פרק מד - ליקוטי עצות · צעקת הבריות-מה יהיה התכלית?!
בסוף חודש סיון שנת תר"ב, יצא מוהרנ"ת מברסלב לשם גיוס כספים עבור ההדפסה. הוא נסע לברדיטשוב, אולם בקושי אסף סכום שהיה בו לכסות את הוצאותיו להגיע לאומאן... במקום להתלונן על חוסר הצלחתו, עקב מחסורם של הנתבעים בממון-מייחס זאת לענין פנימי ועמוק יותר. הוא כותב לר' יצחק:
"בכל מקום שבאים, שומעים צעקות ואנחות וקולות של חסרונות כמעט בלי שיעור. והמבין שומע מכולם רמזים שאין מקום לנוס מהפגעים רח"ל, ומכל החסרונות וכו'... בפרט בכרכים הגדולים כמו פה, צעקת כל אחד ומרירותו עד לשמים יגיע, והמבין שומע שבפנימיותם צועקים, "מה התכלית? מה יהיה בסופינו?" אך בחיצוניות שומעים ביותר צעקת המציאה שמוצא כל אחד ואחד שהוא ענין ומוצא אני מר ממות את האשה, שהיא הפרנסה. ורואים בחוש מה שאמר אדמו"ר ז"ל, שאלמלי מלחא לא הוי עלמא יכול למסבל מרירותא (ליקוטי מוהר"ן כג ב') וזאת נחמתי בעניי, מה שאני יודע בבירור כל זה, ובחסדי ה' הגדולים הודיע לי מהברית מלח עולם, הממתיק כל זה" (עלים לתרופה שפז שפח).