פרק מח - בנסוע הארון...הישר לרבינו! · מוחו היה דבוק בתורה עד הרגע האחרון
מן הראוי להעתיק כאן מה שתלמידו רבי נחמן מטולטשין מוסיף בליקוטי הלכות בסוף הלכות ראש חודש (הלכה ז') ההלכה האחרונה שסיים בה מוהרנ"ת את כתיבת ההלכות עלי אדמות:
"אמר המסדר (ר"נ מטולטשין) עד כאן וגם ענין חוה"מ כתב מו"ר בעל המחבר הזה ב' ימים קודם הסתלקותו בעת חולשתו הגדול, אעפ"כ התגבר בכל כוחותיו וכתב מה שהשיג אז. כי זאת ראינו עין בעין שמוחו היה דבוק בהתורה עד הרגע האחרונה של הסתלקותו שנסתלק ביום ו' עש"ק פ' ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק, וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל 'זאת התורה אדם כי ימות וכו'-שחייב אדם לעסוק בתורה עד יום מותו. כי עד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה אך לא היה בכוחו לכתוב עוד, ואפילו לדבר כל מה שהיה במוחו לא היה באפשר. וכך אמר בפירוש בזה"ל בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת, וכשראה אותם נתלהב מאד, ומגודל התלהבותו הורם מעט ממיטתו ונשאר מושב מעט והתחיל לומר בהתלהבות נורא מאד בזה הלשון 'נרות של שבת' 'נרות של שבת', ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים, וגילה לנו אז תורה נפלאה מענין הנרות דקדושה וכלל כולם בפירוש נר שבת ונר יו"ט ונרות של חנוכה וכו' וכו'. ואח"כ אמר אז: יש לי עתה בזה תילי תילין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר... ובמעט זמן קצר, לערך שעה נסתלק... מה נאמר מה נדבר אוי לנו על שברינו, נחלה מכתינו, אבל זאת נחמתנו ואשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו שזכינו לירש ממנו תורות וחידושים כאלה וכאלה אשרינו---"