בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף כח.
גמרא אמר ר' יוסף הלכה כר"י הואיל ותנן בבכורות וכו'. לכאורה קשה לי מה בכך דתנן כוותי' בבכורות הלא כאן תנן להיפוך דחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. וצ"ל דכוונתו דהוי מחלוקת ואח"כ סתם ולכך הלכה כסתם אך קשיא הרי קיי"ל בתרי מס' אין סדר למשנה א"כ דלמא בכורות נשנית תחלה והוי סתם ואח"כ מחלוקת וצ"ל דר"י ס"ל אף בשני מס' יש סדר למשנה, ובהכי הוי א"ש פסקי הרמב"ם שמפרש בפי' המשניות ובחבורו דמ"ש ושוקלין ענה כנגד מנה בבכור היינו בכהנים החולקין בתוך המקדש בתם ותמה הצל"ח שהוא נגד הש"ס דילן וכבר מבואר תמי' זו בכ"מ פ"א מבכורות ייע"ש ולפמ"ש א"ש די"ל דודאי גוף לשון המשנה משמע דמיירי בבכור בעל מום דמותר לשקול מכה כנגד מכה במכירתו ואך הרמב"ם פוסק כר"י דבכור ויו"ט דינו שוה ומתני' דבכורות אתיא כר"י אך בזה לא קיי"ל כר"י דהוא ס"ל יש סדר למשנה בתרי מס' ואנן קיי"ל דאין סדר למשנה ולכך אדרבא כיון דבבכורות אתיא כר"י א"כ כיון דאנן קיי"ל כחכמים דאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר לכך אף בבכור אסור ולא קיי"ל כמשנה זו רק בכהנים החולקין בהא כ"ע מודים דבבהמ"ק או אף לחוץ למקדש בחלוקת בכור תם לא נראה כדרך מכירה וגם י"ל דבזה (או מטעם דהוי מכח חיבוב מצוה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מ"ה יו"ט דאף דביו"ט אסור להטיל חלשים בקדשים התירו ה"ה בזה ייע"ש ותראה הטעם מכח חבוב מצוה) כיון דכתוב מפורש חלק כחלק יאכלו ודבר שמפורש בהדיא להיתר אין כח ביד חז"ל לאסרו וכמ"ש הט"ז ביו"ד בסי' קי"ז ובא"ח תקפ"ו ולכך בבכור תם א"א לאסור אבל בבכור בע"מ דלא כאמר כן מפורש לכך אסרו בי' כמו ביו"ט ולא קיי"ל כהך משנה והוי א"ש לשון הרמב"ם. אך הן אמת דבש"ס ב"ק דף ק"ב וע"ז דף ז' במ"ש שם ור' יוסף כולה נזיקין חדא מס' הוא משמע דגם ר"י ס"ל דבתרי מס' אין סדר למשנה א"כ לפ"ז קשיא שפיר מה בכך דתניא בבכורות כוותי'. ועוד יש לי לעיין בזה לפמ"ש התוס' במס' ע"ז שם ד"ה פשיטא מחלוקת ואח"כ סתם הוא שיש מ"ד דס"ל מחלוקת ואח"כ סתם אין הלכה כסתם והביאו ראי' משם דף כ"א דפוסק שמואל הלכה כר' יוסי אף דסתם אח"כ התנא כר"מ ייע"ש ובפ' החולץ דף מ"ב הניחו זה בקושיא וא"כ קשיא כיון דאנן קיי"ל דהלכה כסתם איך קיי"ל ופסקו כן הרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים כר' יוסי כיון דאכן קיי"ל הלכה כסתם. אך אחר עיוני בזה לק"מ ואדרבא על התוס' אני תמה מה הקשו כלל הרי מבואר בערובין דף מ"ו דר"מ ור"י הלכה כר"י א"כ אדרבא לולי דסתם לנו תנא כר"מ ל"ה צריך שמואל לפסוק כר"י דבלא"ה קיי"ל בעלמא הלכה כר' יוסי רק כיון דסתם לן תנא כר"מ א"כ יש לנו שני כללים השקולים דקיי"ל בעלמא הלכה כר"י וקיי"ל הלכה כסתם לכך הוי שקול לכך שוב נראה לשמואל להכריע דהלכה כר"י וא"ש פסקי הרמב"ם והפוסקים. והנה מה שכתבנו לעיל דר' יוסף יסבור דבתרי מס' יש סדר למשנה אין זה תימא דעיין בתוס' פרק החולץ דף מ"ב שכתבו דר' יוחנן יסבור כן דבתרי מס' נמי יש סדר א"כ גם ר' יוסף יכול לסבור כן. ומה שהקשיתי לעיל מן הש"ס ב"ק וע"ז זה לא הוי תימא די"ל דהס"ס רוצה לפרש שם דברי ר"י לדידן דלא תקשה לדידן דקיי"ל בתרי מס' אין סדר וקיי"ל שם כר' יוסף לכך מתרץ דגם לדידן מתוקמא מלתא דר"י אבל לעולם י"ל ר"י עצמו יסבור דיש סדר בתרי מס' אך אכתי ז"א דא"כ אביי למה הוצרך להקשות לר"י כאן ודלמא לא הוא הו"ל להקשות בלא זה הרי אביי ס"ל להדיא בב"ק שם ובע"ז דאין סדר למשנה בתרי מס' והו"ל לתרץ בפשיטות דמה בכך דתנן בבכורות הרי אין סדר למשנה לכך בע"כ כוונת ר"י הוי כמ"ש התוס' ביבמות שם וכמה דוכתא דאף במקום דאין הלכה כסתם נחשב כרבים לגבי יחיד וכן כתבו בע"ז דף ז' א"כ ה"כ י"ל בזה נהי דאין סדר למשנה מ"מ אם לא הוי תכא בבכורות כן הוי ר"י יחיד לגבי רבים ולא אפשר לי' להכריע כר"י לכך אמר הואיל ותנן בבכורות כוותי' א"כ הוי עכ"פ גם ר"י כרבים כמו חכמים לכך שוב יכול הוא להכריע הלכה כר"י כפי הנראה לו א"כ א"ש לשון הש"ס ולכך נשאר הרמב"ם בקשיא. מיהו אכתי לפי דברינו א"ש כיון דעכ"פ מבכורות אין הכרח דהלכה כר"י רק כיון דהוי סתם שם שקול הוא כרבים יכול האמורא להכריע בדעתו א"כ כיון דזה רק הכרעת ר"י א"כ באמת כיון דהרבה אמוראים לא ס"ל כר"י בהא כמו שמשמע ממשמעות הסוגיא דאוסר שם שמואל לשקול בשר ביד וכן אינך אמוראי לשקול בשר במים והרי זה עדיף מלשקול מנה כנגד מנה לכך רבים הם לגבי ר"י לכך א"ש דלגבי בכור כיון דליכא פלוגתא בהא רק אביי ולכך נגד יחיד פוסק הרמב"ם כר"י דבכורות הוי רק כר"י ולרבנן אסור בפרט דהוי לחומרא לכך פוסק כר"י דלרבנן אסור בבכור אך לגבי הלכה אם הלכה כר"י נהי דהוי בבכורות כוותי' כיון דאין סדר למשנה הוי רק כרבנן ורבנן והרי רבים פליגי אר"י וס"ל דהלכה כרבנן לכך הכי קיי"ל וכיון דביו"ט אסור ה"ה בבכורות אסור כיון דהם שקונין ובזה לא פליג אר"י רק אביי וקיי"ל בהא כר"י לכך אוסר הרמב"ם ואינו מתיר רק לכהנים ודו"ק היטב בזה.
גמ' אבל במשחזת של עץ מותר. הנה לכאורה קשה למה לא קמ"ל רבותא יתירא במשנה דאף בשל עץ מותר ומכ"ש דמותר ע"ג חברתה. דא"ל דבחברתה גרע משל עץ א"כ קשיא להיפוך למה הוצרך ר"ה לומר דשל עץ מותר הרי מכ"ש ממעבירה ע"ג חברתה וממ"נ קשיא, ושוב ראיתי בצל"ח שהרגיש בזה. אך לדעתי כראה דא"ש די"ל כמו דאמרינן לר"י אף דמכשירי אוכל נפש מותר מ"מ הוי הלכה ואין מורין כן א"כ ה"כ י"ל או דמה שמוליכה ע"ג משחזת של עץ הוי הלכה ואין מורין כך ולכך א"ש דלהעבירה ע"ג אבן אסור מדינא ושל עץ הוי הלכה ואין מורין כן אבל ע"ג חברתה אף מורין כן וא"ש דקמ"ל מתני' כל הני דהוי הלכה ומורין כן ובשל אבן הלכה ואין מורין כן או י"ל להיפוך דיש לדייק במשנה דנקט אבל מעבירה ע"ג חברתה ולא נקט אבל מותר להעבירה וכו' לכך נראה די"ל להיפוך דודאי ע"ג חברתה כיון דהוא ברזל זה מחדד יותר משל עץ ומקרא מלא הוא ברזל בברזל יחד ואיש פני רעהו ולמדו חז"ל מזה דאחד מחדד חברו רק בע"ג חברתה הוי רק הלכה ואין מורין כן לכך לא אמר מותר דהוי משמע דמותר להורות כן רק אמר אין משחיזין בזה אסור לו לעשות אפילו בינו לבין עצמו אבל מעבירה וכו' זה מותר לו לעשות בינו לבין עצמו אבל אין מורין כן לרבים אבל בשל עץ אמר מותר דזה מותר אפילו להורות כן לרבים. ובהכי א"ש מה שהקשיתי לקמן ע"ב ד"ה וקסבר הלכה כו' דמנ"ל דרבא ס"ל כר"י דהלכה ואין מורין כן דלמא ס"ל כל"ק דשמואל, ולפמ"ש א"ש דממ"נ אם ס"ל כל"ב א"כ אף להעביר בשל עץ אסור לחדדה מן הדין ואיך עשה לחדדה ואם ס"ל כל"ק דלחדדה מותר בשל עץ א"כ קשה מ"ט לא נקט במשנה כן ובע"כ דלהעבירה ע"ג חברתה הוי הלכה ואין מורין כן ובשל עץ קמ"ל דהלכה ומורין וא"כ למה לא אמר לחדדה ולכך בע"כ מוכיח דס"ל באמת דלחדדה אסור בשל עץ רק דס"ל כר' יהודא והלכה ואין מורין כן וא"ש ודו"ק היטב. ומזה יהי' קשה לשיטת הרא"ש דמסיק בפסקיו להלכתא דבשל עץ הוי הלכה ומורין כן ובשל אבן אינו אסור לכתחלה להורות רק לחדדה אבל להעביר השמנונית מותר ופסק כל"ק לקולא ולפי תירוץ קמא שכתבנו דלל"ק צ"ל דבשל עץ אין מורין כן דאל"כ לל"ק אמאי לא תנא במתני' רבותא יתירא אך לפי תירוץ השני שכתבנו א"ש שיטת הרא"ש דאדרבא מזה עצמו מוכח לל"ק דבשל עץ מורין כן אף לרבנן ומכ"ש לדידן דקיי"ל כר"י אבל בע"ג חברתה אין מורין כן וא"ש ודו"ק היטב בזה:
גמ' א"ר חסדא דלא כר"י. קשה לי מנ"ל דאתיא דלא כר"י דלמא אתיא אף כר"י דהרי ר"י אינו מתיר רק בא"א מעיו"ט אבל באפשר מעיו"ט אסור כמפורש בש"ס לקמן א"כ נימא דמתני' מיירי באפשר מעיו"ט ואתיא ככ"ע. ולכאורה הי' כראה דעיקר קושייתו הוי מכח דנקט ל' דומיא דרישא דר"י אומר שוקל אדם בשר כנגד הקופיץ וכו' משמע אבל לשקול ממש אסור תה אסור אף בא"א מעיו"ט דזה לא הוי צריך לאוכל נפש ובהכי א"ש כמי [לשון רש"י] בד"ה ר"י אומר אף מכשירי אוכל נפש וטעמא דר"י דכתיב לכם לכל צרכיכם ולכאורה הוא שפת יתר כיון דבש"ס מפרש לקמן טעמי' למה הוצרך רש"י לפרשו כאן אך לפמ"ש דעיקר הוכחת הש"ס הוי דאתיא דלא כר"י היינו כיון דברישא מיירי באיסור לשקול אף בא"א מעיו"ט ובפרט דלשקול הבשר הוי א"א כיון דהשחיטה נקרא א"א מכח דחיישינן לקלקול הבשר והרי השיקול א"א עד אחר השחיטה ובפרט דהרי תחלה קתני ושוחטין ומחלקין ביניהם משמע דשחטו ביו"ט א"כ דומיא לזה מה דקתני שוקל אדם וכו' מיירי על הרישא אם שחטו ביו"ט מ"מ אסור לשקול ממש ובע"כ אף דא"א לעשותו אסור לר"י ביו"ט ועלה קתני אין משחיזין משמע ג"כ דהוי דומיא דרישא דאף בא"א מעיו"ט אסור לכך בע"כ אתיא דלא כר"י ולכך א"ש פרש"י דהוי קשה לרש"י כיון דעיקר הוכחת הש"ס דאתיא דלא כר"י מכח דהוי דומיא דרישא דמשמע ברישא אף ר"י עודה דאסור אף בא"א מעיו"ט וקשה מ"ש בין זה לזה ואם הוי כפי פשוטו דר"י ס"ל יו"ט הותר לגמרי מלאכת אוכל נפש ומכשיריו וכל התעסקות בו יהי' מותר אף המשקל לכך פרש"י דעיקר טעמי' דר"י הוי דכתיב לכם לכל צרכיכם ולכך דוקא מה שהוי צורך הכאת גוף ועונג יו"ט אבל מה דל"ה צורך יו"ט רק צורך ממון בזה ל"ה צורך יו"ט ואף לר"י אסור. מיהו זה דוחק דעיקר קושיות הש"ס יהי' מכח דומיא ולא יפרש דהוי מכח דומיא. ולכך כראה דא"ש והוא דהנה י"ל דהך מאן תנא משחזת דלא כר"י נמשך אחר לשון רביעי שאמר לעיל דע"ג משחזת הכל אסור אפילו להעביר שמנונית, והוא דהנה י"ל הטעם דבמשחזת אף להעביר השמנונית אסור הוי רק מכח מראית עין דבשלמא ע"ג חברתה דאין דרך לחדדה ע"ג חברתה לכך כל הרואה ישכיל ויבין כי להעביר שמנונית הוא אבל ע"ג משחזת כיון דדרכו לחדרה אף אם יעביר שמנונית יטעו לחדדה לכך אסור מכח מ"ע כמו דמצינו בכמה דברים שאף בדרבנן חששו למ"ע ולכך א"ש דודאי לאינך לישני דס"ל דמתני' אינה אוסרת רק לחדדה אין צורך לומר דלא כר"י רק אף כר"י ומיירי באפשר מעיו"ט אבל להך לשנא דמסיק דבמשחזת אף להעביר שמנונית אסור ובע"כ הטעם רק מכח מ"ע ואם בא"א מעיו"ט מותר אף לחדדה מה מ"ע שייך בזה הלא הרואה יסבור שהיום נפגמה ואיך שייך מ"ע בזה ולכך אמר לפ"ז בע"כ מאן תנא משחזת דלא כר"י ואוסר אף בא"א מעיו"ט לכך שפיר יש כאן מ"ע ודו"ק. ובהכי א"ש פרש"י דפי' לחדדה וכו' אבל להעביר שמנונית לא הוי תקון רק כהדחה בעלמא והנה לכאורה קשיא למה המתין רש"י לפרש זה הטעם בסוף דבריו ולא תיכף בתחלת סוגיא הש"ס הו"ל לפרש כן אך לדרכנו א"ש די"ל טעם אחר די"ל לעולם אף להעביר שמנונית הוי תקון רק כיון דכתבו הפוסקים סתם סכין אינו נקי א"כ מוכח דסכין א"א לו להיות נקי כיון דמשמשין עמו כל פעם לכך בשלמא לחדדה שפיר אם מחדדין אותו פ"א דרכו להיות חד כמה ימים לכך הוי בכלל אפשר לעשותו מעיו"ט ואינו דוחה יו"ט אבל שמנונית הסכין אף אם הי' מנקהו קודם יו"ט יחזור להתלכלך אח"כ ע"י שמושו כל פעם א"כ מה בצע במה שיעשהו קודם לכך הוי כדבר שא"א מעיו"ט לכך מותר לנקותה ביו"ט לצורך אכילה והוי א"ש בפשיטות, אך זה להך לשנא דמיירי המשנה בלחדדה ואפשר דאתיא כר"י דמותר בא"א מעיו"ט אך להך לשנא דמסיק דאף להעביר שמנונית אסור וא"כ בע"כ מוכח דאתיא דלא כר"י רק אף בא"א מעיו"ט אסור א"ם שוב קשיא למה מותר להעביר שמנונית בע"כ הוצרך רש"י לפרש דהעברת השמנונית לא הוי תקון כלל וא"ש ודו"ק. והנה מ"ש רש"י בטעמא דר"י דכתיב לכם י"ל עוד דהי' קשה לרש"י מנ"ל דאתיא דלא כר"י דלמא ע"כ אינו עתיר ר"י רק במכשירי אוכל נפש שהוא באוכל נפש עצמו אבל זה הוי רק דבר מבחוץ ואינו באוכל נפש ובפרט אפשר דלעשות גוף הסכין עדיף מלחדדה דסכין עצמו הוי מכשירי אוכל נפש א"כ עשיית סכין ממש הוי מכשירין אבל לחדד הסכין כיון דבלא חדוד ג"כ הי' אפשר לחתוך רק לא כל כך כמו אם הוא מחודד א"כ הוי החדוד רק מכשיר ממכשירי אוכל נפש וזה אפשר אף לר"י אסור לכך הי' זה קשה לרש"י לכך פי' דטעמא דר"י דכתיב לכם לכל צרכיכם וא"כ מלשון זה משמע דלכל הצרכים מותר לכך שוב אין סברא לחלק בין מכשיר למכשיר לכך בכל ענין מתיר ולכך בע"כ אתיא דלא כר"י וא"ש ודו"ק: