בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
דף ד.
גמרא אתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה וכו' לימא קסבר רב קדושה אחת הוא וכו'. עיין בתוס' מה שהקשו לימא מכח מגו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולי' יומא וכו' והנה לא זכיתי להבין דבריהם בזה מה קושיא דהתם דהיה אסור מן התורה בשביעי בה"ש לכך כיון דהי' מוקצה בה"ש מן התירה אתקצי לכולי' יומא מדרבנן דבמוקצה דמצוה דגבי סוכה דהוי מן התורה לכך החמירו רבנן לאוסרה כל היום אבל במוקצה הזה דאף בשבת אינה אסורה רק מדרבנן ולכך שוב לא אחמור רבנן לומר בי' כיון דאתקצי בה"ש אתקצי לכולי' יומא דמוקצה דרבנן מכח מוקצה דרבנן לא אמרינן דהוי תרי דרבנן וצ"ע. שוב הוגד לי שבספר שעה"מ עמד בזה ואין פנאי לעמוד על דבריו ייע"ש:
תוס' ד"ה אלא בהכנה דרבה קמפלגי וכו'. דבריהם צ"ע לי מה התחילו להקשות כלל דהרי מאתמול נגמרה לה וליכא הכנה הרי ברייתא מפורשת היא לעיל דהמוצא ביצים גמורות מותרות לאוכלן ביו"ט ופירשו שם הטעם דלא נחשב הכנה ע"י הלידה ייע"ש א"כ מוכח דהלידה גורם שיהי' נחשב הכנה א"כ אם נולדה ביו"ט שאחר השבת אסורה משום דהגמר נעשה אתמול ובנולדה בשבת אסורה אח"כ ביו"ט דהרי גמר הכנה נעשה ע"י הלידה שבזה נגמר ההכנה, והן אמת דזה ממש הוי כתירוץ התוס' אך לא ידעתי מה קושיא ותירוץ שייך בזה הלא כן מוכרח לומר בברייתא ולמה הוצרכו לתרץ עוד תירוץ אחר כיון דתירוץ זה מוכרח. והן אמת דע"ז קשה לי מן הש"ס דלקמן דף ו' דקאמר שם רב ביצה עם יציאתה נגמרה ופריך מאי עם יציאתה נגמרה ואסורה לאכלה ביו"ט הא במעי אמה מותרת לאוכלה ביו"ט תנינא השוחט התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות וכו' וקשה מאי קושיא נימא דקמ"ל דאי מברייתא ה"א דמיירי ביו"ט דעלמא אבל ביו"ט אחר השבת אסורה מספיקא דלמא היתה יולדת היום ונגמרה מאתמול ולכך קמ"ל דבאמת אין גמר של הביצה נחשב גמר עד שנולדה כסברת התוס' לעיל ולכך במעי אמה מותרת אף ביו"ט אחר השבת ומה קושיא ולכך אמר שפיר עם יציאתה נגמרה, והי' מוכח מזה כדעת רבינו אפרים שבאמת ביו"ט אחר השבת אסורה מספיקא ובע"כ דביו"ט דעלמא קאמר ולכך פריך שפיר תנינא. וכן קשה לשיטת התוס' כאן לתירוץ התוס' הא' דכיון דהלידה ג"כ חשובה הכנה אסורה ביו"ט אחר השבת א"כ מה פריך נימא דהכונה ביצה עם יציאתה נגמרה ואסורה בנולדה בשבת אף ביו"ט שאחריו דגם הלידה חשיבה הכנה אבל אם לא הי' נגמרה עם יציאתה היתה מותרת דנגמרה מאתמול וצ"ע. והן אמת דקשה לי עוד דרך אגב על הש"ס דשם לפי מה שבארתי בחדושי לא"ח סי' תקי"ג מה דביצת טריפה אסורה מן התורה אף בנטרפה סמוך לשחיטתה היינו מכח כיון דעדיין מקבלת טעם עד זמן שתלד נחשבה צריכה לאם וחשיבא כגופא ייע"ש א"כ דלמא ה"ק ביצה עם יציאתה נגמרה ואסורה בנטרפה סמוך ללידתה או סמוך לשחיטה אבל אם הי' הגמר קודם הי' מותרת כה"ג כמו ביצת נבלה ואסורה רק מדרבנן. וצ"ע בכל זה:.
שם גמ' ר"א אמר לעולם ספק יו"ט כו'. עמ"ש בבאור לשון זה בחבורי ליו"ד ה' חלה בתשובה לק' מאגליניצא (והוא בחבור ד' סי' קע"ז) שם בארתי הכונה בדרך נכון יעו"ש: