פרק מה - ליקוטי הלכות
הדפסה בלתי ראויה
העיר למברג היתה אמנם מרכז ההדפסה בעת ההיא, אך המחיר שהיו דורשים עבור הדפסת ספרים שם, היה מרקיע שחקים. ומלבד זאת לא שבע מוהרנ"ת נחת מאיכות ההדפסה. הוא מצא עמודים רבים בספרים כשהם מטושטשים וכמעט לא ראויים לקריאה, וכן נמצאו שם טעויות דפוס לרוב. התוצאות לא השביעו רצון.
ועוד טרם שחזר ר' נחמן מטולטשין מלמברג עם הספרים הגמורים, החליט מוהרנ"ת, שבעתיד ידפיס במקום אחר. בלית ברירה התחיל לבחון את האפשרות להדפיס את הליקוטי הלכות בעיירה המולדבית יאס, המרוחקת כמה ימי נסיעה מאיזור ברסלב-טולטשין, אבל קרובה יותר מלמברג. מוהרנ"ת החליט אמנם, לגמור קודם את עסקיו בלמברג, ובא לידי הסכם עם כמה אנשי קשר ביאס, לשם התחלת ההדפסה שם אחרי ראש השנה של שנת תר"ג (1842) (עלים לתרופה שצד).
מהעולם לא נשאר אלא תורה ותפילה
מאומאן יצא מוהרנ"ת לנסיעתו הקייצית לאיזור טשהערין. כדרכו עמד תמיד בקשר עם ביתו בברסלב. מוהרנ"ת כתב אז לבניו נחמן ויוסף יונה בשפת האידיש (ומתורגם ללשון הקודש):
"למען ה' התמידו בתורה לטוב לכם כל הימים. העולם הזה אינו שוה למאומה, ולא נשאר ממנו רק תורה ותפילה ומעשים טובים. בענין צרכיכם- אזי את הדברים ההכרחיים אעזור לכם בעזרת השם, ולגדולות אין אתם צריכים כלל. הבגדים היקרים ממררים לאדם את חייו, ובפרט לאנשים פשוטים, ובפרט לנרדפים כמוני, שכל פרוטה ופרוטה מגיעה לי בנס גדול, שאין לתארו בע"פ וכל שכן בכתב. אולם בכל זאת יעזור לנו השם יתברך ויתן לנו לחם לאכול ובגד ללבוש רק תעסקו בתורה ובתפילה והשמרו מרע והיו בשמחה תמיד... למען השם אל תריבו ביניכם ולא תגרמו שום צער לאמכם תחי' אשר היא מתיגעת עבורכם תמיד. והרבו באמירת תהילים כל יום. התחילו להרגיל עצמכם להשיח את לבכם לפני השי"ת ויונעם לכם מאד. תחשבו רק על התכלית האחרון. ב"ה אין אתם טיפשים ח"ו בכדי לא להבין את דברי, אולם כשתקיימו אותם הלכה למעשה תבינו אותם טוב יותר" (עלים לתרופה שצ).
התרגל לתלות עינך למרום
לבנו ר' דוד צבי, שרעייתו שכבה על ערש דוי, כותב מוהרנ"ת:
"גדול צערי מצערך מחלישו"ת זוגתך תחי', וקויתי להשי"ת שישלח לה רפואה שלמה מן השמים מהרה בלי שום רפואות ותחבולות... ואני כפי פרושו"ת אל ה', שישלח עזרה וישועתה מהרה להחלימה ולרפאותה חיש קל מהרה אכי"ר..." "ואתה גם אתה, בני חביבי, תתעורר מעתה ע"י כל מה שעובר עליך להתחיל להרגיל עצמך לתלות עיניך למרום על כל מה שעובר עליך, כי אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים. ותראה לומר תהילים בכונה ולעסוק בהתפילות שלנו בכל יום, גם לפרש שיחתך בכל פעם בפרט עתה, קוה לה' ויושע לך".
הכעס מזיק בגשמיות וברוחניות
"גם תראה על כל פנים מעתה להשליך מאתך דרכי הנערות והבחרות ומידות לא טובות שאינם שייכים לך כלל, שהם הקפידות והכעס... ותאמין לי, בני חביבי, שעיקר צערי מהקפידות שלך ומכעסך ואנינות דעתך אינו מהצער שאתה גורם לי ולבני ביתי ולזוגתי היא חמותך תחי'. רק כל צערי ודאגתי מזה על שאתה מזיק ח"ו בזה הרבה לעצמך בגשמיות ורוחניות לנצח. על כן אני כותב לך מקירות לבי... ובקשתי ממך בני חביבי, שאל תקוץ בתוכחתי ואל תקפיד ואל תכעוס על זה בעצמו על מה שאני כותב לך כל זה, כי מאהבתך אשר בלבי אני מדבר עמך לטובתך הנצחית. כי אני יודע שלבך בפנימיות נכסף מאד להתקרב להשם באמת... וגם תראה מעתה על כל פנים להרגיל עצמך ללמוד יותר בכל יום תלמוד ופוסק בכל יום, וחומש עם פירוש רש"י ונביאים וכתובים וגם ספרי רבינו ז"ל תלמד בכל יום למען ייטיב לך לעד ולנצח" (עלים לתרופה שצא).
כסף לענין נעלה מאד
מטשהערין נסע מוהרנ"ת לאומאן. לאחר מכן חזר לביתו בברסלב למספר שבועות, לפני שנסע שוב לאומאן לראש השנה שנת תר"ג.
אחרי חג הסוכות התכונן ר' נחמן מטולטשין לנסוע ליאס, בכדי לפקח על הדפסת הכרך הראשון של ליקוטי הלכות. לפני שר' נחמן יצא לדרכו, כתב מוהרנ"ת לר' אברהם בער ור' אבא בטשהערין שיקיימו את הבטחותיהם על עסק ההדפסה:
"עתה באתי לזרזו שיראו לגבות מאנ"ש מה שהבטיחו לי על העסק... וההוצאה מרובה כאשר תבינו מעצמכם... כי גם על ב' זוג לייכטער כסף (פמוטי כסף) גדולים וכיוצא בזה... צריכים סך הרבה, מכל שכן שאנו רוצים לקנות הרבה יותר, כאשר תבין מעצמך הנמשל מאתך וד"ל" (עלים לתרופה שצז).
* * *
סדר כתיבת הליקוטי הלכות
כבר בשנת תקס"ה (1805) (קרוב לארבעים שנה לפני-כן), התחיל מוהרנ"ת לכתוב את הלכותיו על פי פקודת רבינו, ועתה עומד הוא להדפיסם בסיוע תלמידו ר' נחמן מטולטשין.
סדר עבודתו הקדושה של מוהרנ"ת בכתיבת ליקוטי הלכות היתה: תחילה היה לומד את ההלכות בש"ע לפי סדרם, לאחר מכן חידש בהם ע"פ דרך החסידות בעומק העיון, כשכל "הלכה" שלו בנויה על תורה אחת מתורות רבינו בליקוטי מוהר"ן או משיחותיו הקדושו"ת או על אחד מהסיפורים שבסיפורי המעשיות וכו'. בכתביו באים לידי ביטוי, בכל הלכה והלכה, כיצד יכול כל איש מישראל להתקרב אל ה' בכל עת וזמן ומכל מקום. בדרך זו עבר מוהרנ"ת את כל הש"ע כשמונה פעמים, ובכל פעם הוא חיבר הלכות חדשות, כשההלכות שנכתבו במחזור הראשון לסדר זה נקראות הלכה א' והשניות הלכה ב' וכן הלאה.
המחדש בכל יום...
כשרבינו ציוה למוהרנ"ת לכתוב חידושים, הוא הורה לו לחדש בכל יום איזה דבר חדש.
אולם במשך חיי רבינו הקדיש מוהרנ"ת פחות זמן לחידושיו, מאשר לקבל תורה מרביז"ל, לשוחח עמו, להעתיק את תורותיו וכו'. ועם כל זאת כאב למוהרנ"ת מדוע לא שהה יותר במחיצת רבינו, שעי"ז היה מקבל עוד הרבה תורה, והיה זה לטובה ניצחית לו ולכל העולם (שיח שרפי קודש א' תרכ).
ללא השבעת הקולמוס...
רק לאחר הסתלקות רבינו, התחיל מוהרנ"ת להקדיש זמן רב יותר ל"הלכותיו" ולחידושיו. עקב המעמסה הרבה שהיתה מוטלת על כתפיו, לא היה כל זמנו בידו, אף על פי כן חידש וכתב הרבה מאד, עד שהיו מקורביו תמהים ושואלים כיצד הוא מספיק בזמנו המצומצם לכתוב כמויות עצומות כאלה של חידושין דאורייתא.
פעם תירץ תמיהה זו באמרו: אמנם מעולם לא היה לי השבעת הקולמוס (כידוע שבעל השפתי כהן, הש"ך, הספיק לכתוב הרבה מאד פסקים וחידושים ופירושים כי הוא השביע את הקולמוס שיכתוב מאליו), אך הגעתי לכל זה כי הזמן היה אצלי הדבר היקר ביותר, ושמרתי עליו מכל משמר...
וכן היו אנשי שלומינו רגילים לומר: "אז מעהיט די צייט, גייט אריין א ברכה אין די צייט"! [כששומרים את הזמן-נתברך הזמן, ומספיקים הרבה].
הוא כתב ועבר על הכתובים לא רק בשבתו בביתו, אלא גם בימי נדודיו הרבים, ואף גם בעת רדיפותיו הקשו"ת שכאלו לא חסרו לו, ואף בשבתו בבית האסורים לא הניח את עטו מידו.
הוא קיים בעצמו מה שהורה לאחרים (אבות פ"א): "וקנה לך חבר"-שהעט תהיה לו לחבר תמידי...
וכאמור מאז שציוה לו רבינו לחדש כל יום, קיים הוראה זו בפשיטות.
מסופר, כי פעם אחת שאלו אותו איך הוא הצליח כל יום לחדש חידושים, והרי יש זמנים שהמוח אינו מאיר כל צרכו ואינו מסוגל לחדש חידושים. השיב בסיפור: פעם בערב שבת אחת שלא התחדש לי שום חידוש-יצאתי מחוץ לעיר, והתפללתי להקב"ה על דבר זה, ובעזרתו ית' סחטתי איזה חידוש מהאצבע הקטנה!" (שיח שרפי קודש א' תרט)
להלך עם התורה
כל שיחו ושיגו של מוהרנ"ת לתלמידיו הי' מבוסס בדרך כלל על ההלכות בהם עסק באותו זמן. כל כולו היה שקוע במחשבותיו התורניות הקדושות. רעיונות אלה נכללו גם במכתביו הרבים שכתב באותה תקופה, וללא ספק גם שיחותיו עם אנשים הושפעו מחידושי תורתו ומרעיונותיו העמוקים בהם התעסק אז.
כתבו לכם את התורה הזאת...
לאחר שמוהרנ"ת היה מסיים כתיבת הלכה מסויימת, היו אנ"ש מעתיקים אותה בכמה וכמה העתקים, אשר נמסרו מיד ליד בין כל תלמידיו. לפעמים היה מוהרנ"ת עצמו מעתיק ומכפיל את כתב ידו למען יזכו בהם אחרים. בדרך כלל המעתיק הקבוע היה תלמידו הנאמן ר' נחמן מטולטשין (ראה פרק מ"ג).
הצורך להרבות בהעתקות קיבל משנה חשיבות לאחר שכתביו של מוהרנ"ת הוחרמו ע"י הרשויות בשנת תקצ"ה, והרבה מהם נאבדו (ראה פרק לה).גם לפני כן היה מוהרנ"ת שולח העתקים לבנו ר' יצחק בטולטשין למען ישמור עליהם, ומאז תחילת ימי התלאות הקפיד על כך מאד.
מוהרנ"ת ראה בכתביו הקדושים אמצעי חשוב להפצת תורות רבינו באופן נרחב, ורבים יוכלו להגות בהם, ע"י שהוא פירש אותם, הרחיבם, ועשה להם אזנים.
הספרים-רק בשביל החושב על תכליתו
שלמה המלך החכם מכל אדם אמר: "וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו, כי הוא חלקו, כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו" (קהלת ג' כב).מוהרנ"ת עבר כבר את שנות השישים. כאחד שהתכלית עמדה תמיד לנגד עיניו, החליט שהנה הגיע הזמן להתחיל בהדפסת ליקוטי הלכות, הלכה למעשה.
כששלח מוהרנ"ת להדפיס את ספרו נענה ואמר: "מאדם שאינו חושב על תכליתו האחרון מה יהיה בסופו כשיהיה שוכב על הארץ וכו' מזה אינו מדבר כלל, כי הוא דומה לבהמה ממש. רק מי שחושב מה יהיה בסופו, ולבו חושק וכוסף מאד לעבודת השי"ת, ובודאי נעשה עמו מה שנעשה, כי ההתגברות גדול מאד כידוע לנו, בשביל זה האיש חברתי את ספרי, כי אותו יחזקו דברי ואותו יאמצו" (כוכבי אור עמ' עד סימן יג).
* * *
ההכנות להדפסת ליקוטי הלכות
ר' נחמן מטולטשין יצא לעיר יאס שבמולדביה מיד לאחרי חג הסוכות שנת תר"ג (אוקטובר 1842). התלהבותו והשתוקקותו להדפיס את ליקוטי הלכות היתה כה גדולה, שלא המתין עד אחר השבת שלאחר החג. הוא אף לא המתין שיתקבץ בידו סכום מכובד שיוכל להתחיל להדפיס, אלא יצא מיד מברסלב רגלי. וכך התכוון לעבור חלק גדול מהדרך בכדי לחסוך בכסף. הוא אף נתברך ממוהרנ"ת שלעולם לא יסבול מכאבי רגלים.
שבת חנוכה בטשהערין
מוהרנ"ת אף הוא יצא לגייס כספים עבור ההדפסה, ונסע לשם כך לחסידי ברסלב הפזורים בעיירות אוקראינה. הוא התעכב רוב החורף ההוא בדרכים.
בשבת חנוכה הוא היה בעיר טשהערין, היתה זאת הפעם הראשונה, לאחר הסתלקות רבינו, שלא היה בביתו בשבת זו. הוא רצה אמנם לנסוע לביתו, אך נאלץ להשאר שם, כפי שהוא כותב:
"אתמול כתבתי לך שבדעתי לשוב לביתי על שבת חנוכה הבע"ל, ובערב, הביאו לי אגרת ועגלה לנסוע לטשהערין, וסיפרו לי עוצם תשוקתם שם שאבוא ממש עד כלות הנפש, והוכרחתי לנסוע לשם, כי ראיתי והבנתי כי מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו..." בעודו שם השתתף מוהרנ"ת בשמחת פדיון הבן של נינו הנולד לבתו של ר' שכנא בנו. הוא מציין אף זאת כסיבה להשארו בטשהערין: "בפרט שביום ו' עש"ק הבע"ל יהיה פדיון הבן של ניני..."
השמחה היתה גדולה, ומוהרנ"ת דרש שם מאחת מהלכותיו בנושא פדיון הבן.
חינוך הבנים
מעניין במיוחד הוא המכתב ששלח באותו שבוע, בו הוא מייסר את בנו הקטן, ממנו ניתן מעט לעמוד על רוב גדלו של מוהרנ"ת שלמרות המעמסה הגדולה שהיתה מוטלת על כתפיו בהנהגת העדה, בהדפסת הספרים ועוד, עם כל זה לא התעלם מחינוך בניו ולהדריכם ולייסרם אף בפרטים הקטנים ביותר. היה זה כאשר הבן הקטן נמנע ללכת לבית המדרש בשבת מחמת הבושה, שלא היה לו כובע עליון ראוי ללבישה. הוא כותב (בתרגום מאידיש):
"אתה בודאי מבין את הצער שיש לי ממך מהעקשנות שלא הלכת לבית המדרש בשבת מחמת הכובע, ובכן אבקש מממך שמהיום תשתפר... למען השם אל תלך אחרי השטויות שלך, שמע בקולי משום שאינך יורד ממחשבתי. אם ירצה ה' בקרוב בטוח אני להשיג עבורך שידוך למזל טוב ואז יהיה לך בעזרת ה' שטריימל וגם כובע טוב, לעת עתה, למען ה', אל תמנע את עצמך מבית המדרש עבור שטות כזו... שמע בקולי ושמע בקול אנ"ש, ואז ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא" (עלים לתרופה תב).
עוד מקובל בקרב אנשי שלומינו, כי מוהרנ"ת עם כל הקפדתו על קימת חצות, כפי שציווה רבינו ואמר שעיקר עבודת איש הישראלי לקום בחצות לילה, מ"מ כשבניו היו קטנים, היה ממתין להם שיחזרו מהחדר ולמד עמם ואכל אתם יחד כדי שיברכו בכוונה ברכת המזון. גם אם הדבר נמשך לתוך הלילה, על חשבון שעות השינה המועטות שלו.
* * *
סכנת חטיפת הילדים
באותה עת התחוללו תהפוכות קשו"ת באזור. פלוגה צבאית התפרצה במפתיע לאיזור ברסלב-טולטשין, לגייס ילדים יהודיים לצבא הצאר ניקולאי, כהמשך לגזירה הנוראה של הקנטוניסטים. זו לא היתה הפעם הראשונה שמוהרנ"ת עמד בפני איום זה: כשהיה בבראד ובלמברג לפני שנתים וחצי נתנסה בפחד דומה, בניו נחמן ויוסף יונה היו כבר בגיל די מבוגר להיות נכללים בסכנה זו של חטיפתם.
למוהרנ"ת לא היה די ממון בכדי להשיג עבורם פטור מהגיוס כדרך שעשו האנשים האמידים תושבי המקום. מצד שני ישמחו אויביו לראות אותם נלקחים, ולו רק בכדי למלאות את המכסה הנדרשת של הילדים כפי דרישת הצאר, ובכך להציל את ילדיהם שלהם.
למזלו של מוהרנ"ת הצליחו להבריח את ילדיו בצנעה ברגע האחרון. בנו של ר' יצחק, ר' דוד צבי, שמלאו לו שלש עשרה שנה בשנה שעברה, התחבא אף הוא. גם את בנו הצעיר של ר' אפרים ב"ר נפתלי, יחיאל, היו צריכים להבריח. ר' אפרים נחפז לאומאן, שם יצר קשר עם אלה שעזרו לבנו, והביא את יחיאל לטשהערין ביחד עם נחמן בנו של מוהרנ"ת. יוסף יונה ביחד עם בנו של ר' יצחק התחבאו באיזור ברסלב למעלה מחודש עד שהסכנה חלפה והתאפשר להם לחזור לביתם.
* * *
הבשורה הטובה בפורים
מוהרנ"ת נשאר באיזור טשהערין עד אמצע החורף תר"ג, אז יצא לאומאן בדרכו הביתה. הוא התנחם בכך שאפילו בעת מצוקה כזאת המשיך ר' נחמן מטולטשין לעסוק בהדפסה, שמוהרנ"ת ראה בה המתקה גדולה לכלל ישראל.
באומאן קיבל מוהרנ"ת לשמחתו כמה דפים לדוגמא, מספרו הגדול ליקוטי הלכות כרך א'. הוא שלח אותם מיד לר' אברהם בער בטשהערין למען יגיה אותם ויעמוד על טיב ההדפסה והניר וכיוצא בזה. אולם על צווארו מוטלת היתה אז המעמסה הכבדה של השגת כסף להמשך המפעל הגדול הזה.
בתענית אסתר תר"ג, הודיע ר' נחמן מטולטשין למוהרנ"ת שההדפסה היא לקראת סיום, והוא נחוץ מאד מאד לכסף שיגיע אליו מיד.
מוהרנ"ת שמח מאד לשמע הבשורה הטובה. הוא מבטא זאת במכתבו מיום ד', תענית אסתר, תר"ג:
"מה נכבד היום שקבלתי שמועה טובה שתהלה לאל כבר נגמר עסקינו. מה אשיב לה' וכו' אילו פינו מלא שירה... ותהלה לאל שהגיענו הידיעה טובה במועדו ובזמנו, בזמן ששון ושמחה ומשתה ויו"ט ליהודים..."
כסף מנלן?...
אולם ענין חסרון הממון העיק על לבו. הוא אמנם הספיק לאסוף חלק מהסכום, ושלח את הכסף לר' יצחק עם בקשה שילווה את היתרה ושישלח את כל הכסף יחד לר' נחמן הנמצא ביאס. ר' יצחק היסס לבצע את ההלוואה היות ולא פרעו לו חובות קודמים. מוהרנ"ת היה צריך לכתוב אליו כמה פעמים בכדי לשכנעו:
"... ר' נחמן עומד ומצפה בכל יום... ע"כ הנני שולח לך, ואת המותר תלוה משלך... גם מעותי נכנסו בעסק זה כידוע לך, ואני מטריח עצמי ללוות מאחרים כדי להקל מעליך. אבל, אהובי, בני חביבי, אתה מדקדק יותר מדי בענין ההלואה לצורך עסק גדול כזה... ונכון לבך בטוח יהיה שבודאי תסולק בקרוב מה שהלווית" (עלים לתרופה תיט).
"האמת שצריכין להזהר לבלי לחטוף ממון אחרים מזה לזה ולבלי להיות בעל חוב ושלא לכנוס לעסקים גדולים יותר מכוחו, ותהלה לא-ל אתה נזהר מזה. אעפ"כ לחשוב מחשבות יתירות בפרט בעסק של שלושים או ארבעים רובל בפרט על עסק גדול כזה, אין ראוי לחשוב מחשבות יתירות כל כך. אך בקשתי ממך שלא יהיה לך שום מרה שחורה ודאגה מזה בעצמו שאני כותב לך..." (עלים לתרופה תכב).
ר' יצחק בן היקיר
אין ללמוד מכל הנ"ל כאילו ניסה ר' יצחק להתחמק מעזרה לאביו הגדול בעת עסקו בענין ההדפסה, כי אדרבה, ר' יצחק שכיבד את אביו והעריצו למעלה מן המשוער, כפי אשר משתקף ממכתביו אל אביו, עשה ככל אשר ביכלתו לסייע בידו, והוזיל הרבה כספים מכיסו, בזכות היותו מנהל הדואר היתה לו האפשרות לעזור רבות. אולם בעת ההיא, מיד לאחר סוכות, מיד שנודע לאשתו של ר' נחמן מטולטשין שבעלה נוסע לזמן ממושך, וישאירה ללא מפרנס-נסעה לברסלב והשיחה את לבה לפני מוהרנ"ת שבאם לא יספק לה לפחות לחם צר ומים לחץ, עלולים היא וילדיה לגווע ברעב. מוהרנ"ת הורה אז לר' יצחק בנו לספק להם כל שבוע את צרכיהם הבסיסיים, כל עוד ר' נחמן מתעסק בהדפסה בערים רחוקות, ולכן קשה היה עליו מאד להשיג עוד כספים.(שיחות וסיפורים עמ' קלו).
בהתקרב חג הפסח ור' נחמן עדיין התעכב בדרכים, ביקש מר' יצחק שגם יקנה למשפחתו של ר' נחמן בגדים נאים לכבוד החג. אשתו של ר' נחמן היתה מספרת שבגדי החג באותה שנה היו הנאים ביותר מעודה.
המלאכה יפה ומהודרת
אחרי פסח תר"ג נסתיימה הדפסת הכרך הראשון של ליקוטי הלכות. מוהרנ"ת כתב לר' אפרים ב"ר נפתלי בבקשה לסייע בידו בתמיכה למען הספר:
"והנה כבר עברו ימי הפסח בשלום ובשמחה קצת, ועברנו הים בשלום, וכבר עברו י"א ימי הספירה משנת תר"ג לאלף השישי לבריאת העולם, וימי שבועות הקדושים ממשמשים לבוא. מי יתן שנזכה מעתה לספור ספירת העומר בכוונה כראוי באופן שנזכה לטהר עצמנו כל אחד ואחד מטומאתינו ומזוהמתינו עד שנזכה להיראה והאימה והמורא הגדול של מתן תורה... וכבר כתבתי לך שכבר נגמר העסק שלנו. אך אני בעל חוב גדול ואני מקוה בכל יום שיבוא רבי נחמן לביתו בשלום, ואעפ"כ לא אמנע מכם הטוב לשלוח לכם חצי עלה לדוגמא... והוא מטושטש קצת מריבוי משמוש הידים שממשמשין בו, אבל אעפ"כ המלאכה יפה ומהודר בעזרה"י... ומובטחני בך שבודאי תעשה כל מה שתוכל להחזיק אותי בעסק זה שלא אהיה בעל חוב..." (עלים לתרופה תכד).
סכנת המעבר בגבול
דברי מוהרנ"ת עוררו מאד את לבם של ר' אפרים, ר' אברהם בער ושאר החסידים מטשהערין וקרימנטשוק, ומיד הושיטו כולם את נדבת לבם למען המטרה הקדושה, שכולם היו כה חפצים בה.
מיד עם סיום ההדפסה, נטל ר' נחמן כמה ספרים לדוגמא, ויצא מיאס לכיוון רוסיה-אוקראינה בתקוה להספיק להגיע לשם לפני חג השבועות, אולם כרגיל שלפני כל התגלות חדשה של צד הקדושה, מיד מתעורר הצד שכנגד. ובכן הוא עמד עתה לפני מכשול חדש שנעמד בדרכו הביתה עם הספרים: ביוזמת המשכילים, אסרה הממשלה, כנזכר לעיל, הדפסת ספרי חסידות ברוסיה. המשכילים הרשעים כים נרגש השקט לא יכולו, השפיעו עוד על אנשי השלטון, שאיסור ההדפסה ברוסיה לא יהיה יעיל אם לא יושם עין על הבאת ספרים מבחוץ...
רשויות השלטון הסכימו עמהם, והמשכילים התנדבו לשמש בעצמם כשוטרי הגבול לבדוק את הספרים המיובאים.
ר' נחמן מטולטשין שכה הרבה לעמול ולהתייגע עד שזכה לראות את הספרים מודפסים וכרוכים, התמלא צער ופחד גם יחד, הוא כבר היה בדרך לגבול רוסיה-אוקראינה כשנודעה לו הגזירה החדשה, ולפני שהגיע לגבול, חזר במהרה ליאס, ונסע מרחק רב של כשלושים קילומטר בנשימה אחת ללא עצירה באמצע, מפחד שומרי הגבולות.
עקב כך נאלץ להתעכב עוד שבת במולדביה.
דברי אלקים חיים
באותו שבת הוזמן ר' נחמן לביתו של אחד התושבים המקומיים, תלמיד חכם ובר אוריין. בסעודת ליל שבת קודש ביקש ממנו לומר תורה. ר' נחמן פתח את פיו בחכמה, וחזר על כמה הלכות של מוהרנ"ת בטוב טעם ודעת.
הלה התפעל מאד מדבריו היקרים של ר' נחמן, ושאל אותו מאין שמע אותם.
ר' נחמן הוציא והראה לו את הליקוטי הלכות שזה עתה נדפס, ואמר: מהספר הזה הוצאתי את התורות היקרות הללו.
מארחו התלהב מאד וקרא:
"עם הספרים האלה הייתי הולך בגבול אפילו באמצע היום!"
דברי המארח, שלא נמנה על חסידי ברסלב, עודדו את רוחו של ר' נחמן, ויצא מלא עוז ועצמה מיד לאחר השבת לכיוון הגבול, ואמנם הוא עבר את הגבול בשלום.
כבוד מוכרחים לזרוק לגמרי...
שמחה גדולה שררה במעונם של חסידי ברסלב ומוהרנ"ת בראשם, בעת שר' נחמן מטולטשין הגיע לאחר חדשים ארוכים של גלות וטלטולים בדרכים ויגיעה אין סופית, ובידו העתקים גמורים של הספר ליקוטי הלכות הראשון.
כדאי להעתיק שיחה נאה מהספר אבני"ה ברזל בקשר לאותם רגעים בהם הגיע ר' נחמן וספרו בידו:
"כשבא הר' נחמן מטולטשין עם הליקוטי הלכות לביתו, נהנה מוהרנ"ת מאד, וגם אנשי שלומינו. ואמרו אנ"ש: כעת צריכין אנו לנהוג כבוד בהר' נחמן מטולטשין. ואמר מוהרנ"ת בדרך הלצה: ווייס איך וואס... נעמט איהם און שמייסט איהם אן!... (תוכנו: מה אתם עושים עסק מזה, קחוהו, והלקוהו!...). ואמר כך מפני שלדברי רבינו זצוק"ל היו צריכים להיות נקי מן הקנאה והתאוה והכבוד מכל וכל לגמרי, אך מה יכולים לעשו"ת אם הוא מקנא או נכשל בתאוה, הלא אנוס הוא פעם אחת, ועל כן מקרב אותו רבינו זצוק"ל. אבל כשרוצה עוד כבוד, נו שטייט אין דער זייט (עמוד בפינה). ומוהרנ"ת ז"ל אמר פעם: קנאה ותאוה הרבי מקבל אותך, אבל כבוד מוכרח לזרוק לגמרי!..."
זו היתה דרכו האמיתית של מוהרנ"ת בהנהגתו עם בחירי תלמידיו.
לא לברוח מהישועה
עוד מסופר (שם) מהתבטאויותיו של מוהרנ"ת באותה שעה לתלמידו הנאמן:
"כשסיפר זאת למוהרנ"ת (שברח מהגבול) אמר אליו מוהרנ"ת: אתה היית צריך להיות אצל הגבול ולהתפלל ולחכות על רגע של הישועה, מדוע ברחת? הלא כשהגיעה הזמן של הישועה היית רחוק..."
המוח של רבינו והפה של מוהרנ"ת
ועוד מסופר (שם): "כשהיה ר' נחמן בעיר יאס, ובשבת בבוקר אחר הסעודה נהיה צמא לשתות. ונכנס אל הרב ונתן לו הרב שלום, ושאל אותו מאין הוא בא, ונתיירא לומר 'מברסלב', ואמר לו 'מטולטשין'. וישאל אותו היכן היא, ואמר לו: סמוך לברסלב. ויאמר לו הרב: אפשר קענט איר נתל'ע א ברסלבר חסיד? (אולי מכירים אתם את נתל'ע חסיד ברסלב?), והבין ר' נחמן שאינו מתנגד. וסיפר לו שנוסע ממנו והוא תלמידו. וסיפר הרב מאיפוא הוא יודע ממוהרנ"ת-שאביו היה רב בלמברג והוא היה עדיין אברך, ורביז"ל נתאכסן לא רחוק מביתם, והיה רגיל לכנוס אצל רבינו זצוק"ל ורבינו לא היה אומר תורה, ואפילו שום דיבור לא היה מדבר מחמת חולאת הריאה שקשה לו הדיבור, ורק כל הדיבורים היו כלולים בתנועותיו ורמזיו. ולפעמים כשרצה לדבר ובפרט לספר מעשה ובפרט מעשה מארץ ישראל, תיכף נתקבצה כל העיר. ופעם אחת בסעודה שלישית של שבת סיפר מעשה מארץ ישראל, ובא רבינו זצוק"ל לדביקות גדול כל כך עד לכלות הנפש. והיה חושך, ואני הכרתי והרגשתי שקרוב ליציאת נשמתו והבאתי נר ונפסק הדביקות ושב לחיותו".
"כשנודע לרבינו זצוק"ל נתן לי תודה וסיפר לי אז מר' נתן ואמר: איי האב איך א נתל'ע (אה, יש לי נתל'ע!) וכשאתה תיסע אלי לברסלב אעשה ממך חידוש כמו נתל'ע. אבל גשמיות וחשכת העולם הזה נתן שכחה בלבי ושכחתי מלנסוע". כך סיפר הרב מיאס.
הוא המשיך: "חיצים מחיצים שונים דוקרים את לבי על כך שעוד לא הייתי עדיין אצל ציונו הקדוש".
"הוא הביט בליקוטי הלכות (שהיה בידי ר' נחמן מטולטשין) ואמר: דאס איז דעם רבינ'ס מוח און ר' נתנ'ס מויל (הוא המוח של הרבי והפה של ר' נתן)".
"וכשבא ר' נחמן מטולטשין וסיפר על כך למוהרנ"ת הוא אמר: 'אני גם אומר כך (על הליקוטי הלכות) המוח של הרבי והפה שלי' (אבני"ה ברזל עמוד נט-ס).
מעתה תהיה רגיל לשקוד על ספרי
בסוף חודש תמוז שנת תר"ג יצא מוהרנ"ת לנסיעתו השנתית הקייצית לאיזור טשהערין. כבר סיימו את כריכת הספרים, ור' נחמן מטולטשין חזר ליאס להביא משם משלוח ראשון של עשרות ספרים.
בתחילת אב תר"ג נסע מוהרנ"ת לאומאן. כמה ימים לאחר בואו, כשהיה בדרכו מהקלויז לציון רבינו, קיבל את הבשורה המשמחת כי ר' נחמן מטולטשין חזר בשלום עם הספרים. מוהרנ"ת כתב לו מיד אגרת וביקש שיביא עמו כמה ספרים לראש השנה.
מוהרנ"ת כתב אז לר' יצחק:
"ומעתה תהיה רגיל לשקוד על הספרים שחנני ה' לחדש בתורתו הקדושה, שהם ספרי ליקוטי הלכות, ותסתכל בהם בכל יום ובכל עת, ובפרט ההלכות שכתבתי בסמוך בשנים הסמוכות. ולה' התקוה שיועילו לך הרבה".
לקשר המחשבה עם המעשה
מוהרנ"ת כותב לו אגב עוד דבורי הדרכה נפלאים:
"ועתה בני חזק ואמץ מאד לתפוס מחשבתך בכל מה דאפשר, להכניס מחשבתך בשעת המשא ומתן בעסק המו"מ, והכל בשמחה בלי כעס ועצבות ודאגות, ובלי רוח נכאה".
"ובשעת התפילה תכריח מחשבתך לקשרה אל הדיבור בקשר אמיץ וחזק, ולהתפלל אפילו במהירות, למהר, רק למלט מחשבתך ממחשבות חוץ".
"ואפילו כשפתאום גונבת עצמה המחשבה ופורחת למקום שפורחת, תתפוס אותה בעל כרחה כמו סוס באפסר ותכניס אותה לתוך דיבורי התפילה הק', ומכש"כ וכש"כ בשעת הלימוד שם בנקל יותר להכניס המחשבה בתוך הלימוד, כי הלא צריכים להבין מה שלומדים".
"ומה שנעשה עמך ממילא אל תסתכל על זה כלל כי העיקר לשמור ידיו מעשו"ת כל רע. וכבר דברנו וספרנו הרבה מגודל כוחו של הזקן דקדושה שהוא בעצמו אמר שאפילו אם היה עובר עבירה הגדולה שבתורה לא היה נופל כלל, והיה לאחריה איש כשר כבתחילה, רק אח"כ היה עושה תשובה" (עלים לתרופה תלג).
רואה פרי בעמלו
שמחתו של מוהרנ"ת באותו קיץ היתה עצומה. אחרי כתיבה של חידושי תורה במשך ארבעים שנה, הוא זוכה לראות את הפירות הראשונים מעמלו. שמחתו לא היתה מפרסום פרי עטו ברבים, אלא על כך שהם יסייעו בידי כל החפץ ליהנות מאורו הגדול של רבינו.
בשנה שעברה, בשעת הדפסת ליקוטי עצות, שכל כולו מבוסס על תמצית ספרי רבינו בעצמו, כתב מוהרנ"ת "הלכה" בה הוא מדבר על כתבי הזקנים הקדושים, שעצתם הרוחנית עוזרת לצאת מהספק (ראה פרק מד).
העיקר הוא ראש השנה
וראה זה פלא, בהלכות שכתב בשנה הזאת, שלכאורה היתה כל כולה מוקדשת להדפסת הספרים-כפי שמשתקף גם מאגרותיו-הרי שבהלכותיו שכתב באותה שנה סוערת של ההדפסה אינו מרמז להדפסת ספרי ליקוטי הלכות. הוא התרכז במקום זה בעיקר על הראש השנה של רבינו, בכך ראה את העיקר החשוב ביותר בדרך רבינו:
להבין את רמזי השופר...
"וזה בחינת ר"ה שאז כל ישראל עוסקים בזה" הוא כותב בשנה ההיא "שכל אחד טורח ומתייגע לבוא להקיבוץ הקדוש של ישראל שזהו בחינת בתוך עמי אנוכי יושבת, הנאמר על ר"ה כמו שכתוב בזוהר הקדוש. ואפילו מכל הכפרים ומקומות הרחוקים מתקבצים אל המקום שיש קבוץ מישראל. והעיקר כשזוכין לבוא להצדיקים האמיתיים כאשר נוהגים כל ישראל לנסוע לצדיקים על ראש השנה. כי עיקר הקיבוץ וקיומו הוא על ידי הצדיק הרועה האמיתי בחינת משה כנ"ל. וזה בחינת תקיעת שופר, שהוא בחינת רמזים להתקבץ. בחינת 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים וכו' וזה ע"י הרמזים. כי תקיעת שופר הוא בחינת רמזים כ"ש בענין החצוצרות (שהם גם כן בחינת שופר כמו שאמרו רז"ל לענין אמירת הפסוק 'ותקעתם בחצוצרות' להשלים פסוקי שופרות וכו') שלמד אותם שיבינו הרמזים איך להתקבץ ע"י הקולות. כ"ש 'ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה. ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות וכו'. ואם באחת יתקעו ונקהלו אליך וכו'. נמצא שהיה להם רמזים איך להתקבץ על ידי סימני הקולות".
"וכן המנהג בכל תכסיסי המלחמות הגשמיות שלמדו מישראל מסדר הדגלים כמובא בספרים-שעיקר קיבוצם על ידי סימנים בחינת רמזים כגון סימני הדגלים שלהם. והקולות של חצוצורות ותופים וכו', שעי"ז יודעין איך להתנהג ולהיכן להתקבץ וכו'. וזה בחינת הדגלים הקדושים של ישראל. שהם בחינת קיום הקיבוץ של ישראל שצריכין כל אחד ואחד להאיר הדעת הקדוש, שהוא יראת שמים, בחבירו וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא על ידי דגלים שהם בחינת רמזים כנ"ל שמרימין דגל פלוני כדי שידעו כל אחד להיכן לפנות ולילך וכו'".
"וזה בחינת "אשרקה להם ואקבצם" (זכריה יוד) אשרקה בחינת רמזים כי עיקר הקבוץ וקיומם במלחמה הארוכה של זה העולם הוא ע"י הרמזים וכנ"ל. וזה בחינת שינוי הקולות של השופר תשר"ת תש"ת תר"ת. כפי הרמזים, שהם עיקר הדעת והמוחין שנמשכין ע"י השופר. ועיקר הרמזים שהם קיום הדעת לנצח הוא ע"י התורה של הצדיק בחינת משה, שהוא בחינת "כי כל בשמים ובארץ", שיכול להאיר בדרי מעלה ודרי מטה ולכוללם יחד. מחמת שחידושי תורתו הוא כלליות, כי נלקח משורש נפשו"ת של ישראל שלוקחם ומקבצם יחד קודם הדרוש, בבחינת "ולוקח נפשו"ת חכם" (לקו"מ סי' י"ג) ועי"ז "עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה", שהוא התורה. וע"כ נקראת התורה 'עוז מבטחה'. כי תורותיו ודבריו הקדושים חיים וקיימים וכו' לעד ולעולמי עולמים. והם המבטח עוז לכל המשים לב לדברי תורותיו ורמזיו לישאר קיים במלחמה בתוך הקבוץ הקדוש בכל מה שיעבור עליו" (ליקוטי הלכות, נטילת ידים ו' פט).
אשרי אשרי המשתוקק לקיבוץ הק' שלו
גם במכתב שכתב מוהרנ"ת לאחד באותה תקופה, הוא מביע אותם הרעיונות:
"חסדו גדול עליך מאד שזכית להיות בחלקו ולהקרא על שמו הקדוש, ולהתקבץ בכלל קיבוץ שלו הקדוש, ובפרט על ראש השנה, שהוא עיקר זמן הקיבוץ, שזה בחינת שופר שמקבץ נדחי עמו ישראל, כמו שכתוב בברכת 'תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ גלויותינו...' והעיקר על ידי שמקושרים להרועה האמיתי העוסק לקבץ עדרו, כמ"ש כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים..."
"אשרי אשרי המשתוקק והמתגעגע לכלול בהקיבוץ הקדוש שלו..."
בראש השנה נתתקן הכל!
את מכתבו מסיים מוהרנ"ת:
"וזה סמוך שמעתי מידידינו הותיק, רבי גרשון נ"י, נכד המגיד ז"ל בטראוויצע, ששמע מפיו הקדוש שבראש השנה הכל מקבלים ממנו תיקון, אפילו דברים שאי אפשר לתקנם בזמן אחר. בראש השנה נתתקן הכל".
* * *