בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף יד:
רש"י ד"ה מי איכא מאן דשרי ואפי' לטלטלו אסור וכו' דהא בטיל לי' מעוטא לגבי רובו והוי ככולו פסולת. הכה מלשון רש"י שבכאן ומלשון התוס' שכתבו ג"כ כן מוכח דעיקר הקושיא הוי מכח כיון דאסור לטלטלו כלל מכח דבטיל לי' לגבי פסולת א"כ היאך אפשר לברור אבל אם לא הי' בטל לי' והי' מותר לטלטלו היה מותר לברור האוכל מתוך הפסולת ולפ"ז קשה לי לכאורה דמה חשש איסור יש בהטלטול הלא ממ"נ אם אסור לטלטל הפסולת אגב האוכל א"כ אף במחצה על מחצה מחצה פסולת ומחצה אוכל יהי' אסור לטלטלו מכח דמטלטל נמי הפסולת ואם בזה ליכא חשש איסור מכח דדומה למה דמטלטלין במנא אגב קטמא אע"ג דיש עליו שברי עצים וכן כמה דברים דמותר לטלטל האיסור אגב ההיתר כן ה"נ מותר לטלטל הפסולת אגב אוכל א"כ לפ"ז אף ברוב פסולת למה יהא אסור לטלטלו הרי הטלטול הוי יחד ובזה ל"ש ביטול דהרי דעת כמה פוסקי' והובא ביו"ד סי' ק"ט דיבש ביבש שנתערב אף דבטל ברוב מ"מ אסור לבשלן יחד רק צריך לבשלן בפ"ע והיינו מטעם דאם מבשלן יחד סוף סוף איסורא יש כאן ולא ס"ל דנהפך האיסור ממש להיתר כאינך הסוברים שם כן א"כ ה"נ אמאי יהי' אסור לטלטלו יחד הרי ביחד סוף סוף יש כאן אוכל ומטלטל לי' ויהי' מותר לטלטל את האוכל שבו ושוב אגבו יהי' מותר לטלטל אף אם הפסולת. וא"ל דהכונה דאם הוי מע"מ אז הפסולת לא חשיב כמו האוכל והוי טפל לגבי האוכל לכך האוכל עיקר ומותר לטלטלו אף שיש בו פסולת דהפסולת טפל לגבי' ונמשך אחריו אבל אם הפסולת מרובה מן האוכל א"כ אין הוא בטל לגבי האוכל ולא אפשר לטלטלו אגב האוכל דהוא יותר מן האוכל, דא"כ לא הו"ל לרש"י לפרש דהוא בטל לגבי האוכל והוי ככולו פסולת רק ה"ל לפרש דאין הפסולת בטל בזה לגבי האוכל ולא נגרר אחריו אבל למה פי' שבטל לי' האוכל והוי ככולו פסולת. ולכך הי' נראה מזה להוכיח דרש"י ותוס' כאן יסברו כדעת הרא"ש וסייעתו ביו"ד סי' ק"ט דביבש ביבש שנתבטל ברוב נהפך האיסור לגמרי להיתר ומותר אף לבשלו יחד א"כ ה"כ להיפוך שפיר פירשו דאם לא הי' האוכל נהפך לפסולת אף שהוי מיעוטו הי' מותר לטלטלו אגב האוכל רק דפריך כיון דבטל לי' לגבי רובו הו"ל ככולו פסולת ונהפך האוכל לפסולת והוי כולו פסולת דנהפך המיעוט להיות כמו הרוב ממש. והפוסקי' דס"ל דלא נהפך ממש האיסור להיתר הם יהיו סוברים כמ"ש בתחלה דכל דהפסולת מרובה עכ"פ הוא לא נגרר אחר המיעוט ואסור לטלטלו אגב האוכל או דהם גורסין בש"ס פשיטא מי איכא מאן דשרי כגרסת הרמב"ם וסייעתו לפי פי' נושאי כליו ייע"ש ודו"ק ועיימ"ש בזה בק"א סי' תק"ו בזה באריכות ייע"ש:.
תוס' ד"ה מפני מה אמרו וילון טמא וכו' ובה"ג גריס מפני מה אמרו וילון אסור וכו' ול"נ דלא אשכחן בשום מקום במשנה וברייתא וכו' דוילון יהיה אסור משום כלאים בשלמא טומאה אשכחן כדתנן וילון וכו' ייע"ש. הנה הב"י ביו"ד סי' ש"א רוצה להוכיח מדבריהם הללו דוילון אין בו איסור כלאים והנה הכל תפסו על הב"י בזה המרש"ל ביש"ש והמרש"א והמר"מ שי"ף והש"ך ביו"ד שם והוא דח"ו טעות כפל לפני הב"י בכוונתם דאיך אפשר לומר דס"ל וילון אין בו איסור כלאים איך יפרשו קושיות הש"ס דפריך והא וכו' מפני שהשמש מתחמם כנגדו ובע"כ הכונה כפרש"י אלא ודאי כוונת התוס' רק דל"ש בזה מפני מה אמרו דוילון אסור כיון דלא נמצא כן מפורש וכו' ייע"ש. ולדעתי הקלושה לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה שהשיגו על רבינו ב"י לתת אותו ח"ו כטועה בדבר פשוט ולדעתי צדקו דבריו דהנה ודאי מלשון התוס' שכתבו וז"ל דלא אשכחן בשום מקום לא במשנה וכו' ולא כתבו דלא אשכחן בהדיא בשום מקום משמע דאין כוונתם לומר דלא אשכחן זה מפורש לומר עליו מפני מה אמרו רק דגוף הדבר לא אשכחן כלל וגם ממ"ש בסוף בשלמא בטומאה אשכחנא כדתנן ולא כתבו אשכחנא בהדיא משמע דאין כוונתם כמ"ש המפ' רק כהבנת הב"י דגוף הדבר חידוש הוא ולא אשכחן דין זה כלל. ומה שהקשו איך יפרש קושיות הש"ס כראה דא"ש דהרי חזינן דאוכל נפש ודאי מותר ביו"ט ואעפ"כ ס"ל לרבנן דאין משלחין תבואה ואף דראוי למאכל לודיות וכו' מ"מ כתב הרא"ש דאינו אוכל ממש כמו קטניות והצל"ח ביאר דבריו יותר ועיימ"ש. בק"א בזה א"כ חזינן מה שלא נחשב אוכל נפש ממש אסור לשלוח ולפ"ז ה"נ הוי קושיות הש"ס כך דודאי כלי השייך לתשמיש אדם מקבל טומאה וזה הוי החילוק בין כלי לכלי שדבר דהוי לתשמיש אדם שם כלי עליו ואם אינו לתשמיש אדם לא הוי עליו שם כלי ולכך הנה בוילון שאמרו דלכך טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו א"כ חזינן שבשביל שימוש זה שהשמש מתחמם בו חשוב כלי ולמה לא נחשב כלי מכח גוף השימוש שנעשה לפרוס בפתח לצניעות וכדומה והוי תלי' זו עצמה צורך האדם והוי שם כלי בע"כ דשימוש זה שמשמש הוילון כיון דהוי לצניעות בעלמא כמ"ש ברש"י וב"י ואחרונים בא"ח סי' שט"ו לכך כיון דהוי רק לצניעות בעלמא אין זה חשיב תשמיש כלל ול"ה עבור זה כלי רק מכח דהשמש מתחמם כנגדו וא"כ תינח לענין טומאה דאשכחן בכמה דוכתא דאף אם ראוי לשום תשמיש ע"ד המיעוט ג"כ מקבל טומאה אבל ביו"ט כמו דבשביל מאכל לודיות אסור לשלוח בע"כ דבזה בעינן שיהי' ראוי לרוב העולם בדרך הזה לא מה שראוי ע"ד המיעוט א"כ ה"נ בעבור מה שהשמש מתחמם כנגדו אסור לשלוח דהוי כמאכל לודיות ובעבור גוף השימוש של הצניעות כיון דלא נחשב כלי עבור זה אין ראוי לשלחו ביו"ט עבור זה. ולא מבעיא אם קושיות הש"ס עכשיו אזיל למה דס"ד כאן דדיקא מה שניאותין בו ביו"ט משלחין פשיטא דפריך שפיר אף גם אי נימא דפריך אף להמסקנא ג"כ א"ש דעכ"פ בעינן דבר שיהי' נאותין בו בחול בלי הקדם מלאכה האסורה ביו"ט אבל אם אינו ראוי בחול בלי מלאכה אסורה ביו"ט אסור לשלוח כמבואר בלשון הרמב"ם ייע"ש וא"כ פריך הש"ס כך אלא בוילון דבזה ליכא חשש כלאים אך בזה קשה קושיא אחרת דוילון בלא"ה אסור לשלחו ביו"ט אף שאינו של כלאים כיון דאמר מפני מה וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו ולא אמר הטעם מכח גוף השימוש בע"כ דגוף השימוש לא נחשב שימוש לעשותו כלי רק בשביל שהשמש מתחמם כנגדו א"כ אם לענין טומאה לא נחשב גוף השימוש לשימוש מכ"ש דלענין יו"ט לא נחשב שימוש לשלחו עבור זה דהרי בטומאה די במיעוט וכאן בעינן שימוש הראוי לכל א"כ מכ"ש ביו"ט דלא הוי שימוש ועבור זה יהי' מותר לשלחו ביו"ט להיות נחשב נאותין בו ביו"ט או עכ"פ בחול ואם עבור השמש שמתחמם כנגדו זה ודאי הוי רק מיעוט' ול"ש לשלחו עבור זה וא"כ איך מותר לשלחו ביו"ט דל"ה בכלל דבר שניאותין בו ביו"ט או בחול וא"ש. ולפ"ז היוצא מדברינו שלדעת הב"י לדעת התוס' בוילון אין בו משום כלאים ולשלחו ביו"ט אסור אף אם לא הוי של כלאים כיון דל"ה דבר שנאותין בו ואין דומה למה דמותר לשלוח אף כלים שאין תפורין דזה גרע דאם לא היו תפורין ואין מיוחדין לשום מלאכה בזה אפשר דיכסה עצמו בו וראוי לכסות בו אבל וילון המיוחד לדבר השייך לו אין דרכו להשתמש בו ד"א לכסות בו רק לצורך הנעשה לו וצורך זה לא נחשב שימוש ביו"ט או בחול ואין ראוי לשלחו ביו"ט כמו תבואה למאכל לודיות. וז"ב ונכון לפענ"ד להציל את רבינו ב"י מטעות ח"ו ודו"ק היטב. ויש להסביר הדבר יותר דבע"כ מה שמותר לשלוח ביו"ט הוי רק אם ראוי לשימוש גוף האדם וכן מוכח מפרש"י בד"ה כל שנאותין בו שפי' מתקשטין ולמה לא פי' כל שנהנין בו אלא ודאי דהנאה לא מהני ביו"ט ותדע דמה פריך כלאים למאי חזו נימא דחזי לכסויי בי' מכא וכלי או לשאר איזה תשמיש שלא לגוף האדם בפרט למה דמסיק הש"ס דכל שנאותין בו בחול קאמר ולמה לא יהי' מותר כלאים מכח דראוי למכרו בחול ומכירה ודאי הוי הכאה ממש וכדרך הנאתן דהרי אסור באיסורי הנאה ובע"כ דלא מהני הנאה דעלמא רק הנאה הראוי' לשימוש גוף האדם ולכך פרש"י מתקשטין וכלי אכילה נחשב שימוש לגוף האדם וכדומה לזה אבל דבר שאינו משמש לגוף האדם לא הותר ולכך הי' להש"ס ספקא אם זה השימוש של הוילון אם נחשב השימוש לגוף האדם וראוי לשלחו ביו"ט או לא ולכך מוכיח שפיר כיון דאמר דוילון טמא מכח שהשמש מתחמם בו ולא אמר מכח דהוא משמש לאדם לצניעות וכדומה בע"כ דזה ל"ה שימוש לגוף האדם וצריך טעם שהשמש מתחמם בו א"כ הנאת הצניעות הוי רק כעין הנאת מכירה או כסוי כלים שאינן לאוכל אדם ואסור לשלחו ובעבור הנאת השמש הוי רק כעין מאכל לודיות. והנה מש"ל שדבר שמיוחד לד"א אין דרכו להתכסות בו נראה ראיה לזה מלשון הש"ס דקאמר בשלמא תפורין חזי למלבוש שאינן תפורין כמי חזי לכסויי וכו' ולמה לא קאמר בשלמא תפורין חזי בין למלבוש בין לכסויי שאינן תפורין חזי נמי לכסויי כדרך הש"ס בכ"מ היכי דאומר כה"ג ומדלא נקט בתפורין רק חזי למלבוש משמע בדבר התפור אין דרכו לכסות בו רק למה שנעשה לכך גם וילון לא נעשה לכסויי רק לתשמישו וזה ל"ה צורך בו לגוף האדם וכו' (ועיימ"ש לקמן בסוף השייך לזה דא"צ לכך כלל ייע"ש דבלא"ה א"ש) ונראה יותר דפלוגתא דתוס' עם רש"י הוי במה דפליגי הפוסקי' לדעת הרא"ש לדעת הרי"ף אם הלכה כר"ש או כת"ק בפלוגתא דתבואה דרש"י ואינך דס"ל וילון יש בו משום כלאים ס"ל דהלכה כר"ש בתבואה ולכך ל"ה מצי פריך היכי מותר לשלוח וילון כלל ביו"ט די"ל דבעבור הנאת חמום השמש כמו דמטמא עבור זה כן מותר לשלוח עבור זה ביו"ט ולכך פריך, רק דיש בו איסור כלאים אבל התוס' ס"ל דאין הלכה כר"ש ולכך פריך הקושיא איך מותר לשלוח ביו"ט כיון דאין נאותין ממנו הנאת הגוף או אפשר דרש"י מפרש כפי' הבע"הע שהביא הרא"ש דפליגי באם נפש בהמה במשמע ולפ"ז אפשר בראוי לאדם מותר בכל ענין ולכך ודאי דמותר לשלוח וילון ביו"ט ופריך רק דהרי אסור משום כלאים אבל התוס' ס"ל כדעת הרא"ש דלא פליגי בנפש בהמה רק באוכל אדם אם הוי מותר אפי' בשביל מאכל כל אדם או די אם ראוי למאכל כ"ש וכיון דקיי"ל כת"ק לכך אף וילון אסור לשלוח עבור חימום השמש וכדומה ופריך הש"ס על שלוח ביו"ט הנלפע"ד בזה. והנה במה שכתבתי לעיל בביאור דעת הב"י לדעת התוס' במה דפריך מוילון דהכונה כיון דל"ה שימוש לגוף האדם אין לשלחו ביו"ט וכתבתי כיון דמיוחד לתשמישו אין משמשין בו לישיבה הנה כעת ראיתי שא"צ לכך רק י"ל דבאמת וילון סתם מותר לשלחו מכח דראוי לישיבה, רק דהקושיא הוי על של כלאים איך מותר לשלחו דנהי דבוילון לית בי' משום כלאים היינו לתלותו לפני הפתח אבל לישיבה ודאי אסור מכח כלאים ולכך פריך ממ"נ איך מותר לשלחו בשל כלאים הלא לישיבה הוי כלאים ואם לתלותו הרי זה ל"ה שימוש הגוף כיון דלא הוי כלי עבור זה שהרי לטמא הוצרך טעם אחר כנ"ל וא"ש: