פרק מד - ליקוטי עצות · מזימותיהם השפלות של המשכילים
בהיותו באומאן, הראו למוהרנ"ת את כתביהם ופרסומיהם האחרונים של המשכילים, אשר עיקר מגמותיהם היה לסגור את בתי החינוך המתנהלים על טהרת הקודש ברוח ישראל סבא, ולהקים במקומם רשת בתי ספר חילוניים המטיפים לעקירת תורה ויהדות מישראל (ראה פרק לב).
במשך שנת תר"ב (1842) התעצם כוחם במאד, כאשר שר החינוך הרוסי האנטישמי אובורוב, מינה את המשכיל ד"ר מקס לילינטל מגרמניה כמפקח כללי על כל בתי ספר היהודיים. מזימתו של לילינטל היתה לכפות חילוניות על כל הנוער היהודי, דבר שהמשכילים ראו כחיובי ביותר. לפי טענתם יגרום הדבר להקל על סבלותה של יהדות רוסיה בכך שלא תהיה מובדלת מהחברה הרוסית הרחבה ויפסיקו לסבול מנגישו"ת הגויים.
אולם, כל גדולי ישראל האמיתיים מנהיגי הדור, התנגדו בכל תוקף לבתי הספר החדשים, ויצאו במלחמת חרמה נגדם. הם ידעו היטב מה מצפה לעם היהודי ממזימותיהם השפלות של אנשי השלטון וגרורותיהם המשכילים. הדבר ידרדר את הדור להתבוללות ולהטמעות בין הגויים רח"ל ואחריתה מי ישורנו, כאשר בעוו"ה התגלה ברבות הימים כי חששותיהם של מנהיגי הדור האמיתיים נכונים היו (כתוצאה מהחינוך הכפרני הגיעו לידי התבוללות ולהדרדרות מוסרית בכל הענינים).
מקובל, שבעת שהיה מוהרנ"ת מוציא חרבו מנדנה ללחום בשפתו ובעטו נגד אותם "שקאלעס" שנתייסדו בזמנו, היה מזדעזע ומתחלחל ופניו היו מחוירות מרוב צער ועגמת נפש עד כדי כך שסובביו חשבו שהנה עומדת נשמתו לפרוח מגופו... (שיח שרפי קודש ג' קסד).