בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף יד.
במשנה ובה"א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן וכו'. הנה הצל"ח הרגיש באריכות הלשון ועיימ"ש דבא לרמז דלא בעינן אצלוי וכתב שמזה הוציא הש"ס אח"כ דפריך ודלמא תבלין הוו וכו', ונלפענ"ד כראה להיפוך דאדרבא לב"ה מעלינן חד דרגא ולא יותר להברייתא דמתירין במלח אפי' במדוך של אבן רק דבעי שינוי כל דהו ממילא בתבלין דעדיפי אפי' שינוי כל דהו לא בעי אבל להמשנה דאין מתירין מלח רק במדוך של עץ בזה מתירין ב"ה אף במדוך של אבן רק דמ"מ בעי אצלויי מעט ולכך נזהר בלשונו במשנה נדוכין כדרכן ולא תימא (בדרבנן) [כדרכן] ממש אפי' בלא הטי' רק כדרכן במדוך של אבן לזה הוי כדרכו אבל מ"מ שינוי כל דהו בעי ומה דפריך הש"ס אח"כ דלמא תבלין הוו היינו דזה מסברא הוא דתבלין עדיפי בחד דרגא א"ם אם במלח די בשינוי כל דהו אז בתבלין ל"ב שינוי כלל. ועוד הי' נראה לכאורה דלכך פריך כן בפשיטות לפי דברי הלח"מ בפ"ג מה' יו"ט ד"ה דכין שכתב דבע"כ מלח הוי אוכל נפש עצמו דאם מכשירין ל"ה מהני שינוי ויע"ש א"כ לפ"ז א"ש דתבלין כיון דמכשירין הוא פריך שפיר ממ"נ כיון דנחשב מכשירי אוכל נפש א"כ אם מותר ראוי שיותר לגמרי אף בלא שינוי ואם אסור מכח אפשר מעיו"ט כיון דשאר תבלין הוי מכשירין לא יועיל בהו שינוי כלל דבמכשירין ל"ש לחלק בין בשינוי או שלא בשינוי ולכך בתבלין דהוי מכשירין פריך שפיר ויש ראי' לדברי הה"מ. אך לפ"ז נצטרך לפרש מה דאמר במשנה נדוכין כדרכן במדוך וכו' היינו אפי' אצלויי ל"ב כפי' הצל"ח. מיהו בפירושו לבד אינו מספיק דמנ"ל להקשות דלמא הכונה ע"י אצלויי אך לפמ"ש א"ש דהקושיא הוי מכח דבמכשירין אין לחלק בין בשינוי או לא. מיהו באמת זה א"א דהרי חזינן דב"ש ס"ל במשנה דתבלין במדוך של עץ הרי ס"ל בתבלין ג"כ ע"י שינוי בע"כ דאף בתבלין אפשר לחלק בין בשינוי או לא בע"כ קושיות הש"ס הוי מכח סברא דמעלינן חד דרגא וכוונת המשנה הוי להורות דדוקא במדוך של אבן אבל אצלויי בעי וא"ש ולדעת הצל"ח כיון דאמר נדוכין כדרכן שוב ל"ה צ"ל במדוך של אבן ובע"כ כמ"ש דבא למעוטי (דבדרבנן) [דכדרכן] הוי רק לענין מדוך של אבן ולא לענין אצלויי. אך הנה מפרש"י ד"ה אין זה בגו ביתאי שכתב דאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן בלא שינוי ולא נקט סתם במדוך בלי שינוי משמע דס"ל רק בשל אבן בעי שינוי אבל בשל עץ ל"ב שינוי ולכאורה קשה מנ"ל הא דלמא הא דקאמר אצלוי אצלויי ודוך הוי בכל מדוך בין בעץ בין באבן בע"כ דס"ל דבמשנה דמתיר בשל עץ מתרת בכל ענין אף בלי שינוי כעין דאמרינן בתבלין דדנין כדרכן במדוך של אבן משמע כדרכן ממש בלי שינוי כלל א"כ ה"ה נמי מה דקאמר ובמלח במדוך של עץ הוי ג"כ הכונה כן כדרכן בלי אצלוי וא"כ אם תנא דמתני' דמחמיר במלח ומ"מ בשל עץ בלי שינוי מכ"ש לדידן לתנא דברייתא דמיקל דמותר באופן דמתיר במשנה לכך בשל עץ ל"ב שינוי רק בשל אבן ומוכח מזה דרש"י מפרש דהמשנה מתרת בלי שינוי. מיהו אכתי דברי רש"י גופא אין מובנין עדיין דאכתי אין ראי' מהמשנה דבשלמא לדין המשנה כיון דהי' אסור לדוך בשל אבן רק בשל עץ והוי זה היכר גמור ושינוי ממש שוב לא הי' צריך שינוי אחר לאצלויי בשל עץ אבל לדידן דמותר אף בשל אבן א"כ כיון דמותר בכל מדוך ומדוך א"כ אף אם דכו בשל עץ ליכא היכר ולכך צריך לאצלויי ומנ"ל לרש"י דדוקא בשל אבן הוא דוקא דבעי אצלויי ולא בשל עץ וצ"ע כעת בזה:
רש"י ד"ה מדוך הוא בוכנא שמכין בו כדרכו וא"ב שינוי. והוא לכאורה תמוה דהרי זה עצמו הוי שינוי במה דאוסר לדוך רק בשל עץ וכמש"ל רש"י בעצמו בדברי ב"ה והנה יש שרצו להגי' בפרש"י וא"צ רק שינוי זוטא אבל פשט לשונו לא משמע כן דלא אמר אח"כ שינוי גדול. וכדי ליישב פרש"י ושלא נצטרך לעשות ט"ס הי' כראה כך דודאי מצד עצמו אין שינוי נחשב במה שידוך בשל עץ כיון שדרכו לדוך פעם בשל אבן פעם בשל עץ אם נאסור לו בשל אבן רק בשל עץ לבד בזה לא יחשב שינוי, אך הכלל כך הוא דעיקר השינוי שהצריכו חכמים במלח הוי כדי להראות היכר שנדע שיש חילוק בין מלח לתבלין הן לטעם דכל קדרות צריכות מלח הן לטעם מפיג טעם עכ"פ עיקר הכונה לעשות שינוי בין דבר שמפיג טעם או אינו יודע מה יצטרך למחר שזה מותר לו לכתחלה להמתין על יו"ט ובין דבר שאינו מפיג טעם וידע ממנו מעיו"ט לכל חד כדאית לי' זה אין לו להמתין עד יו"ט רק יש לעשותו לכתחלה קודם יו"ט לכך רצו חז"ל לעשות היכר בין זה לזה, ובפרט אי נימא דעיקר הטעם הוי מכח דיש חשש שיעשנו לימים הרבה ובדבר דמפיג טעמו או אין נצרך לו כ"כ ליכא חשש זה כמ"ש הצל"ח ג"כ א"ש דרצו חז"ל לעשות היכר בין דבר זה דאין בו חשש שיעשנו לימים הרבה ובין דבר דיש בו חשש זה דבזה צריך ליזהר ביותר שלא יעשה לצורך חול. ויש להסביר הדבר עוד יותר דאם יעשו שינוי כך להיות דין דיכתו כך לא ידע טעם השינוי אם הוא מכח טעם שידע מאתמול ואינו מפיג טעמו והי' לו לעשותו מעיו"ט או אפשר בשביל גוף המלאכה שלא סותר רק בשל עץ וכדומה ולא ירגיש כלל הטעם דהוא מכח אפשר לעשותו מעיו"ט אבל אם נעשה שינוי בין דבר שמפיג טעם או לא ידע לבין דבר ההיפוך בזה יוכל להרגיש טעם האיסור למה צריך שינוי, ובזה א"ש יותר מה שהקשה הצל"ח והבאתיו לעיל מה פריך הש"ס ודלמא תבלין הוא דלמא גם תבלין בעי אצלויי ולפמ"ש א"ש דעיקר הטעם של השינוי הוי להכיר בין תבלין למלח ואם יהי' דינם שוה מה יהי' פועל השינוי אם לא יהי' ניכר בין זה לזה בע"כ שבזה ל"ב שינוי. ולפ"ז כראה להוסיף דהשינוי להיכר בין זה לזה ל"ה רק אם בשל אבן אין דכין בו מלח ובמלח אינו מותר רק בשל עץ ובתבלין איכו מותר רק בשל אבן אז יהי' ניכר טעם השינוי אבל אם בתבלין יהי' מותר בשניהם בין באבן בין בעץ אף שמלח ידוך בשל עץ לבד לא יהי' כיכר השינוי דבשלמא לענין אצלויי דבתבלין כיון דא"צ לכך בודאי אינו מטה דלמה יעשה כן לכך אם במלח יעשה כן כיכר השינוי אבל בשל עץ ואבן דבחול דרכו לפעמים לדוך בשל עץ תבלין כמו עץ אבן א"כ אם יראה דכין תבלין בעץ ומלח בעץ ביו"ט לא יהי' ניכר השינוי לכך עשו חז"ל התקנה כך דבמלח יהי' דוקא בשל עץ ותבלין דוקא בשל אבן ואז יראה שינוי גמור מהיפוך אל היפוך ואז ירגיש השינוי וטעם השינוי. ועשו תקנתם כן דבאמת בשל אבן יותר טוב לדוך מבשל עץ ויותר נקל הוא לדוך בו וכמו שמוכרח לומר גם לפי פשוטו ג"כ ולכך כיון דעיקר טעם השינוי הוי בשביל מלח לא בשביל תבלין ולכך בתבלין דל"ה השינוי מצד עצמו רק עבור מלח לכך התירו בו בשל אבן הטוב יותר אבל של מלח דהוא הגורם השינוי בו התירו רק בשל עץ. ומעתה כבין כוונת המשנה לפרש"י דב"ש אמרי תבלין במדוך של עץ היינו אף בשל עץ ובאו לאפוקי מדעת ב"ה דאמרי דוקא בשל אבן כמש"ל אמרו אינהו אפי' בשל עץ מותר ולכך פרש"י דמותר כדרכו בלי שינוי והיינו כיון דהם אסרי מלח לגמרי רק בעץ פרור וא"כ יש בזה היכר בין מלח לתבלין דבעץ פרור אין דכין תבלין כלל ויש היכר גמור אבל ב"ה אמרי תבלין דכין כדרכן וא"ש לשון כדרכן שעמד בזה הצל"ח ואני ג"כ לעיל להיפך דאם אמר כדרכן למ"ל במדוך של אבן אך לפמ"ש א"ש דדוקא במדוך של אבן מתירין ב"ה אך שלא נטעה מפני מה כעשה השינוי אם מפני תבלין או מפני מלח גם ליתן טעם למה זה בשל אבן וזה בשל עץ לכך אמר תבלין אין הטעם דיכתן בשל אבן להיות בהם השינוי רק הם נדוכין כדרכן בשל אבן והשינוי הוי בשל עץ כיון דהוא נדוך בשל עץ צריך תבלין להיות נדוכין בשל אבן והוי השינוי מכח מלח ולכך פריך הש"ס לכ"ע מלח בעי שינוי דבע"כ טעם השינוי הוי מכח מלח לא מכח תבלין כדקתני במשנה בזה לשון כדרכן גם אם לא הוי מכח מלח הי' ראוי להיות להיפוך מלח באבן ותבלין בעץ ואם תרוייהו בעי שינוי ושוין הם הו"ל לעשות שניהם בשל עץ דוקא ובע"כ מלח בעי שינוי להיות משנה אותו מתבלין ולכך מ"ט חלוק דין מלח מדין תבלין ומשני כל חד כדאית לי' וא"ש שיטת רש"י. ולדינא אין כ"מ כיון דאנן קיי"ל כברייתא דהכל נדוכין בכל דבר וא"ש ודו"ק היטב
תוס' ד"ה בכל דבר ס"ד. עיימ"ש בזה בק"א סי' תק"ט מ"ש בביאור דבריהם ייע"ש ותבין: