פרק מב - להחזיר עטרה ליושנה · שמחה מהולה בפחד
לקראת שבת חנוכה התאספו אצלו קהל גדול. אולם זאת יש לציין כי ארבע שנות הרדיפה השפיעו על מוהרנ"ת, ועדיין הפחד לא סר ממנו. בזכרונו נחרט אותו 'שבת חנוכה' המאויים של שנת תקצ"ה, שאז נתקבצו אליו בפעם האחרונה אנשים רבים בברסלב, ובאמצע השבת קודש פשטה המשטרה, ועצרה כמה מהם ואילו הוא עצמו נאלץ לברוח.
מאז כמעט ולא באו אליו אנשים, כי גם בנמירוב הוזהרו האנשים מלבוא אליו. ועתה עם ההתקבצות מחדש, היתה שמחתו של מוהרנ"ת מהולה בפחד, כפי שהוא מתאר זאת במכתבו לרבי אברהם בער נכד רבינו, בו הוא מברך אותו על הולדת בתו:
"והנה דע ידידי שתהילה לאל, היו אצלי על שבת חנוכה כמה אורחים, ותהלה לאל, היה הכל בשלום בחסדו הנפלא. רק עדיין יש לי צער מה שבליבי היה פחד קצת, ואני מקוה לה' שבחסדו יתברך יתבטל גם הפחד שבלבי..."
הוא ממשיך:
"ותהלה לאל, דברנו הרבה דברי אמת, ושמחנו ורקדנו תהלה לא-ל. ברוך השם הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב... עתה ראוי לכם להתעורר להתקרב להשי"ת אחרי שאנו רואים נפלאותיו וישועתו וחסדו" (עלים לתרופה רעג).