אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף כא:

דף כא.

גמרא מטלטלינן אגב רפתא כדשמואל עיין בתוס' ועיין מ"ש בחבורי ספר החיים בתשובה סי' רע"ט בדין טלטול מנורה ומ"ש בסוגיא זו השייך לבאר כאן ייע"ש ודו"ק:

במשנה ג' דברים ר"ג מחמיר וכו' אין טומנין את החמין לכתחלה ביו"ט. הנה במשכיות ליכא לשון זה של לכתחלה ונראה דזה נתוסף לפי מסקנת הש"ס דאביי מתרץ לה דהא מני חנני' הוא א"כ הוי האיסור מכח שלא הטמין מבעי"ו והנה הטעם של היתר העירוב דמותר מכח דל"ה כמתחיל רק כגומר וז"ש אין טומנין את החמין לכתחלה כלומר בתחלה אם לא התחיל להטמין מבעי"ו להיות עכשיו כגומר רק עתה הוא המתחיל להטמין מחדש אסור לב"ש כטעמי' דחנני' והוסיף אחד כן תיבת לכתחלה להבין פי' המשנה להמסקנא וק"ל:

גמ' אמר ר"ה וכו' ר"ה לטעמי'. יש לדייק דלמה בדברי ר"ה לא הזכיר את הטמנה רק אפיה ובישול והדלקת הכר ובברייתא דתנ"ה הזכיר גם הטמנה ומה שלא נקט בברייתא בישול ור"ה נקט לי' היינו דמה שקתני בברייתא ומחמין לו קיתון אחד זה הוי בכלל בישול של ר"ה אבל מה שר"ה לא נקט מטמין קשה, כיון דקיי"ל אמורא צריך לפרש דבריו ותנא א"ב לפרש וכאן הוי להיפוך התנא פירש יותר מר"ה ועיין בט"ז יו"ד ר"ס ס"ט כעין זה. ונראה ליישב דמה דאמר ר"ה משום כדי חייו ומשמע דב"ש אסרי אף כ"ח אין הכונה דאסרי לגמרי אף אפי' ובישול דא"כ קשה אדנקט חמין לאשמעינן דאין אופין ומבשלין כדברי ב"ש וכאן ל"ש לומר דבא לומר רבותא דב"ה כיון דלא נזכרו דברי ב"ה בהדיא וגם הלשון משמע דאמר בג' דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש משמע דבא לאשמעינן החומרא שר"ג מחמיר לא הקולא א"כ הו"ל לאשמעינן אפילו בבישול ואפי'. לכך כראה דאף לר"ה לא אסרי ב"ש רק הטמנה ומטעמא דרבא דהטמנה מוכחא מלתא דאדעתא דשבת עביד רק דרבא ס"ל דאף אם הניח ע"ת שייך טפם זה ור"ה ס"ל באם הניח אין קפידא אם ניכר דעביד לשבת דמה בכך הרי יש הכרה להיפוך ע"י עירוב רק בלא הניח דליכא הכרה להיתר שפיר מחלקין ב"ש בין הטמנה לאפיה ובישול דניכר דלשבת עביד לכך אסרי ב"ש אף בכ"ח. או דהוי מטעם דבשלמא אם הניח ע"ת כיון דהוי בהיתר מותר בכל אבל אם לא הניח ע"ת ואין ההיתר רק לכ"ח ס"ל לב ש דבהמטמנה ליכא משום כ"ח כיון דיכול עכ"פ לאפות ולבשל לו אין בהטמנה הכרח כ"ח לכך אסרי ב"ש הטמנה ולכך ר"ה ס"ל כיון דר"ג מחמיר כדברי ב"ש הלכה כן ולכך ברייתא זו דמתרת הטמנה אתיא כב"ה דמתיר אף הטמנה אבל ר"ה חושש להלכה כדעת ר"ג ולכך איכו מתיר רק אפי' ובישול ולא הטמנה, מיהו אכן קיי"ל דאף הטמנה מותר משום דאנן לא קיי"ל כר"ה דפליגי בלי ע"ת רק כרבא ואביי דפליגי אם הניח ע"ת. א"כ לפ"ז בלא הניח היכי דשייך כ"ח הלכה פסוקה כהברייתא דמתרת אף הטמנה דלא מצינו מאן דפליג כלל לאסור בזה היכי דשייך כ"ח דאף ב"ש מודים בהא ול"פ רק ביותר מכ"ח אם מהני העירוב וביותר מכ"ח אף דאסרי ב"ש אין לכו מי שיכריע כן להלכה דמר"ה אין ראי' דאף שהוא ס"ל הלכה כר"ג דלמא דוקא בלי עירוב כלל מחמיר כדברי ב"ש כיון דיש ריעותא דלא עירב כלל אבל אם הניח עירוב הי' מודה דאין לחוש לדברי ב"ש ולכך בכל ענין מותר אף בהטמנה לדידן וא"ש ודו"ק. והנה לפי תירוץ של אביי אין להקשות דלמה נקט הטמנה ולא אפיה ובישול דבזה שפיר הוי רבותא דאפילו אם עירב על דברים גדולים אין הטמנה נמשך אחריהם רק צריך להטמנה עירוב בפ"ע אבל לר"ה שפיר הוי אפי' ובישול רבותא לכך כראה כמש"ל ודו"ק

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה