בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף כג:
גמ' ע"ג כלים אין ע"ג קרקע לא מני ר"י הוא דאמר דבר שאין מתכוין אסור. עיין במהרש"א מה שהקשה דלמא חכמים הוא דס"ל לעיל כר"י ייע"ש ולפמש"ל א"ש די"ל ע"כ לא ס"ל לרבנן כר"י רק בקירוד דיעשה חבורה והם לשטתם דס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב לכך הוי דבר שאין מתכוין בדאוריית' ודבר שאין מתכוין דאסור מן התורה בהא ס"ל כר"י אבל הכא בחריץ אף אם יעשה חריץ אפשר דהוי מקלקל והוי רק מלאכה דרבנן ואף אם נימא דלא נחשב מקלקל ואם יתכוין לעשות חריץ יהי' מלאכה דאורייתא מ"מ הכאה ממש ודאי ליכא ואף אם הוי דאורייתא הוי רק מכח איהו אחשבי' למלאכה ונחשב מלאכת מחשבת אבל מ"מ מצד עצמו ל"ה מלאכה ובמלאכה כהך הוי דבר שאין מתכוין רק רבנן לשיטת רש"י בפ' כל כתבי לכך בזה י"ל דרבנן כר"ש ס"ל דבדרבנן מותר דבר שאין מתכוין וכל דליכא מלאכה של תורה באין מתכוין לא גזרו בו רבנן ולכך צ"ל דר"י הוא דאיהו ס"ל אף בדרבנן גזרו בדבר שאין מתכוין. ומה דפריך לעיל ונימא הלכה כר"י שהרי חכמים מודים לו היינו בדבר דהוי מלאכה של תורה באין מתכוין בזה הו"ל לומר הלכה כר"י ואיך אמר הלכה כר"ש אבל בדבר דאף לר"י הוי רק דבר שאין מתכוין דרבנן זה לא מצינו לו חבר לכך צ"ל מני ר"י הוא וא"ש ודו"ק.
גמ' מפני שכובשת אין אבל חריץ לא עבד'. עיין בצל"ח מה שדקדק למה לי הך דיוקא ולא פריך בפשיטות דהרי קתני ר"י מתיר בעגלה ייע"ש שהאריך בזה ובאמת לק"מ דלכאורה ל"ה פריך הש"ס מידי די"ל דיש חילוק גדול בין עגלה של קטן לעגלה גדולה דעגלה גדולה שהיא כבדה בזה אינה עושית חריץ רק כובשת כדכתיב הנני מעיק תחתיכם כאשר תעיק המגלה המלאה לה עמיר משמע דעגלה כבדה מעיקה תחתי' אבל שאינה כבדה אינה מעיקה תחתי' א"כ י"ל דר"י דמתיר היינו בעגלה גדולה היא כובשת ולא עבדה חריץ אבל הת"ק מיירי בעגל' של קטן להדיא לכך אמר שפיר אינה נגררת אלא ע"ג כלים דעגלה קטנה וקלה עבדה חריץ ואינה כובשת ומה קושיא, וא"כ בפשיטות ל"ה מצי הש"ס פריך כלל רק דפריך דא"כ כך הו"ל לר"י לומר ר"י אומר כל הכלים נגררים חוץ מן העגלה שהיא כובשת דאם הוי אומר כן הוי משמע דאותה עגלה שהיא כובשת בה אוסר לגרור דהיינו גדולה אבל קטנה שאינה כובשת מודה דאסור אבל מדלא אמר בעגל שהיא כובשת רק מפני שהיא כובשת משמע דבכל ענין אמר דבכל עגלה מתיר וס"ל דכל עגלה כובשת ולא עבדה חריץ וז"ש מדאמר מפני שהיא כובשת ולא אמר בעגלה שהיא כובשת דאז הוי משמע דעל עגלה אחרת מדבר אבל מדאמר מפני שהיא כובשת משמע דעל עגלה דמיירי ת"ק מקטנה אמר הוא שמותר מפני שהיא כובשת אבל חריץ לא עבדה אף בקטנה של קטן ולכך קשיא דר"י אדר"י וא"ש וק"ל:
במשנה ואין כנתנין לפניהם מזונות. עיין בתוס' שהקשו על רש"י דאכתי ממזונות מי ניחא ולכאורה הי' כראה ליישב בפשיטות דמריש הוי קשיא לי עכ"ל לרש"י לפרש מה דנקט ואין נותנין לפניהם מזונות היינו מכח איסור אכילתן ודלמא הכונה דמה דאסור לצודן אין הכונה דוקא לעשות צידה ממש אבל לעשות טצדקי שיוכל ללקחם בלי צידה מותר רק הכל הוי בכלל צידה וכל שאם הי' הדג יכול לברוח מפניו היה יכול שוב נחשב מחוסר צידה ושוב אף אם עושה טצדקי אחרת שהדג יבא ויעמוד אצלו ויקחנו בלי צידה ג"כ אסור ולפ"ז י"ל מה דנקט ואין נותנין לפניהם מזונות היינו דקמ"ל דלא מבעיא צידה ממש בידים רק אף ליתן לפניהם מזונות כדי שיבאו ויאכלו לפניו ולכך יוכל ליקחם בלי צידה ג"כ אסור אף של"ה צידה ממש רק אף זה הוי בכלל צידה, אך הי' קשה לרש"י דהרי בסיפא נקט אבל צדין חי' ועוף וכו' ונותנין לפניהם מזונות ובזה ודאי הכונה דמותר להאכילם להנאתם דא"א לומר הכונה כדי לצודם בערמה זו דהרי אף לצודם ממש מותר ומכ"ש להאכילם על כך ובע"כ הכונה מה שנקט לפניהם מזונות היינו להאכילם לטובתם א"כ מזה מוכח דהכונה גם ברישא דבר והפוכו ג"כ דאסור להאכילם לטובתם ולכך הוצרך הש"ס לטעם דאין מזונותן עליך וזה במשנה אבל בברייתא שפיר אפשר לפרש דאין נותנין לפניהם מזונות היינו דלא מבעיא דאסור לצודן רק אף ליתן לפניהם מזונות שיבאו ויאכלו ובזה יקח אותם בלי צידה רק בטוב ג"כ אסור ולא מיירי כלל מנתינת מזונות כלל וא"ש ודו"ק: