אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף כט:

דף כט.

תוס' ד"ה שלא תכיר לו סכום מדה. הנה כל העובר ישתומם עליהם ועיין מהרש"א ומהר"מ ופ"י וצל"ח וט"ז. אך לכאורה הי' נראה ליישב דבריהם יותר דבדבר דקצבה שלו ידוע אין איסור בהזכרת דמים כיון שאינו מכוין לשם דמים רק להודיע כמה הוא צריך וכמ"ש הרע"א בא"ח סי' שכ"ג אך היינו דוקא אם אינו מזכיר סכום מנין אז מה שהוא מזכיר דמים אינו נראה כמכוין לפסוק דמים רק להודיע כמה צריך אבל אם מזכיר סכום מנין יו"ד או ך' אגוזים ממילא אם מזכיר גם דמים זה אסור כיון דכבר ידוע צרכו הוי הדמים למותר לכך בע"כ נראה כפסוק דמים. ולכך תחלה הקשו התוס' ממ"נ אם קאי ראב"ש על הרישא דאם מזכיר לו יו"ד אגוזים וכו' לא יזכיר סכום מקח זה פשיטא דאסור ואם לא קאי על הרישא רק באינו מזכיר סכום מנין קשה להיפוך פשיטא דמותר דמה דקתני לעיל אסור לומר תן לי בדינר בשר הייכי היכי דאין השיעור ידוע כמה יתן בדינר דא"א לומר דמתכוין על השיעור כמה צריך אבל באם ידוע השיעור ודאי דמותר דלשיעורא קמכוין ולכך הקשו ממ"נ. וע"ז תרצו די"ל דמיירי בסכום מקח ולכך מיירי בלא הזכיר השיעור ולכך אינו אסור רק כיון שמצרף הסכום דזה ודאי לא הוי לצורך אוכל נפש, והנה זה הפי' קרוב לפי' הפ"י ועדיף מני' דא"צ לפרש כמו שפי' הוא דקאי על קב וקביים. אך פשט לשון התוס' מוכח דלא כמ"ש ולא כמ"ש הפ"י שהרי הם הביאו תחלה פרש"י ז"ל תן לי אגוזים בדינר וכו' משמע דאינו מזכיר לא מדה ולא מנין. ולכך כראה לפרש היפוך מדבריהם של המפ' דהם הבינו דמה שמצטרף סכום דמים זה גרע מאם מפרש הקצבה כך ולדעתי נהפוך הוא כיון דהכלל הוא דמה שנוגע לצורך אוכל נפש מותר ואם אינו לאוכל נפש אסור א"כ הכא מדרך העולם כשאדם חייב לחברו מכבר ובא להלוות ממנו עוד אז חושש אם יבקש מחברו על הלואה חדשה לבד יאמר השני אולי שכח ממה שכבר חייב לו וכיון שדרכו לשכוח ולא לשלם אולי גם זה ישכח ואינו רוצה שוב להלוות לו ולכך הוא חתר לפניו ואומר לו כך וכך אני חייב לך תן לי עתה ואתחייב לך סך הכל כך ובזה מבטיח את חברו יותר להיות לבו בטוח שישלם לו כיון שרואה שזוכר הכל ועושה עמו חשבון, ולכך א"ש דאם אינו חייב לו מכבר רק שאומר לו סתם תן אגוזים בדינר באמירה זו אינו מבטיח יותר את חברו להשאיל דהרי אף אם יתן לו סתם עשרה אגוזים ידוע הוא שיתחייב לו דינר כמו כן ולכך אמירת בדינר אינו לצורך גרם הנתינה לכך הוי אסור מכח מקח וממכר אבל אם חייב לו מכבר וכעת אם יבא ליקח מחדש אם לא יזכיר הראשון יאמר חברו עדיין לא שילם הראשון האתן לו מחדש ולא ירצה ליתן לו לכך מחזיר לפניו גם חוב הראשון ויראה שזוכר ממנו ומצרפו הכל ועי"כ ישאיל לו יותר וכיון דזה הוי צורך יו"ט ה"א דמותר טפי לכך קמ"ל דאעפ"כ אסור ובהכי א"ש לשון התוס' דתחלה בפרש"י בסתם סכום מקח הוי קשה להו זה פשיטא דאסור אבל תרצו דמיירי בסכום מקח לצרף זה הוי סד"א כיון דיש בזה צורך יו"ט יהי' מותר קמ"ל דמ"מ אסור וא"ש דברי התוס' על נכון. ובהכי א"ש מאוד דלפי הבנתם של המפ' דהתוס' ס"ל סכום מקח בלי צירוף מותר קשה הרי התוס' סיימו וכן פי' בה"ג משמע דס"ל דבה"ג מפרש כשיטתם וברמב"ם כתב שלא יזכיר דמים ולא סכום מכין ומדכתב במנין סכום ובדמים לא כתב סכום מוכח להדיא דדמים אסור אף בלי סכום רק סתם דמים אסור וכן מצאתי במג"א סי' שכ"ג שהוכיח כן מלשון זה רק דהוא דייק מלשון הש"מ כן ובאמת זה הוא לשון הרמב"ם ממש והו"ל להזכיר גם הרמב"ם והנה הג"מי כתב על לשון הרמב"ם שכ"כ בה"ג משמע משם להדיא דבה"ג אוסר במעות בכל ענין וכן מוכח מדברי הה"מ שם בה' שבת שכתב שלכל הפירושים אסור להזכיר דמים כלל אפילו בלא סכום וסיים וכ"כ בה"ג וא"כ יסתרו דברי התוס' מ"ש בשם בה"ג אלא ודאי דגם התוס' מפרשי כן דאסור דמים בכל מנין כנ"ל. כנלפענ"ד נכון וברור ודו"ק:

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה