פרק מה - ליקוטי הלכות · חינוך הבנים
מעניין במיוחד הוא המכתב ששלח באותו שבוע, בו הוא מייסר את בנו הקטן, ממנו ניתן מעט לעמוד על רוב גדלו של מוהרנ"ת שלמרות המעמסה הגדולה שהיתה מוטלת על כתפיו בהנהגת העדה, בהדפסת הספרים ועוד, עם כל זה לא התעלם מחינוך בניו ולהדריכם ולייסרם אף בפרטים הקטנים ביותר. היה זה כאשר הבן הקטן נמנע ללכת לבית המדרש בשבת מחמת הבושה, שלא היה לו כובע עליון ראוי ללבישה. הוא כותב (בתרגום מאידיש):
"אתה בודאי מבין את הצער שיש לי ממך מהעקשנות שלא הלכת לבית המדרש בשבת מחמת הכובע, ובכן אבקש מממך שמהיום תשתפר... למען השם אל תלך אחרי השטויות שלך, שמע בקולי משום שאינך יורד ממחשבתי. אם ירצה ה' בקרוב בטוח אני להשיג עבורך שידוך למזל טוב ואז יהיה לך בעזרת ה' שטריימל וגם כובע טוב, לעת עתה, למען ה', אל תמנע את עצמך מבית המדרש עבור שטות כזו... שמע בקולי ושמע בקול אנ"ש, ואז ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא" (עלים לתרופה תב).
עוד מקובל בקרב אנשי שלומינו, כי מוהרנ"ת עם כל הקפדתו על קימת חצות, כפי שציווה רבינו ואמר שעיקר עבודת איש הישראלי לקום בחצות לילה, מ"מ כשבניו היו קטנים, היה ממתין להם שיחזרו מהחדר ולמד עמם ואכל אתם יחד כדי שיברכו בכוונה ברכת המזון. גם אם הדבר נמשך לתוך הלילה, על חשבון שעות השינה המועטות שלו.
* * *