פרק מא - שיבה מהגלות · סופו של משה חינקע'ס
עם כל זאת, משה חינקע'ס, האוייב המושבע, לא חלי ולא מרגיש כלל. בסמוך לשבועות, כשמוהרנ"ת נסע לברסלב להשתדל לאשר את חזרתו באופן סופי, התייצב משה חינקע'ס במרכז העיר כשהוא מאבד עשתונותיו כליל והכריז בקול גדול:
"הוא רוצה לחזור לכאן! הוא רוצה לחזור לכאן! נו, נו, כל זמן שאני חי הוא לא יחזור! כל מה שעלי לעשו"ת הוא לגשת לגובירנאטור"... (מושל העיר).
משה חינקע'ס צעד למשרד המושל. בהכנסו לשם הוא היה בריא אולם. באותה שעה ישב אצל המושל יהודי אחד. משה חינקע'ס ביקש ממנו להמתין בחוץ... אצה לו הדרך להזיק למוהרנ"ת בטרם השחרור... הוא נכנס לבית המושל וסגר אחריו את הדלת... היהודי שעמד בחוץ שמע שהוא מדבר ממוהרנ"ת...
והנה תוך כדי דיבורו עם המושל, התמוטט לפתע על עמדו ונפל ארצה אין אונים ואבד את הכרתו...
המושל שחשש שמא משה חינקע'ס ימות במשרדו, הזמין חיש מהר עזרה. אנשים הביאו יי"ש וסמי הרחה להשיב נפשו, אך לשוא. הם חיפשו עגלה להוביל את משה חינקע'ס לביתו, אבל העגלה היחידה שנמצאה, היתה עגלת הזבל. המושל עמד על כך שיפנו את משה חינקע'ס לביתו ומיד, והגם שבעגלת הזבל היו ערימות של לכלוך וצואה, ציוה המושל להעמיס אותו על עגלה זו, ובעיקר להפטר ממנו שלא יפח את נשמתו בביתו...
משה חינקע'ס שכב בביתו וגנח והזיע עוד יממה אחת עד שמת.
בעת הלוויתו של משה חינקע'ס יצא מוהרנ"ת מעיר ברסלב כי אמר: "להשאר בעיר ולא ללכת להלויתו איני יכול, כי הרי בכל זאת תמך הרבה ברבינו בהיותו מקורב אליו. וללכת ללויה גם איני רוצה-בגלל כל המחלוקת שנגרם על ידו" (שיח שרפי קודש א' תרסב).
מיתתו הפתאומית של משה חינקע'ס עשתה רעש גדול בברסלב, הרי הוא היה בריא בעת שנכנס למושל, ולפתע נפל ומת!
פחד גדול נפל על המתנגדים בשמעם על כמה ממנהיגיהם שנענשו. הרבה מהם באו לבקש מחילה ממוהרנ"ת, ובעצמם הגישו כבר בקשו"ת למען חזרתו לברסלב.
במשך שאר הקיץ, המתין מוהרנ"ת בסבלנות בנמירוב להודעה שביטלו את התביעות נגדו ושיכול כבר לחזור, אולם עד ראש השנה תקצ"ט, עדיין לא קיבל תשובה.
מוהרנ"ת נסע לאומאן לקיבוץ לראש השנה, ואח"כ המשיך לברסלב שם היה ביום כיפור. תיכף אחרי כן הוא חזר לנמירוב ושם קבל הודעה מהמושל שהוא יכול לחזור לברסלב. סוף סוף התאפשר לו לשוב הביתה! וחזר תיכף ומיד בין יום הכפורים לסוכות.