פרק מד - ליקוטי עצות · מטמאים הבל פיהם הק' של תשב"ר
תוך כדי כתיבתו מתלהב מוהרנ"ת ושופך לבו על גזירת ההשכלה:
"וע"כ ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה נבטוש רישא בכותלא דביתא, בת עמי חגרי שק, התפלשי באפרים, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים, על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם, אשר עדיין לא היתה כזאת. אשר נתחברו בכמה מקומות כמה כתות רשעים גמורים מפורסמים ועשו לעצמן חברת חינוך נערים ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העכו"ם. והם מטמאים הבל פיהם הקדוש ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהשי"ת ומן התורה, כי מרגילים אותם בדרכי העכו"ם ובמלבושיהם מנעוריהם, והם צודים נפשו"ת יקרות לפורחות לגיהנום..."
"אוי לנו כי שודדנו! אוי לנו על שברינו!... אשרי מי שזוכה בימים האלה להתרחק את עצמו ואת ביתו מהם... והשם ירחם על כלליות ישראל וימהר גאולתינו ויביא לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן" (ליקוטי הלכות, פסח, ז' י', ראה גם ליקוטי הלכות, פריה ורביה ה' כא)