בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף כב:
גמרא מחלוקת לגמר אבל להריח ד"ה מותר. עיין פרש"י דלפי מה דס"ל השתא לא הוי טעמא דרבנן מכח דאינו שוה לכל נפש וקשה לי דלפ"ז למה הוצרך להקשות מברייתא ולא ממשנה דידן דנקט לעיל דרחיצת ידיו ורגליו מתירין ב"ה משמע אבל כל גופו אף לדידהו אסור וכמש"ל התוס' ובפרק כירה פירשו יותר הדבר דמשמע כן מתתני' וא"כ לפי מה דסבר השתא דרבנן ג"כ מתירין ואף דאינו שוה לכל נפש א"כ למה יאסור רחיצת כל גופו ואיך אמר דלהריח ד"ה מותר. ואף אי נימא דכאן לא ס"ל כב"ה דב"ה אסרי אם אינו שוה לכל נפש וכאן ס"ל דהם מודים דמתירין א"כ מ"ט לא פליג ר"ג בהא ולמה לא הזכיר פלוגתתו גבי רחיצה דהוא מתיר אף כל גופו, ודוחק לומר דהוי ס"ל כעת דלהריח נחשב שוה לכל נפש דל"ש חזרה בדבר המובן בחוש. ואפשר דניחא לי' טפי להקשות מברייתא דלהריח עצמו וצ"ע בזה מיהו לקמן בפלוגתא דרב ושמואל אם מותר לעשן פרש"י דפליגי אם הוי שוה לכל נפש או לא א"כ בזה גם כאן י"ל כן דהוי ס"ד דזה שוה לכל נפש. ודו"ק היטב:
תוס' ד"ה דנפישא בלישה וכו' היינו פתים גדולים יותר מדאי ועושה לצורך חול. לכאורה קשה הרי אם עושה פתים גדולים מסתמא הוא נאפה בתנור אחד שהרי פת אחד הוא א"כ הוי הכל בתנור אחד ומה איסור יש אף אם מוסיף לחול הרי מותר מכח דראב"ש מכח דהפת נאפה יפה. וצ"ל דל"ש הפת נאפה יפה רק בהרבה ככרות קטנים אבל מה שהככר עצמו הוא גדול בזה אינו נאפה יפה יותר ואדרבא יותר הוא נאפה אם הוא קטן לכך יש לחוש שפיר שיעשה גדולים ויוסיף לצורך חול. אך לפ"ז קשה לי על הירושלמי דנתן טעם מתוך שאתה מייגעו אף הוא אינו עושה רק לצורך יו"ט נהי נמי דנימא דהחשש הוי פן יאפה בתנור אחר מ"מ מי הכריחו לטעם זה ולא אמר כפשוטו דלאפות בתנור אחר לצורך חול ל"ח כלל רק עיקר החשש הוי באותו תמר ופתין גדולים חיישינן שיוסיף בהם לצורך חול ולא יומשך בזה כבוד יו"ט כי לא יושבח בזה הפת מה שהוא גדול בעצמותו אבל אם עושה קטנים אף אם ירבה יותר מותר מכח שהפת נאפה יפה ולכאורה הי' כראה דהירושלמי לא ס"ל כלל הלכה כרשב"א רק ס"ל הלכה כרבנן וא"כ להוסיף בכל ענין אסור לכך הוצרך להך טעמא מכח שאתה מייגעו לא יאפה יותר אבל לדידן דקיי"ל כרשב"א א"צ להך טעמא ולכך קשה על הר"ן דהעתיק הך טעמא מכח שאתה מייגעו לא יוסיף יותר ובאמת לא הי' צריך לכך רק הירושלמי מיירי לפי מה דס"ל כרבנן אבל לדידן א"צ לכך ודו"ק: