פרק מג - בבראד ולמברג · עם בני הנעורים בתשעה באב
מוהרנ"ת נשאר בבראד עד אחרי ט' באב. מעודו נהג מוהרנ"ת להסתגר בחדרו מערב ט' באב עד חצות יום הצום, לבכות בדמעות שליש על חורבן הבית ועל העלמה הגדולה של הצדיק האמת. גם באותה שנה בהיותו בבראד לא שינה ממנהגו.
כשיצא מחדרו, ישב עם בני הנעורים בבית המדרש ודיבר עמם מרבינו ומדרכו הטהורה ומעניני תכלית העולם, עד סיום הצום. הם ישבו ושמו אזנם כאפרכסת לשמוע את דבריו היקרים, מבלי לאבד מילה אחת.
לאחר מכן פנו ואמרו לו בבדיחותא: "קלקלת את היום טוב שלנו"... כי מנהגם היה לאחר חצות היום לזרוק זה על זה איצטרובלים (מיני צמחים מעצי סרק), ומוהרנ"ת על ידי דיבוריו הנפלאים כמו הוציאם לגמרי מהעולם הזה, עד ששכחו היכן הם נמצאים...
אחרי הצום ליוו בני הנעורים את מוהרנ"ת לאכסנייתו בהערצה רבה.
כשמוהרנ"ת אך נגס ממאכלו, התחילו לחטוף "שיריים", כנהוג בשולחן האדמורי"ם. הדבר לא היה לרוחו, אך הוא לא הגיב מאומה. לאחר מכן הודה לה' שזה קרה לו בזקנותו, כי אילו היה קורה לו כן בצעירותו, לא היה מצליח להבליג, כפי הצער והסלידה שהיו לו מכך.