אור ברסלב
באש ובמים פרק מד - ליקוטי עצות

באש ובמים

פרק מד - ליקוטי עצות

פרק מג - בבראד ולמברג

להשלים את התורה-ע"י ההדפסה

ראשית שנת תר"א.

ראש השנה עבר. מוהרנ"ת חזר לביתו, לאחר יותר משלשה חודשים בדרכים. הוא היה שבע רצון ממאמציו להתחיל להדפיס מחדש את ספרי רבינו. כל רעיונותיו ומחשבותיו נתונים היו לרעיון ההדפסה שכבר החל להתגשם. מוהרנ"ת מקשר בהשגותיו הנעלות את כל עניני החגים הקדושים של חודש תשרי והמצוות הקדושו"ת עם עניני הדפסת הספרים שעיקרם הוא להאיר את העולם בתורת אמת:

"דברנו אתמול בסעודה שלישית" הוא כותב במכתבו הראשון לאחר ראש השנה "שכל בחינת סוכה וד' מינים הקדושים-הכל להשלים ולהוציא לאור הספרים הקדושים של הצדיקי אמת בכל דור שעי"ז נשלם התורה וכו', שבזה אנו עוסקים באלו הימים להשלים את התורה בשמיני עצרת ושמחת תורה, שהוא סוף גמר והתיקון של ראש השנה ויום הכיפורים כמובא בכונות [האריז"ל], וכל מצוות ד' מינים 'בידים'-להאיר ידי הסמיכה בידי הכתיבה (המובא בתורה חדי ר"ש) העוסקים בכתיבת יד ישראל, בפרט הכותבים ספרים קדושים של התורה הקדושה... להכניס בלבו ידיעת האמונה הקדושה... כפי שאנו מסיימים אחר נטילת לולב: 'למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים...' והנענועים הקדושים הם בחי' תנועת הקולמוס באויר... (המובא בתורה חדי ר"ש לקו"א סי' ס"א) והג' מינים שאצל הלולב הם בחינת ג' אצבעין דאחזין בקולמוסא (המובא בתיקוני זהר תיקון כ"א)... ועי"ז זוכין לשמחה, בבחינת אור צדיקים ישמח, בבחינת זמן שמחתינו. ושלימות גמר השמחה ביותר הוא בשמחת תורה שאז משלימין התורה, וכל אחד נוטל ספר תורה בידו ושמח בה על חלקו בהשלמת התורה..." (עי' ליקוה"ל, פקדון ה' מ-מד).

צפיה לשמוע בשורה מלמברג

מוהרנ"ת ראה אז את כל תקוות חייו בהשלמת ההדפסה. אמנם בלמברג הרחוקה יש מישהו שנטל על עצמו לדאוג להדפסת הספרים, אך בלב מוהרנ"ת מקנן החשש כי בלי השגחה צמודה לא יוכל להתקדם הענין כדבעי, וגם עצם ההדפסה לא תהיה באיכות הראויה, בבחינת "ישכור פועלים ואל ישב עמהם"... (בבא מציעא כט ע"ב).

בתחילת החורף המתין מוהרנ"ת בקוצר רוח להודעה מלמברג, ועדיין לא הגיעה. לאחר המתנה ממושכת הגיעה הידיעה באמצע החורף מר' יעקב הרץ מבראד שנתמנה ע"י מוהרנ"ת לפקח על ההדפסה. הוא הודיעו על התקדמות כל שהיא בנידון.

עתה היה צורך לגייס כספים להשלמת המבצע הגדול. מוהרנ"ת החליט לנסוע לאומאן, טשהערין וקרמינטשוק למרות שאז כבר סבל מכאבי רגליים שהקשו על הנסיעה, לא התחשב בכך כלל, ויצא לאומאן.

עלי ההגהה ממרחקים...

באומאן קיבל מוהרנ"ת בשמחה כמה עמודי הגהה מהספר "ליקוטי עצות", לבו עלץ עליו מאד על שהוא רואה שוב בעיניו, לאחר כל מה שעבר עליו, כיצד ספרי רבינו מתחדשים ברוב פאר. הוא שלח אחד מעלי ההגהה לר' אברהם בער, נכדו של רבינו בטשהערין בצרוף לאגרת ששלח לו.

הוא פותח את מכתבו בשמחה גלויה: "לכו חזו מפעלות ה'... הביטו וראו והתמהו תמהו, מי האמין לשמועתינו שנזכה עתה, אחרי כל התלאות וההרפתקאות והצרות והרדיפות עד הנפש שעברו עלינו ובפרט ובפרט עלי, העני והאביון נבזה בעיניו נמאס, אשר כולם חרקו שינם עלי ביותר, וגם עדיין לא שב שנאתם וכו' עלי ביותר. עתה עתה בואו ברוכי ה' ושיתו לבכם היטב והביטו וראו ישועת השם וחסדו ונפלאותיו עדי אין קץ, שנזכה עתה לראות בעינינו עלה לדוגמא, אשר נחקקה במרחקים, מנוראות חידושי אדמו"ר ז"ל, להאיר ולגלות האמת בעולם, וכל המידות טובות, ולהנצל מכל המידות רעות, המבוארות שם בליקוטי עצות הזה... בדרך עצות נפלאות ונוראות והתחזקות עצום באמת עד אין סוף ואין תכלית וכו' גדולים מעשי ה', אילו פינו מלא שירה כים וכו'..."

נזכה לגמר הכרך הקטן הזה...

"וכאשר החל ה' להראות חסדו וטובו עם כלל ישראל ועמנו, כן יגמור בעדנו, שנזכה שיגמור שם הכרך הקטן הזה בשלום ושלוה ויתפשט בעולם, ויפיצו מעינותיו חוצה, עד שנזכה בסמוך להתחיל ולגמור, להתחיל ולגמור וכו' עוד כמה ספריו הקדושים הנובעים מהם עדי יאיר אמיתת האמת בלב כל אחד ואחד מישראל".

"כי עדיין אנו צריכים ישועות ורחמים רבים לגמור כל הנ"ל ויותר, ולהנצל מכל שונאינו ורודפינו... ולה' הישועה והתקווה, שנזכה לשיש בישועתו תמיד. ועתה אני מבקש לבל תפרסמו הדבר לאיש זר, רק לאנשים כלבבינו, ולגנוז היטב הדף הרצוף פה ולהזהיר כל מי שתודיעו לו שיכסה הדבר, ולא יגלה לשום איש זר. ומובטחני שמאליהם יבינו בזה היטב".

"ומובטחני בטוב לבבכם כיוצא בכם, שבודאי תקיימו דברי בעצמכם ולהקדים עשיה לשמיעה, הן לשלוח מעות בשביל פרנסתי, הן בשביל עסק הקדוש הנ"ל שהוא זכות הרבים לדורות לעולמי עד ולנצח נצחים" (עלים לתרופה שלה).

* * *

ביכורים ותרומה נקראים 'ראשית'

אחרי פסח תר"א, התקרבה הדפסת ליקוטי עצות לסיומה. ר' אברהם בער ואחרים הבטיחו השתתפות כספית למוהרנ"ת עבורה, אולם עדיין לא קיימו את התחייבויותיהם. מוהרנ"ת יצטרך עוד מעט לפדות את הספרים מהמדפיס, אבל לא היה בידו את הסכום הנדרש. הוא חזר וכתב לר' אברהם בער:

"הנה כבר עבר הפסח... והיום ל"ו לספירה ואין קול ואין כסף, הן מאתך הן מאנ"ש... כפי מה שהבטיחו לי בפירוש... ואני כבר לויתי הרבה על הסך הזה, והנוגשים אצים ואיני יודע מה לעשות..."

"והנה אני עומד היום בעסק גדול שהתחלנו, וגם אני צריך להוציא הרבה לשלוח מפה הספרים, והוא הכרח גדול מכמה טעמים, ומצוה רבה בלי שיעור וזכות הרבים. והעיכוב רק מחמת ממון... ואיני יודע כלל מה לעשו"ת ועם מי להתייעץ בזה. ואני קורא על עצמי 'שקדתי ואהיה כציפור בודד על גג'. כי השי"ת יודע שבכל העסקים שגמרתי תהלה לא-ל בחסדו יתברך היתה כונתי לטובה, וגם עתה בהעסק שהתחלתי אשתקד כונתי רק לשמים למלאות רצון וחפץ זקנך אדמו"ר זצוק"ל, והוא זכות הרבים לדורות עולם..."

"ואתה עם ידידי ר' אבא הייתם לי לעזר גדול, והיום אתם מתרשלין...ואחרי שתהלה לאל השי"ת היה בעזרך, ות"ל הרוחת בחסדו ית', ראוי לך לתלות גם בזה, ולקבל עליך להיות לי לעזר גדול בעסק זה... ועתה אתה מתרשל כ"כ. ומעצמך תוכל להבין שאדרבה מחמת שהוצאת בימים האלה כ"כ על הבית וכו', אתה צריך להוציא גם על עסק מצוה ביותר ויותר, כי צריכין ליתן חלק השם יתברך מקודם, כמו שאנו רואין במצוות ביכורים ותרומה שהם נקראים "ראשית", כי הראשית מכל מה שמזמין ה' להאדם צריכין ליתנו בשביל כבוד השי"ת בזריזות, בפרט בשביל עסקים אלו שהתחלנו לעסוק בהם, אשר אי אפשר לבאר כלל עד היכן מגיע זכות של כל העוזרים והתומכים אותי בזה"... (עלים לתרופה שמז).

נזכרתי מהחתונה של הז' בעטלער'ס

בקיץ תר"א נישאה בתו של ר' שכנא, בנו הבכור של מוהרנ"ת. היה זה עבור מוהרנ"ת שמחה גדולה, מפני שזו היתה החתונה הראשונה של נכדיו. הוא כותב: "נזכרתי בשמחת החתונה של הזוג הצעיר, בסיפור של רבינו על הז' בעטלערס".

אחרי רדיפות כאלו נדפיס שוב את הספרים...

באותה תקופה קיבל מוהרנ"ת הודעה על התקדמות ההדפסה, אבל הוא לא הסתפק בכך, הוא היה רוצה לראות הספק גדול יותר... הוא שלח את ר' נחמן מטולטשין להביא את ההעתקים הראשונים של הספר. בפעם הזאת דאגו לצייד את ר' נחמן במסמכים כשרים בכדי שלא יתקל בקשיים מיותרים בגבול ובתוך מחוז גליציה.

בחודש מנחם אב יצא מוהרנ"ת לנסיעתו הקייצית לאיזור טשהערין, והוא עבר דרך אומאן. בדרך נסיעתו בהיותו באומאן קיבל כמה העתקים לא כרוכים של ספרו ליקוטי עצות. שמחתו לא היתה שלמה מחמת ריבוי הטעויות שמצא שם.

הוא כותב לבנו ר' יצחק:

"באתי לפה אומאן, סמוך לחצי הלילה, ומצאתי ב' מכתבים מאתך עם הקונטרסים, והיו לי לנחת גדול. אך צערי גדול מאד מריבוי הטעותים והטשטושים שיש שם. אך אעפ"כ בודאי הוא חסד נפלא וישועה רבה שזכינו אחר הרעש שעבר התנוצצות ישועה כזאת... מי היה מאמין שאחרי כל כך הרבה רדיפות נדפיס שוב את הספרים!"

דאגת אב לבנים

גם בשהותו בדרכים לא מזניח מוהרנ"ת את חובתו להדריך ולחנך את צאצאיו ולהורות להם את הדרך הנכונה על כל צעד ושעל. מטשהערין הוא כותב לבנו ר' דוד צבי: "חזק בני, וחזק והלך בדרכי אדמו"ר הקדוש זצ"ל שהזהיר את כל אחד לפרש את שיחתו בכל יום בלשון אשכנז... הלא יש לך פנאי על הכל, כי ריחיים של פרנסה אינו תלוי בצוארך... חזק ואמץ לבך להתחיל מעתה לעסוק בזה, ולקבוע עיתים ושיעורים על כל דבר, דהיינו ללמוד פוסק בכל יום, ב' או ג' דפין לפחות, וללמוד חומש ונביאים וכתובים בכל יום, ולומר תהילים ותפילות בכל יום ולפרש שיחתך לפני השם בלשון אשכנז בכל יום..."

מוהרנ"ת גם מעורר ומחזק את שני בניו הצעירים יותר, ללמוד ולהתפלל כראוי. הם היו זקוקים לבגדים חדשים, ומוהרנ"ת כתב שידאג לצרכיהם: "אבל רק מה שביכולתי להשיג... אל תקוו לגדולות, אבל אתם תקבלו את מה שאתם צריכים" (עלים לתרופה שס).

בדרך חזרה מטשהערין, נסע מוהרנ"ת דרך אומאן, שם נשאר עד אחרי ר"ה של שנת תר"ב.

* * *

קבלת פנים חמה בלמברג

ר' נחמן מטולטשין שעסק במסירות נפש בהדפסת הספרים הקדושים, יצא כחודש אחרי סוכות ללמברג הרחוקה, לפקח על סיום ההדפסה והכריכה של ליקוטי עצות.

אנשי למברג קבלוהו בהערצה ובחום, כאשר הם "נאבקים" ביניהם מי יזכה להזמינו להתארח בביתו. לבסוף "התחלקו" ביניהם, כשלכל סעודה זכתה בו משפחה אחרת. הן בחול והן בשבת.

ר' נחמן מטולטשין שהיה מכונה גם "ר' נחמן חזן" ניחון בקול ערב ונעים במיוחד, ובבית מארחיו מיטיביו לא סרב להנעים מנגוני רבינו.

באחד השבתות בסעודת הבוקר הוא פצח פיו בנעימות רבה בניגונו של רבינו ל"אסדר לסעודתא". הנוכחים התענגו מאד למשמע השירה מלאת המתיקות וההתעוררות, ומרוב התלהבות יצאו כולם בריקודים ומחולות שנמשכו עד ערבו של יום השבת.

ר' נחמן שח כל העת מגדלותו של רבינו ודרכו ותורתו המיוחדת. היה זה ללא ספק חידוש עצום ביחס לסוגי "קבלות הפנים" להם היו רגילים חסידי ברסלב בשנים האחרונות.

בטשהערין ובטראהוויצא

באותו חורף נסע מוהרנ"ת לאומאן, שם נשאר עד אחרי שבת חנוכה. משם הוא כתב שוב לחסידים בטשהערין שיתרמו עבור ההדפסה וגם עבור נר התמיד על ציונו הקדוש של רבינו.

אחרי שבת חנוכה נסע לטראהוויצא, שם שהה כשבועיים ימים. הוא התוועד רבות עם אנשי שלומינו דשם, שח עמהם על רבינו ותורתו, עורר וחיזק אותם בעבודתו יתברך.

לאחר מכן הוא חזר לאומאן ונשאר שם עד אחרי ראש חודש שבט.

* * *

מזימותיהם השפלות של המשכילים

בהיותו באומאן, הראו למוהרנ"ת את כתביהם ופרסומיהם האחרונים של המשכילים, אשר עיקר מגמותיהם היה לסגור את בתי החינוך המתנהלים על טהרת הקודש ברוח ישראל סבא, ולהקים במקומם רשת בתי ספר חילוניים המטיפים לעקירת תורה ויהדות מישראל (ראה פרק לב).

במשך שנת תר"ב (1842) התעצם כוחם במאד, כאשר שר החינוך הרוסי האנטישמי אובורוב, מינה את המשכיל ד"ר מקס לילינטל מגרמניה כמפקח כללי על כל בתי ספר היהודיים. מזימתו של לילינטל היתה לכפות חילוניות על כל הנוער היהודי, דבר שהמשכילים ראו כחיובי ביותר. לפי טענתם יגרום הדבר להקל על סבלותה של יהדות רוסיה בכך שלא תהיה מובדלת מהחברה הרוסית הרחבה ויפסיקו לסבול מנגישו"ת הגויים.

אולם, כל גדולי ישראל האמיתיים מנהיגי הדור, התנגדו בכל תוקף לבתי הספר החדשים, ויצאו במלחמת חרמה נגדם. הם ידעו היטב מה מצפה לעם היהודי ממזימותיהם השפלות של אנשי השלטון וגרורותיהם המשכילים. הדבר ידרדר את הדור להתבוללות ולהטמעות בין הגויים רח"ל ואחריתה מי ישורנו, כאשר בעוו"ה התגלה ברבות הימים כי חששותיהם של מנהיגי הדור האמיתיים נכונים היו (כתוצאה מהחינוך הכפרני הגיעו לידי התבוללות ולהדרדרות מוסרית בכל הענינים).

מקובל, שבעת שהיה מוהרנ"ת מוציא חרבו מנדנה ללחום בשפתו ובעטו נגד אותם "שקאלעס" שנתייסדו בזמנו, היה מזדעזע ומתחלחל ופניו היו מחוירות מרוב צער ועגמת נפש עד כדי כך שסובביו חשבו שהנה עומדת נשמתו לפרוח מגופו... (שיח שרפי קודש ג' קסד).

עיקר האמונה-במה שאין השכל מבין

מוהרנ"ת צפה שסוג החינוך שעליו המליצו המשכילים יוביל לחורבן דת היהודית לדורי דורות. הוא חוזר שוב ושוב לנושא זה בהלכותיו. הוא כותב:

"אי אפשר לזכות לאמונה כי אם ע"י אמת... כי באמת עיקר האמונה הוא במה שאין השכל מבין, כי במה שהשכל מבין אינו נקרא אמונה, מאחר שמבין הדבר מדעתו. ומאחר שאינו מבין הדבר איך יבוא לאמונה... וע"כ עיקר האמונה הוא ע"י אמת. על כן צריך כל אחד, מי שרוצה לחוס על עצמו ועל נפש בניו ובנותיו ועל כל הדורות העתידין לצאת ממנו עד סוף כל הדורות, לבל יטעה את עצמו ח"ו. כי כל אחד אינו מטעה כי אם את עצמו, ודבר אלוקינו יקום לעד".

"ואע"פ שגם השקר כשמתלבש באמת אומר כך עד שאי אפשר להבין כלל בשום אופן, כי אם על ידי צעקה ושוועה הרבה להשם יתברך... והכלל, כשהאדם רוצה לזכות לאמונה שלימה בהשם יתברך ובצדיקי האמת ובאנשים כשרים, צריך לו להסתכל על האמת לאמיתו ולא יטעה את עצמו כלל. רק יסתכל על האמת באמת ואז בוודאי יזכה לאמונה שלימה..." (ליקוטי הלכות, פסח ז' א'-ג')

מטמאים הבל פיהם הק' של תשב"ר

תוך כדי כתיבתו מתלהב מוהרנ"ת ושופך לבו על גזירת ההשכלה:

"וע"כ ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה נבטוש רישא בכותלא דביתא, בת עמי חגרי שק, התפלשי באפרים, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים, על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם, אשר עדיין לא היתה כזאת. אשר נתחברו בכמה מקומות כמה כתות רשעים גמורים מפורסמים ועשו לעצמן חברת חינוך נערים ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העכו"ם. והם מטמאים הבל פיהם הקדוש ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהשי"ת ומן התורה, כי מרגילים אותם בדרכי העכו"ם ובמלבושיהם מנעוריהם, והם צודים נפשו"ת יקרות לפורחות לגיהנום..."

"אוי לנו כי שודדנו! אוי לנו על שברינו!... אשרי מי שזוכה בימים האלה להתרחק את עצמו ואת ביתו מהם... והשם ירחם על כלליות ישראל וימהר גאולתינו ויביא לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן" (ליקוטי הלכות, פסח, ז' י', ראה גם ליקוטי הלכות, פריה ורביה ה' כא)

זה לעומת זה עשה האלקים

הצלחת המשכילים לפרוץ בכרם ישראל סבא, פצעו את לבו הטהור של מוהרנ"ת, אשר החל ביתר שאת לפעול להוציא לאור עולם את ספרי רבינו, שהם משקל נגד הס"מ וחיילותיו. לכן נטל על עצמו את הנסיעה הקשה לבראד ולמברג, למרות זקנותו וחלישותו הרבה, ולאחר שהיה מותש עקב שנים קשו"ת של רדיפות איומות שעברו עליו.

ואכן לאחר שהניח את הבסיס להדפסה בבראד ובלמברג, שב מיד לאוקראינה, ועדיין לא חזר לביתו לנוח מתלאות הדרך, אלא יצא לתקופה ארוכה של כמה חדשים לנדוד על פני הערים והעיירות מקומות מגוריהם של חסידי ברסלב, בכדי לעוררם ולהתרימם למען צורך השעה של הפצת דעת דקדושה בעולם.

ר' נחמן מטולטשין נתבקש על ידי מוהרנ"ת לבוא מיד לאומאן, ולעמוד עמו בקשר ולהודיע לו על התקדמות ההדפסה שר' נחמן נטל את ביצועה על עצמו.

ברוך שהחיינו וקיימנו...

מוהרנ"ת שב לביתו בברסלב. והחל לשבוע נחת מהתקדמות ההדפסה. לא עבר זמן רב וכבר קיבל לידיו את הספר ליקוטי עצות הכרוך.

במכתבו לבנו ר' יצחק, הנושא את התאריך "יום ד', חמישה עשר בשבט, תר"ב" כותב מוהרנ"ת:

"מכתבך קבלתי עתה בהיותנו מסובים על השולחן אשר לפני ה' בזה היום חמישה עשר בשבט. ותהלה לאל יש קצת אורחים אצלינו עתה... ושמחנו במכתביך, ובפרט בהספר ליקוטי עצות שזכינו לראות... ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה..."

במשך חדשי החורף של אותה שנה, תר"ב, מופיעים במכתביו דברי שבח והודיה להשי"ת על כמה שמחות משפחתיות שזכה להן: ר' דוד צבי, נכדו, (בנו של ר' יצחק), הגיע לבר מצוה, בעוד שבנו השני של ר' יצחק, ר' מיכל, התחיל ללמוד חומש. באותה תקופה חגג גם שמחת ברית מילה, ואחרי כן פדיון הבן.

שאיפות ותקוות

למרות כל זאת עדיין לא ראה מוהרנ"ת הצלחה באיסוף הכספים אצל אנשי שלומינו, שכידוע היו הם עניים מרודים, וכן עבודת הדפוס עדיין לא עלתה יפה כמצופה, ומצד שני פרחה הפצתם הקלוקלת של כתבי המשכילים.

לבו של מוהרנ"ת נפל בקרבו. מה חפץ היה להפיץ בעולם יותר ויותר את הספרים הקדושים הכל כך חיוניים בשעה קשה זו. שאיפותיו היו גדולות ועצומות לא להסתפק בקיים אלא להוסיף אור יותר ויותר, אולם הוא ראה שאינו יכול לממש את השתוקקויותיו הלכה למעשה. כדרכו חיזק עצמו ולא נתן ליאוש להתגבר עליו, ובסביבות פסח של אותה שנה הוא עסק בהתלהבות בכתיבת אחת ההלכות הארוכות ביותר-בעלת מאה סעיפים-בנושא ברכות השחר. תוך כדי שיחה ארוכה על משמעות תפילת השחרית, הוא מגיע לנושא האמונה:

להוסיף אור וקדושה ודעת

"עיקר ענין קריאת-שמע הוא אמונת הרצון, שאנו מייחדים שמו ית' ומאמינים שהכל ברצונו ית'... וזה עיקר אור יום בחינת "ויקרא אלוקים לאור יום" (בראשית א'), שצריכין שבכל יום יאיר ביותר בתוספת אור קדושה ודעת כ"ש שם, כי עיקר הוא אמונה, דהיינו אמונת הרצון, וכל מה שאנו מעידין ומפרסמין שהוא ית' ברא הכל ומנהיג הכל ברצונו, עי"ז נתוסף אור וקדושה גדולה על האדם ועל כל העולם כולו ועל כל העולמות התלויים בו. כי כל מי שטועה ונתעה ח"ו אחר טעות הטבע, ואומר שמתנהג ח"ו בטבע, עליו נאמר "חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו" (ישעיה יג), כי חשך עליהם היום, כי זה ידוע כי עיקר האור הוא אור הדעת האמיתי... ועיקר החכמה והדעת הוא לדעת האמת שהכל מתנהג ברצונו ית'" (ליקוטי הלכות, ברכות השחר ה' כח)

אוי לעינים שכך רואות!

בהתייחסותו למשכילים מחשיכי העולם, ממשיך מוהרנ"ת:

"וכמו שכל המחקרים בעצמן כותבים כמה פעמים בלי שיעור שעיקר החכמה הוא אמת, ומאחר שאנו רואים שהם פורקין עול תורה ומצוות בפרהסיא ובהצנע, עד שבסוף רובם ממירים דתם, בפרט בעתים הללו כאשר אנו רואין בעינינו כמעט בכל יום, אוי לעיניים שכך רואות! איך יפצה פיהם שהם חפצים באמת!"

עושה חדשו"ת בכל עת

"הכלל שעיקר האור יום הוא אור דעת האמתי... צריכין להאמין שאין הקב"ה עושה דבר אחד שתי פעמים, מכ"ש פעמים אין מספר. שמיום בריאת שמים וארץ הוא מעביר יום ומביא לילה וכו' גולל אור וכו' בכל יום ויום בחכמה נפלאה כזאת. ומי בער ולא ידע, וכסיל לא יבין את זאת! איך שייך שחכם כזה יעשה חכמה נפלאה כזאת פעמים אין מספר בלי התחדשו"ת נפלא בכל פעם?! אך באמת אנו מאמינים שהוא ית' עושה חדשו"ת בכל עת, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית... ואנו צריכין לעורר עצמנו בכל יום ויום..." (שם)

העיקר הוא הספרים המביאים לידי מעשה...

בהלכה שכתב בתקופה ההיא, ישנה התייחסות ברורה לעסקו אז בהדפסת הליקוטי עצות:

"וזה מעלת המסייע בצדקתו להדפיס חידושי תורה הגונים על יסודות הצדיקים אמיתיים הנ"ל, כי עי"ז זוכה ביותר ויותר לתקן את הנעשה, ע"י הצדקה, שהוא להעלות הדעת שנפל מהזקנים שאינם כראוי. כי ע"י צדקתו שנותן בשביל חידושי התורה הנ"ל, שיאירו בעולם, עי"ז ממשיך הארת הזקנים דקדושה. ועיקר הוא הספרים הקדושים המביאים לידי מעשה, לידי קיום התורה"... (שם ה': לד-לז)

* * *

צעקת הבריות-מה יהיה התכלית?!

בסוף חודש סיון שנת תר"ב, יצא מוהרנ"ת מברסלב לשם גיוס כספים עבור ההדפסה. הוא נסע לברדיטשוב, אולם בקושי אסף סכום שהיה בו לכסות את הוצאותיו להגיע לאומאן... במקום להתלונן על חוסר הצלחתו, עקב מחסורם של הנתבעים בממון-מייחס זאת לענין פנימי ועמוק יותר. הוא כותב לר' יצחק:

"בכל מקום שבאים, שומעים צעקות ואנחות וקולות של חסרונות כמעט בלי שיעור. והמבין שומע מכולם רמזים שאין מקום לנוס מהפגעים רח"ל, ומכל החסרונות וכו'... בפרט בכרכים הגדולים כמו פה, צעקת כל אחד ומרירותו עד לשמים יגיע, והמבין שומע שבפנימיותם צועקים, "מה התכלית? מה יהיה בסופינו?" אך בחיצוניות שומעים ביותר צעקת המציאה שמוצא כל אחד ואחד שהוא ענין ומוצא אני מר ממות את האשה, שהיא הפרנסה. ורואים בחוש מה שאמר אדמו"ר ז"ל, שאלמלי מלחא לא הוי עלמא יכול למסבל מרירותא (ליקוטי מוהר"ן כג ב') וזאת נחמתי בעניי, מה שאני יודע בבירור כל זה, ובחסדי ה' הגדולים הודיע לי מהברית מלח עולם, הממתיק כל זה" (עלים לתרופה שפז שפח).

הספרים הגיעו

בתמוז תר"ב המשיך מוהרנ"ת לאומאן, שם נודע לו מר' יצחק שר' נחמן מטולטשין חזר סוף כל סוף מלמברג עם הספרים. ספרי הליקוטי עצות שמוהרנ"ת כה השתוקק להם נמצאים כבר בידי חסידי ברסלב.

אולם, למוהרנ"ת לא היה זמן הרבה לשמוח... אין הוא מסתפק בקיים, מחשבותיו ותפילותיו נתונים למפעלו הגדול העתידי: הדפסת שמונת הכרכים של ליקוטי הלכות- מפעל חייו לנצח.

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה