בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף ד:
גמרא אמר רב מתנא עצים שנשרו וכו' ולר"א דאמר כל דבר שי"ל מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל וכו'. הנה נשאלתי ממשכיל אחד החריף כש"ת מוה' אהרן ערליך מפודהיין למה קאמר ולר"א הרי מה דדשיל"מ לא בטיל הוי לכ"ע ור"א מחדש רק דבספקא נמי אסור. והשבתי הנה אני הארכתי בחדושי לה' יו"ט סי' תקי"ג סעי' א' ד"ה ואם נתערבה באלף כולם אסורות ייע"ש מ"ש בזה וכמדומה לי שכבר כתבתי בזה באיזה מקומות אך כעת יצא הדבר מלבי. וכעת כראה כך ויתיישב בזה דברי הר"מ מרוטנבורק דס"ל דאפי' איסור דרבנן אין לבטלו לכתחילה וכתב דעצים שנשרו לתוך התנור שאני דמקלי קלי איסורא ובאמת הש"ס לא משכי מקלי קלי איסורא רק על מה דפריך דהא דשיל"מ אינו בטל ולא על מה דאין מבטלין איסור לכתחילה ומנ"ל לחלק גם בזה כן וכבר דברנו מזה בכמה דוכתי, וכעת נראה כך דהנה דעת הרשב"א דספק מוקצה החמירו בו כשל תורה דס"ל דמוקצה החמירו בו כשל תורה והנה לכאורה זה סותר דברי הש"ס בסוגין דמשני ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין והרי הוי מוקצה והוי כשל תורה. אך י"ל כיון דקיי"ל בכמה דוכתי דאין לדמות גזרות חז"ל זה לזה וי"ל דלענין איזה דברים עשאוהו כשל תורה ולענין איזה דברים לא עשאוהו כשל תורה וא"כ משני שפיר די"ל לענין אין מבטלין לא החמירו במוקצה כשל תורה ועי' במג"א סי' תצ"ז ס"ק ג' שכתב כן שם במקומו דיש ספקות דרבנן להקל ויש להחמיר ואין לדמות זה לזה ולפ"ז הוי פירכת הש"ס כך דהרי הש"ס להס"ד נמי הוי ידע דדשיל"מ אינו בטל רק דהוי ס"ל דנהי דאינו בטל ברוב מ"מ לענין ספק הוי לקולא והיינו דהוי ס"ל שאין לדמות גזרות חכמים זו לזו ולר"א דמשני כל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ומה ענין ביטול לכאן ואם רוצה לומר דספק דרבנן בדשיל"מ להחמיר הו"ל לומר זה גופא דהו"ל דשיל"מ ולחומרא ובע"כ דר"א למד זה מזה ולכך אומר כיון דדבר שיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ה"ה כמי דלענין ספק הוי להחמיר ובע"כ דס"ל דבדשיל"מ מדמינן גזרת חכמים זל"ז ולכך א"ש דפירכת הש"ס הוי כך דלר"א דאמר דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ומה ראי' זה לספק ובע"כ דס"ל דמדמינן גז"ח זה לזה א"כ הדק"ל כיון דלשאר דינין הוי מוקצה כשל תורה ראוי נמי לומר ביה דאין מבטלין איסור לכתחלה כשל תורה ולכך משני תירוץ אחר דה"מ היכי דלא מיקלי קלי איסורא אבל כאן דמקלי קלי מותר לבטל לכתחלה. וא"כ הוי דברי הר"מ מרוטנבורק מפורש בש"ס כן דלמסקנא הוי עיקר הטעם דעצים שנשרו מותר לבטלן רק מכח מקלי ולכך שוב א"צ לחלק בין דאורייתא לדרבנן. ובזה מיושב דקדוק הב' של רו"מ שדקדק מה דקאמר ולר"א דאמר משמע דאין הלכה כן כמו דאמרי' גבי ולר"ה דאמר חופה קונה וכו' ואנן קיי"ל דספק דשיל"מ להחמיר. והנה אם כי הדקדוק אינו דקדוק דהיכא דנזכר שם אמוראים החולקים שייך לומר ולפלוני דאמר אפי' אם קיי"ל כותי' רק התם בחופה קונה דלא מפורש בשם אמוראים דפליגי רק דהש"ס מפלפל בזה ובזה שפיר הוכיחו הפוסקים דממה דאמר ולר"ה דאמר משמע דאין הלכה כן וז"פ. אך דרך פלפול א"ש עפ"ד הנ"ל דהנה לדינא קיי"ל כר"א דספק דשיל"מ הוי להחמיר אך זה הוי לענין בפ"ע אבל לא מטעמיה דר"א דהוא יליף לה, מביטול וס"ל דמדמינן גז"ח להדדי ובזה לא קיי"ל כוותי' דקיי"ל בכמה דוכתי דאין לדמות גז"ח להדדי רק מ"מ קיי"ל זה לדין בפ"ע דספק דשיל"מ הוא להחמיר ולכך כיון דכאן עיקר הפירכא מן הלשון של ר"א דס"ל דמדמין גז"ח להדדי בזה שפיר קאמר ולר"א דאמר כל דבר שיל"מ כו' דהוא ס"ל דמדמין גז"ח זה לזה ואכן קיי"ל לדינא כוותי' ולא מטעמיה וא"ש ודו"ק:
וע"ד מה ששאל עוד למה אמרינן בביצה [ד' ל"ז] דבהמה של שותפות אסורה דינקי תחומין מהדדי ולמה בסנהדרי' אמרי' דבהמה חצי' של עיר הנדחת נשרפת דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ולא קאמר הטעם דינקי אהדדי. הנה זה לא ק"מ דודאי נהי דינקי אהדדי מ"מ ראוי לומר דבטיל ברוב וששים רק כיון דהו"ל דבר שיל"מ אינו בטל אך בעיר הנדחת דלא הו"ל דשיל"מ ראוי לומר שיתבטל זה בזה לכך הוצרך לומר דא"א לכזית בשר בל"ש. וז"פ:
והנה עוד הי' אפשר לפרש כוונת הש"ס מה דקאמר ולר"א דאמר כל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל דאין הכוונה על הך דר"א דפ"ק רק הכוונה עפמ"ש בשלהי ביצה גבי ולבטיל מים ומלח בעיסה ומתרץ שם ר"א דהו"ל דשיל"מ והקשו שם התוס' דקארי לה מה קארי לה הרי הוי דשיל"מ אך י"ל דבאמת כיון דמפורש בכמה דוכתי דבתחומין הקילו משאר איסור דרבנן ובספק ערוב קיי"ל דכשר ובעלמא הוי ספק דשיל"מ להחמיר ובע"כ דבתחומין הקילו לכך ממילא הו"ל לומר גם לענין בטול ברוב הקילו בתחומין ולא אמרי' בי' דין דשיל"מ ולכך פריך ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה רק ר"א מחדש שם דאף בתחומין כמי לענין ביטול ברוב הוי לי' דשיל"מ, ולפ"ז א"ש הך סוגי' דבפשיטות לא הוי מצי פריך בעצים שנשרו דהו"ל דשיל"מ די"ל כיון דבלי רוב כמי הוי זו"ז גורם כמ"ש בחידושי שם בסי' תק"ז ונהי דזוז"ג אסור בדשיל"מ מ"מ שוב אם הוי רוב ג"כ תרי חומרי לא מחמירין בדשיל"מ ונהי דקיי"ל דדשיל"מ אינו בטל היינו היכא דלולי הרוב הוי אסור בלא"ה לו יהא מדרבנן עכ"פ מדרבנן הוי אסור בלי טעם דשיל"מ לכך שוב אף דהוי רוב אינו בטל דהו"ל דשיל"מ אבל בדבר דלולי הרוב כמי הוי מותר דהוי זוז"ג רק מכח דשיל"מ אסור א"כ כיון דלולי הרוב ג"כ אינו אסור רק מכח יל"מ וכיון שכבר נשתמשנו בענין דשיל"מ לאסרו בלי הרוב שלא כאמר זוז"ג שוב לא מהני כח דבר שיל"מ לדחות הרוב ג"כ ולשנים לא מהני דשיל"מ ולכך הוי ראוי שיבטל ברוב. אך י"ל כיון דזוז"ג אינו מותר רק בדעבד אבל לכתחלה לא מהכי זוז"ג ע"כ לענין לכתחלה א"צ לטעם דשיל"מ דבלא"ה אסור לכתחלה שוב לא מהני הרוב להתיר לכתחלה מכח דהו"ל דשיל"מ, אמנם י"ל כיון דאינו אסור בזה רק לכתחלה שוב י"ל באיסור קל שאינו אסור רק לכתחלה שוב לא החמירו בו דין דשיל"מ ולכך לא הו"מ פריך בלא דר"א אבל מר"א פריך כך דהנה יש ענינים דחף דהוי דרבנן מ"מ חז"ל עשאוהו חזק כשל תורה ויש דברים שחז"ל עצמם עשאוהו רק כדרבנן והקילו בו תהו דפריך הש"ס כיון דר"א ס"ל אף בתחומין דהקילו בה וחז"ל עשאוהו כדרבנן ואעפ"כ ס"ל דהו"ל דשיל"מ ולכך דייק הש"ס ופריך ולר"א דאמר דדשיל"מ אפי' בדרבנן היינו אפילו מה שחז"ל עשאוהו כדרבנן והקילו בו מ"מ הו"ל דשיל"מ א"כ ה"כ כיון דעכ"פ זוז"ג לכתחלה אסור בלי טעם שיל"מ הדר הו"ל דשיל"מ ואינו בטל ברוב ולכך על הך דר"א דפ"ה דביצה בסוגי' דמים ומלח קאי ולא על ר"א דפ"ק וא"ש. ודו"ק היטב כי היא עצה נכונה בעזה"י יותר מזה אין להאריך דברי ידידו וכו':
שם והא רב אסי מבדיל מיומא טבא לחברי' ר"א ספוקי מספקא לי' וכו'. אעתיק פה מה שהשבתי למשכיל אחד מפה. הנה מה שהעיר בר"א דהוי מבדיל מיו"ט לחברי' היאך עשה בקדוש דהא הוי תרתי דסתרי אהדדי ומזה העלית דר"א באמת לא היה מקדש הנה בעיני זה דבר שאין כראה דא"כ לא הוי מישתמיט הש"ס להשמיענו זה ואדמוכ"ח ממה דהוה מבדיל הוי לי' כמי להוכיח ממה דלא הי' מקדש והו"ל להוכיח מזה עצמו דאזיל הכא והכא לחומרא, ואף אם נחזיק כדבריך שלא הי' מקדש בכוס עכ"פ מה הי' עושה בתפלה הרי מבואר בש"ס ברכות ובמג"א סי' רצ"ו דעיקר הבדלה הוי בתפלה והמבדיל על הכוס צריך שיבדיל בתפלה, א"כ ה"ז ודאי שהיה מתפלל של יו"ט והי' מבדיל בה וא"כ זה ודאי הוי תרתי דסתרי אהדדי בתפלה אחת ומה הי' עושה בתפלה. ולומר דהתפלה כיון דהיא בלחש לא קפדינן אסתרי אהדדי רק בברכה על הכוס דדרך לעשותו בקול רם, ועי' בפמ"ג ה' תפלין סי' ל"א בחוה"מ בברכת תפילין מוכח דבלחש לא שייך זילותא ואם נימא כן גם קושיתך לא תקשה די"ל דמה דאמרי' דר"א הי' מבדיל היינו בתפלה ואם כי רש"י נקט לשון ומברך המבדיל באמת לא ידעתי מנ"ל דלמא הכונה בתפלה הי' מבדיל דבזה ליכא זילותא. מיהו לפי האמת כראה דזילותא לא שייך רק בענינים דשייכין רק בין חול ליו"ט ולא מצינו דכותייהו בב' קדושות כגון בשע"צ וסוכה אבל על הבדלה כיון דמשכחת לה ממוצאי שבת ליו"ט א"כ חזינן אף דיו"ט הוי קודש שייך בי' הבדלה א"כ אין זה זילותא ליו"ט ב' אם מקדש ומבדיל בו ואם כי מסיים בין קודש לחול באמת לא ידעתי מנ"ל לרש"י כן ודלמא הי' מבדיל בין קודש לקודש כיון דיו"ט ב' קיל מיו"ט א' לכמה דברים א"כ י"ל שהי' מבדיל בין קודש לקודש. ואף לפירש"י דמפרש שהי' אומר בין קודש לחול י"ל דלגבי הראשון הוי כחול וכעין לישנא דש"ס דקאמר יו"ט ב' לגבי מת כחול שוינהו רבנן לכך אין זה זילותא. כן נלפענ"ד לפ"ר ואין פנאי להאריך יותר שוב ראיתי בצל"ח שהרגיש בקושיתך וגם מתפלה וסברתינו לא הרגיש. גם עיין בחתם סופר סי' ר"נ בסופו הרגיש כמי כדבריך עיין בו:
שם גמרא אתמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ור"א אמר נולדה בזה אסורה בזה וכו' ומפרש שם דרב ס"ל ב' קדושות הם ור"א ס"ל חד קדושה הוא ייע"ש, והנה לכאורה הי' נראה דפלוגתתם תליא בפלוגתא דהרמב"ם ושאר פוסקים בספקא דאורייתא לחומרא אם הוא מן התורה או דרבנן דהרמב"ם ס"ל דהוי דרבנן רק באיתחזק איסורא מודה הרמב"ם שהוא מן התורה ולכך ה"כ רב ס"ל דספק תורה לחומרא הוי רק מדרבנן ומן התורה לקולא ולכך ס"ל דא"א לומר דהם קדושה אחת דממ"נ אם נהי' דנין כל יום ויום בפ"ע בלתי צירוף חבירו ראוי להקל בי' לגמרי כיון דספק הוי אם הוא יו"ט או חול ראוי להקל בי' לקולא מן התורה מה אמרת הרי יש לפנינו שני ימים ואחד מהם יו"ט בודאי וא"כ הוי כאן איתחזק איסורא דיו"ט ואיך נקל ממש ולכך צריך להחמיר אך א"כ כיון דמכח שני ימים בצירוף אתינא עלה א"כ כמו שברור לנו שיום אחד הוי יו"ט ברור לנו שיום אחד הוי חול ואיך נחזיק את שניהם ליו"ט ממ"נ אם כדון כ"א בפ"ע הרי בלא"ה הוי לקולא ואם בצירוף הימים יחד הרי הוי אחד ודאי חול כמו שאחד ודאי יו"ט (גם י"ל יותר דס"ל כדעת הסוברים דאף באיתחזק אסורא הוי לקולא אך היכי דסתרי אהדדי ודאי הוי לחומרא דלא גרע איסור תורה מדרבנן דהוי ספקו להקל והיכי דסתרי אהדדי הוי לחומרא א"כ מכ"ש בשל תורה דהוי כן דהיכי דסתרי אהדדי הוי מן התורה לחומרא א"כ לומר דהשני הימים הוי חול א"א דהרי חד ודאי יו"ט ולעשות אחד יו"ט מהו אולמא דהך מהך וצריך לעשות שניהם יו"ט א"כ בזה לא נעשה אחד יו"ט רק מכח צירוף חברו דהי מינייהו מפקת לכך הוי קדושה אחת אבל למ"ד דספק תורה מן התורה לחומרא א"כ הוי יו"ט בפ"ע בלתי חברו לכך ס"ל דהוי שני קדושות ודו"ק) לכך א"א לעשותם קדושה אחת אבל רב אסי ס"ל דספק דאורייתא לחומרא מן התורה אף בלא איתחזק איסורא א"כ לפ"ז כל יום ויום כדון בפ"ע שהוא ספק תורה ולחומרא וספק תורה נחשב כודאי איסור וכיון דכ"א אסור מכח ספק תורה לחומרא א"כ שניהם איסורן שוה מכח ספק תורה לחומרא לכך ס"ל דחדא קדושה הוא ונדונין כיום ארוך מכח ספק תורה לחומרא ולא אזלינן בזה לקולא מכח ממ"נ רק כל יום כדון בפ"ע ולחומרא והוי כיום ארוך ממש אבל למ"ד דמן התורה לקולא ורק מדרבנן לחומרא א"כ לא החמירו רבנן בזה רק לעשות כשל תורה ולא יותר משל תורה כדאמרינן בכמה דוכתא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וא"כ ה"נ בעלמא בדבר אחד בספק אם הוא אסור מן התורה או לא עשאוהו כאלו הי' אסור בודאי מן התורה אבל כאן דמן התורה לא נמצא רק יום אחד יו"ט ולא נמצא מן התורה שני ימים ליו"ט לא החמירו חז"ל בספק יותר מכעין דאורייתא לכך ס"ל דאין לו דין קדושה אחת רק ב' קדושות ומותר ממ"נ אבל לרב אסי דס"ל ספק לחומרא מן התורה א"כ נחשב כ"א כודאי איסור מן התורה ממש ושניהם נחשבין ליו"ט מן התורה וכיום אחד חשיבי ולכך לדידן דקיי"ל כרב ס"ל להרמב"ם דספק תורה לקולא מן התורה כל היכי דלא איתחזק איסורא. ועוד י"ל דלרב כיון דמן התורה לקולא ורק מדרבנן החמירו והיינו מכח דחששו אם יבא להקל בספק איסור יבא להקל גם בודאי איסור ולכך החמירו א"כ כיון דעיקר טעם החומרא מדרבנן מכח דלא לבא לאיסור תורה א"כ תינח בספק דעלמא אבל הכא דאיתחזק איסורא א"כ גוף האיסור בלא"ה אסור מן התורה ואין צורך לתקנתן רק מדינא ואסורין שני הימים מספק מן התורה וא"כ אין נ"מ לנו בתקנתן רק שיהי' נחשבין כקדושה אחת (ומה דאמרינן יו"ט שני דדבריהם היינו רק לדידן דבקיאין בקביעא דירחא הוי רק מדרבנן מכח מנהג אבותינו בידינו) ובזה אין טעם שיתקנו רבנן כן כיון דבלא"ה ליכא כאן חשש שיגע באיסור תורה כיון דספקו לחומרא מן התורה כאן א"כ אין צורך בזה לתקנתא דרבנן לכך אין שייך בזה תקנתא דרבנן להחמיר לעשותו כיום אחד ממש לכך ס"ל ב' קדושות הם אבל לר"א ס"ל דמן התורה הוי לחומרא לכך מן התורה הוי כיום אחד וקדושה אחת ממש. ועיין בחבורי לא"ח סי' רצ"ט מ"ש בזה ובארתי במה דלא קיי"ל כר"א בהא דהבדלה ייע"ש ותבין:
תוס' ד"ה ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה. מה שדברי התוס' בכאן תמוהין בזה פרשתי בתשובה על הלכות חנוכה ייע"ש בחבורי ספר החיים סי' תרע"ז יע"ש ותבין בם בגוף הסוגיא עיין בק"א סי' תק"ז ובהשמטות לש"ס גם ביו"ד סי' צ"ט וה' חנוכה סי' תרע"ז מ"ש בזה בעזה"י בכמה דוכתי ייע"ש: