אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף ו:

דף ו.

גמרא אלא עם יציאתה נגמרה ומותרת ביו"ט הא במעי אמה אסורה ביו"ט וכו'. עיין פרש"י דפי' דאסור מכח הכנה דרבה ועיין במפורשים מה שנדחקו לפרש כוונת רש"י דס"ל אין יו"ט מכין לעצמו ולא ידעתי מי דחקם לכך דודאי לפי המסקכא דידעינן מברייתא דהשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט צ"ל מה דאינה אסורה בי"ט אחר השבת מספק היינו כמ"ש התוס' דהכנה לא נחשב רק ע"י הלידה אבל בלא"ה לא חשיב הכנה וכן מה דלא גזרינן אטו הנך דמתיילדין ביומיהן מכח מה שמתרץ הש"ס בדף א' דביצים הנמצאים מלתא דלא שכיח הוא וכו' אבל להס"ד דלא ידע מהך ברייתא כלל שפיר הוי סבר דאף במעי אמה חשיב הכנה ולאו דוקא הלידה מחשיב הכנה רק אף במעי אמה מחשיב הכנה וכן הוי ס"ל דאף בביצים הנמצאים גזרינן או אטו יו"ט אחר השבת בנמצאים או עבור הנך דמתיילדין ביומיהן כקושיות הש"ס בדף ב' ולכך שפיר פרש"י דאסור מכח הכנה דרבה היינו מכח גזירה אטו יו"ט אחר השבת. ואפשר דלשון רש"י שכתב דלא נגמרה מאתמול דחקם לפרש כן דלפמ"ש לא הוי צריך רש"י לפרש דלא נגמרה מאתמול דאדרבא הרי אם נגמרה מאתמול זה הוי עיקר החשש ביו"ט אחר השבת מכח דנגמרה מאתמול כמש"ל בש"ס אך באמת מהא לא איריא דהתם לעיל הוי הכונה דמאתמול גמרה לה היינו הגמר של מעי אמה להיות נעשה כתואר ביצה והכא הוי הכונה ע"ד שאמר תחלה ביצה עם יציאתה נגמרה כלומר דאז הוי גמר כל מלאכתה ושוב לא נעשה בה מלאכה ביו"ט כלל ולא הוי הכנה ביו"ט כלל ע"ז אמר רש"י דאם נמצאת במעי אמה לא נגמרה כל מלאכתה מאתמול וכיון שלא כגמר כל מלאכתה מאתמול אסורה מכח הכנה מכח יו"ט אחר השבת וא"ש וזה ברור לפענ"ד כוונת רש"י בפשוט. והנה לכאורה קשה לי מה פריך הש"ס לרב נימא דכוונת רב הוי כן לפמש"ל בש"ס דר"א אמר ביצה תאכל היא ואמה ופריך הש"ס ה"ד וכו' ומשני תאכל אגב אמה כגון דקנאה סתם נשחטה הוברר הדבר דלאכילה עומדת לא נשחטה הוברר הדבר דלגדל עומדת וכו' ורב מרי משני שם בתירוץ אחר דגןזמא קתני וכו' והנה גוף לשון הסוגא שם צריך ביאור דלמה הלה בהביצה לומר דתאכל אגב אמה וגם מה רבותא הוא זה פשיטא דאם התרנגולת מותרת ואמרינן בה הוברר ה"ה כמי דהביצה מותרת ועדיין קשיא למה ליה לאשמעינן תאכל היא ואמה וגם בפרט מלשון הש"ס דקאמר נשחטה הוברר דלאכילה עומדת משמע דעיקר הרבותא הוי לענין הביצה ולא לגוף התרנגולת ואיך אמר נשחטה הלא היא גופה היאך נשחטה תחלה אם לא נימא הוברר הדבר וכך הו"ל לומר בא לשוחטה הוברר הדבר דלאכילה עומדת לא בא לשוחטה הוברר הדבר דלגדל עומדת ולמה אמר נשחטה. ולכך כראה דודאי לגוף התרנגולת לא הוי רבותא דמותר לשוחטה כשקנאה סתם דבזה אמרינן דבודאי הוברר דנהי דלא נימא דיש ברירה רק אף בדרבנן אין ברירה מ"מ בענין כזה ל"ש ברירה דע"כ ל"ש ברירה רק אם אנו רוצין לעשות איזה דבר למפרע הן שיחול איזה קנין למפרע כגון קניית ערוב וכדומה הן שיחול איזה היתר למפרע כל כה"ג דאנו רוצין שיתחיל איזה ענין למפרע מה דהענין ההוא הוי דבר חשוב הן מצד שהוי דבר קנין או היתר או כגון בפלוגתא דצריך שירשום כיון דלולי הכנה שלו הוי מוקצה וע"י הכנתו בא להתיר וצריכין אנו שיחול כאן הכנה להתיר כל כה"ג נחשב מעשה ולכך ס"ל לרבנן דלא אמרינן ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע דלא אלים מה שעושה לבסוף להיות כאלו הוברר ממש למפרע שיחול על ידו מעשה זה של הקנין או ההיתר שיהי' הותר מאז משעה ראשונה אבל כאן בתרנגולת בקנאה סתם בזה ל"ב ברירה לעשות איזה היתר בפועל רק שלא יחול האיסור דאם לא התכוין להיות עומדת לגדל ממילא לא נאסרה א"כ בזה ל"ב הכנה להתיר רק גלוי דעת בעלמא שלא הי' חל עליו האיסור כלל דאם לא כיוון לגדל ממילא מותרת רק באם לא נשחטה אז הוברר דלגדל עומדת דלחומרא אמרינן יש ברירה והוי כאלו כיוון מאז לכך אבל אם נשחטה לא צריכין אנו לומר ברירה דלאכילה התכוין רק הוי ברירה שלא התכוין לגדל וכל דליכא כוונה לאיסור ממילא מותרת ולכך בזה לא אלים כח הברירה דאין אנו רוצין שיעשה איזה היתר לדחות איסור או הזמנה או קנין רק גלוי דעת להיפוך שלא הי' כוונה לאיסור ובכה"ג יש ברירה, ולכך לענין גוף התרנגולת פשיטא דמותר לשחטה בקנאה סתם ואין בזה צד רבותא רק לענין הביצה שפיר הוי רבותא מתרי טעמי חדא די"ל לענין הביצה כיון דבשעה שנולדה עדיין לא הוי ידענו אם ישחטנה אח"כ או לא ואז נאסרה משום כולד א"כ נהי דשחטה אח"כ ה"א דמעשה השחיטה לא הוי ברירה רק לגבי עצמה של שחיטה דלגוף התרנגולת שאנו מסופקין אם מותר לשחטה או לא אמרינן הרי אם שחטה הוי גלוי מלתא דלמפרע היתה עומדת לכך ומהני לגבי עצמה להתיר מעשה השחיטה אבל לא לגוף אחר להתיר הביצה שנאסרה כבר מכח כולד ולדבר אחר לא מהני לומר בזה הוברר למפרע. ועוד דבשלמא לגוף התרנגולת דאין בה איסור רק מכח מוקצה ולכך אם לא הי' בה כונה לאיסור לגדל שוב מותרת ולא נאסרה בסתם רק אם התכוין לגדל בפירוש אבל בסתם לא נאסרה רק אם יש גלוי דעת למפרע דהתכוין לכך אבל לא בסתמא ולכך אמרינן בזה ברירה להתיר כיון דלא צריך בזה כונה אחרת להתיר בפועל אבל בביצה דבאמת היא אסורה מכח כולד דהוי כולד ממש רק באם עומדת לאכילה אז נחשבת אוכלא דאפרת והיא מותרת אגב אמה ובזה י"ל דוקא אם האם עמדה בפירוש לאכילה אז מהני היתר האם לגבי הביצה ונחשב אוכלא דאפרת אבל אם האם לא היתה עומדת לאכילה בפירוש אז לא מהני להתיר הביצה דהוי באמת נולד גמור וכל כה"ג דצריך להסיר איסור כולד צריך כונה להיתר ממש אם התכוין בפירוש על אמה לאכילה אז מהני להתיר איסור הביצה ג"כ וגם אז אלים היתר האם כ"כ דהיא עומדת בפירוש לאכילה אז נחשבת אוכל ממש והוי הביצה אוכלא דאפרת אבל אם האם אין עומדת בפירוש לאכילה לא נחשבת אוכל ממש ושוב לא הוי הביצה אוכלא דאפרת ולא מהני היתר האם לדחות איסור הנולד לכך קמ"ל דאעפ"כ מותרת הביצה ג"כ דאמרינן ברירה כה"ג ואמרינן דבנשחטה הוברר הדבר למפרע דלאכילה היתה עומדת והוי כאלו אמר כן בפירוש דלאכילה קנאה ומהני אף להתיר הביצה ולכך בזה שפיר הוי רבותא דאמרינן בזה ברירה ממש ואמרינן הוברר הדבר דלאכילה קנאה כאלו נתכוין לכך ומהני אף לגבי ביצה. ולכך א"ש לשון הש"ס דעיקר הרבותא הוי לענין הביצה. והנה אחר שבררנו כ"ז קשה מה פריך הש"ס כאן לרב נימא דרב לא ס"ל כדמפרש אביי דאמרינן יש ברירה כה"ג רק ס"ל כתירוץ רב מרי שם, או אף אם ס"ל כאביי מ"מ ס"ל לרב דר"א לשיטתו דס"ל יש ברירה ולא ס"ל צריך שירשום וכמש"ל בש"ס ופוסקים בסי' תקי"ח ועיי"ש מ"ש בזה בק"א סי' תצ"ה ייע"ש אבל רב ס"ל כרבנן וס"ל דאין ברירה כה"ג ולכך כוונת רב כך דמיירי בקנאה סתם וס"ל דלא גזרינן יו"ט אטו שבת ומפרש פלוגתייהו דב"ש וב"ה בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ובמוקצה ולכך מיירי כאן בקנאה סתם ואז ס"ל דביצה עם יציאתה נגמרה שביציאתה נגמר הגמר שלה ומאז והלאה אין לה שייכות עוד לגוף התרנגולת ואף אם נשחטה אח"כ התרנגולת הביצה שנולדה כבר נאסרה משנולדה ולא מהני ברירה ושחיטת התרנגולת להתירה אבל בעודה במעי אמה שפיר תלוי' בהאם ואם נשחטה האם מותרת אף הביצה ותאכל אגב אמה אבל כיון שיצאה כבר נגמרה ונאסרה ואף אם נשחטה האם אסורה הביצה ולא אמרינן ברירה בזה וצ"ע כעת בזה ודו"ק היטב:

שם בתוס' ד"ה ביצים גמורות מותרות וכו' לכאורה תמי' לי טובא לפי תירוצם דלכך לא גזרו בב"ח מכח דבשר עוף בחלב דרבנן וא"כ קשה מה פריך לרב הרי הוי כמה תנאי דסברי בשר עוף בחלב דאורייתא ועיין במהרש"א בסוגיא זו ובתוס' בכמה מקומות הובאו בצל"ח כאן שכתבו כן וא"כ דלמא רב נמי יסבור כן דבשר עוף בחלב הוי מה"ת לכך קמ"ל דקודם יציאתה אסורה בחלב ובפרט דבחולין פ' כ"ה גם רב יוסף ס"ל דבשר עוף בחלב הוי דאורייתא הרי חזינן דגם אמוראי ס"ל כן וא"כ מהו קושיא דלמא גם רב ס"ל כן וברייתא אתיא כר"ע דס"ל בשר עוף בחלב דרבנן ובפרט דבמגלה וכמה דוכתא מוקמינן סתימתאי כר"ע ייע"ש וא"כ ה"נ ברייתא אתיא כר"ע ורב ס"ל כרבנן ומה קושיא וצע"ג. ועיין בחבורי לתשובת יו"ד מהדורא ד' לק' סטריא שם ישבתי זה בעזהש"י ביו"ד ה' בב"ח סי' פ"ז:

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה