אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף יח:

דף יח.

גמ' ביו"כ מה איכא למימר. עיין בפ"י מה שתמה הרי מפורש בש"ס בפ' יוה"כ דמי שבא מדרך וגופו מלוכלך בטיט וצואה רוחץ כדרכו וכו' ותרוצו דחוק מאוד, אבל במחכת"ה נעלם ממנו דברי המג"א בסי' תרי"ד ס"ק א' שכתב שמשמע מהרמב"ם דאינו מותר לו לרחוץ רק מקומות המלוכלכין לבד ולא יותר ולפ"ז הכא בטובל שצריך לטבול כל גופו מראשו לרגליו תה ודאי אסור ביו"כ ול"ש בזה היתר דאין כראה כמתקן משא"כ בשבת דאם מלוכלך מעט רוחץ כל גופו לכך אין כראה כמתקן ויהי' מוכח דינו של המג"א מש"ס זה ממה דפריך ביו"ט מה איכא למימר. וכן עיינתי בלשון הרמב"ם בה' שביתות עשור שכתב רוחץ מקום הטנופת כדרכו והנה מחה משמע לכאורה דמקום הטנופת לבד רוחץ ולא יותר, אך כראה דמזה אין ראי' גמורה די"ל כוונתו כך דהנה זה ודאי אם נתלככך ידו אחת או רגלו בעבור זה אף בחול אינו רוחץ כל גופו רק מקום המלוכלך לבד ובזה לא עדיף יו"כ מחול ובודאי אסור לו לרחוץ רק מקום הטנופת לבד אבל אם נתלכלך הרבה מגופו אז בזה דרכו בחול אם נתלכלך הרבה דרכו שוב לרחוץ כל גופו ולכך כה"ג אפשר אף ביו"כ שרי תה שכיוון הרמב"ם רוחץ מקום הטנופת כדרכו דהיינו אם דרכו בחול לרחוץ רק זה לבד אף היום זה לבד ואם דרכו לרחוץ עי"כ בחול כל גופו אף היום רוחץ כל גופו אבל מן הש"ס דילן מוכח דאף בנתלכלך הרבה ודרכו לרחוץ בחול כל גופו ע"י הטנופת הזה מ"מ ביו"כ אסור לרחוץ כל גופו רק הטנופת לבד וא"ש דברי המג"א לדינא כנלפע"ד נכון:

רש"י ד"ה לא סיד למיסר טבילה ביו"כ עיין בתוס' מה שהקשו דדלמא ס"ל דטובלין ביו"ט רק מטעם של מתקן הדר בי' ייע"ש וכבר מלתי אמורה בזה ועי"ש לקמן בתוס' אך שם פרשנו גוף הסוגיא אך לא לשון רש"י וכעת נראה ליישב פרש"י דהנה לשון כדרכן לכאורה הוי למותר בלי הבנה והו"ל לומר בקיצור כל חייבי טבילות טובלין בין בט"ב וכו' אך יש לפרש בשני אופנים או דקמ"ל דה"א כיון דנראה כמתקן לכך סד"א דיעשה ע"י שינוי באופן דלא יהי' כראה כמתקן או באופן דלא יהי' כראה כטובל ומתקן לכך קמ"ל דטובלין כדרכן ולא חיישינן למתקן, או י"ל כיון שכתבו התוס' דאינו מותר רק מכח טבילה בזמנה מצוה ושלא בזמנה אסור לכך נקט כדרכן דסתם טובלין בזמנן טובלין אז מותר אבל לאחר זמנו אם נמשך יותר דהוי שלא כדרכן בזה אסור. והכה אי נימא דטבילה דומה למתקן שייך לפרש כדרכן היינו בלא שינוי ול"ח בזה למתקן אך אי נימא דכל טבילות אף כלים לא דמיא למתקן ל"ש לומר דנקט כדרכן לאשמעינן דאין בזה חשש מתקן דאף בכלים ליכא בזה חשש מתקן לכך צריך לפרש כדרכן היינו בזמכה ולפ"ז הנה רבא תחלה דמשני אדם כראה כמיקר ולא משני דאדם מותר מכח טבילה בזמנה מצוה בע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דמכח טבילה בזמנה מצוה ל"ה שרינן תקוני מנא ולפ"ז הנה אם הי' איסור טבילה בט"ב וביו"כ מכח איסור עינוי ורחיצה ולכך שלא בזמנה הי' אסור מכח איסור רחיצה ורק מכח טב"מ הותר האיסור אין זה סברא כלל לרבא דמה לי איסור נראה כמתקן מה לי איסור רחיצה הלא איסור מתקן ג"כ הוי רק דרבנן ואיסור רחיצה הוי דאורייתא ביו"כ ואף בט"ב דהוי דרבנן כיון דס"ל לרבא דאין סברא להתיר איסור נראה כמתקן מכח טב"מ ה"ה דאין סברא להתיר איסור רחיצה וענוי מכח טב"מ ולפ"ז בע"כ מה דחייבי טבילות וכו' ל"ה מכח טב"מ רק דבלא"ה רחיצה לא נאסר רק של תענוג אבל כל דל"ה של תענוג מותר א"כ אף שלא בזמנה מותר לטבול ואף לדידן דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה מותר ובע"כ הכונה של כדרכן הוי רק לאשמעינן דליכא בזה חשש מתקן וא"כ אי נימא דרבא הדר בי' מכח מתקן א"כ תקשה לי' מה לשון כדרכן ונצטרך לפרש דהיינו רק בזמן טבילתן ומכח טב"מ אבל שלא בזמנה אסור ויהי' ס"ל אף טבילה שאינה של תענוג אסור בט"ב ויו"כ מכח איסור רחיצה או דנראה כעושה לתענוג ובע"כ ס"ל לרבא דמכח מצוה ראוי להתיר איסור וא"כ הדר בי' רבא יהי' בתרתי מטעם מתקן ומסברא דאין ראוי להתיר איסור עבור מצוה גם לדינא דלפ"ז לדידן דקיי"ל טבל"מ וכן שלא בזמנה יהי' אסור לטבול בט"ב ויו"כ וא"כ בע"כ יהי' החזרה בתרתי ולכך סמי חדא מקמי תרתי, וכעין שכתבו התוס' רק דהם לפי דרכם הקשו שפיר דזה תלוי בזה אך לפמ"ש אני דסברא אם מותר לטבול בכל ענין או רק מכח טב"מ ואם ראוי להתיר איסור דרבנן עבור טב"מ זה הוי ענין בפ"ע לכך שפיר הוי חדא במקום תרתי וסמי חדא מקמי תרתי ושפיר פרש"י דא"א לומר לאסור טבילה ביו"כ דמזה הדר בי' ויהי' רק חדא דהרי תנן כל חייבי וכו' ולומר דהדר מטעם מתקן זה הוי חדא במקום תרתי כנ"ל וסמי חדא במקום תרתי ודו"ק היטב:

תוס' ד"ה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן כו' עיי"ש מה שהקשו, והנה לולי דבריהם הי' נראה לפרש כוונת הש"ס כך דהנה הסמ"ע כתב בחו"מ סי' ע"ב סעיף ב' דבבין בין דרכו לנקוט הפשוט יותר באחרונה ייע"ש ולפ"ז הכא דנקט בין בט"ב בין ביו"כ משמע דביו"כ יותר פשוט להתיר טבילה מט"ב והיינו לא מבעיא אם נימא דעיקר ההיתר טבילה בזה הוי מכח טב"מ א"כ בט"ב יש רק חד מצוה של טבילה בזמנה אבל ביו"כ יש עוד מצוה דחייב אדם לטהר א"ע ברגל וי"ל דאף ר"ה ויו"כ נחשבים כרגלים לענין זה ועיין בצל"ח שהאריך בזה (ועיימש"ל דהחיוב ברגל עצמו ייע"ש) ועוד אף אי נימא דחיוב זה ל"ש ביו"כ או אף אי נימא דל"ה הטעם כאן מכח טב"מ מ"מ כיון שכתבו התוס' דקיי"ל כר"ח דכדאי בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת א"כ מוכח דלדידן ביו"כ מותר ובט"ב אסור א"כ מהך סברא גופא דכדאי בית אלהינו הוי יו"כ יותר פשוט להתיר מט"ב ולכך נקט ת"ב תחלה. אך קשה הרי מצד אחר יש סברא לאסור ביו"כ טפי דבזה יש חשש מלאכה ונחשב כמתקן משא"כ בט"ב א"כ אדרבא מסתבר בט"ב להתיר יותר מיו"כ והי"ל למנקט יו"כ תחלה אלא ודאי דאמרינן הואיל כיון דבשבת שרי ביו"כ כמי שרי ולכך מכח חשש מתקן ליכא רבותא כלל דזה פשיטא כיון דבשבת מותר כ"ש ביו"כ והוי עיקר הרבותא מצד איסור רחיצה ומצד איסור זה הוי יו"כ מסתבר טפי להתיר כנ"ל אבל אי נימא דלא אמרינן הואיל וכו' א"כ קשה הו"ל למתני יו"כ תחלה ואח"כ ט"ב ולכך להך לשנא דרבא דלא אמרינן הואיל בע"כ הי' צ"ל מה דנקט בין בט"ב בין ביו"כ ל"ה כדרך הרוב דנקט הפשוט באחרונה לכך אמר הש"ס כיון דתנא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביו"כ ונקט יו"כ בסוף מסתבר יותר דנקט כדרך שנקטו בכל מקום הפשוט באחרונה ומוכח דאמרינן הואיל לכך הוי יו"כ יותר פשוט וא"ש ודו"ק לולי שרש"י ותוס' לא פרשו כן ועיימש"ל בזה:

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה