלתה מעשה הראשון ולא היתה נאסרת מכח משיכה הראשונה אבל כיון דלא מפסקי לילות מימים וגם בעינן סוכה ראוי' לשבעה לכך לא כלתה מצותה כלל ולכך אינו דומה לאתרוג ואסורה סוכה אף לרב ולכך כאן באתרוג והדס אחד נהי דמוכן על למחר כיון דעכ"פ מפסקי לילות מימים לכך אף דאינו מחוסר מעשה כיון דהלילה מפסיק ביניהם לא מהני מעשה ראשונה על יום מחר והוי רק הזמנה לבד ומותר וא"ש ודו"ק. וס"ל להרשב"א דתרוייהו צריכי לתרץ לרב ולכך כיון דהזכיר הרשב"א בדבריו דברי רב שמתיר לאלתר הוצרך גם לטעם חב הסוכת ל"ה וכו'. ועוד אפשר להסביר יותר דהי' קשה להרשב"א באמת על תירוץ הש"ס דמשני כיון דלא מפסקי לילות מימים כיומא אריכתא דמי תינח לר"א לרב מאי איכא למימר כנ"ל ולכך תירץ כך די"ל דשאני סוכה כיון דכתיב חג הסוכת שבעת ימים ל"ה ובעינן סוכה הראוי' לשבעה לכך אם הי' רק שעה אחת סוכה כתפס בי' קדושת שבעה כאלו עומדת דבעומדת אין התחלה לקושיא זו דהתם נעשית מצותה וכאן לא נעשה מצותה רק דהקושיא מנופלת כנ"ל וא"כ בזה כיון דכתיב שבעת ימים ל"ה כתפס בי' קדושת כל שבעה כאלו עומדת, רק דהנה בש"ס סוכה כ"ג בסוגיא דעשאה בראש הגמל אמר שם מ"ט דר"י דכתיב חג הסוכת וכו' ור"מ מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ומזה משמע דכ"ע אית לי' הך דרשא דסוכה הראוי' לשבעה אך באמת י"ל דזה תליא במה דפליגי בפ"ד דשבועות בבי אין נוהגת אלא בראוין להעיד דמ"ד למעוטי מלך ס"ל הך סברא דמדאורייתא מחזי חזי וכו' ומ"ד לאפוקי משחק בקוביא לא ס"ל הך סברא רק ס"ל בתר דרבנן אזלינן וא"כ דס"ל למ"ד דבתר דרבנן אזלינן א"א לומר כאן טעמא דר"מ מכח מדאורייתא מחזי חזי רק צ"ל הטעם דהוא לא דריש כלל קרא דראוי' לשבעה רק ס"ל כרבנן דר"א, והן אמת דבחדושי מכבר כתבנו במ"א לחלק הענינים בין זה לזה מ"מ כפת י"ל דאין חילוק ולכך הוי נסתייע דברינו שדברנו לעיל בישוב שיטת הרי"ף בכמה דרכים (ובק"א ייע"ש) מכח דר"י דס"ל סוכה הראוי' לשבעה ס"ל כר"א דאין עושין סוכה וכו', ולדרכנו כאן א"ש יותר דאף דבסוכה מוכח דאף ר"מ ס"ל בעינן סוכה הראוי' לשבעה ולכ"ע דרשינן כן היינו רק למ"ד התם בשבועות דבתר דאורייתא אזלינן אבל אנן דקיי"ל התם דאף משחק בקוביא פטור ובע"כ בתר דרבנן אזלינן בע"כ א"א לומר בטעמא דר"מ מכח דמדאורייתא מחזי חזי רק צ"ל דר"ע ס"ל כרבנן דלא דרשו דבעינן סוכה הראוי' לשבעה וממילא מוכח דר"י כר"א ור"מ כרבנן ואנן קיי"ל כר"מ וקיי"ל כרבנן ומוכח דהא בהא תליא דלמ"ד דאפשר לומר בטעמא דמדאורייתא וכו' ניחא לי' לאוקמא דרשא זו ככ"ע ולא להרבות מחלוקת אבל למ"ד דאזלינן בתר דרבנן א"כ בע"כ צ"ל דר"מ לא דריש סוכה ראוי' לשבעה א"כ טפי מסתבר להיפוך למעט במחלוקת דאם נימא ר"י לא ס"ל כר"א יהי' שלש מחלוקת בדבר ר"א פוסל סוכה בחוה"מ ור"י דריש לסוכה הראוי' לשבעה אבל לא כר"א ור"מ לא דרים כלל סוכה הראוי' לשבעה לכך טפי מסתבר למעט במחלוקת שלא יהי' ג' מחלוקת בדבר לכך טפי מסתבר דר"י כר"א ור"מ כרבנן ולכך הך סוגיא דכאן אזיל הכל להלכתא דקיי"ל דבתר דרבנן אזלינן ובע"כ ר"י כר"א לכך סובב והולך כל מסוגיא בדרך זה ייעש"ל ותבין שבזה נתחזקו כל דברינו בכאן. ולכך כראה דגם הרשב"א יסבור כן רק דבזה יהי' מחולק דהוא יסבור דהלכה כמ"ד לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא מחזי חזי מכח דבתר דאורייתא אזלינן והיינו כיון דכן משני סתמא דש"ס בדף כ"ג שם בסוכה דר"מ ס"ל מדאורייתא מחזי חזי לכך פוסק כן ולכך א"ש דהוא ס"ל כך דלרב לא הוי מצי פריך הש"ס די"ל דרב ס"ל כמ"ד לאפוקי מלך ובתר דאורייתא אזלינן א"כ כ"ע ס"ל הך דרשא הראוי' לשבעה ולכך ממילא לא קשיא מאתרוג דהתם אף בשעה חדא תפסי בי' קדושה לכל שבעה משא"כ גבי אתרוג רק דהקושיא הוי למ"ד דלאפוקי משחק בקוביא ולדידי' בתר דרבנן אזלינן א"כ בע"כ החולק על ר"י היינו ר"מ ורבנן דר"א לא ס"ל כלל דרשא דסוכה הראוי' לשבעה א"כ לא מבעיא אם יסבור הך ע"ד כרב פשיטא דקשה ואף אם יסבור כר"א דמותר רק למחר תקשה מ"ש סוכה מאתרוג וע"ז הוצרך לתרץ דהך מ"ד דבתר דרבנן אזלינן ס"ל כר' אסי דביומי' אסור ושאני סוכה דלא מפסקי לילות מימים וזה הכל למ"ד זה אבל אנן דקיי"ל לדעת הרשב"א דבתר דאורייתא אזלינן כסתם סוגיא דסוכה דר"מ ס"ל מדאורייתא מחזי חזי א"כ כ"ע דרשי ראוי' לשבעה א"צ לחדש טעם חדש לר"א מכח דלא מפסקי לילות רק מכח חג הסוכת לה' כמו לרב וכיון דלרב צריך לתרץ כן ה"ה לר"א וא"צ לטעם חדש ולכך כיון דהרשב"א הזכיר בלשונו גם דעה רב הזכיר טעם אחד לשניהם. ואף אם המצא תמצא באיזה מקום דהרשב"א ס"ל להיפוך לדינא אין מזה תפיסה דעכ"פ בתשובה ההוא י"ל דסובר כן דכמה פעמים נמצא חזרה בפוסקים ועכ"פ דבריו כאן א"ש דלא סתרי דברי הש"ס כנלפענ"ד נכון. והנה מש"ל יש להסביר הדבר יותר דאם בעינן סוכה הראוי' לשבעה איך מצי להתנות בי' תנאי להיות כהנה אח"כ א"כ אינו ראוי לכל שבעה ואכן בעינן סוכה הראוי' לכל שבעה ואיך יתנה שתפקע קדושתה ולא יחול עליה כל שבעה דאם יחול לא יהי' רשאי להנות ומדרשאי להנות לא חל הקדושה על כל שבעה ואכן הראוי' לשבעה בעינן שתהי' בקדושתה ולכך למ"ד זה לא מהני בי' תנאי כיון דבעינן סוכה הראוי' לשבעה א"א שיתנה תנאי שתפקע קדושתה אבל למ"ד דל"ב הראוי' לשבעה שפיר מהני תנאי ולכך א"ש לרב ואף דר"י ודאי ס"ל בעינן סוכה הראוי' לשבעה מ"מ הוי קשיא לתרץ דואם התנה קאי רק לר"ש כעין שכתב הכ"מ בשיטת הרמב"ם בס' יו"ט דבסוכה דעלמא לא מהני רק לר"ש ובע"כ ואם התנה קאי רק לר"ש הו"ל לתרץ בסוכה דמצוה וקאי רק לר"ש ובע"כ מוכח דס"ל או דכ"ע דרשי סוכה הראוי' לשבעה או אף למאן דלא דריש סוכה הראוי' לשבעה לא מהני כאן תנאי. ומה דלא משני הש"ס דרב מנשיא יסבור כמ"ד לאפוקי מלך היינו דג"כ רוצה לפרש ליישב דבריו אליבא דכ"ע ולא לרבות במחלוקת ולכך פריך שפיר כיון דהוא מוקי לה בסוכה דעלמא ובע"כ אתיא רק כר"ש ולא כר"י לפי דעת הרמב"ם הו"ל לתרץ בסוכה דמצוה וכר"ש ולא דריש סוכה ראוי' לשבעה כר"מ ובע"כ ס"ל אף אם לא דרשינן אסורה סוכה לכך פריך מ"ש מאתרוג דליום מחר מותר לכ"ע אף לר"א ולכך מוכרח לתרץ דלא מפסקי וכו' אבל לדידן דלכ"ע דרשינן סוכה ראוי' לשבעה א"צ תירוץ זה דבלא"ה לא חל התנאי דבעינן דתהי' לכל שבעה וא"ש מיהו אפשר כיון דבידו שלא לבטלה ממצותה נחשב ראוי' לשבעה ודוקא היכי שאין בידו לקיימו לכל שבעה לא הוי ראוי לשבעה ודו"ק. ואך הנה יש להחזיק דברינו הנ"ל דהרי חזינן עכ"פ דהרשב"א יליף לה מקרא דשבעת ימים ל"ה דלא מהני בה תנאי בסוכה ובע"כ דלשון שבעת ימים ל"ה משמע שיחול עליו קדושה לכל שבעה וא"כ אם דרשינן שיהי' בה קדושה לכל שבעה ולא מצי להתנות תוך שבעה מכ"ש דבעינן שתהי' ראוי' לכל שבעה ואם אינה ראוי' לכל שבעה לא מהני אבל אם לא דרשינן סוכה שתהי' ראוי' לשבעה מכ"ש דלא דרשינן שתהי' קדושתה לכל שבעה וזה תליא בזה אם דרשינן לשון שבעת ימים שתהי' ראוי' לשבעה ואם לא דרשינן שבעת ימים שתהי' ראוי' לשבעה ממילא לא דרשינן מכ"ש שתהי' קדושה לכל שבעה ולכך זה יהי' תליא בזה וא"ש כל דברינו בביאור יותר והבן:
בסוגי' דאין נוטלין עצים וכו' עי' בחבורי לא"ח הל' סיכה סי' תרל"ח (בחלק הנרשם מאה ועשרה בדף צ"א צ"ב) מ"ש במהדורא ב' בזה בעזה"י:
רש"י ד"ה דאתמר הפריש כו' יוצא בה ביומי'. הנה תיבת ביומי' מיותר דפשיטא דאותו שיוצא בו הוי ביומי' דאין לפרש שכל שבעה יוצא ביום אחד דלמ"ל שבעה אתרוגים על יום אחד ועוד הרי מפורש בש"ס דהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים. וכן קשה לעיל על דיה ומ"ש מהא וכו' מכי אתני עלי' לחד יומא וקשה דזה הוי למותר דלמ"ל תנאי כיון דהפריש שבעה לז' ימים ממילא מוכח דהוי רק כל חד ליומי' ולא יותר ולמ"ל תנאי. אך נראה עפמ"ש הט"ז בסי' תרס"ה דאתרוג אף קודם שנטלו אסור מכח דהזמנה כהך מלתא הוא ועיימש"ל דמהרשב"א מוכח להיפוך אבל רש"י נראה דיהי' סובר כהט"ז והנה בתשובה על הל' חנוכה הקשיתי שם כיון דנוי סוכה וכו' אסורין מכח בזוי מצוה כדמוכח בפ"ב דשבת ואמרינן שם אבוהון דכולהו דם א"כ ה"ה כמי אתרוג דאסור הוי מה"ט והוי איסור תורה דאבוהון דכולהון דם והוי של תורה ובשל תורה אין ברירה א"כ איך מותר לצאת בכל אתרוג ולאכלו למחר ניחוש שמא זה האתרוג לא הי' עומד על יום זה רק זה הי' עומד ליום שביעי וכדומה א"כ עדיין לא נעשה בו מצותו אשר הוקצה עבורו ולמה יהי' מותר למחר. והן אמת שם כתבנו דלשון משמעות הפריש שבעה אתרוגים וכו' משמע (של פירוש) [שלא פירש] איזה יום זה ואיזה ליום זה והוכחנו שם דבכה"ג יש ברירה. אך כעת נראה דרש"י ס"ל כדעת הט"ז דאף בהזמנה אסור כאן וס"ל דבכה"ג נמי שייך ברירה והרי ר' אסי ס"ל אין ברירה באחין שחלקו ייע"ש בפ"ק דב"ק וכמה דוכתי ולכך פרש"י כל אחת יוצא בה ביומי' שמיירי שהתנה להדיא בכל אחד שזה ליום א' וזה לשני וכה"ג ואין ספק וברירה בדבר כלל ולכך לזה נמי כיוון במ"ש מכי אתני עלי' לחד יומא דצריך להתנות בפירוש רק לאותו יום מיוחד ולפרש היום. מיהו כראה דלשון ביומי' ודאי הוי הכונה כן אבל בלשון מכי אתני לחד יומא אינו סובל הכונה על יום מיוחד גם אם מכוין כן הוי למותר כיון שכבר פירש כן תיכף אח"כ. לכך כראה דכאן בא לכוין רש"י כונה אחרת דס"ל לרש"י דאם הפריש סתם שבעה אתרוגים לז' ימים אין היתר לצאת בו ולאוכלו דמה שהפריש על יום שני אתרוג אחר אין ראי' דאין דעתו לצאת בזה כלל דדלמא לאחריות הוא מכוין דאם יאבד זה יהי' זה תחתיו כדאמרינן בקדשים כן כמה פעמים דהשני הוי לאחריות ובלחמי תודה וכמה דוכתי ועוד דאולי הוא מכוין דלעצמו יקח אתרוג חדש בכל יום משום זה אלי ואנוהו אבל זה שיצא בו אתמול יתננו לאחרים לצאת בו ולא הוי כתנאי מפורש, ובזה ס"ל לרש"י דלא כהרשב"א שהביא הב"י בסי' תרנ"ג בהדס של מצוה דמותר להריח בו במ"ש והתם משמע דהוי רק חד הדס שיוצא בו גם למחר ומ"מ מותר ורש"י ס"ל דבזה אסור כיון דכבר יצא בו ועתיד להיות למצוה אסור הוא ובפרט לפמ"ש בשם הט"ז והוכחנו דרש"י ס"ל כן מכח הזמנה מלתא כה"ג א"כ ה"נ כיון שמחזיקו לצאת בו למחר נאסר מכח הזמנה ואסור לאוכלו לכך צריך תנאי מפורש שיתנה שאינו מקצהו רק לאותו יום ולא יותר אבל כל שלא התנה מפורש לא מהני מה שהפריש לשבעה ימים ז' אתרוגים ואסורין הכל כל שבעה. ולפ"ז מוכח אף אם התנה מפורש שישתמש בו למחר לא מהני אם הזמינו שאח"כ יצא בו גם למחר דאם תכאי מפורש מהני אף שעתיד לצאת בו אח"כ קשה אדאשמעינן בהפריש ז' על ז' ימים והתנה לאשמעינן רבותא אף בחד אתרוג על כל ז"י והתנה לאכול ממנו ואח"כ לצאת בו כעין דאמרינן ר"ח מטביל בי' ונפיק מהני, בשלמא בלא פרש"י א"ש שיטת הרשב"א די"ל דהש"ס קמ"ל בהפריש שבעה אתרוגים אף תנאי א"צ כלל רק כיון דהפריש אחרים איכא אומדנא והוי כהתנה אבל לרש"י דבעינן התנה בהדיא א"כ קשיא לאשמעינן רבותא טפי בחד אתרוג בע"כ ס"ל בחד אתרוג לא מהני התנה שיצא בו אח"כ ותחלה יהי' כהנה מנכו ביומו ואח"כ יצא בו ולא ס"ל כהרשב"א בהא. וז"ב לדעתי ודו"ק והיינו דס"ל בזה הזמנה כהך מלתא הוא כמ"ש הט"ז והרשב"א יסבור דלאו מלתא הוא כמש"ל בסמוך ייע"ש:
תוס' ד"ה א"ר מנשיא ברי' דרבא סיפא אתאן לסוכה דעלמא וכו' לא אשכחן דמהני בי' תנאה. קשה לי מה קושיא דלמא באמת בעלמא לא מהני בי' תנאה אבל כאן מכח שמחת יו"ט התירו חז"ל על ידי תנאי והם אמרו והם אמרו, ובסוכה דמצוה פריך שפיר דהתם מן התורה לא מהני תנאי לכך אף לשמחת יו"ט אין להתיר דלא מצינו שיהי' איסור מותר לשמחת יו"ט ומלאכה הותרה אבל איסור לא הותר לשמחת יו"ט אבל בסוכה דעלמא דהוי רק דרבנן נימא דנהי דשאר מוקצה לשמש בו אסור אף לשמחת יו"ט כמ"ש המג"א סי' תק"ט מ"מ ע"י תנאי הם אמרו והם אמרו דע"י תנאי מותר ושלא לשמחת יו"ט או בשבת באמת לא מהני תנאי. ולכאורה נראה ראי' מזה למ"ש בחידושי מכבר והזכרתיו לעיל דכל פלפול הסוגיא הכל הוי מיירי באם אין בו צורך שמחת יו"ט דיש לו ליטול מן הסמוך לו אבל אם ליכא מן הסמוך לו מותר ליטול דליכא בזה רק איסור דרבנן ייעש"ל א"כ שפיר הקשו דבע"כ מיירי הכל שלא לשמחת יו"ט דאם לשמחת יו"ט מותר לסתור אף סוכה בריאה ולא כעשה מוקצה כלל דאף בה"ש הי' יכול לסתרו ובע"כ מיירי שלא לצורך שמחת יו"ט והדר איך מצינו דמהני בזה תנאי. אך עדיין לא הונח כיון דלהתיר שימוש מוקצה לא מהני שמחת יו"'ט כמ"ש המג"א סי' תק"ט א"כ נימא דכאן מיירי דבה"ש הי' לו דברים אחרים ולא הי' בו שמחת יו"ט לכך נעשה מוקצה ושוב אף בעת דיש לו צורך לשמחת יו"ט דכעת אין לו דברים אחרים לא מהכי דמ"מ כעשה מוקצה ובמוקצה לא מהני שמחת יו"ט אך עכ"פ תנאי מהני בזה כיון דהשתא יש בו שמחת יו"ט ובפרט אם התנה שאם יזדמן לו למחר שמחת יו"ט יהי' מותר והרי אם הי' מזדמן לו בה"ש כן הי' מותר אף לסתרו לכך כה"ב מהני תנאי ומה הקשו. ולכך כראה דעיקר קושייתם הוי עפמש"ל דלשון הכל כפי תנאו משמע דאם קאי על סוכה דעלמא צריך לפרש הכל כפי תנאו אם התנה רק על טלטול מותר בטלטול ואם התנה על שימוש מותר אף בשימוש ולכך הקשו שפיר דבע"כ טלטול מוקצה ודאי דמותר לשמחת יו"ט כמ"ש בתוס' וש"ע סי' תק"ט א"כ למ"ל תנאי ובע"כ מיירי שלא לשמחת יו"ט וא"כ שוב היכן מצינו שיועיל בו תנאי במוקצה מחמת איסור וא"ל דלא קאי על טלטול א"כ מאי הכל כפי תנאו ולכך הקשו שפיר ודו"ק:
תוס' ד"ה אבל עצי סוכה וכו'. קשה לי על לשון התוס' למה הקשו דוקא לתירוץ הר"י דהו"ל לתרץ כשנפלו ולמה לא הקשו גם לר"ת דהו"ל לתרץ דכאן ביתר מהכשר סוכה בפרט דהנוי הוי הכל יותר מהכשר סוכה והו"ל להקשות גם לר"ת כן. ובמס' שבת נזהרו באמת בזה וכאן קשה למה לא הקשו כן לר"ת רק לשיטת הר"י ועיין בשבת כ"ב שהקשו כן ותרצו שם ובזה א"ש דבריהם כאן כמש"ל בש"ס ד"ה סיפא אתאן לסוכה כו' גם תירוץ אחר כתבנו שם בזה: